עתירה לחידוש אשרות ומתן אזרחות לבני זוג ישראלים לאחר פקיעת נישואים

גם לאחר פקיעת תוקף האשרה נותר המערער בארץ, שלא כדין, עד שהורחק ב-31.10.1999, לכשנעצר בחשד לתקיפת בת זוג.

היה ובמהלך ההליך המדורג פוקעים הנישואין, בין מחמת גירושין, בין מחמת פטירתו של בן הזוג הישראלי, לא עומד עוד הטעם להענקת מעמד של קבע (או אזרחות) בישראל לבן הזוג הזר.

סעיף זה מורה כי בני זוג שאחד מהם אזרח ישראלי, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי היתאזרחות.

אין להביא, איפוא, בחשבון, את תקופת השהייה הראשונה, שלא רק שהייתה בלתי חוקית אלא לא נמשכה על פני שנים רבות במיוחד, וחלפה תקופה בת כשמונה שנים בינה לבין כניסתו המחודשת לישראל (לעניין המשקל שיש ליתן לאי חוקיות השהייה, על מנת שלא ייצא חוטא נשכר, ראו עניין זוולדי לעיל, פסקה 16, וכן ראו עע"מ 5807/14 רזינובסקי נ' שר הפנים (15.10.2015)).

באותה פרשה קבעתי, כי פנייתו של בן זוגה הישראלי המנוח של העותרת למשיב בבקשה לאפשר את כניסתה לארץ לאחר נישואיהם לא נענתה בתוך פרק זמן סביר, ולא ניתן על ידו כל טעם מדוע התמהמה בתשובתו.

...

בנסיבות אלה אני סבורה, כאמור, כי עמדת בית הדין לפיה המערער לא הראה כי מרב זיקותיו בישראל וכי לא נתקיימו בו טעמים הומניטאריים אחרים יוצאי דופן, מעוגנת בעובדות ובדין.

עם כל הצער שבדבר, אין בידי להתערב במסקנה כי פקיעת נישואיו של המערער למנוחה תוצאתה הרחקתו מישראל.

הערעור נדחה.

ב- 2.8.12, כ-9 חודשים לאחר שפג תוקף ההיתר האחרון שניתן לו, פנה המערער ללישכת המשיב בחולון ובקש להגיש בקשה למתן מעמד עבורו מכוח חייו המשותפים עם אזרחית ישראלית, חיה טויטו שמה.

ב- 30.4.13 פנה ב"כ המערערים אל המשיב בבקשה מחודשת לקביעת תור לשם הגשת בקשה עבור המערער.

התור נקבע ל- 24.6.13 ובמועד זה התייצבה המערערת בלישכת המשיב בפתח-תקוה והגישה בקשה למתן אשרת כניסה ומעמד עבור המערער, מכוח נישואיהם.

העובדות באותו פסק דין הן שהמשיב דחה את בקשת בני הזוג (העותר אזרח ישראלי והעותרת אזרחית זרה), מן הטעם שלא שוכנע בכנות הקשר.

בכל הנוגע לנישואים פקטביים נאמר כי המדובר בנישואים ש"נוצרו במגמה להשיג תוצאה שאינה קשרוה בגורלם המשותף של בני הזוג; ללא כוונה ליצירת קשר משפחתי כלשהוא"; נישואים שתכליתם היא השגת אזרחות ישראלית.

...

בהביאו לנגד עיניו את פסיקת בית המשפט העליון, מצא בית המשפט בעתירה האמורה כי השאלה המרכזית שעל המשיב לבחון היא האם נועדו הנישואים אך ורק לשם השגת זכויות לבן הזוג הזר וכי רק במקרה זה מוצדק יהיה לנקוט את האמצעי הקיצוני של דחיית הבקשה על הסף.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ביום 5.9.2007 הגישה בת זוגו של המערער באותה עת – אזרחית ישראל, בקשה לאשר את כניסתו לישראל, זאת על פי נוהל שהחילה המשיבה בעיניין שכותרתו: "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים", שבמרכזו הליך מדורג לבחינת כנות הקשר הזוגי (להלן: ההליך המדורג).

משנדחתה בקשתו, הגיש המערער ערר פנימי, ומשזה נדחה ביום 26.12.2017, הגיש המערער על החלטה זו ערר לבית הדין לעררים, ובו עתר לביטול ההחלטה וקבלת מעמד בישראל, ולחלופין להעברת הבקשה לדיון והכרעה לפני הועדה הבינמשרדית, שהוקמה על ידי המשיבה על פי נוהל שנקבע על ידה.

