עתירה להצהיר על עמידה בבחינת היתמחות ברפואה אורולוגית

על-יסוד כל אלה עתר התובע לפסיקת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו נוכח היתנהגות הצוות הרפואי.

כמו כן, הצהיר כי הוא בעל כישורים חברתיים ומסוגלות להישתלב בחוג או בטיפול רפואי שקשור לספורט או הפעלה וכי הדבר חסר לו נוכח נכותו והריתוק לבית.

תצהיר נוסף הוגש על-ידי ד"ר נחמיה בלומברג שהיה רופא מתמחה בתקופה הרלוואנטית במחלקה האורתופדית שעל-פי הרשומות הרפואיות התובע נבדק על ידו לאחר שהועבר למחלקה מהמיון ובטרם הניתוח הראשון בו שימש כעוזר מנתח לד"ר עובדיה.

עוד נטען כי מומחה בית-המשפט לאחר שהוצגה לו בדיקת MRI, חזר בו מסברתו כי היה צורך בניתוח שני דחוף וקבע שאינו מסכים לפיענוח של הרדיולוגית וכי סבור שלא ניתן לראות בבדיקת ההדמיה ממצא אובייקטיבי כלשהוא שמהוה אינדיקאציה לצורך בבצוע ניתוח השני, וכי ביצוע ניתוח שני הִנו בבחינת מתן הרגשה טובה למטופל שנעשה משהו לשנות את המצב.

באשר להקף השיפור, כאמור, המומחה לא ידע להעריך, אף שסבר כי מדובר בשיפור קטן ולא משמעותי ואל תשיבוני כי שיעור השיפור אינו מגיע כדי רף ההסתברות הנידרש העומד על 50%, שכן מבחינה אנליטית שיעור השיפור הקטן הוכח מעל למאזן ההסתברות של 50% (ראו והשוו: עניין 'דוקטרינת אובדן סכויי החלמה' – אשר בשינויים המחויבים, מתאימה לענייננו, רע"א 2146/08 עז' המנוח בושוויק מיכאל ז"ל נ' מרכז רפואי "בני ציון" פִסקה 9 (12.1.2011).

לפיכך, לאחר בחינת נתוני התובע באשר למצבו הרפואי, בשים לב לקביעות מומחה בית-המשפט, שלפיה סובל התובע מפראפלגיה קשה, שהנכות המוטורית בגינה הִנה בשיעור של 80% ולנוכח פגימותיו הנוספות בעיניין הפגיעה בסוגרים והפגימה האורולוגית ולאחר שהתרשמתי ממגבלותיו התפקודיות, נתתי דעתי לגריעה מכושר הישתכרותו והפסדי ההישתכרות שנגרמו לו, התחשבתי בצרכיו השיקומיים כעולה מחוות-הדעת המומחים והעזרה שלה ייזקק בשל מגבלותיו, כאמור, לרבות האביזרים והטיפולים הפרא-רפואיים, צרכי ניידות ודיור והנזק הכללי בגין כאב וסבל, הכול, מצד אחד; ומצד שני, גודל הנזק שניתן לייחס לאחריות הנתבעת בנכוי יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי, נחה דעתי כי יש להעמיד את שיעור הפצוי המגיע לתובע, כאמור, בגין אחריות הנתבעת, בשיעור מתון ובסכום של 300,000 ₪.

...

בנסיבות אלה, הנני סבור, כפי שנקבע, בעניין גיל, כי אין מנוס, אלא מלקבוע את שיעור התרומה של רשלנות הנתבעת לגובה הנזק, בגין מצב התובע ונכותו, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, על-דרך האומדנה וכעולה מהראיות שהובאו לעניין.

לפיכך, לאחר בחינת נתוני התובע באשר למצבו הרפואי, בשים לב לקביעות מומחה בית-המשפט, שלפיה סובל התובע מפרפלגיה קשה, שהנכות המוטורית בגינה הִנה בשיעור של 80% ולנוכח פגימותיו הנוספות בעניין הפגיעה בסוגרים והפגימה האורולוגית ולאחר שהתרשמתי ממגבלותיו התפקודיות, נתתי דעתי לגריעה מכושר השתכרותו והפסדי ההשתכרות שנגרמו לו, התחשבתי בצרכיו השיקומיים כעולה מחוות-הדעת המומחים והעזרה שלה ייזקק בשל מגבלותיו, כאמור, לרבות האביזרים והטיפולים הפרא-רפואיים, צרכי ניידות ודיור והנזק הכללי בגין כאב וסבל, הכול, מצד אחד; ומצד שני, גודל הנזק שניתן לייחס לאחריות הנתבעת בניכוי יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי, נחה דעתי כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי המגיע לתובע, כאמור, בגין אחריות הנתבעת, בשיעור מתון ובסכום של 300,000 ₪.

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 300,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.6% וכן הוצאות משפט, בשים לתוצאות פסק הדין, בסך של 30,000 ₪.

