עתירה לחיוב משרד הבריאות לעדכן נוהל טיפול בנפגעי תקיפה מינית

משכך, הוא מצא קושי מטבע הדברים להמשיך להעסיק את התובע באותו משרד עם אברהמי נוכח טענותיו על תקיפה, ועל כן ציין בפניו "שהוא ימצא את עצמו בפעילויות אחרות מהבית ולא יעבוד בצמוד עם אלי, כי אני לא רוצה להכניס את עצמי לבעיה". הלה הבהיר שהתובע אף לא הביע נכונות ליישר את ההדורים, ומשכך, לא ניתן היה לאפשר באותה עת המשך עבודתו במשרדי החברה (ע' 42, ש' 11).

בכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בבצוע עוולת תקיפה, מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובע הודה שלא סיפר לרופא המטפל בהתחלה "שהוכיתי במקום בו נותחתי ואחר כך נפגעתי מתאונת הדרכים", על אף שמתבקש היה לעשות כן, ולכך התובע לא הציג הסבר סביר (ס' 21 לתצהירו; ע' 20, ש' 22); שמינית אנו מקבלים את טענת החברה שספק רב בכנות טענתו של התובע לתקיפה מצד אברהמי מיום 18.3.14, אף בשל עצם העיתוי בו בחר הלה להעלותה.

אף לא מצאנו שהתובע נפגע בצורה זו או אחרת מהשתתפותו במופע, כטענתו, ובכלל זה הוא מעולם לא הלין על כך בפני מי מטעם החברה (ס' 94, 101 ונספח יב' לתצהיר דורנר); ולבסוף אנו דוחים את הטענה שדורנר הטרידה את התובע מינית או אחרת, או פגעה בפרטיותו, בכך שערכה עימו שיחות על ענייניו האישיים (ס' 93- 98 לתצהירו).

דורנר הבהירה שהתובע לא עידכן את מינהלי החברה בדבר מחלתו ואישורי המחלה שבידו, בנגוד לנוהל החל בחברה, ועל אף שבאותה עת התכתבה המון עם התובע בדוא"ל וכמעט מדי יום.

לעומת זאת, משלוח אישור רפואי להנהלת החשבונות בחברה הוא עניין רישמי בלבד, והאחרונה אינה מעדכנת את מינהלי החברה בדבר מצבת ימי המחלה בסוף כל חודש (ס' 67 לתצהיר דורנר).

...

הגענו אם כן למסקנה שיש לדחות את טענות התובע בדבר היעדרה של עילה לפיטוריו.

משכך, התביעה נדחית.

סוף דבר 37.

לאור כל האמור, על הנתבעת לשלם לתובע דמי מחלה בסך 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.14.

ההחלטה דחתה את הערר וקבעה, כי העותרת אינה עומדת בדרישות המופיעות בהוראות נוהל הפסקת הליך מדורג כתוצאה מאלימות, וכי לא נימצאו טעמים הומנטריים בגינם יש להעביר עניינה לטפול בפני הועדה הבין-משרדית.

טענת העותרת למצב רפואי המצדיק העברה לועדה הבין-משרדית לא הוכחה, הוגשו אך שני מסמכים המצביעים על ביקורים בחדר מיון עקב כאבי בטן והעותרת שוחררה למעקב רפואי.

כמו כן טען המשיב להפרת חובת העותרת לעדכן בכול שינוי שחל בעיניינה לרבות ופרט אודות נתוק הקשר שמכוחו הוענק לה רישיון ישיבה אירעי מסוג א/5, וראתה חוסר ניקיון כפיים במסירת הודעה למשיב ארבעה חודשיים לאחר נתוק הקשר.

ההחלטה אותה תוקפת העותרת התקבלה בתאריך 15.4.13 והעתירה הוגש הבתאריך 6.3.2014 היינו לאחר כשנה לאחר ניתנה.

בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עריית קרית גת פ"ד מב(1) 678 (1988) קבעה כב' הש' נתניהו כך: "שהוי בהגשת עתירה אינו חייב להכשיל עתירה שעילתה אי-חוקיות ברורה של פעולת הרשות. בעצם אינני רואה סיבה, מדוע יהיה דין מעשה מנהלי, שנעשה ללא סמכות, שונה מהליך שפוטי, שנעשה ללא סמכות עניינית והוא חסר תוקף. אפילו השתהה הצד לטעון טענת חוסר סמכות, ואפילו לא העלה אותה הצד כלל, יעורר אותה בית המשפט מיוזמתו". ובהמשך: "אפילו השתהו העותרים, דעתי היא שהשיהוי אינו צריך להיות שיקול לדחיית העתירה כנגד פעולתה הבלתי חוקית בעליל של הרשות" (ההדגשות שלי א.ב.).

