עתירה למינוי קצין טכנולוגיות וקידומו לדרגת רב-כלאי

בפרט, לא היתעלמה המערכת מטענתו של העותר, ולפיה תפקידו כקצין מחשוב מחוזי הנו תפקיד שבמחוזות אחרים התקן שלו היה לדרגת רפ"ק, ואף ניסתה לסייע לעותר בעיניין זה. כך צוין בראיון שקיים העותר ביום 10.3.03 בפני סגן מפקד המחוז דאז, תנ"צ דני חן, בנושא "קידום – רפ"ק", כי "רמת תקן תפקידו הנה פקד על אף ניסיונותינו לא הצלחנו להעלות התקן לרפ"ק. בעבר היה עבורו תקן רפ"ק באג"מ אך למיטב ידיעתו של הקצין התפקיד אויש לפני מספר חודשים. הקף העבודה בתחומו הנו רב וקיים הכרח באיתור עוזר. לדברי הקצין רמת תקן תפקיד קצין המיחשוב בכל המחוזות והאגפים היא רפ"ק". בסיכום הריאיון נכתב: "אנו נמשיך בניסיונות להעלות התקן לרפ"ק. אם ימצא עבור הקצין תפקיד מקדם לא נימנע העברתו וקידומו. על הקצין לאתר לו עוזר" (נספח מש/3 לתגובה המקדמית).

ההיפך הוא הנכון - העברתו של העותר לתפקיד רוחב ביחידה אחרת נועדה "לחלץ" אותו מהמבוי הסתום אליו נקלע, באופן שיצבור ידע וניסיון בתחום אחר, ממנו יוכל להתקדם לתפקיד בדרגת רפ"ק. כך, בריאיון מיום 5.3.09 ציין בפניו רמ"ח כ"א כי "הנתונים הקיימים בתיק יוצרים בעיה בקבלת מינוי רפ"ק. לצורך קידומך יש צורך בתהליך של תיקון. ישנן שתי אופציות, הראשונה: במחוז והשנייה: מחוץ למחוז, בתפקיד בדרגת 'פקד' שיעניין אותך" (נספח מש/16 לתגובה המקדמית).

ואולם, ניתן לראות, כי הוסבר לעותר פעמים רבות, כי אי קדומו לדרגת רפ"ק אינו מסתייע בשל מספר התפקידים המוגבל הקיים במנ"ט. כך, ציין ר' מופ"ת ביום 13.10.13 "כי למרות שנימצא מתאים לקידום לא קיימים בזמן הקרוב אופקים במופ"ת לקידום לדרגת רפ"ק", וביום 4.3.15: "במספר ראיונות ושיחות עם הקצין הבאתי בפני הקצין את האפשרות לגשת לכל מיכרז בדרגת רפ"ק בתחום הטכנולוגי הן בכותלי מנ"ט והן במערך הנפרס, אך הקצין לא הביע את נכונותו לגשת למכרזים מחוץ לכותלי מנ"ט והביע את רצונו להישתלב אך ורק במנ"ט בדרגת רפ"ק. בשנים האחרונות פורסם כתקן קידום דרגת תקן רפ"ק אחד בתוך מנ"ט, הקצין הגיש את מועמדותו אך לא נבחר לתפקיד ... אינני רואה בטווח זמן הקצר פינוי תפקידים בדרגת רפ"ק במופ"ת אשר גם יהיו כתפקיד קידום, אך בהחלט רואה אם וכאשר יהיו תפקידים כאלו הקצין יוכל לגשת למכרז" (נספחים מש/32 ו-מש/35 לתגובה המקדמית).

...

מהמקובץ עולה כי לשיטתו של העותר עצמו, מתוך 16 השנים בהן הוא לא קודם, הוא חווה יחס פסול מצד מפקד אחד, וזאת למשך כשנתיים בלבד.

סוף דבר הלכה היא כי "ענייני כוח אדם בגופים היררכיים ומיוחדים, כגון הצבא והמשטרה, מסורים לשיקול-דעת הרשויות המוסמכות ומידת התערבותו של בית-משפט זה בעניינים אלה, מועטה" (בג"צ 1722/05 קרן נ' מפכ"ל המשטרה, 23.1.06).

התוצאה העתירה נדחית.

