סרובו של העותר למלא חובתו ולהתגייס לצבא של ממשלה לגיטימית, אינו מצדיק קבלת מעמד של פליט לפי אמנה.
...
בניגוד לנטען בעתירה, עולה מדברי העותר עצמו בראיון מיום 31.5.2010, כי לא נשקפת לו סכנה לחיים או לחירות בצ'אד, כנדרש לפי אמנת הפליטים, והסיבה שעזב את צ'אד הייתה כדי להתחמק משירות צבאי שבו היה מחוייב על פי חוקי הממשלה הלגיטימית ששולטת בצ'אד:
באותו ראיון בפני יחידת ה– RSD נימק העותר את הסיבה שלא רצה להתגייס לצבא, כי – "דוד שלי הפחיד אותי מהצבא. הוא רק אמר לי שאם אני אלך לצבא אז ישלחו אותי למקום רחוק ולא אוכל לראות את המשפחה שלי במשך שנה". ואז נשאל- "האם זאת הייתה הסיבה היחידה שבגללה לא רצית להתגייס?" והשיב: "אני גם פחדתי מהמלחמה עם המורדים. דוד שלי אמר שיש דרך שאני אקבל פטור מהצבא של צ'אד. הדוד שלי אמר לי שאני יכול להתחתן ואז הממשלה לא תרצה לגייס אותי...דוד שלי אמר לי שיש לנו קרוב משפחה שגר בלוב והוא רוצה לחתן את הבת שלו. אני חזרתי לבית שלי, חשבתי לעצמי שזה לא טוב בשבילי ללכת לצבא. פחדתי מהמלחמה עם המורדים. אז החלטתי שאני עוזב את המדינה" (נספח יא' לתגובת המשיבה, עמ' 11).
סיכום
לאור כל האמור לעיל במצטבר, אני דוחה את העתירה על כל חלופותיה.
העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 .