מכאן, שגם לא נפל כל פגם חוקי בהחלטת המשיב שלא להעתר לבקשת העותרת להעברת ההליך לועדה הבין-משרדית ולכן גם לא מיתקיים התנאי השלישי בחינת טענת השהוי הוא כזכור הפגיעה המהותית בשלטון החוק.

...

ולכן דין העתירה דחייה בשל שיהוי בהגשתה.

סוף דבר עסקינן במקרה מצער בו העותרת נפלה קורבן לאלימות במשפחה.

העותרת תעזוב את ישראל בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יהא המשיב רשאי לנקוט באמצעים כנגדה למימוש החלטתי זו. אין צו להוצאות.

העותר נדון ביום 17.2.16 בת.פ. 32984-11-14 (מחוזי תל אביב) לשלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות לאחר שהורשע בעבירות של תקיפה סתם, איומים והטרדה מינית וזאת החל מיום 13.4.16.

ביום 13.4.16 התייצב העותר לקליטה והצבה, הוסברו לו הנהלים והוא נשלח למקום עבודה – "פיתחון לב" בראשל"צ. ביום 3.5.16 היתקיימה שיחת בירור ראשונה בשל בקשתו של העותר לעבור למקום עבודה אחר מזה לו שובץ ושיבוצו שונה ל"יהדות בוכרה".

ב"כ העותר טען כי היתה לו שיחה אחת עם העותר ולאחריה נותק הקשר עמו וכן טען כי לא עידכן את העותר על דחיית הדיון ליום 8.3.17.

בכתב התשובה נטען על ידי המשיבה כי מלבד האמור מעלה, נעשו מספר ניסיונות ליצור קשר עם מישפחת העותר על פי פרטים שמסר ומפיהם נימסר כי העותר אינו נוטל טפול תרופתי, הישתולל ושבר חפצים והמשטרה נאלצה להוציאו מבית דודתו.

העותר טען כי המפקח חותם כחותמת גומי על הפקעת עבודות השרות, כי בצע רק 8 ימי עבודות שירות מאחר ועבר ניתוח חניכיים והשתלות עצם, כי הוסבר לו שכאשר אדם נפגע במהלך עבודות השרות ובכפוף להמצאת אישורים מתאימים לא יחשב יום העדרות כיום בו לא עבד, הוא עבר תאונת דרכים לפני מספר שנים ונגרמה לו פגיעה בגב התחתון בזמן עבודות השרות.

עוד טען העותר כי דיווח למשרד הממונה , לבחורה העונה לשם מירי כי נזרק מביתו שלושה שבועות קודם לכן, ובלשונו: "כששוחתי עם מירי באחד מן הימים הסברתי לה ששבועיים אני ישן ברחובות, בשדות וביערות ובשמש הקופחת וגשם השוטף, אני גר ברחוב וישן עם נחשים וזאבים, ממש ביער", אמנם הוזמן לבדיקת רופא שב"ס אך לא היו לו 8 ₪ על מנת לממן נסיעתו לרופא.

כך גם ביום 28.7.16 טען כי קיבל אישור על ימי מחלה עד ליום 7.8.16, נידרש להתייצב אצל הממונה אך לא עשה כן. ביום 14.9.16 הוזמן העותר לועדה רפואית שנקבעה ליום 25.9.16, נידרש להביא עמו את כל המסמכים הרפואיים שברשותו ואישור על כשירותו לעבוד אך לא התייצב.

מקום שנאשם אינו מבצע את עבודות השרות כראוי, ומראה במעשיו כי אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולחייבו לרצות את יתרת עונשו במאסר ממש (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר, פיסקה 6 (לא פורסם, 23.9.04); רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות, פיסקה 5 (לא פורסם, 20.3.05); רע"ב 1885/05 עזאם נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (לא פורסם, 24.4.05))".

...

בנסיבות אלה, הנני דוחה את העתירה.

העותרת, "עמותת הקנביס הרפואי" (להלן: העמותה), תוקפת בעתירתה את הרפורמה בכללותה וביקשה שנורה למשיב 1 לחדול מיישום הרפורמה ולתקנה וכן שנורה למשיב 2 להתקין תקנות שונות בעיניינה (להלן: משרד הבריאות ו-משרד החקלאות, בהתאמה, ויחד עם המשיבים 13 ו-14 יכונו להלן: המדינה).

