עתירה לחיוב בהיטל שצ"פ ובקשה לצו פרטים

בסך הכול נדרשו העותרות לשלם 5,980,926.44 ₪, כשהיסוד לחיובים הוא הבקשה להיתר בנייה חדשה, וחישובם התבסס על שטח קרקע (שטח החלקות) של 106,613 מ"ר, מבנה ששטחו 3,925.91 מ"ר ומתקנים הנדסיים בנפח 14,574 מ"ק. עוד אציין כי בגדר עתירתה של אנרגיה משולבת היא הגישה בקשה לצוו ביניים, שיורה לעירייה לתת בידה את האישור הנידרש מות"ל כתנאי להוצאת עידכון להיתר הבנייה, כנגד הפקדת ערבות בנקאית בגובה סכום ההיטלים.

לטענה שדרישת התשלום שנשלחה אינה ערוכה כנדרש השיבה הערייה, שהדרישה כללה את כל הפרטים הנדרשים בהתאם לחוקי העזר (סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב–1962, סעיפים 6 ו-8 לחוק העזר תעול וסעיפים 5 ו-7 לחוק העזר שצ"פ), ובסעיף 3 לדרישה צוינה עילת החיוב, שהיא הגשת הבקשה להיתר בנייה.

במצב דברים זה הערייה אינה יכולה לראות בנייר חדרה כמחזיקה בשטח החכור או במבנה תחנת הכוח ואינה יכולה לחייבה בתשלום היטל שצ"פ בגינם, מה גם שהבקשה להיתר בנייה, שאליבא דעירייה היא העילה שביסוד דרישת התשלום, הוגשה על ידי אנרגיה משולבת (נספח 3 לעתירת אנרגיה משולבת).

...

. (ד) בעד בניה או תוספת בניה לנכס או לחלק ממנו אחרי שנמסרה או פורסמה הודעה כאמור בסעיף 2 ישלם המבקש לעיריה בעת מתן היתר בניה כדין, היטל תיעול בעד הבניה הנוספת, לפי הענין, בשיעור הכולל שהוטל על פי החלטות המועצה עד מועד מתן היתר הבניה, לפי ההיטל שנקבע בתוספות".

מסקנה זו מייתרת את הצורך להידרש לטענות העותרות בנוגע לסעיף 1 לחוק העזר תיעול, ולקביעת המהנדס מיום 30.11.11 שכל שטח התכנון המקומי של חדרה הוא אזור איסוף אחד (נספח טו לתשובת העירייה לעתירת אנרגיה משולבת).

ראו גם את דברי כב' השופט זמיר בבג"ץ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177, 194–195 (1996) : "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין... כך, לדוגמה, הפרה של כלל לא תוביל בדרך כלל לביטול החלטה מינהלית, אם אין היא אלא הפרה טכנית או פורמאלית, או אם ההפרה לא גרמה עוול לאזרח". דעתי היא שהפגמים בדרישת התשלום מצדיקים את ביטולה.

בסך הכול נדרשו העותרות לשלם 5,980,926.44 ₪, כשהיסוד לחיובים הוא הבקשה להיתר בנייה חדשה, וחישובם התבסס על שטח קרקע (שטח החלקות) של 106,613 מ"ר, מבנה ששטחו 3,925.91 מ"ר ומתקנים הנדסיים בנפח 14,574 מ"ק. עוד אציין כי בגדר עתירתה של אנרגיה משולבת היא הגישה בקשה לצוו ביניים, שיורה לעירייה לתת בידה את האישור הנידרש מות"ל כתנאי להוצאת עידכון להיתר הבנייה, כנגד הפקדת ערבות בנקאית בגובה סכום ההיטלים.

לטענה שדרישת התשלום שנשלחה אינה ערוכה כנדרש השיבה הערייה, שהדרישה כללה את כל הפרטים הנדרשים בהתאם לחוקי העזר (סעיף 28 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב–1962, סעיפים 6 ו-8 לחוק העזר תעול וסעיפים 5 ו-7 לחוק העזר שצ"פ), ובסעיף 3 לדרישה צוינה עילת החיוב, שהיא הגשת הבקשה להיתר בנייה.

במצב דברים זה הערייה אינה יכולה לראות בנייר חדרה כמחזיקה בשטח החכור או במבנה תחנת הכוח ואינה יכולה לחייבה בתשלום היטל שצ"פ בגינם, מה גם שהבקשה להיתר בנייה, שאליבא דעירייה היא העילה שביסוד דרישת התשלום, הוגשה על ידי אנרגיה משולבת (נספח 3 לעתירת אנרגיה משולבת).