במועצת הבריאות 46 חברים לפי ההרכב שנקבע בסעיף 49 לחוק: (1) שר הבריאות וששה חברים שימנה שר הבריאות מקרב עובדי משרד הבריאות; (2) שני חברים מקרב עובדי משרד העבודה והרווחה, ושני חברים מקרב עובדי המוסד לביטוח לאומי, שימנה שר העבודה והרווחה; (3) חבר אחד שימנה שר האוצר מקרב עובדי משרד האוצר; (4) חבר אחד שימנה שר המשפטים מקרב עובדי משרד המשפטים; (5) קצין רפואה ראשי בצבא-הגנה-לישראל או נציגו; (6) חמישה מומחים מתחומי הרפואה, המינהל, הכלכלה, האתיקה הרפואית ומדעי החברה שימנה שר הבריאות; (7) עשרה נציגים של קופות חולים בחלוקה לפי מפתח יחסי שיקבע שר הבריאות בהיתחשב במספר החברים בכל קופת חולים; (8) שני נציגים של ההסתדרות הרפואית הישראלית; (9) נציג אחד של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל; (10) נציג אחד של הסתדרות הרוקחים; (11) שני נציגים של ארגון האחים והאחיות; (12) נציג אחד של הארגונים הפארה-רפואיים; (13) נציג אחד של ארגון העובדים הסוצאליים; (14) נציג אחד של הדיקנים של בתי הספר לרפואה המוכרים בישראל; (15) נציג אחד של ארגון יציג של עובדים; (16) נציג אחד של אירגוני מעסיקים; (17) נציג אחד של מרכז השילטון המקומי; (18) נציג אחד של ארגון המועצות האזוריות; (19) חבר אחד שימנה שר הבריאות מקרב מינהלי בתי חולים שהבעלות בהם היא ברובה פרטית; (20) שני חברים שימנה שר הבריאות מקרב מועמדים שיציעו אירגוני החולים; (21) נציג אחד שימנה שר הבריאות מתוך רשימת המומלצים שתוגש בידי מועצת הפסיכולוגים והסתדרות הפסיכולוגים.

סעיף 52 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מוסיף וקובע את תפקידי המועצה, ובכלל זה תפקידי ייעוץ לשר הבריאות בנושאים שונים כדלקמן: (א) שעורי דמי ביטוח בריאות; (ב) שינויים בסל שירותי הבריאות בהיתחשב בין היתר, בטכנולוגיות חדשות ועלויותיהן; (ג) קידום השוויונות באיכות שירותי הבריאות, זמינותם ונגישותם בהתאם להוראות החוק; (ד) אמות מידה להקצאת מקורות להרחבת שירותי הבריאות; (ה) תשלומים של מבוטחים בעד שירותי הבריאות; (ו) סוגיות ערכיות במישור הממלכתי בתחום הבריאות; (ז) סדרי עדיפות וקדימה בתחום הבריאות לניצול משאבים לפי צרכים שונים; (ח) מתן שירותי בריאות על בסיס איזורי או בין איזורי; (ט) כל נושא אחר שיקבע שר הבריאות, או ששליש מחברי מועצת הבריאות יבקשו לידון בו; ענייננו מיתמקד בתפקידה של המועצה לייעץ לשר הבריאות בנוגע ל"שינויים בסל שירותי הבריאות בהיתחשב בין היתר, בטכנולוגיות חדשות ועלויותיהן" (סעיף 52(1)(ב) לחוק).

עוד נאמר בהחלטה כי ועדת הסל תגיש למועצת הבריאות ולשרים את המלצותיה לעניין דרוג של טכנולוגיות חדשות להכללה בסל בכפוף למסגרת התקציב.

המחלוקת העותרת סבורה כי מינוי ועדת הסל מייתר לחלוטין את סמכותה של מועצת הבריאות בכל הנוגע לסל שירותי הבריאות, וכי בפועל שר הבריאות אכן נימנע מלכנס את מועצת הבריאות ומלהתייעץ בה לגבי תוספת טכנולוגיות ותרופות לסל.

תהליך רב-שלבי זה תואר גם בתצהיר התשובה מטעם המשיבים בעתירה שלפנינו.

...

לא ראינו ליתן צו להוצאות בעתירה זו. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: גם לדעתי יש לדחות את העתירה ואבקש להעיר מספר הערות.

כמו חברי המשנה לנשיאה אף אני סבורה כי אין לומר שהקמתה של ועדת הסל נגועה בחוסר סמכות.