לטענתו "כבר משנת 2013 פנו המערער וזוגתו למשרד הפנים ובקשו לתת לו מעמד קבע. בקשתם סורבה. וכך פעלו כל שנה כאשר הגיעו לחדש אשרתו. טענת משרד הפנים לאי מתן מעמד קבע הייתה היותו של המערער נשוי לאשה אחרת בסין". ב"כ המערער מציין כי פעם אחר פעם ביקשו בני הזוג מנציגי המשיבה לקדם את עניינם, ומשנת 2014, משמלאו שבע שנים להשתתפותו בהליך המדורג, ביקשו ליישם את הוראות הנוהל האמור ועל פי הוראותיו להעניק למערער מעמד קבע; ואולם נציגי המשיבה הודיעו להם בכל היזדמנות כי התרת קשר הנישואין בין המערער לבין אישתו הוא תנאי לקבלת מעמד קבע – דבר העומד בנגוד לנוהל שחל בעת הרלוואנטית.

במכתבה של בת הזוג מיום 27.11.2011 (נספח 4 לעיקרי הטיעון של המשיבה), לאחר דיווח על שגרת חייה עם המערער מציינת הכותבת: "צ'אנג ניכנס לארץ כשהוא נשוי ואף המצאנו במשרדכם תעודת נישואין שלו. בנוהל הישן, נידרש היה שבן הזוג הישראלי יהיה פנוי. ביקשנו לחיות חיים משותפים. עתה, הנכם מבקשים שנטפל בעיניין גירושיו כתנאי לקידום התהליך בעתיד... צ'אנג חי עמי מרגע כניסתו לארץ ביום 2.11.2007 ונכון להיום, לא נפרדנו אפילו לערב אחד. אנחנו ערים ומודעים לכך שהדברים צריכים להתקדם וכדבריכם הוא חייב לטפל בנושא גירושיו. אנו נעשה הכל על מנת שהנושא יקודם ומבקשים לאשר לצ'אנג בקשתו להארכת תוקף האשרה". במכתב נוסף, מיום 17.9.2014, שבה בת הזוג וביקשה הארכת תוקף האשרה מסוג א/5 למערער, והוסיפה: "במהלך שנה זו, אעשה כל שניתן על מנת לאפשר קידום וסיום התהליך בתקווה להגדרת מעמדו כ'תושב קבע'. ידוע לי כי ללא היתקדמות נושא תהליך הפירוד מאישתו הנמצאת בסין והצגת מסמכים מתאימים, התהליך יופסק". כאמור בידי המשיבה אין כל תעוד להחלטה שניתנה בעיניין זה ולתוכנם המדויק של הדברים שנאמרו לבני הזוג על ידי נציג המשיבה.

משכך אין לבטל את טענת המערער, הנתמכת במידה רבה במכתבים אלה, ולפיה נציגי המשיבה הציבו בפניו דרישה שאין בילתה, ולפיה כל עוד לא יפקע קשר הנישואין בינו לבין אישתו בסין, לא יזכה למעמד קבע בישראל.

...

במכתבה של בת הזוג מיום 27.11.2011 (נספח 4 לעיקרי הטיעון של המשיבה), לאחר דיווח על שגרת חייה עם המערער מציינת הכותבת: "צ'אנג נכנס לארץ כשהוא נשוי ואף המצאנו במשרדכם תעודת נישואין שלו. בנוהל הישן, נדרש היה שבן הזוג הישראלי יהיה פנוי. ביקשנו לחיות חיים משותפים. עתה, הנכם מבקשים שנטפל בעניין גירושיו כתנאי לקידום התהליך בעתיד... צ'אנג חי עמי מרגע כניסתו לארץ ביום 2.11.2007 ונכון להיום, לא נפרדנו אפילו לערב אחד. אנחנו ערים ומודעים לכך שהדברים צריכים להתקדם וכדבריכם הוא חייב לטפל בנושא גירושיו. אנו נעשה הכל על מנת שהנושא יקודם ומבקשים לאשר לצ'אנג בקשתו להארכת תוקף האשרה". במכתב נוסף, מיום 17.9.2014, שבה בת הזוג וביקשה הארכת תוקף האשרה מסוג א/5 למערער, והוסיפה: "במהלך שנה זו, אעשה כל שניתן על מנת לאפשר קידום וסיום התהליך בתקווה להגדרת מעמדו כ'תושב קבע'. ידוע לי כי ללא התקדמות נושא תהליך הפירוד מאשתו הנמצאת בסין והצגת מסמכים מתאימים, התהליך יופסק". כאמור בידי המשיבה אין כל תיעוד להחלטה שניתנה בעניין זה ולתוכנם המדויק של הדברים שנאמרו לבני הזוג על ידי נציג המשיבה.

מהמקובץ עולה כי אין לדחות על הסף את טענתו של המערער ולפיה ההליך המדורג שהתקיים בעניינו היה פגום, כי עניינו נבחן על פי מבחן שלא שיקף את מדיניות המשיבה ובוודאי שלא התיישב עם הנוהל החל בעניינו.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, באופן שעניינו של המערער יועבר להכרעת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים.

בתום תקופה זו, הוגשה בקשתם של האם ושל ארבעת ילדיה ובהם העותרת לחידוש רישיון ישיבת הארעי שניתן להם, אך ביום 22.5.2011 סורבה בקשתם בהסתמך על מידע שהיתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, שלפיו לא הוכח כי מרכז חייהם בישראל (להלן – ההחלטה משנת 2011).