...

. (ד) בעד בניה או תוספת בניה לנכס או לחלק ממנו אחרי שנמסרה או פורסמה הודעה כאמור בסעיף 2 ישלם המבקש לעיריה בעת מתן היתר בניה כדין, היטל תיעול בעד הבניה הנוספת, לפי הענין, בשיעור הכולל שהוטל על פי החלטות המועצה עד מועד מתן היתר הבניה, לפי ההיטל שנקבע בתוספות".

מסקנה זו מייתרת את הצורך להידרש לטענות העותרות בנוגע לסעיף 1 לחוק העזר תיעול, ולקביעת המהנדס מיום 30.11.11 שכל שטח התכנון המקומי של חדרה הוא אזור איסוף אחד (נספח טו לתשובת העירייה לעתירת אנרגיה משולבת).

ראו גם את דברי כב' השופט זמיר בבג"ץ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177, 194–195 (1996) : "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין... כך, לדוגמה, הפרה של כלל לא תוביל בדרך כלל לביטול החלטה מינהלית, אם אין היא אלא הפרה טכנית או פורמאלית, או אם ההפרה לא גרמה עוול לאזרח". דעתי היא שהפגמים בדרישת התשלום מצדיקים את ביטולה.

מבוא העותרת בעלת מקרקעין הנמצאים סמוך לטיילת שליד חוף הים, משביקשה העותרת אישור לרישום משכנתה בלישכת רישום המקרקעין לפי סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן-פקודת העיריות) היתנתה עריית חיפה את מתן האישור בתשלום היטל שצ"פ לפי חוק העזר לחיפה (שטחים צבוריים פתוחים), התשע"ג-2013 (להלן-חוק העזר).

סמוך לאחר הגשת העתירה הגישה העותרת בקשה לצוו ביניים וביקשה לחייב את המשיבה (להלן-עריית חיפה או הערייה) למסור לה את האישור המבוקש, בהמשך הגיעו הצדדים להסדר לפיו העותרת קיבלה את האישור לאחר שהמציאה לעירייה ערבות בנקאית.

-דרישת התשלום "סתמית" ונעדרת פרטים, לא מדובר בשצ"פ שכונתי ולא ניתן להתנות רישום משכנתא בתשלום ההיטל.

...

ראו באנלוגיה עמדת בית המשפט העליון בבג"ץ 7009/04 עיריית הרצליה נגד היועץ המשפטי לממשלה (4.2.2014) שקבע בדרך של פרשנות תכליתית כי רישום משכנתה מהווה "העברה של נכס" במובן סעיף 324 לפקודת העיריות ולכן: "מסקנתי הינה, אם כן, כי יש לקבל את טענת העותרות ולקבוע כי סעיף 324(א) לפקודת העיריות מחייב את רשם המקרקעין לדרוש אישור של הרשות המקומית על היעדר חובות ארנונה (מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס), וזאת כתנאי לרישום משכנתה בפנקסי המקרקעין". בחינת תוכנה של דרישת התשלום מראה כי נפל בה פגם אחד בלבד, אי ציון הסעיף בחוק העזר מכוחו הוצאה הדרישה.

בתגובה לטענת הפליה מצד העותרת צרפה העיריה לעיקרי הטעון מטעמה (נספח יד) דרישות תשלום לבעלי נכסים אחרים הנמצאים באותו רובע ולכן דינה להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה תוך 30 יום הוצאות משפט בסכום של 15,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום, בעת קביעת ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה כי ישיבת 12.3.2019 בוטלה ביום הדיון לבקשת העותרת.