מקובלת עלי טענת המדינה כי פעולת ועדת הסל כגוף מייעץ מקורה בסמכות עזר של הממשלה להתייעצות עם אחרים (ראו סעיף 17(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; בג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות, פ"ד נא (4) 259, 269ה (1997) (להלן: ענין תיאטרון ארצי לנוער); ראו גם ע"א 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, פ"ד נג(1) 743, 756ד (1999)).

]השופט ח' מלצר: בעתירה שלפנינו הוצאנו צו-על-תנאי המופנה למשיבים ומורה להם להתייצב וליתן טעם מדוע לא יתמנה העותר, קצין טכנולוגיות בדרגת כלאי בשירות בתי הסוהר, לתפקיד קצין טכנולוגיות בבית סוהר "מגידו", וכן מדוע לא יקודם לדרגת רב-כלאי, בין היתר בהתאם להתחייבות שניתנה לו, לטענתו, על ידי מפקד גוש מרכז בשירות בתי הסוהר, קודמו של המשיב 2 הנוכחי בתפקידו.

...

ואולם, כשלעצמי סבורני כי לפנינו ניצן של העברת לפנים משורת הדין אל תוככי הדין, ברוח דברי חכמים "דאמר ר' יוחנן, לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו (כלומר, כלום ידונו דיניהם "ביסורים ובחזקה" (רש"י) – א"ר)? אלא אימא (אמור) שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו (עשו) לפנים משורת הדין" (בבלי, בבא מציעא, ל' ע"ב).

סוף דבר, ככל שהמדובר באנשים עם מוגבלויות, המחוקק הוא שפתח להם פתח – פתח בדין – כדי לרוממם לדרגת שויון.

סוף דבר, מצטרף אני לחבריי.

גם קצינים הממלאים תפקיד רישמי של עוזר אישי לראש מנהל בשב"ס וכפופים ישירות לקצין בדרגת תת גונדר, מוצבים, לטענת העותר, בתקן של רב כלאי ולדוגמא: עוזר ראש מנהל טכנולוגיות ועוזר ראש מנהל משאבי אנוש.

בנוסף לכך, אף אם הייתה מתקבלת החלטה התפקיד היה פתוח למועמדים נוספים ולא היה מובטח לעותר בהתאם לנוהל קידום קצינים (נספח 9 לתגובה).

בין שאר הסעדים מבקש העותר להצהיר על "זכאות העותר לשכר ולתנאי שרות בתפקידו כקצין הנחיה ובקרה במנהל היועמ"ש בשב"ס שנגזרים מדרגות השכר של רב כלאי החל ממועד בו הוצב בתפקיד זה עם גיוסו לשב"ס". בפתח עתירתו מציין העותר כי הוא מבסס את עתירתו על פריט 37(2) לתוספת הראשונה לחוק ביהמ"ש המינהליים הקובע כי ביהמ"ש לעניינים מינהליים ידון ב"החלטה בענין המנוי בסעיף 129 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב-1971 למעט כל החלטה הנוגעת למינוי נציב בתי הסוהר".

...

התוצאה היא כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי.

סוף דבר לאור כל האמור אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6840/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי העותרת: פלצמן בל (יפה) נ ג ד המשיבים: 1. ראש המטה הכללי - צבא ההגנה לישראל 2. תת אלוף זכריה חי, קצין חימוש ראשי 3. ראש אגף הטכנולוגיה בצה"ל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד פלדמן אביגדור בשם המשיבים: עו"ד זילבר דינה ][]פסק-דין

ביום 29.7.01 התקבלה תשובת נציב קבילות חיילים לתלונת העותרת, ואלה עיקריה: "על יסוד מימצאי בירורי, מצאתי כי במהלך חודש פברואר 2000 הבטיח תא"ל אלי, רח"ט לוגיסטיקה, כי תקודמי לתפקיד רס"ן במסגרת חטיבת הלוגיסטיקה. מלשון ההבטחה עולה כי אין מדובר בהצהרת כוונות גרידא, אלא בהתחייבות מפורשת וברורה שמלמדת על כוונה ליצור חיוב משפטי... לא ניתן לומר כי הבטחה זו ניתנה שלא בסמכות... בעניינך, לא מצאתי כי קיים צידוק לחזרה מן ההבטחה. למרות שאכן קיימות טענות מבוססות למדי בנוגע לאי שביעות הרצון מתפקודך – מדובר בנתונים שהיו ידועים גם בטרם מתן ההבטחה... לפיכך, לא ניתן להשען, בדיעבד, בנושא חוות הדעת אודותייך כדי לאיין את ההבטחה". עם זאת, ציין הנציב כי לא נמצא תימוכין לטענת העותרת כי קימת זיקה בין תלונתה כנגד משיב 2 לבין אי קיום ההבטחה שניתנה לה בענין קידומה לדרגת רס"ן. בסיכומו של דבר, החליט הנציב על שורה של המלצות כדלקמן: (1) רישום מינוי לעותרת לפי תקן רס"ן החל מיום 1.7.00, ותשלום הפרישי שכר בתוספת פיצוי בגין פגור על יסוד רישום זה; (2) לבחון מחדש אפשרויות שיבוצה של העותרת לתפקיד רס"ן, ולו לתקופת נסיון.

