עתירה לחקירת מעילה בכספי תלמידים ממשרד החינוך

אזהרת המנהל הכללי של משרד החינוך בעקבות חוות הדעת השליליות על תיפקודה הפדגוגי של התובעת בשנת תש"ע משגר אליה, ביום 26.5.2010, המנהל הכללי של משרד החינוך דאז, ד"ר שמשון שושני, "אזהרת מנכ"ל" בה הוא כותב כי הובאו לידיעתו דו"חות שליליים על עבודתה בבית הספר קדמה ולפיהם: "1. התלמידים אינם משתמשים במקראה בשיעורי האנגלית;

לא למותר להוסיף, כי ביום 17.8.2010 כותבת מנהלת בית הספר מינקוף, הגב' תמי כספי למפקחת על בית הספר, הגב' לינסיה מצגר, כי "בשיחה שנערכה עם המדריכה לאנגלית שנכחה בשיעורים, הסתבר כי למרות שהגב' לויטין לימדה בקבוצה קטנה, הלמידה לא הייתה אפקטיבית והשיגי התלמידים לא השתפרו באופן משמעותי" (נספח כ' לתצהיר מנדל).

לטעמה של התובעת נודעת חשיבות מכרעת לסוגיית תאונת העבודה ולכך היא מקדישה את החלק הארי מסיכומיה, שכן תוצאותיה הן הסיבה שבגינה לא יכולה הייתה להתייצב לכל ההליכים בעיניינה וכאמור היא גם חלק מעילת פיטוריה שהוסוו כפיטורים פדגוגיים.

אשר לטענה, כי גם גב' חדד אמרה לתובעת שהיא מבוגרת מדי כדי ללמד נאמר, כי מחקירתה הנגדית של גב' חדד, שהותירה רושם אמין ומקצועי, התברר כאמור בטענות משרד החינוך, כי התובעת כלל לא הייתה המורה המבוגרת ביותר בבית הספר וכי מורים מבוגרים לימדו וממשיכים ללמד בו (עמ' 71, שורות 20-23).

לנוכח תוצאת הדברים דין מרבית הסעדים להם עתרה התובעת דחייה ובהם הסעדים שנימנו בסעיף 109 לכתב התביעה תחת הכותרת "סיכום ורכוז הסעדים הנתבעים" ובסעיפים קטנים א עד ט' (כולל) וסעיף י"א. נבהיר, כי אלה כל הסעדים הנוגעים לביטול החלטת הפיטורים, המרת עילת הפיטורים, פיצוי התובעת והעמדתה באותו מקום בו לשיטתה הייתה צריכה לעמוד לו בוטלו הפיטורים וגם בכל הנוגע לגובה הפנסיה, פיצויים סטאטוטוריים, פיצויים מחמת הפליה אסורה ופיצויים אחרים.

...

בשים לב לכל אלה ולו מן הטעם כי בהתאם להלכה הפסוקה והמושרשת בפיטורים פדגוגיים על משמעותם הקשה יש לנקוט במשנה זהירות ולהקפיד על כל הוראות הנוהל, החלטנו כי נכון יהיה לפסוק לחובת התובעת פיצוי בשיעור כולל של 50,000 ₪.

סוף דבר – על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת בחלקה והרינו מחייבים את משרד החינוך לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין, סכום כולל של 50,000 ₪ כפיצוי על הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה.

אשר להוצאות המשפט – בשים לב להפרש הניכר בין גובה התביעה (2,669,226 ₪) לבין הסכום שנפסק בסופו של יום והאופן המכביד בו נוהלה התביעה החלטנו לפסוק הוצאות משפט ושכר טרחה לתובעת ברף הנמוך ולהעמידם על סכום כלל של 5,000 ₪.

לכן, גם כינויים נטענים אלו הם חלק מעילת התביעה.

הנתבעים הכחישו, באופן כללי, את הנזקים להם טען התובע, ובהתאם הכחישו כל זכות לכל סעד כספי.

לבסוף, טענו הנתבעים, כי לאחר פיטוריו, התובע המשיך להחזיק בטלפון משך חודש ושבוע ללא רשות, כך שלחלופין יש לקזז מן הנזק הנטען, דמי שימוש בגין תקופה זו. להשלמת התמונה, נציין מספר נקודות ציון דיוניות, בנוסף לשתי הבקשות לתיקון כתב התביעה, אותן הזכרנו לעיל- הבקשה למתן הסעד הזמני – בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לסעד זמני, בגדרה עתר שבית הדין יאסור על המעון לפטרו, עד להחלטה אחרת.

