עתירה להשבת כספי דמי מחלה לעובדים פלסטיניים

ככל שיוכרו, עתר התובע לתשלום פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, גמול שעות נוספות, דמי מחלה, פיצוי בגין איבוד זכותו לדמי אבטלה, ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

האם כטענת התובע, הנתבעות או מי מהן כופות על עובדיהן, כשיטה, העסקה במעמד של קבלן עצמאי? אם כן, האם יש לכך משמעות? האם כטענת התובע, הנתבעת 2 משמשת כקבלן כוח אדם של הנתבעת 1? האם המסמך הנושא תאריך 2.1.05 הועבר לתובע, מתי הוכן? האם "טופס גדרון" נחתם על ידי התובע? מה הייתה העילה לסיום ההיתקשרות בין הצדדים? האם חל שינוי אירגוני אצל הנתבעת 1? האם הנתבעת 1 צימצמה את כוח האדם שלה בארץ? האם כטענת התובע, הנתבעת 1 שכרה את שירותיו של מחליף ישראלי במקום התובע? אם כן, האם יש לכך משמעות בתיק זה? אם ייקבע שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק: האם נערך לתובע שימוע כדין? מה היה שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו? מה השכר המשולם לעובדים במעמדו, בותק ובתפקידו של התובע אצל הנתבעת 1 ואצל הנתבעת 2? מה היה אורכה של משמרת ממוצעת בפועל של התובע אצל הנתבעות? האם זכאי התובע לפצויי פיטורים? אם כן, באיזה שיעור? האם התובע זכאי לפצויי הלנת פצויי פיטורים? אם כן, באיזה שיעור? האם התובע זכאי לגמול שעות נוספות? אם כן, לאיזה סכום זכאי התובע בגין רכיב זה? האם זכאי התובע להודעה מוקדמת או לדמי הודעה מוקדמת? האם התובע זכאי לימי חופשה בתשלום או לפדיון ימי חופשה? האם התובע זכאי לדמי חג? האם התובע זכאי להחזר נסיעות? האם התובע זכאי לדמי הבראה? האם התובע זכאי לתשלום בגין פנסיה? האם התובע זכאי לדמי מחלה? האם התובע זכאי לפצוי בגין איבוד זכותו לדמי אבטלה? האם התובע זכאי לפצוי על פיטורין שלא כדין ועגמת נפש? האם הנתבעת 2 זכאית להשבה מהתובע בגין תשלומים עודפים ששולמו לו, ואם כן, באיזה סכומים? האם תביעתו של התובע מהוה הפרת הסכמים והתחייבויות? חוסר תום לב? עשיית עושר ולא במשפט? האם התובע נהנה מהטבות במיסוי כגון קזוז הוצאות במהלך השנים הרלוואנטיות השל מעמדו כפרילאנסר? האם יש לכך השפעה על הזכויות המגיעות לו מהנתבעות? האם ניתן לקזז מכל סכום שיגיע לתובע את טובות ההנאה הכספיות שצמחו לו ממעמדו כספק שירותים עצמאי? הכרעת הדין מעמדו של התובע – שכיר או נותן שירותים עצמאי? טיעוני הצדדים בקליפת אגוז התובע טען כי הנתבעות היו מעסיקות במשותף באופן שבו הנתבעת 1 היא זו שקבעה את תנאי העסקתו של התובע, והנתבעת 2 חתומה על תנאי ההיתקשרות ושימשה צנור להעברת הכספים.

התובע כי טען הנתבעות כפו עליו העסקה בדרך זו, תוך פגיעה קשה בזכויותיו, ותוך הפליה בין העובדים הישראלים לבין העובדים הפלסטינאים שהועסקו כשכירים בנתבעת 1, והכל על מנת למנוע ממנו מעמד של עובד קבוע בנתבעת 1.

...

התביעה נדחית גם מחמת שאין זה המקרה בו תיושם הגישה ההרתעתית כלפי מעסיק, על פי הפסיקה.

נוכח התוצאה המעשית של הליך זה ,מצאנו כי יש לחייב את התובע בשכ"ט ב"כ הנתבעות.