בסיכום ראיון עם סא"ל אבי אדרי מיום 23.9.99 וכן בסיכומי ראיונות עם תא"ל אהרוני מתאריכים 30.11.99 ו-1.2.00 מצויין, בין היתר, כי חוות הדעת בעיניינה של הקצינה טובות, כי היא מבצעת את תפקידה בצורה טובה, וכי היא מומלצת לקידום לדרגת רס"ן. עוד קודם לכן, בראיונות מ-1997 עם אל"מ צביקה גורן נכתב כי "קידומה (של העותרת) לרס"ן יבחן בחיוב רב מתוך מגמה כי תהיה רמ"ד סה"ר הבא במענ"א." (נספח ה' לעתירה).

...

ביום 29.7.01 התקבלה תשובת נציב קבילות חיילים לתלונת העותרת, ואלה עיקריה: "על יסוד ממצאי בירורי, מצאתי כי במהלך חודש פברואר 2000 הבטיח תא"ל אלי, רח"ט לוגיסטיקה, כי תקודמי לתפקיד רס"ן במסגרת חטיבת הלוגיסטיקה. מלשון ההבטחה עולה כי אין מדובר בהצהרת כוונות גרידא, אלא בהתחייבות מפורשת וברורה שמלמדת על כוונה ליצור חיוב משפטי... לא ניתן לומר כי הבטחה זו ניתנה שלא בסמכות... בעניינך, לא מצאתי כי קיים צידוק לחזרה מן ההבטחה. למרות שאכן קיימות טענות מבוססות למדי בנוגע לאי שביעות הרצון מתפקודך – מדובר בנתונים שהיו ידועים גם בטרם מתן ההבטחה... לפיכך, לא ניתן להשען, בדיעבד, בנושא חוות הדעת אודותייך כדי לאיין את ההבטחה". עם זאת, ציין הנציב כי לא נמצא תימוכין לטענת העותרת כי קימת זיקה בין תלונתה כנגד משיב 2 לבין אי קיום ההבטחה שניתנה לה בענין קידומה לדרגת רס"ן. בסיכומו של דבר, החליט הנציב על שורה של המלצות כדלקמן: (1) רישום מינוי לעותרת לפי תקן רס"ן החל מיום 1.7.00, ותשלום הפרשי שכר בתוספת פיצוי בגין פיגור על יסוד רישום זה; (2) לבחון מחדש אפשרויות שיבוצה של העותרת לתפקיד רס"ן, ולו לתקופת נסיון.

טענות המשיבים המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות.

אומר, מעבר לנדרש, כי אינני מקבלת את עמדת העותרת לפיה היה בדברי המשיב 2 כלפיה משום הטרדה מינית וכן אינני מוצאת כי מכתבו של סא"ל אלי אהרוני מ-1.2.00 מהווה הבטחה מינהלית מחייבת, העשוייה לשמש עילה משפטית לתביעת אכיפה של ההבטחה.

וכדברי פרופ' זמיר, במאמרו מינויים פוליטיים (משפטים כ' (תש"ן) 19 בעמ' 38): "אם ניתן להסיק מפסק דין זה מסקנה כללית, בית המשפט מוכן להסתפק בהקשר זה במידה קטנה באופן יחסי של ראיות כדי לערער את חזקת הכשרות של המינוי". ולבסוף, כדי להתמודד עם הקושי הנילווה לבחינת שיקול הדעת הסובייקטיבי של הרשות המינהלית, מסתמנת בפסיקה נכונות להיעזר בחזקות עובדתיות שונות, המבוססות על נסיון חיים, אשר לעיתים פועלות אף כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל שכם הרשות השלטונית, הצריכה לתת הסבר לפעולתה (פרשת מוסקוביץ, שם, עמ' 246).