(2) עם זאת, בהעדר פרוטוקול, ובשים לב לחומרת חלק מהאשמות שהושמעו כלפיו, איננו סבורים שניתן לקבוע שהוכח כי במעמד השימוע התובע "הודה במעשיו שלו והסביר שנתן סטרה כי היה עצבני". החלטת הפיטורים ועילת הפיטורים התובע טען, כי ההחלטה על פיטוריו, התקבלה שלא משיקולים מקצועיים, אלא משיקולים פסולים: עקב תלונות מצידו על אודות אלימות של מר מבג'יש כלפי תלמידים.

ההחלטה בדבר הפיטורים, התקבלה על ידי פורום מקצועי: ישיבת צוות, בה נכחו הנזירה קלמנטינה, מר מבג'יש, עובדות סוציאליות, ויועצת חינוכית – והיא התקבלה פה אחד.

כך הוא תיאר את הפגישה עם התובע: "חשוב לציין כי התובע בא להפגש איתי לאחר קבלת מכתב הפיטורים ביום 5.5.14 בשעות הצהריים, הפגישה צולמה והוקלטה על ידו ללא ידיעתי דבר שהתגלה לי בסוף הפגישה. הוא ניכנס למשרדי יחד עם המנהלת שבאה בעקבותיו ובקש לדעת מדוע לא נרשמו במכתב הפיטורים הסיבות לפיטוריו. ציינתי כי מחמת הגנת הפרטיות ראינו לנכון לא לרשום את הסיבות. בשיחתנו פרשתי בפניו את הסיבות לפיטוריו. הוא ניסה להכפיש עובדים אחרים במוסד בטענתו, כי עובדת אחרת מנהלת קשר רומנטי עם עובד אחר וכי ישנו עובד שהנו קרוב שלי שהוא גונב דלק, ושאני פעם דחפתי ילדה לעלות לאוטובוס לפני שנתיים וגולת הכותרת שהוא אמר לי...בניסיון לפגוע בכבודי...אני כעסתי וגירשתי אותו ממשרדי. הרגשתי שהוא היתגרה בי במכוון על מנת לעצבן אותי (לאחר שקבלתי ארוע מוחי לפני כ- שנה ורבע לערך הפכתי להיות אדם מאוד רגיש) והכל משום שאינו שלם עם פיטוריו".[footnoteRef:51] [51: תצהיר מר מבג'יש, בסעיף 13] גרסת הנזירה קלמנטינה, הייתה דומה לזו של מר מבג'יש.[footnoteRef:52] [52: תצהיר הנזירה קלמנטינה, בסעיף 9] בחקירתו הנגדית, נישאל מר מבג'יש, במפורש האם אמר לתובע את המילים שבמחלוקת.

...

התביעה כנגד מר מבג'יש נדחית כליל.

לעניין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד – לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין – בין היתר העובדה כי התביעה כנגד המעון הועמדה על סך של 150,000 ₪; העובדה שהתביעה נוהלה באופן מכביד; העובדה שבסופו של יום נפסק לתובע סכום אשר עומד על פחות מ-15% מסכום התביעה; בשים לב לכך שהמעון מימן את רוב הגנתו של מר מבג'יש, אשר התביעה כנגדו נדחתה כליל; ומנגד, בשים לב לקשיים שעולים מהתנהגות המעון - אנו מחייבים את התובע לשלם למעון שכר טרחת עורכי דין, בסך כולל של 7,000 ₪.

בנוסף, ובשים לב לכך שמרבית הגנתו של מר מבג'יש נוהלה ומומנה על ידי המעון, והוא נאלץ לשכור שירותי עורך-דין רק בשלב שלאחר ההוכחות - אנו מחייבים את התובע לשלם למר מבג'יש שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 3,000 ₪.

עוד נטען כי על אף העובדה שהתובעת היא זו שנשאה בהוצאות הפעלת הגנים, הרי שהתקצוב המגיע מהמדינה עבור אותם ילדים שלמדו בגני התובעת, הועבר לנתבעת מס' 1, וזאת על סמך דיווח כוזב שנשלח מטעם הנתבעת 1 למשרד החינוך לפיו התלמידים למדו כביכול בגנים הרישמיים.