לפנים משורת הדין, ובשיעור סמלי ,נוכח ההשקעה המרובה שנדרשה מהנתבעות בהליך, התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת 1 בסך 8,000 ₪ ושכ"ט ב"כ הנתבעת 2 בסך 5,000 ₪.

התובע עותר להשבת כספים אלו (16,125 ₪).

אם יש לי אישורים של פועל שהוא לא עובד של אישורי מחלה, אז אנחנו אומרים מתוך ה-20 יום אפשר לקזז 3,4,5 ימים של הבן אדם שהוא חולה.

ת: כן. ש: אני מסכים איתך שכשאתה מקבל עובד פלסטיני הנוהל באמת מחייב להעסיק עובד שטחים במשרה מלאה, זה כתוב.

...

על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי וביום 19.1.20 ניתן פסק הדין בערעור (ע"ע 73245 -06-20): "על פני הדברים יש קושי עם חלק מקביעותיו של בית הדין האזורי, לרבות גובה השכר היומי; הזכויות הסוציאליות שנגזרות מכך; הקיזוזים ועוד. משכך, מוצע לצדדים כי בראש ובראשונה יבוטלו הקיזוזים שנעשו על ידי בית הדין האזורי וסך של 6,582 ₪ (הקיזוזים בגין נסיעות והבראה), ישולם למערער בנוסף לסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי. בנוסף מוצע כי לגבי שאר רכיבי הערעור הצדדים יסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, סכום שישלם המשיב למערער וינוע בין 10,000 ₪ ל-40,000 ₪...

לסיום מצאנו מקום להעיר כי הביטויים והזלזול שהפגין ב"כ הנתבע כלפי ב"כ התובע אינם ראויים להיאמר ובוודאי שלא להיכתב.

טענות הקיזוז נדחות.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ביום 18.7.16 הגישה עמותת קו לעובד עתירה לבג"צ - בג"צ 5918/16 עמותת קו לעובד ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (להלן: ''בג''צ קו לעובד''), במסגרתה עתרה להורות למדינה להעביר את הכספים שנגבו לקרן דמי המחלה ולא נעשה בהם שימוש, כפי שפורט לעיל, למטרת רווחתם ובריאותם של העובדים הפלסטינים (ולא להשיבם לידי המעסיקים).

...

כך, למשל, נקבע בעבר: "על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות" (רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו] (28.4.11)).

סוף דבר, נוכח ההליך שננקט בבג"צ קו לעובד והכרעת בג"צ בו, בהתחשב בכך שעל פי הודעת המדינה במסגרתו, הוקמה ועדה בין משרדית אשר עתידה לגבש המלצות בעניין גורל הכספים המופקדים בקרן דמי המחלה, נוכח השאלה המהותית העומדת בבסיס התובענה דנן וההשלכות הרחבות של ההכרעה בה, יש מקום להיעתר לבקשה לסילוק התובענה על הסף, ולהורות על מחיקתה.

אי-לכך, דורשת העותרת כי נורה למדינה להשיב את כלל התשלומים שנגבו כאמור לידי המעסיקים וכי נחייב את המדינה לייעד את יתרת הכספים, ככל שאלו אינם ניתנים להשבה, למטרות קרובות אחרות.

לשם מניעת יצירה של עובדות מוגמרות, המשיבים ימסרו לצדדים לעתירה זו הודעה מפורטת על ההחלטות שיתקבלו בנוגע להמשך פעילות הקרן וסדר הטיפול בדמי מחלה לעובדים הפלסטינאים בישראל, ובנוגע לגורל יתרות הכספים שהצטברו בקרן.

...

בנסיבות אלה, ולאחר שנשמעו טענות באי כוח כל הצדדים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי נוכח השינויים המהותיים שחלו כאמור בתשתית העובדתית הרלבנטית, ומאחר וטרם התקבלו החלטות סופיות של המשיבים בשני מרכיבי העתירה, הרי שהעתירה במתכונתה הנוכחית אינה אקטואלית עוד, והיא בבחינת עתירה מוקדמת.

