עתירה למניעת מינוי מנהל בית ספר

פתח דבר התובענה דנן ניפתחה כבקשה לצוו מניעה זמני, בו עתרה התובעת לעכב הליכי מיכרז בו ביקשה להישתתף, אך נפסלה מחמת אי עמידה לכאורה בתנאי סף. בהחלטה מיום 6.8.15 ניתן צו אירעי ונקבע דיון בבקשה ליום 10.8.15.

משהגיע המועד האחרון להגשת ההצעות ומועמדותה של התובעת לא נקלטה, הוגשה הבקשה לצוים זמניים, בה עתרה התובעת לעיכוב הליכי המיכרז עד לדיון בתביעה וכן הוגש כתב התביעה בו עתרה התובעת כי יינתן צו הצהרתי, ולפיו הרישיון הקבוע שהונפק לה הנו רישיון הוראה קבוע, אשר עונה על דרישות הסף להיתמודד במיכרז למינוי מנהלים לבתי ספר על יסודיים וכן לעדכן את המערכת בנתבע כי לתובעת רישיון הוראה קבוע.

...

התובעת מיהרה להגיש בקשה להענקת רישיון הוראה קבוע (נספח ט' לבקשה), עליו חתמו מנהלת בית הספר והמפקחת, אשר המליצו בחיוב, אך בסופו של דבר הרישיון המיוחל לא התקבל, ובמקומו הונפק לתובעת "רשיון קבוע לבית ספר על יסודי", בו נרשם כי היא "כשירה לשמש פיזיותראפיסט בכיתות א-יב" (נספח יג' לבקשה.

אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי חוזר תשנ"ז העוסק בהענקת רישיונות הוראה קבועים, קובע את מלוא התנאים לקבלת רישיון כאמור לעובדים במקצועות פרא-רפואיים ולאחר שהנתבעת מצאה לנכון ליתן לתובעת רישיון על יסוד פרק זה, הרי שיש לראות בו רישיון הוראה קבוע.

בהקשר זה ראה גם: פרק ו' לנוהל תשנ"ז, שכותרתו "הוראות נוהל וביצוע" ולפיו בקשה למתן רישיון הוראה קבוע תענה בהנפקת רישיון זמני או קבוע או כתב היתר, לזכאים, ללא כל אזכור לרישיון מסוג אחר שיש להקנות על פי נוהל זה. הקביעה שלעיל – לצורך המכרז הנדון בלבד חרף קביעתנו לעיל, מצאנו לנכון להגביל תחולתה למכרז הנדון בלבד, וזאת בשל שלושה טעמים: האחד, מדובר בתובענה שנפתחה לפני כשבוע ימים בלבד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: יש לראות ברישיון הקבוע שהונפק לתובעת ביום 29.7.15 כרישיון הוראה קבוע וזאת אך ורק לצורך המכרז הנדון, מספר 776, לתפקיד מנהל בית הספר חטיבת הביניים החדש בעארה.

כמו כן עתר הוא באותם הליכים לכך שהמועצה המקומית תמנע מלערוך מיכרז בשנת הלימודים 2010-2009 וכי מינויו כמנהל בית הספר יוארך עד ליום 31.8.2010.

...

העותר, מצידו, טוען בתשובה כי אין מקום לדחיית העתירה על הסף שכן אף שייתכן כי תצמח לו תועלת מקבלת העתירה, אין היא עוסקת בקבלתו שלו למשרת מנהל בית הספר אלא בסוגיה ציבורית חשובה שעניינה פגיעה בחופש העיסוק של "רבבות נושאי משרות ניהוליות ובכללם סגני מנהלי בתי ספר". לטענת העותר, העובדה שייתכן כי כתוצאה משינוי חוזר המנכ"ל יוכל הוא להתמודד במכרז למילוי משרת מנהל בית הספר, אין בה כדי להוביל למסקנה כי עניינה של העתירה בקבלת אדם לעבודה, כטענת משרד החינוך.

לבסוף טוען העותר כי פסיקת בית הדין בתביעותיו "צפויה כבר" ומשכך לא נותר לו כל מוצא אלא לפנות בעתירה לבית משפט זה. דין העתירה להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

העותר ישלם לכל אחד מן המשיבים 1 ו-3 שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ. ניתן היום, כ"ט אייר תש"ע (13.5.2010).