בבקשת הסילוק פירטו הנתבעים את ההליכים המינהליים שניהלה התובעת אל מול משרד החינוך בעיניין הרישיון (שכללו עררים לועדת הערר, עתירות מנהליות וערעורים מינהליים) וצוי הסגירה המינהליים שהוצאו לגנים שהפעילה התובעת על ידי מנכ"לית משרד החינוך , הליכים שסופם היה אי הענקת רישיון לתובעת לפתיחת הגנים וסגירת הגנים בסוף שנת 2015.

עוד יש לציין כי העידר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות.

לא כל שכן, עת מצווים אנו להביא במערך השיקולים גם את היתנהגותו של הנתבע, שכן "גם מידת אשמו של הנתבע עשויה לשמש גורם היתייחסות לענין זה, ועשוי להנתן משקל לתכלית הציבורית שבהעמדת היתנהגות הנתבע למבחן שפוטי, כדי שלא יצא חוטא נשכר נוכח החלת הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה. פעמים, עשוי האנטרס הצבורי להצדיק את בחינת אחריותו של הנתבע, חרף היות עילת התביעה נגדו פסולה אף היא מחמת אי-חוקיות" [עניין מעונה הנ"ל, פסקה 27.

למותר לציין כי שאלה דומה נידונה ב-ע"א (מחוזי חי') 24251-10-12 מועצה מקומית מג'ד אל כרום נ' עמותת אל סונדוס (21.03.2013), ובו נקבע (הרכב כב' השופטים גריל, וילנר וטאובר) כי "אין מקום להשלים עם העברת כספים לרשות המקומית לצורך תקצוב תלמידים הלומדים בגנים, בשעה שנעלה מכל ספק שתלמידים אלה בפועל אינם לומדים בגנים של הרשות המקומית, אלא במסגרות אחרות" (שם, פסקה ל"ד).

...

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של- 3,000 ₪.

אני קובע ישיבת קד"מ ליום 05/05/2019, שעה 10:00.

המזכירות תמציא לצדדים עותק החלטתי זו ותזמנם לדיון הנ"ל. ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשע"ט, 01 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

לפי טיעוניה, תקציבה מורכב מסכומי תמיכה שהיא מקבלת ממשרד החינוך, ומתשלומים הנגבים מהורי התלמידים.

ההליך העקרי עניינו בהמרצת פתיחה, בה עותרת המבקשת לצוו המצהיר כי "כל עיקול אשר יוטל על הכספים" שבחשבון "ואשר הם סכומי כסף המועברים מאת משרד החינוך, הוא עיקול בטל ומבוטל וכי אותם כספים אינם ניתנים לעיקול כלל וכלל". ביום 8.10.18 ניתנה החלטה בבקשה קודמת של המבקשת לסעד זמני: צו מניעה זמני האוסר על המשיבות להטיל עיקולים נוספים בחשבון על כספים המועברים למבקשת ממשרד החינוך, וכן לממש עיקולים קיימים.

אלא, שכאשר הועלתה הסוגיה בפני מנהלת המבקשת, ובנגוד לטענות בא-כוחה, טענה היא בחקירתה כי למבקשת אין מקורות כספיים אחרים למעט חשבון הבנק.

...

מסיבה זו, סבורני כי ראוי לאפשר למבקשת הזדמנות נוספת להפקיד את הערובה שנדרשה כתנאי לסעד הזמני עליו הוריתי בהחלטה הקודמת.

היות שהמבקשת ממשיכה ומקבלת כספים בהיקף משמעותי מדי חודש, ובשים לב לקביעות לעיל המעלות אפשרות כי לרשותה מקורות כספיים, סבורני כי הזדמנות זו אינה ריקה מתוכן ועשויה להביא להפקדת הערובה.

אני נעתר לבקשה לקבוע דיון בהמרצת הפתיחה.

בית משפט לנוער בבית משפט השלום ברחובות ת"פ 11130-12-22 מדינת ישראל נ' פלוני 08 מאי 2023 לפני כבוד השופט בן ציון קבלר המאשימה מדינת ישראל הנאשם פלוני נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד שחר יערי הנאשם הובא על ידי שב"ס אחיו ואביו של הנאשם ב"כ הנאשם עו"ד עדן יחיא ממשרדו של עו"ד עבד אבו עמאר <#1#> גזר דין

הנאשם עצור עד תום הליכים, מתאריך 3.12.2022 ב"בית מעצר אופק", כיום שוהה באגף פתוח, משולב בחינוך ובחוגים נוספים, עובד חוליה וניכר כי היסתגל לתנאי מעצרו.

שירות המבחן סבור כי הואיל והנאשם הנו תושב הרשות הפלסטינאית יכולתם לערוך חקירה פסיכו-סוציאלית מקיפה, הנה מוגבלת.

בבסיס העבירות, כניסתו של הנאשם לארץ - הנאשם למעשה אינו "מסתנן" אלא מועל באמון שניתן בו עת קיבל היתר לימודים, מנצלו לרעה על מנת להכנס לשטח המדינה ביודעו היטב כי מאותה עת יכול הוא לשוטט באופן חופשי.

ממניע של בצע כסף, בוחר הוא לבצע עבירה חמורה – גניבת רכב כשלעצמה, או קבלתה מידי מי שגנבו ו/או פרץ אליו הנם עבירות מסוג פשע אך לא בכך תמצי: הנאשם פותח בנהיגה פרועה עת מתגלה על ידי השוטרים – עיתים מדומה הרכב לכלי נשק בעל יכולת קטלנית - מחלחלת המחשבה מה יכול היה להתרחש בדקות הארוכות שחלפו מאז החל הנאשם לנהוג ברכב הגנוב ועד שנתפס בכף.

מתוך התסקיר עולה כי משפחתו של הנאשם, תומכת, עוטפת ומעורבת בחייו, הנאשם היה תלמיד כיתה י"ב טרם ביצוע העבירות ועולה כי המדובר במי שינטוע היה בלימודים ובעל שאיפה ללימודים אקדמיים.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), תשל"א – 1971 וגוזר את דינו כדלקמן: אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים החל מיום מעצרו מיום 3.12.2022 - אציין כבר עתה, כי העונש אליו עתרה התביעה מתאים לנסיבות המקרה אלא שיש להיתחשב כאמור בהודיית הנאשם וכן בעובדה כי עתיד הוא להתבגר תוך כדי ריצוי עונשו ולעבור לבית מאסר של בגירים והמשמעויות והקשיים ברורים.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מחליט להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וגוזר את דינו כדלקמן: אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים החל מיום מעצרו מיום 3.12.2022 - אציין כבר עתה, כי העונש אליו עתרה התביעה מתאים לנסיבות המקרה אלא שיש להתחשב כאמור בהודיית הנאשם וכן בעובדה כי עתיד הוא להתבגר תוך כדי ריצוי עונשו ולעבור לבית מאסר של בגירים והמשמעויות והקשיים ברורים.

אני גוזר על הנאשם  3  חודשי מאסר אותם ירצה, אם תוך 36 חודשים מיום שחרורו יבצע שוב עבירות מפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961 בהן הורשע בפני.

לא מצאתי לנכון להטיל פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי – ולעניין זה ראה דבריו של כב' השופט גיא אבנון ב ת"פ 38373-10-22 (15.11.22): "ברי כי אין חולק על חומרת מעשיו של הנאשם, אשר מקימים מסוכנות הן לרכוש הציבור והן לעוברים בדרך. מעשיו של הנאשם ראויים לעונש מאסר מוחשי, וניכר כי הצדדים השכילו להגיע להסכמות הולמות. אשר לרכיב פסילת רישיון הנהיגה, כפי שקבעתי היום בת"פ 4813-10-22, אין בידי לקבל את עתירת הצדדים. מדובר בנאשם נעדר יכולת ממשית להוציא רישיון נהיגה בישראל בעתיד הנראה לעין, ומשאין דרכו של בית המשפט לגזור עונשים תיאורטיים, ובהעדר משמעות לפסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, הרי שאינני רואה הצדקה לעשות כן. האפשרות לחייב את הנאשם בעתיד בעונש בגין נהיגה בפסילה, ככל שזה ימצא נוהג ברכב פעם נוספת בישראל, איננה מצדיקה כשלעצמה גזירת מרכיב עונשי זה..." על הנאשם לשלם פיצוי לבעל הרכב בסך 2,000 שקלים בתוך 90 ימים.

אני מורה כי בכפוף לכך שלנאשם אין כל חוב במערכת בתי המשפט, ולאחר קיזוז כל סכום לטובת תשלום קנס או פיצוי שנפסקו לעיל, יוחזר כל פיקדון או סכום כסף שנמצא על שמו של הנאשם בתיק זה – לידיו של הנאשם, או לידי מי שהפקידו, לפי העניין.