משלא הסתפק העותר במענה שניתן לו, פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו פרטים נוספים, במסגרתה ביקש את גילוים של 13 הפרטים הבאים (להלן: "הפרטים המבוקשים"): אישור מהנדס מועצה בהתאם לסעיף 2(ב)(1) לחוק העזר לבאר יעקב (שטחים צבוריים פתוחים), התשע"א-2010 אודות ביצוע עבודות פיתוח גינת ליכטנשטיין (להלן: הגינה); מועדי שידרוג או תחזוקת שצ"פ הגינה במהלך 15 השנים האחרונות; העתק תכניות לבצוע שצ"פ הגינה; אסמכתות לבצוע מיכרז להקמת שצ"פ הגינה; זהות הממן את עלות שצ"פ הגינה; העתק החלטות ופרוטוקולים של המועצה בנוגע להקמת שצ"פ הגינה; העתק מלוא מיסמכי מיכרז גנ/9/2015 (נספח 8 לכתב התשובה) ובכלל זה העתק תכנית לבצוע וכתב כמויות לבצוע שצ"פ הגינה; מספר אשורי העדר חובות בהתאם לסעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] שהוצאו לנכסים למגורים בבניה רוויה במהלך 5 השנים האחרונות; מספר אישורי העידר חובות בהתאם לסעיף 21 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] שהוצאו לנכסים למגורים בבתים צמודי קרקע בתחום המועצה במהלך 5 השנים האחרונות; העתק מלוא דרישות תשלום היטלי שצ"פ שהופקו לבעלי הזכויות בבתים צמודי קרקע בתחום המועצה במהלך 5 השנים האחרונות; העתק מדרישת התשלום היטל שצ"פ שהופקו לבעלי הזכויות בנכסים הידועים כגוש 4040 חלקות 556, 559 ו-432 במהלך 5 השנים האחרונות, בצרוף קבלה על התשלום או החלטה מה עלה בגורלן של דרישות התשלום שהופקו (ככל שהופקו); פירוט אודות הישתתפות משרדי הממשלה או חברות ממשלתיות או רשות מקרקעי ישראל במימון עבודות שצ"פ בתחום המועצה במהלך 7 השנים האחרונות; העתק תדפיס חשבון של הקרן הייעודית להפקדת תשלומי היטל שצ"פ לפי סעיף 12 לחוק העזר שצ"פ החל משנת 2013 ועד לשנת 2021 (כולל).

לא מצאתי הצדקה לחייב את המועצה להפיק מיסמך המסכם מידע כה מקיף ורב (ראו את האמור בסעיף 8 לתצהיר המהנדס), ונכון בעייני להסתפק ב-7 שנים בלבד, וזאת תוך הנחה שלעבודות שידרוג ותחזוקה משמעותיות מהשנים האחרונות עשויה להיות רלוואנטיות למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעיניין חוקיות הגבייה של היטל השצ"פ. פרט ג' ופרט ד' – סבורני כי דרישת העותר להצגת העתק תוכניות לבצוע שצ"פ הידוע כגינת ליכטנשטיין ואסמכתאות לבצוע המיכרז להקמתו, היא מכבידה יתר על המידה.

...

סבורני כי אף בעניין זה לא עלה בידי העותר לשכנע כי המידע המבוקש על ידו עשוי להביא דווקא לצמצומה של המחלוקת בין הצדדים.

התוצאה היא אפוא כי דין בקשת העותר להתקבל בחלקה, וזאת ביחס לפרטים א', ב', ז' ו-י"ב, בהתאם לאמור לעיל.

פרטים אלה ימסרו לעותר בתוך 14 ימים מיום המצאת החלטתי זו. יתר דרישות העותר כפי שפורטו בבקשתו – נדחות.

לכן, חיובה בהיטלי הפיתוח בגין מרכיב הקרקע סותר את צוי הארנונה והדין.

זאת, לאור נהלי משרד הפנים והפסיקה העדכנית בנושא (עע"מ 1909/19 בנייני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ נ' עריית רחובות (נבו 16.2.2021) (להלן: עניין או פס"ד גינדי)) לפיהן עבודות תיחזוקה ושיפור גרידא, ללא עבודות הקמה של ממש, לא מקימות עילה לחיוב בהיטל שצ"פ. בעיניינו, העותרת עומדת על כך שמן המידע שנימסר בבקשה לפרטים נוספים הרי שהעבודות הנדונות הן עבודות תיחזוקה ושדרוג בסכומים מינוריים העומדים על כמיליון שקלים לכל היותר, שלא מקימים את הנטל לחיוב בהיטל.

...

כמו כן, מקובלת עלי עמדת העירייה כי בסמכותה להיעזר ביועצים חיצוניים מקצועיים, בפרט חברת בונוס, שעה שדרישת התשלום הוצאה מטעמה ומצויה במסגרת שיקול דעתה.

התוצאה: סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪ וזאת בהתחשב גם בהיקף הרב של העבודה לה נדרשה המשיבה כדי להשיב לעתירה, לרבות הבקשה לפרטים נוספים, העתירה המקורית והעתירה המתוקנת.