בפתח התשובה הודגש כי המלצת הוועדה בעיניינה של העותרת גובשה בטרם פקעה הוראת השעה הקודמת, וכי כיום חלה לגביה הוראת השעה החדשה כפי שעוגנה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (להלן – הוראת השעה החדשה).

לטענתן, בקשת העותרת אינה מעלה טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד, וכפי שנקבע במפורש בהוראת השעה ובפסקי דין רבים, אין בכך שלעותרת בן זוג וילדים השוהים בישראל כדין כדי לשמש טעם הומניטארי.

לאחר ביטולו פורסם ביום 1.2.2022 "נוהל הסדרת עבודתה של הועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל לתושבי איזור מטעמים הומנטאריים מיוחדים", שמספרו 1.14.001 וכן "נוהל זמני לטפול במתן מעמד לבן זוג תושב איזור הנשוי לאזרח או לתושב קבע ישראלי", שמספרו 5.14.001.

על-פי סעיף 1 בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל), הכלל הוא כי "מי שאינו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על-פי אשרת עולה או על-פי אשרה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיון לישיבה בישראל נתונה לשר הפנים (סעיף 2 בחוק הכניסה לישראל) וככפי שנקבע זה מכבר, לשר הפנים "נתון שיקול דעת רחב בנושא, והוא אינו חייב לנמק את החלטתו" (בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992), כבוד השופטת ש' נתניהו, עמ' 520 (להלן – עניין קנדל)).

...

נימוקיה של העותרת מושתתים בעיקרם על טענותיה בדבר טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים לטענתה, להיעתר לבקשתה לקבלת מעמד בישראל.

בנסיבות הנדונות העותרת לא הצביעה על פגם שנפל בהחלטת שרת הפנים או על עילה אחרת המצדיקה להתערב בהחלטתה ולכן אין מנוס מדחיית העתירה.

העתירה נדחית מחמת השיהוי המשמעותי שנפל בהגשתה ואף לגופה.

בפסק הדין נקבע כי אין ראיה לכך שחלה אי הבנה כאמור; כי כותרת הטופס שמלאה המערערת מלמדת כי מדובר בבקשה שהוגשה בעילה ההומניטארי; וכי בנוסף יש לתת משקל לכך כי העוררת שהתה בישראל כתשעה חודשים מאז פטירתו של המנוח בלי שיזמה פנייה למשיב, זאת עד לפקיעת אשרת השהייה שבידה.

בעיניין זה קיבל בית הדין את טיעוני המשיב, ובהתאם להם קבע כי "הבקשה הנתקפת במסגרת ההליך דנן היא בקשת המערערת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים מכוח נוהל הפסקת הליך, בעוד טענות העוררת מסיבות עצמן כנגד פגמים נטענים בהתנהלות המשיב במסגרת הטיפול בבקשת בני הזוג שהתנהלה לפי נוהל נשואים. נראה כי למען הבהירות הראייתית ראוי להעלות טענות מסוג זה בזמן אמת על מנת להקל את ההכרעה בטענות אלו הנוגעות לאירועים שהתרחשו לפני שנים רבים, אשר המועד להשגה עליהם עבר זה מכבר". אשר לתיקי החקירה שהיו תלויים ועומדים כנגד המנוח, נקבע כי לפני המשיב הונחה המלצת המישטרה שלא לסיים את ההליך המדורג, וכי להמלצה כאמור משקל רב. משכך נקבע, כי "לא היה מקום ליתן אזרחות לעוררת עובר לפטירת המנוח, ובודאי לא קמה זכות כאמור לאחר פטירתו". לגוף העניין נקבע כי שהייתה ארוכת השנים של המערערת בישראל, אינה מאיינת את זיקתה החזקה לארצה, בה גדלה והתחנכה, ובה היא יכולה לחיות בנכס שבבעלותה, לצד בני משפחתה.

בנסיבות אלה יש לקבל את בקשת העותרת להחזיר את עניינה לקבלת החלטה מחודשת, שבגדרה יובאו בחשבון הנסיבות החריגות הנזכרות לעיל, וכן בטרם קבלת החלטה ישמעו מלוא טיעוניה של המערערת בעיניין זיקתה לישראל ויקוים לה ראיון בנוכחות מתורגמן.

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת טיעוני הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, באופן שבקשת המערערת לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים תוחזר למשיב לקבלת החלטה מחודשת.

בנסיבות אלה יש לקבל את בקשת העותרת להחזיר את עניינה לקבלת החלטה מחודשת, שבגדרה יובאו בחשבון הנסיבות החריגות הנזכרות לעיל, וכן בטרם קבלת החלטה ישמעו מלוא טיעוניה של המערערת בעניין זיקתה לישראל ויקוים לה ראיון בנוכחות מתורגמן.