עתירה לכפיית כינוס ישיבת מועצת עיר שלא מן המניין

עוד ביקשו העותרים להורות למשיבה 4 הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים שלא להיתעלם מבקשות העותרים ולהורות בצו למשיבים 1-2 לכנס ישיבה שלא מן המניין בהתאם לסדר היום שבקשו העותרים, כאשר לדידם לראש העיר אין סמכות לדחות בקשה לקיום ישיבה שלא מן המניין.

העותרים טענו מנגד, כי הנם חברי מועצה המשמשים כשליחי ציבור ללא שכר ושאר הטבות ועל כן אין מקום לחייבם בהוצאות, וכי הערייה היא בעלת המשאבים אשר מנסה לחייב בהוצאות את מי שהנם בבחינת "כבשת הרש"; מנסה ליסתום פיות לחברי המועצה ולכל מי שאינו מסכים עם ראש העיר, ולאיים בהוצאות.

...

לאור כל האמור, יש מקום לחיוב העותרים לשאת בהוצאות המשיבים 1-2 .

בתי משפט בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בפני כב' השופטת שרה דברת – ס.נשיא עת"מ 33726-08-15 1. חנה זילברשטיין 2. גיטל גרוסגליק 3. ברכה זילברברג ועותרות נוספות על פי רשימה ע"י ב"כ עוה"ד שמחה רוטמן ועמיר כבירי העותרים 1. מר ניסן בן חמו – ראש עריית ערד 2. מועצת העיר ע" ב"כ עו"ד חיים שימן המשיבים פסק דין

לשיטתן, יש לבטל את החלטות מועצת העיר מיום 25.2.15 שכן, ישיבת המועצה כונסה שלא כדין, כיוון שהיתה זו הישיבה השניה שלא מן המנין שכונסה באותו חודש ואף על פי כן, היא לא זומנה על ידי שני שליש מחברי המועצה, כדרישת סעיף 9(ג) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - "פקודת העיריות").

לא ניתן לאלץ את הערייה לקדם את הבקשה בנסיבות בהן יש לעירייה הסבר מניח את הדעת להמנע מלעשות כן. הערייה, כמפורט לעיל, היא מגישת הבקשה, ושמורה לה הזכות שלא לחתום עליה גם אילמלא קבעה מועצת הערייה כן. על רקע העקרון האמור, יש לבחון גם את המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם הישיבה כונסה כדין.

...

המשיבים טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת שיהוי.

גם אם העותרות היו מעדיפות כי מעון היום יקום במיקום המקורי, הרי שאין די בעצם הרצון לשנות את המיקום המיועד למעון היום על מנת להביא למסקנה כי התנהלות העירייה הינה שרירותית ובלתי סבירה.

מעבר לנדרש, אציין כי על פני הדברים יש ממש בטענת השיהוי שהועלתה על ידי העירייה, מאחר והעתירה הוגשה כחצי שנה לאחר ההחלטה מיום 25.2.15, ולא שוכנעתי כי איחור זה היה מחויב המציאות בשל הבחירות שנערכו בערד.

סוף דבר, דין העתירה להידחות.

בעתירה נאמר כי העותר הוא חבר קואליציה במועצת העיריה וכי המשיבים כינסו ישיבה שלא מן המנין מס' 6/2017 לצורך שינויים במינוי סגני ראש העיריה וממלא מקום בשכר.

ביום 12.12.17 הגיש ראש העיריה הודעה לפיה מאז העברת העותר מס' 2, איאד מואסי מכהונתו כסגן ראש עיר בשכר, הוא הצביע בעד כל הנושאים שהונחו על שולחן מועצת העיריה וכי בישיבת מועצת העיריה מיום 5.12.17 נבחר העותר מס' 2 לכהונת מ"מ ראש העיריה בשכר, ומכאן שעתירתו האישית, והעתירה בכלל, הפכה להיות תיאורטית .

...

אמנם הנושא שעמד שם על הפרק הוא הבחירות לעירית בת ים, ואולם, אני סבורה כי יש להקיש מהאמור שם גם לענין הבחירות בענייננו, ומאחר ואין מחלוקת כי גם ככל שיערכו בחירות חדשות – התוצאות וממילא "התוצאות" כבר אינן "מרכז הכובד" של העתירה, ממילא די בכך כדי להביא לדחיית העתירה.

לא נטען בפני לדרך בחירת הסגנים מלכתחילה, אך בכל מקרה אני סבורה כי האמור, יפה , בשינויים המחוייבים , גם בענייננו.

לפיכך, אני מורה על דחית העתירה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4745/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערערים: טובה שתיאת ואח' נ ג ד המשיבה: נת"ע - נתיבי תחבורה עירונית להסעת המונים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בתיק הפ 040050-11-18 שניתן ביום 27.05.2019 על ידי בוד השופט ע' מאור תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התש"ף (23.12.19) בשם המערערים: עו"ד גלעד וקסלמן, עו"ד אוריאל מוזס ועו"ד אריאל שחר בשם המשיבה: עו"ד דוד כחלון ועו"ד ברוך סמורזיק ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: ענייננו במקרקעין בשכונת "כפר שלם" בדרום מזרח העיר תל אביב (להלן: המקרקעין), שהופקעו לצורך הקמת הרכבת הקלה, ובדרישה למסירת החזקה בהתאם להוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות או הפקודה).

ביום 18.7.2018 פורסמה למתן תוקף תת"ל מס' 70א' "רכבת קלה במטרופולין תל אביב – 'הקו הסגול' – מקטע מערבי". במסגרת התוכנית נקבעה רצועת מסילה לקו מתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים), הקו הסגול.

