העובדות בקצרה:
בתאריך 13/6/10 שלח התובע בקשה בכתב לסניף הנתבע בכפר סבא ובו ביקש לקבל את כל דברי הדואר ביחס לבנו הקטין אשר נמצא בחזקתה של אימו, גרושתו, כפי שנמסר באופן שוטף לידי האחרונה, במקביל גם אליו בדרך של הוספת כתובת נוספת אצל הנתבע.
אינני מקלה ראש בעיניין היערכות של כל אותם גופים לשינוי המיוחל, לעיתים מדובר בשינוי שכרוך בהרחבת תקציב שהינו על חשבון הציבור ולעיתים נדרשת הכנה מראש, אלא שאם היה הנתבע מסכים לפרשנות של התובע וליישום החוק בהתאם, ותוך כדי כך עותר לשהות סבירה נוספת להתארגנות מתאימה, הדברים היו נראים אחרת.
אין הגבלה ביחס לדרך העברת המידע, ובלבד שזה ייעשה בכתב ונראה כי בעידן הטכנולוגי, שבו אנו חיים היום, על הנתבע לשקול דרכים נוספות להעביר המידע, כך למשל בדרך של משלוח מייל, מסרון ו/או בכל דרך שיהא בה כדי לפתור את הבעיה הטכנית ובילבד שתקיים את תכלית החוק, שיויון בין ההורים הפרודים בדרך לממש את הורותם המלאה, בקבלת מידע על ילדם שלא באמצעות ההורה האחר, הילד ו/או בתי המשפט, כפי שקורה לא אחת, בהעדר שיתוף פעולה בין הצדדים.
...
לטענת הנתבע, מדובר בהליך סרק ומיותר ובהיעדר הוכחת נזק לתובע דין תביעתו להדחות.
נראה כי גם ההורה האחר יסכים עם כך שהמידע יועבר על ידי הגורמים, על מנת להפחית ממנו עומס ומחויבות בהעברת המידע והעדכון של ההורה הנוסף בכל מידע שמתקבל אצלו ביחס לקטין סוף דבר, דומני כי האופן שבו יש לקיים את הוראות החוק, הינו אותו אופן שבו מקוימות ההוראות ביחס להורה האחר, ההורה המשמורן ועל הגופים המנויים בתוספת, כגון הנתבע שלפני להיערך בהתאם ובהקדם האפשרי, שאם לא כן הם מפרים חובת הוראה חקוקה שגוררת בצידה, שלא לצורך, הליכים משפטיים כנגד הרשויות וחבל.
אשר על כן, משקבעתי כי הנתבע הפר חובה חקוקה, הנני מחייבת אותו לשלם לידי התובע סך של 3,000 ש"ח בגין הצורך לפנות לנתבע מספר לא מבוטל של פעמים על מנת שזה האחרון יפעל ליישום החוק ויספק לידיו את אותו מידע שהוא מספק להורה האחר.
