מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

עתירה לחייב מתן רשיון להצבת שלטים

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הסעדים המבוקשים בעתירה הם: להורות למשיבות 1, 2 שלא ליתן לדיל טוב היתרי בנייה או רשיונות להצבת שלטים באתר; לאסור על דיל טוב הצבת שלטים באתר; לחייב את המשיבות 1, 2 לפעול מיידית להסרת השלטים הללו; להורות למשיבות 1, 2 ליתן לעותרת היתר בנייה לצורך הצבת שלטיה של העותרת באתר.
...
ברור מכל האמור לעיל כי לא ניתן כיום, כל עוד לא נקבעו קריטריונים, וכל עוד לא ניתן אישורה של ועדת השילוט, להנפיק לדיל טוב לא היתר בנייה ולא רישיון שילוט.
ה ס ע ד י ם אני מקבל את העתירה ברובה, וקובע כלהלן: ניתן צו מניעה, המורה למשיבות 1, 2 שלא ליתן לדיל טוב היתר בנייה או רישיון שילוט לשלטים מכל סוג במקרקעין הידועים כגוש 6376, חלקה 117 (רח' גיסין/המאירי בפתח תקוה), כל עוד לא נקבעו קריטריונים להצבת שלטי חוצות בשטחים פרטיים, וכל עוד לא ניתן אישור ועדת השילוט.
על המשיבות 1, 2 להפעיל סמכויותיהן על פי דין, ולפעול, הן מכוח פסק דין זה, הן מכוח החלטתי מיום 20.6.17 בתיק 19066-07-15, להריסתם והסרתם של שלטי BB של דיל טוב באתר.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 9.1.19, בשלב בו לטענת המשיבה נודע לה על הטעות, ניתנה החלטה נוספת מטעם המשיבה בה דחתה את הצבת השלט וכן ציינה בהחלטתה, בין היתר, כדלקמן: "...הרישיון שנשלח עבור שלט לד חצוני נשלח בטעות מאחר ולא ניתן לאשר שלט כזה, שלט לד ניתן לאשר רק כשלט פנימי מאחורי חלון הראווה של העסק ולא כשלט חצוני בין הקולונדות של המבנה. בנוסף על הנ"ל, חייב בעל העסק בעת הגשת הבקשה לציין באיזה סוג שלט מדובר. לאור האמור לעיל יש לדאוג להסרת השלט מיידית". עוד באותו היום נימסרה למבקשת הודעה מטעם המשיבה לפיה עליה להסיר השלוט באופן מידי.
ביום 23.1.19 הוגשה העתירה דנן ובצדה בקשה זו. בו ביום ניתנה החלטתי בה הוריתי כי עד למתן החלטה אחרת לא יוסר השלט.
...
ביום 23.1.19 הוגשה העתירה דנן ובצידה בקשה זו. בו ביום ניתנה החלטתי בה הוריתי כי עד למתן החלטה אחרת לא יוסר השלט.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, כמו גם בעתירה עצמה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שלא תינקט כל פעולה להסרת השלט עד להכרעה בעתירה.
נוכח כלל האמור לעיל, וכאשר מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל כך שלא תינקט כל פעולה להסרת השלט עד להכרעה בעתירה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

נטען כי הנתבעת חייבה או הרשתה למנוח לעשות שימוש במלגזה תוך עצימת עיניה וביודעה כי אינו מחזיק ברישיון לנהוג במלגזה ואין לו את הכישורים הדרושים לכך.
עוד נטען, כי הנתבעת לא הזהירה את המנוח מהשמוש במלגזה, בין היתר ע"י הצבת שלטים בחנות ובמחסן.
התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בתשלום נזקיהם בסך כולל של 2,345,231 על פי הפרוט הבא: הפסד הישתכרות בעבר - 382,500 ₪ ; הפסד הישתכרות לעתיד - 1,196,460 ₪; כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - 1,000,000 ₪; הפסדי פנסיה - 99,764 ₪; הפסדי קצבת זקנה - 128,771 ₪; הוצאות קבורה ולוויה – 20,000 ₪.
כמו כן הוגשו טפסי גביית עדות של מר יגאל מלאכי (שלא הוזמן להעיד) ושל מר מייזל משה (שהעיד מטעם הנתבעת 1) ותצלומים שחלקם צולמו על ידי החוקר וחלקם צורפו על ידו מתוך תיק המישטרה כפי שצוין בדו"ח. מהתצלומים שצולמו על ידי המישטרה עוד בשעות הלילה לאחר התאונה ניתן לראות את מיקום התאונה בבירור (במיגרש החניה המתואר) וכן כי לא היה כל מטען על גבי הכלי או בסמוך לו. הדבר תומך הממצא החוקר לפיו הקלשונים (כהגדרתו) היו מורמים.
