התניית התשלום בתמורה לאי ביטולו של היתר ההעסקה, הוסברה על ידי הנתבעת בטענה למחויבותה על פי חוק והנהלים לדיווח על העסקת עובדים פלשתינים במשרה מלאה.
הנתבעת סווגה כמעסיקה בענף הבניין כעולה מדיווחיה לאגף המת"ש (ראו דוח רכוז נתונים שצורף כנספח 4 לתצהיר מנהל הנתבעת), מנהלה הצהיר בסעיף 2 לתצהירו כי: "הנתבעת הנה חברה העוסקת בפרויקטים של ביניין והנדסה אזרחית". לפיכך הרלבנטי לענייננו הוא צו ההרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז- 1957 משנת 2015 (להלן – צו הרחבה).
תשלום דמי חגים
התובע עתר לתשלום 46 ימי חג שחלו במהלך תקופת העסקתו החל מיום 13.4.2012 ואילך, בנכוי דמי חגים ששולמו לו (1,133 ₪), ובהתאם לחלקיות משרתו, ובסך של 12,667 ₪.
...
מקבלים אנו את טענת הנתבעת וחישובה ביחס להחזר הוצאות נסיעה.
התובע ציין בסעיף 21 לתצהירו שיש לקזז הוצאות נסיעה בסך 38,673 ₪ ששולמו לו. נוכח זאת, יש לקבל את עלות הנסיעה לה טענה הנתבעת בסך 22.60 ש"ח ולאור האמור אנו קובעים כי במכפלת עלות הנסיעה בסך ימי העבודה שפרטה הנתבעת, ובקיזוז הסכומים ששולמו לתובע, הרי שלא נותרה הנתבעת חייבת לתובע תשלום בגין רכיב זה.
על כן ומששולמו לתובע הוצאות נסיעה אנו דוחים את טענת התובע להחזר הוצאות נסיעה.
סוף דבר
לאור קביעותינו לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורים בסך 26,483 ₪;
דמי הבראה בסך 16,443 ₪;
פדיון חופשה שנתית בסך 2,787 ₪;
דמי חגים בסך 12,367 ₪;
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 6,636 ₪;
פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 6,664 ₪;
הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקתו של התובע 25.8.18 ועד למועד התשלום בפועל.