משכך, ברי הוא כי העתירה דכאן היא עתירה מוקדמת שדינה להידחות על הסף (ראו, למשל: בג"ץ 2285/93 נחום נ' ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630, 644 (1994)).

סבורני כי יש לדחות את העתירה על הסף גם מחמת אי-צירופם של משיבים רלבנטיים, הם הגורמים אשר שימשו צד לעתירה הקודמת, וזאת בהעדר הצדקה לכך (ראו, למשל: בג"ץ 750/20 התנועה למען איכות השפיטה בישראל נ' הימן, פסקה 6 (13.9.2020)).

העתירה נדחית אפוא בזאת; העותרת תישא בהוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

הנתבע דיווח לאגף מת"ש ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: "מת"ש") כי העסיק את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, החל בחודש נובמבר 2016 ועד לחודש יולי 2020.

התובע עותר לתשלום הרכיבים הללו: השבת הכספים שנגבו ממנו כהחזר עלות העסקתו בסך 2,000 ₪ לחודש, ובסך הכול בסך 80,000 ₪.

בשיחה בין התובע לנתבע מיום 8.7.29 (נספח ' לתצהיר הנתבע) מביע הנתבע כעס על התובע אשר לא מגיע לעבוד אצלו למרות בקשותיו ובין היתר אומר: " איאד, איאד, איאד אני לא בן יומיים, כשאני שותק לפעמים זה לא אומר שאני מאמין לסיפורים. לפעמים אני בולע ולפעמים אני כבר לא יכול ליבלוע אז אני מקיא. אז עוד פעם, כל הסיפורים האלה של המתים וכל הסיפורים של החיים ושל החולים, אני מכיר אותם. אני גם חי ב- אני גם חי ואני יודע מתי יש חולים ומתי יש מתים. אז אני לא אוהב את הדברים האלה, לפעמים יש רצף של עבודה ועד שמבקשים ממך לבוא לעשות משהו, איך אומרים? להוציא אותי מאיזה תיק, אני יכול להביא רצף אחר שיוציא אותי וגמרתי את הסיפור הזה. וכשאני צריך פיתאום שתיעשה לי משהו, אז אתה יודע, אתה בא עובד כמה ימים ופתאום ההוא חולה ופתאום ההוא מת ופתאום – אני לא אוהב את המשחקים האלה. אני לא קורא לך כל השנה שתבוא תעבוד אצלי, אתה מבין? ואתה יודע בדיוק ואני יודע בדיוק מה שווה הרישיון שיש לך ביד ומה שאתה משלם עליו. אני לא אוהב את המשחקים שאני מתקשר וכל פעם זה, כל פעם יש כל מיני סיפורים. אני לא, אני לא, לא אוהב את הסיפורים האלה. כי יש לי טייח בשטח ואני צריך לעשות השלמות ואני לא צריך לחכות מיד כן בא, לא בא, כן סיפורים, כן חולה. אני שולט במעברים שתדע לך, אני יודע בדיוק כל פועל מתי הוא עובר, מתי הוא חוזר, הכל אני יודע, הכל אני יודע. וכל הסיפורים וכל הדברים" בשיחה בין התובע למר יאיר משה מיום 24.7.18 (נספח יא לתצהיר הנתבע), מתבקש התובע להגיע לעבודה דחופה אצל הנתבע ומשיב שאינו יכול שכן: "התחלתי היום בעבודה חדשה, עכשיו אני התחלתי..." (עמוד 1 לתימלול, שורות 16- 17).

...

מאחר שלא הוכח כי התובע עבד אצל הנתבע, בכלל או בהיקף מסוים, נדחית התביעה, על כל רכיביה.

בכלל זה נדחות הטענות הנוגעות להשבת התשלום בגין היתר העבודה, בשל חוסר סמכות עניינית; בשל היותה של ההתקשרות בלתי חוקית ובלתי מוסרית והכלל לפיו חוטא לא יצא נשכר; ומאחר שחלק הארי של הסכומים ששילם התובע לנתבע נצברו עבורו במת"ש ועומדים לרשותו.

התביעה נדחית.