בהמשך, האזין בית הדין לעדותו של עד אופי מטעם המערערת (קצין הבטחון של עריית שפרעם ומוסדות החינוך שלה) שמסר, כי המערערת ביצעה את עבודתה בצורה נאמנה לשביעות רצון כל המערכות שיעבדה מולן, ושימשה, בין היתר, לפי מינוי מנהל בית הספר, כעוזרת בטחון.

עוד נטען, שעבירת הקלון אינה תלויה בסוג העבירה, אלא בנסיבות ביצועה, ולטענת הסניגור, נסיבות אלה "זועקות לשמיים". לטעמו של הסניגור, לא הקדיש בית הדין היתייחסות מספקת לגזר-דינו של בית משפט השלום ולכך שגם המאשימה בבית משפט השלום עתרה לענישה קלה, מקום בו בית משפט השלום ציין, שמידת הפגיעה בערכים היא נמוכה, וכאשר: "הגעתה של הנאשמת בסמוך למקום המצאותם של שני הקטינים, כאשר עולה מהנסיבות עצמן שהגעתה לכתחילה כוונה למניעת מפגש אלים ביניהם". לטענת הסניגור, בזכות היתנהלותה של המערערת, נימנע אסון מיותר מן התלמיד ומן המתלונן.

...

באשר לסעיף 17(3) של החוק טען התובע, שנסיבות המקרה מצביעות על התנהגות בלתי הולמת של המערערת, וזאת תוך כדי מילוי תפקידה, ונוכח כל האמור ביקש לדחות את טענותיו של הסנגור.

בשים לב לכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לקבל את ערעור המערערת על גזר הדין, לבטל את אמצעי המשמעת של פיטורים ופסילת המערערת משירות המדינה (לרבות משרד החינוך) למשך שנתיים, ולתקן את גזר הדין של בית הדין כפי שאורה להלן.

לסיכום: אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין כך שהרשעת המערערת בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) של החוק – בעינה עומדת.

אני מקבל את הערעור על גזר הדין, ובמקום אמצעי המשמעת שקבע בית הדין, יבואו אמצעי המשמעת הבאים: (1) נזיפה חמורה.

] על רקע האמור, התובע עתר כי בית הדין יורה על ביטול המינוי של הנתבע 2 לתפקיד מנהל בפועל של בית הספר; על ביטול החלטת הנתבע בדבר ביטול המיכרז שפורסם בחודש מרץ 2017; על בחירת מנהל מקרב המועמדים שהגישו מועמדות למכרז בחודש מרץ 2017 ובהם גם התובע; ועל מתן צו מניעה קבוע שלפיו הנתבע 2 לא ימונה לתפקיד מנהל בית הספר מבלי שזכה במיכרז כדין.

...

התביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל וחוק חובת מכרזים, הנתבע יכול למנות מנהל בפועל לשנה אחת בלבד ומנימוקים מיוחדים שירשמו ויפורסמו לציבור וכי מינוי מעבר לכך עומד בסתירה להוראות חוזר המנכ"ל ופוגע פגיעה קשה בעיקרון השוויון ובזכות לשווין זכויות בעבודה- נדחית.

לאור התוצאה אליה הגענו ונימוקיה, הננו מורים כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

לפנים משורת הדין, בהתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת הנתבע, לא מצאנו לחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות נוספות לתובע.

ביום 6/5/09 הודע לתובעת על שיבוצה לבי"ס משגב בשנה"ל תש"ע. ביום 4/8/09 הגישה התובעת בקשה לצוו מניעה זמני, בה עתרה להורות על ביטול הוראת ההעברה לבית ספר אחר ומניעת פגיעה בתנאי עבודתה.

פניותיה החוזרות ונישנות לכל הגורמים – משרד החינוך, ראש המועצה, ארגון המורים ועד ההורים וגורמים צבוריים נוספים מתוך מטרה להכפיש ולהטיל דופי בעבודתי ובעבודת צוות ההנהלה, מעידות כאלף עדים על כוונתה זו. המורה אינה משתפת פעולה, אינה מקבלת את מרות בעלי התפקידים ומינתה עצמה למנהלת, מפקחת, מבקשת ומקטרגת של בית הספר.

...

לנוכח קביעותינו לעיל, כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת על העברתה של התובעת, הרי שגם דין תביעתה לפיצוי בגין עגמת נפש- להידחות.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, משהוכח בפנינו כי ההחלטה על העברת התובעת הייתה סבירה ומידתית ולא נפל בה כל פגם, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ תוך 60 יום מקבלת פסק הדין.