בהתאם, מחלוקת בדבר גובה הפיצויים המגיעים למערערים אינה מהוה עילה לעיכוב סילוק ידם מהמקרקעין, וטענות המערערים בעיניין זה יתבררו במסגרת התובענה להכרה בזכויות.

על מנת להגיע להסכמה בדבר פינוי מרצון של המקרקעין בהתאם למתווה, מועד הפינוי נדחה ליום 1.4.2020, ובהמשך נדחה פעם נוספת בשל אילוצי נגיף הקורונה ליום 1.8.2020.

הטיפול בסוגיית פינוי תושבי כפר שלם כלל הליך חקיקה בכנסת והגיע בעבר גם לפתחו של בית משפט זה (בג"ץ 4331/12 וועד כפר שלם ואח' נ' ועדת הפינויים שהוקמה לפי החלטה 995 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (6.3.2017)).

לא ניתן לחלוק על החשיבות הנודעת להבטחת קורת גג למי שמפונים מביתם, וברי כי במקרים מתאימים היא עשויה להיות נידרשת אף כאשר המפונים נעדרים זכויות קניין במובן הצר (ראו והשוו: בג"ץ 7446/17 סרחאן נ' האפוטרופוס הכללי והכונס הרישמי, פסקה 61 (21.11.2018)).

...

מכל האמור עולה כי בנקודת הזמן הנוכחית, אין עוד טעם להשאיר את ההליך תלוי ועומד, ודין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

על רקע זה, בשלב הנוכחי, אני מסכימה עם חברי כי דין הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5435/14 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר כבוד השופטת י' וילנר העותרים: עמותת כפר דהמש ו-32 עותרים נוספים נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. שר הפנים 3. משרד הפנים 4. המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין במשרד המשפטים 5. המועצה האזורית עמק לוד 6. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה עמק לוד 7. עריית לוד 8. ועדה מקומית לתיכנון ובנייה לוד 9. עריית רמלה 10. ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמלה היתנגדות לעשיית הצוו על תנאי לצוו מוחלט תאריכי הישיבות: כ"ה באדר התשע"ה (16.3.2015) י"ב בתמוז התשע"ו (18.7.2016) כ"א בסיון התשע"ז (15.6.2017) ט"ו בתמוז התשע"ח (28.06.2018) בשם העותרים: עו"ד קייס נאסר בשם המשיבים 4-1: עו"ד **** מארקס בשם המשיבות 6-5: עו"ד דן שווץ בשם המשיבות 8-7: עו"ד עפר שפיר; עו"ד חן רזיאל ברק בשם המשיבות 10-9: עו"ד דורון דבורי ][]פסק-דין

בתום הדיון נקבע כי נוכח העובדה שהמסלול המוצע הוא בעל ההתכנות הטובה ביותר מבין כל האפשרויות שנבדקו, משיבי הממשלה וכן עריית לוד שלא הייתה צד לעתירה המקורית, יגישו הודעה מעדכנת באשר לנכונותם להתקדם במסלול המוצע, לרבות בדרך של כנוס ועדת הגבולות כדי שתידון במסלול זה. בחודשים הבאים הוגשו הודעות מטעם הצדדים, וביניהן הודעה מטעם עריית לוד לפיה היא מיתנגדת לצרוף הכפר לתחומה, וכן עדכונים מטעם המשיבים על אודות בדיקות שונות שנערכו בעיניין הכפר, ועל מחלוקת בין משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה בנוגע לגורם האחראי על הטיפול בסוגיה.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 30.10.2019 היתקיים דיון בעתירת עריית לוד (כב' השופטים י' עמית, ד' מינץ וי' וילנר), שבסופו משכה עריית לוד את עתירתה, ובפסק הדין נאמר: "בשולי הדברים, רשמנו לפנינו את "זעקתה" של עריית לוד, שהתוכנית לפיתוח שטח צמוד דופן, שנועד בעיקר לטובת האוכלוסיה הנמנית על המיגזר הערבי בעיר לוד – מתעכבת כעת עד למועד בלתי ידוע.

כפי שכבר נפסק, דרישת "הזמן הסביר" לבצוע פעולה על-ידי רשות ציבורית נגזרת לא רק מן האילוצים המעשיים העשויים להקשות על הרשות בהיערכות לבצוע הפעולה, אלא גם "מעוצמת המשקל והחשיבות הנודעים לבצוע הפעולה במהירות, בין מבחינת אינטרס הכלל, ובין מבחינת אינטרס היחיד" (בג"ץ 1999/07 ח"כ גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון 2006, פ"ד סב(2) 123, 160 (2007) (להלן: עניין גלאון)).

הצדדים יוכלו להציג בפני הועדה כל חומר שימצאו לנכון, לרבות תוצרי הניתוח הכלכלי של החלופות השונות, והועדה תביא אותם במניין שיקוליה.

...

משיבי הממשלה טענו מנגד כי דין העתירה להידחות מאחר ששאלת ההכרה בדהמש היא שאלה מובהקת של מדיניות, וכי ברקע ההחלטה שלא להכיר בכפר כיישוב עצמאי, עומדות גם החלטות תכנוניות מקצועיות.

לפיכך, אני סבורה כי יש לקבוע שבענייננו הופרה חובתה של הרשות המנהלית לפעול במהירות הראויה.

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לקבל את העתירה בחלקה במובן זה שנורה למשיב 2 להרחיב את המנדט של ועדת החקירה הפעילה או להקים ועדת חקירת גבולות ייעודית, שתבחן ותמליץ על השיוך המוניציפלי של הכפר.