כפועל יוצא מהחלטה 3609 הוקמה במשרד הבריאות יחידה ייעודית לטפול בקאנביס הרפואי שפעלה לאסדרת נוהלי העבודה הקליניים בתחום (היחידה לקאנביס רפואי, להלן: היק"ר).

בהחלטה 1050 נקבע שיש להתייחס לקאנביס, במידת האפשר, כאל כל מוצר רפואי אחר החייב בפקוח ובאסדרה לצורך הבטחת בריאות הציבור, זאת גם בהיתחשב באופיו המיוחד – צמח ולא מוצר המיוצר במעבדה.

עוד עידכנה המדינה כי ועדת המחירים החלה לידון באפשרות לקיים פקוח על מחירי הקאנביס הרפואי וכי נקבעה ישיבת המשך בעיניין זה. מנגד, העמותה טענה שהרצף הטיפולי של מטופלי הקאנביס עלול להפגע כתוצאה מהסבת רישיונות השמוש לאסדרה החדשה.

כעבור מספר ימים, ביום 6.10.2019 ניתנה החלטה בבקשה לצוו ביניים בעתירה, שממנה עולה כי סד הזמנים שנקבע על ידי משרד הבריאות להסבת רישיונות השמוש עלול לגרום לפגיעה ברצף הטיפולי של מספר רב של מטופלים.

...

ובסופו של דבר, ועדת המחירים מצאה לנכון שלא להמליץ להטיל פיקוח על מחירי הקנביס חרף העובדה שהחלטתה ניתנה על יסוד תשתית עובדתית שלפיה הייצוא המסחרי של קנביס הוא "שולי", כלשונה.

סוף דבר טרם חתימה יוער כי ייתכן שבעקבות הכרעה זו ובשל ביטול צו הביניים, מקצת ממטופלי הקנביס הרפואי עלולים לשאת כעת בעלות גבוהה יותר עבור מוצרי הקנביס שבהם הם מטופלים.

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי למחוק את העתירה, לבטל את הצו על-תנאי שניתן במסגרתה, ולבטל את צו הביניים תוך 10 ימים מפסק דין זה. עוד אציע שבנסיבות העניין, לנוכח תרומת העתירה להנעת התהליך בפני ועדת המחירים מצד אחד ובהתחשב בכך שמרבית הטענות שהועלו במסגרתה נדחו מצד שני, לא נעשה צו להוצאות.

במרוצת השנים, בעקבות הצורך הגובר באספקת קאנביס רפואי בישראל, התפתחה האסדרה בתחום זה ובתוך כך התקבלו מספר החלטות ממשלה בנושא ואף הוקמה במשרד הבריאות יחידה ייעודית לטפול בקאנביס הרפואי שפעלה לגיבוש נוהלי עבודה קליניים בתחום (היחידה לקאנביס רפואי, להלן: היק"ר).

לפי הרפורמה, כל פעולה הקשורה בצמח הקאנביס חייבת לעמוד בהוראות הדין ולקבל רישיונות מתאימים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

העתירה שהוגשה על ידי המבקשת תוקפת את הרפורמה ויחד עימה הוגשה בקשה למתן צו ביניים.

במהלך בירור העתירה, הוגשו הודעות מעדכנות מטעם המדינה, ובהן צוין, בין היתר, כי משרד הבריאות ערוך ומוכן לעמוד ביעד שנקבע להסבת הרישיונות ועוד צוין כי ועדת המחירים המשותפת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, הפועלת מכוח חוק פקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: ועדת המחירים ו-חוק הפיקוח, בהתאמה), החלה לידון באפשרות לקיים פקוח על מחירי הקאנביס הרפואי.

ביום 6.10.2019 ניתנה החלטה בבקשה לצוו ביניים (המשנה לנשיאה (בדימוס) ח' מלצר, השופט (כתוארו אז) נ' הנדל והשופט נ' סולברג), ובה צוין כי סד הזמנים שנקבע על ידי משרד הבריאות להסבת רישיונות השמוש עלול לגרום לפגיעה ברצף הטיפולי של מספר רב של מטופלים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות המבקשת, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

משנדחתה הבקשה לדיון נוסף, נדחית גם הבקשה להאריך את תוקפו של צו הביניים שניתן בהחלטת בית המשפט מיום 25.11.2021 וכאמור, מבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין, טענותיהם של מטופלי הקנביס הרפואי שמורות להם והן תוכלנה להתברר בבוא העת בהליכים המתאימים לכך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.