...
לעניין ההתיישנות - מקובלת עלי עמדתם של התובעים והנתבעת 1 כי חל בענייננו סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, וכי מדובר בעילת תביעה עצמאית וישירה שקמה לתובעים רק עם מתן צו הפירוק כנגד הנתבעת 1 ביום 9.5.17.
מהמקובץ עולה כי התביעה נדחית ביחס לשתי הנתבעות.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אין בהפניית הלקוחות לעסקו של הנתבע כדי להוכיח כי הנתבע הטעיה את הלקוחות באופן בו חשבו מדובר בעיסקו של התובע ומכאן שהתובע לא עמד בנטל שהוטל עליו להוכחת עילה זו. יש לדחות את הטענות בדבר תאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת התובע ציין כי בתלישת שלט המחיר נוצר תאור כוזב כמובנו בסעיף 2 וכך גם באמירה כי יש עכברים וכן באמירה כי לפקח אין רישיון לעסק ולכן אסור לו לאכול שם. לגישתו, שלל פעולות הנתבע היוו היתערבות לא הוגנת כלשון סעיף 3 שכן הכבידו ומנעו גישה של לקוחות על ידי הצבת כסאות, כיוון הזרקור, טענה שיש עכברים ואין רישיון, הבאת פלאפל בחינם על ידי דיילת המפנה לעסק המתחרה ועוד.
חלק חמישי - התביעה שכנגד על הפרסומים הנטענים כהוצאת לשון הרע בתביעה שכנגד התובע שכנגד ("רוזנבלום") עתר לחיוב הנתבע שכנגד ("גרשוני") בתשלום הסך של 140,910 ₪ כפצוי ללא הוכחת נזק בגין פירסום לשון הרע בכוונה לפגוע שבוצע ע"י גרשוני, לפיו פירסם גרשוני במסגרת ראיון שהעניק לאתר האנטרנט Ynet את האמירות שלהלן: · " הוא חתך מחירים-הניף שלטים של צדק חברתי ומכר פלאפל בחמישה שקלים. נאלצתי להוריד מחירים. הוא גם גרם להטעיית הלקוחות שלי- הוא צילם את השלט שלי, שינה במחשב את המחיר והצמיד לעסק שלי כך שלקוחות חשבו שאצלי המחיר הוא כמו שהוא כתב. הוא גם ניתק לי את אספקת הגז לעסק, הועלמה לי סחורה בבקרים עד שהתקנתי מצלמות. הוא שלח עובדות שלו לקליינטים שלי, שעומדים בתור לקנות, כדי לתת להם טעימה מהפלאפל שלו כדי שיקנו אצלו. אז הרגשתי שהוא עבר את הקוים האדומים והחלטתי שאתלונן נגדו על הבנייה הבלתי חוקית שעשה. עד אז איפשרתי לו להמשיך להתיישב שם. איך שהגשתי תלונה בפקוח ההנדסה הוא קיבל מידע פנימי שאני המתלונן, ואז התחילו מערכות האיומים, ההשפלות וההטרדות." · "הוא היה מסנוור את הלקוחות שלי ואת המוכרים שלי יום ולילה. אחרי שהוא ראה שהוא טוחן מים ולא מרויח כסף ממכירה בחמישה שקלים הוא העלה את המחיר, חיפש שוכר והעביר לו בירושה את ההוראות כיצד לפעול נגדי- מהחלוקה של הפלאפל ועד הפרוז'קטור. כרגע העסק שלו מיועד להשכרה וכל מי שבא להיתעניין בפתיחת מזון מהיר מקבל ממני פרוספקט של העובדות. קבלתי מכתב מהעורך דין של רוני בעקבות החלוקה שאני עושה לשון הרע. השבתי שהפרוספקט כולל רק עובדות. הצעתי לרוני להפגש ולשים סוף לסכסוך המיותר הזה וזה לא קרה.
...
סוף דבר יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 60,000 ₪, ולענין זה ר' סעיף 13.1.3 לעיל.
אשר על כן אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 52,000 ₪.