בסיכומו של דבר עותר התובע לתשלום תמורה בגין הכוננויות המתוכננות אשר ביצע הלכה למעשה ומעבר ל-20 הכוננויות אשר תמורתן שולמה לו, כך שהנו זכאי לטענתו לסך של 362,159 ש"ח ולהפרשות בגובה 7.5% לקופת התגמולים של התובע ( קרן אסיף), ולהפרשות פנסיוניות הנגזרות מכך בסך של 40,199 ₪.

רשימת היחידות: א.א.ג (אודיאולוגיה) עיניים פלסטיקה נוירולוגיה (לא כולל שקום נורולוגי) אורולוגיה נוירוכירורגיה כירורגית כף יד כלי דם דיאליזה" ובסעיף 5 לחלק האמור בפסק הבוררות הדן ב"כוננויות מתוכננות" נרשם כי "בנוסף ליחידות הקיימות יהיו ביחידות הבאות 30 כוננויות מתוכננות לחודש"– עיון ברשימה שנרשמה מעלה כי היחידה נשוא עניינו – גסטרו, אינה מופיעה.

שנית, נציין כי הדיון בטענות הצדדים להלן, יערך כאשר לנגד עינינו עומדת ההלכה לפיה רשאי "כל מוסד רפואי לנהוג בענין זה על פי קביעתו" (פרשת אורקן), על מנת להגדיר מהי "יחידה עצמאית" בבית החולים, תוך שמירה על כך שאותה הקביעה תהיה עניינית ושוויונית (פרשת אורקן).

זה שני, כמו כל יחידה, כמו כל מכון, הם כפופים רק להנהלת בית החולים, אפילו בבתי החולים הגדולים שיש בוס גדול, איש של תל השומר, אם יש יחידה בסורוקה איפה שעשיתי היתמחות, הייתה יחידה אנדוסקופית, אז מנהל היחידה האנדוסקופית לא היה כפוף למנהל.

...

אשר לטענת התובע לפיה אי תשלום בגין הכוננויות המתוכננות הנוספות שביצע, מהוות עשיית עושר ולא במשפט – דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי התובע.

זוהי עתירה בה מבקשת העותרת להצהיר כי עמדה בבחינת ההתמחות ברפואה אורולוגית, שלב א' בכירורגיה כללית, שנערכה בקיץ 2010, בציון "עובר" שאיננו נופל מ-65 נקודות.

משום כך נמסר לעותרת, ביום 11.7.10, כי לא עלה בידה לעבור את הבחינה וכי ציונה עומד על 61.

חלק מחוות הדעת המתחיל במילים "במילים אחרות ולסיכום העניין" (פסקה שלישית לפני הסוף) ועד סוף חוות הדעת, לרבות התייחסות לפרקטיקה הרפואית הנכונה, אינן מופיעות במסמך שנשלח ליו"ר הוועדה המקצועית ואין מקום להתיר לעותרת להרחיב את החזית בעיניין זה. על פי ספר הלימוד שעמד בבסיס הבחינה התשובה לשאלה היא כפי שצוין בתשובה ג'.

...

ביום 11.10.10 השיבה יו"ר ועדת הבחינות העליונה במכתב לעותרת והודיעה לה כי ערעורה נדחה למעט הערעור המתייחס לשאלה 18, לגביה התקבלו טענות העותרת.

אשר על כן, דין העתירה להדחות גם ביחס לשאלה מספר 87.

מקובלים עלי גם טיעוני משיבה 2, כמפורט בסעיף 17 לתגובה: "העותרת, כאמור, אינה מצביעה על פגם מסוג הפגמים אשר מקים עילה להתערבותו של בית המשפט לעניינים מינהלים, אלא מבקשת לקבל את שיקול דעתו המקצועי של מומחה מטעמה, תחת שיקול הדעת המקצועי של הרשות המינהלית האמונה על בדיקת בחינות ההתמחות ברפואה. לפיכך, ולנוכח ההלכות הברורות בעניין זה, דין העתירה להדחות על הסף ולחלופין לגופה תוך חיוב העותרת בהוצאות ושכ"ט עו"ד כדין". אשר על כן העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסכום של 10,000 ₪, ובסך הכל 20,000 ₪.

עם זאת, התובעים מציינים כי בהיעדר בטוחות מתאימות בגובה סכום הפיצויים המהוון, המטרה העומדת בבסיס העתירה לפסיקת הפיצויים בדרך של תשלומים עתיים תאויין, והם יאלצו לוותר על בקשתם זו. הנתבעת גורסת כי אין מקום לסטות משיטת הפצוי הנוהגת בדרך של פסיקת פיצוי חד-פעמי.

כב' השופט (כתוארו אז) אור, שב ועמד על הראציונאל העומד ביסוד הוון סכום הפיצויים לעתיד: "הצורך בהוון סכום הפיצויים מתעורר עקב כך שהניזק מקבל בהווה, עם פסק הדין, סכום אחד אשר נועד לפצותו בגין הכנסה או הוצאות צפויות בעתיד. כלל יסוד בדיני הפיצויים הוא, שאין להיטיב את מצבו של הניזק מעבר לנזק שניגרם לו...

סיכומם של דברים, בבחינת מכלול הנתונים שפורטו בחוות דעת המומחים, נראה כי בתנאים השוררים במשק בשנים האחרונות, אין אפשרות להשקיע את כספי הפיצויים באפיקי השקעה סולידיים שיענו על צרכי הנזילות והבטחון הנדרשים כשמדובר בהשקעת כספי פיצויים המיועדים לספק את צרכיו של הניזוק למשך שנים רבות ואשר יבטיחו שיעור תשואה של 3% לשנה.

בחקירתו הנגדית אישר פרופ' רביב כי מומחיותו היא בתחום האורולוגי ואין לו הסמיכה כמטפל מיני (עמ' 88-89 לפרוטוקול).

אותם נימוקים של נתוק הקשר המשפטי-כלכלי שעמדו ביסוד ההנמקה לפסיקת הפיצויים בסכום חד-פעמי ולא בדרך של תשלומים עיתיים, עומדים ותקפים גם בנושא זה. מר בן שלמה אישר בחקירתו הנגדית כי אינו יכול להתחייב שהנתבעת תקבל על עצמה לספק את הטיפולי הרפואיים שיידרשו לקטין ככל שבבגרותו יעבור לקופת חולים אחרת, וכדבריו: "...

זאת ועוד, מתן סעד של הצהרה בדבר זכאותו של הקטין לקבלת טיפולים בעתיד במסגרת הנתבעת, בהתאם לקביעת בית המשפט, עלולה, במקרים מסוימים וככל שתתעורר מחלוקת בדבר זמינות או איכות הטיפול, להוביל להתדיינות משפטית נוספת בין הצדדים, מה שכאמור סותר את עיקרון הסופיות העומד בבסיס פסיקת הפיצויים בסכום חד-פעמי.

התובעים תמכו טענותיהם בדבר ההוצאות העודפות הכרוכות ביציאה לחופשה בחוות דעתו של מר **** שטינברג (להלן: "מר שטינברג"), המיתמחה במתן שירותי תיירות לקהיליית הנכים (נספח 2.14 לתיק המוצגים מטעם התובעים), שהתייחס בחוות דעתו לזמינותם של שירותי תיירות מונגשים לנכים והעלויות הנוספות המתחייבות מהצורך בהצטרפות המטפל לחופשה, שכירת שירותי תיירות מונגשים, ועלות ביטוח יקרה יותר.

...

לא שוכנעתי כי בתנאים השוררים כיום במשק, משקיע פשוט יכול להפיק תשואה קורלטיבית לריבית ההיוון הנוהגת בשיעור של 3% באפיקי השקעה בטוחים-ואפרט: אם נתייחס לאג"ח בעלות סיכון נמוך שאינן אג"ח ממשלתיות דוגמת אג"ח של בנקים או אג"ח של חברת החשמל, הרי שהתשואה בהן גבוהה בשיעור של כחצי אחוז בלבד מהתשואה על אג"ח ממשלתיות (עדות ד"ר שראל בעמ' 111 לפרוטוקול).

מקובלת עלי עמדתו של ד"ר חירותי שהסביר בעדותו כי מתבגר הסובל ממוגבלות ונכות גופנית קשה, נתקל בקשיים מיוחדים בגיל ההתבגרות המינית.

סוף דבר 136.

סיכומה של נקודה זו: אני קובע כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע כנובע מהתאונה היא בהתאם לקביעות המחייבות של המוסד לביטוח לאומי, והיא עומדת על שיעור כולל של 89.65%.

ביחס למצבו במועד מתן התצהיר, אחות התובע הצהירה שהיא מלווה את אחיה לטיפולים רפואיים ולבתי חולים באופן קבוע, היות והיא זו שליוותה אותו והיא מכירה את ההיסטוריה הרפואית של התובע.

לטענת האחות, עקב הטיפול בתובע היא נאלצה לדחות את השלמת המשימות האקדמיות שלה בלימודי משפטים, ואף לדחות את מועד תחילת ההיתמחות שלה לצורך קבלת רישיון עורך דין.

הוצאות רפואיות התובע עותר לפצוי בסכום של 350,000 ₪ בגין ראש נזק זה, לעבר ועתיד.

במכתב זה פירט מר ניב כי התובע זכאי להחזרים בגין הזרקות; קנביס רפואי; תרופות; תרבית שתן ספירת דם ותפקוד כליות; בדיקות אולטרסאונד לשרכי השתן; ביקורת אורולוגית; בדיקת הדמיה אורתופדית; מעקב אורתופדי; מרפאת מכשירים; הידראותראפיה; טפול נפשי; קביים; כסא גלגלים; מכשיר שקומי לרגל צונחת; וטיפולי פריון.

...

משכך אני נעתר לבקשת הנתבעת וקובע, כי מסכומי הפיצויים שפסקתי כמפורט לעיל, יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי כמפורט על ידי הנתבעת בסיכומיה, היינו יש לנכות סכום של 3,715,561 ₪.

סוף דבר תביעת התובע נגד הנתבעת מתקבלת.

יוצא אפוא, שעל הנתבעת לשלם לתובע את היתרה בסך 887,720 ₪.