בנוסף אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, המשקללים הן את הזכיה בתביעה והן את הזכיה בתביעה שכנגד בסך כולל של 16,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

במסגרת הדיון בעתירה הגיעו התובע והנתבעת שבפני להסכם פשרה, במסגרתו התחייבה הנתבע כדלקמן: "לא תבוצע כל פריקה או אספקה של סחורה לחנות... בין השעות 20:00 בערב ל- 7:00 בבוקר... המשיבה תעסיק שומר במהלך שעות הפעילות של החנות שיוודא כי המובילים מקיימים אחר הוראות הסכם זה... המשיבה תמשיך להציב מצלמה שתמוקד באזור הפריקה והמדרכה הצמודה אשר פעל 24 שעות ביממה... על כל הפרה של תנאי על פי סעיפים 1,2 ו- 3 לעיל שיגובה בצלום מטעם העותר, תשלם המשיבה לעותר פיצוי כספי מוסכם של 750 ₪ על כל הפרה..." ביום 6.3.19 ניתן פסק דין במסגרתו נמחקה העתירה תוך ציון כי הסכם הפשרה מחייב את הנתבעת: "הסכם הפשרה שהוגש על ידי העותר, מחייב אובליגאטורית את העותר ואת המשיבה 2, שכן משיבה 1, הרשות המינהלית, לא חתמה עליו, ואף הודיעה (בהודעה נפרדת) כי אינה צד לו ולא מחויבת לפיו...." ביום 28.6.20 הגיש התובע עתירה מנהלית נוספת כנגד הערייה במסגרתה עתר לסגירת המרכול, בטענה כי זה פועל ללא רישיון, אולם זו נדחתה כאשר בתגובה לעתירה ניתן למרכול רשיון עסק זמני, ולאחר שהעירייה הודיעה על כוונתה להגיש כתב אישום כנגד הנתבעת בגין הפרת תנאי הרישיון הזמני שניתן לה (59725-06-20).
לגופו של עניין טענה הנתבעת כי היא "אינה מתירה ועושה כל שבאפשרותה למנוע פריקת סחורה לסניף במקומות או בשעות אסורים ו/או ללא פקוח כדין – ובכלל זה הציבה שלוט בסביבת המרכול... דורשת מספקיה ומלקוחותיה לכבד הוראת כל דין ואת תנאי הרשיון של הסניף....". ביום 11.5.23 היתקיים דיון בבקשה לצוו מניעה זמני, במסגרתו שמעתי באריכות את טענות באי כח הצדדים ואת התובע, ובסופו ניתנה החלטה אשר קיבלה את הבקשה באופן חלקי: "שוכנעתי בכנות טענותיו של המבקש, לפיהן המשאיות הנוסעות אחורנית בשעות הקטנות של הלילה טורדות את שלוות חייו באופן קשה. המשיבה מאשרת שפריקת הסחורה למרכול שהיא מנהלת מחייבת נסיעה אחורנית ממפלס הרחוב אל הכניסה למרכול, והעובדה שמשאיות משמיעות צופר בעת נסיעה אחורנית היא בגדר ידיעה שיפוטית. השילוב של עובדות אלה, יחד עם העובדה שגם ברישיון הפעלת העסק נקבע שאין מקום לאפשר פריקת סחורה בשעות הלילה, מצביע על כך שהמשך פריקת סחורה בלילה מסב למבקש נזק מיצטבר. מאידך, לא ניתן לומר שהפעלת העסק על פי תנאי הרישיון גורמת למשיבה נזק. הפוכו של דבר. פעולה על פי הרישיון תמנע מהמשיבה נזקים בדמות קנסות ותביעות לפצוי בשל מיטרד. אשר על כן, אני סבורה שככל שמדובר באיסור פריקה בשעות הלילה, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקש... סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, ואוסרת על המשיבה לאפשר פריקת סחורה במרכול המצוי ברחוב ריינס 6 בירושלים, בין השעות 22:30 ל- 06:00. תוקף הצוו עד החלטה אחרת בתיק העקרי. יתר רכיבי הבקשה נדחים." ביום 27.6.23 הגיש התובע בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, היא הבקשה שבפני, במסגרתה טען שמאז ניתן הצוו הזמני הפרה הנתבעת את הצוו לא פחות מ- 35 פעמים.
צופרי המשאיות בנוסען אחורנית מעירות את התובע משנתו, ואין מקום לחייבו להתלבש ולרדת אל הרחוב על מנת לבדוק את זהות הספק שגרם להפרעה.
...
דיון והכרעה לא שוכנעתי שהנתבעת נוקטת אפילו מעט מהאמצעים העומדים לרשותה כדי שלא לאפשר פריקת סחורה בשעות הקטנות של הלילה, אף שהיא מודעת לכך שהדבר מדיר שינה מהתובע, פשוטו כמשמעו.
אני סבורה שזה המצב.
לפיכך, ועל מנת שצו המניעה הזמני לא יישאר אות מתה, אני מורה כי מעתה ואילך, כל הפרה של הצו תגרור קנס של 500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו