עתירה להפעלת רכבת ישראל בשבתות ובמועדים

המשיבה, חברת רכבת ישראל (להלן גם – החברה) הנה חברה ממשלתית הכפופה, בין השאר, לחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה 1975 ואחראית בעיקר על הפעלת רכבות להסעת נוסעים ולהובלת מטענים.

עוד הצהיר שריר, באופן שמתיישב גם עם גרסת אליהו, כי במועדים הרלבאנטיים רכבת 327 לא הופעלה באופן תדיר וגם בימים בהם שבתו העובדים במסוף בני ברק לא תוכננה רכבת 327 לפעול.

בעדותו בבית הדין העיד אליהו ביחס לרכבת 885 כי החברה הודיעה לנהג במוצאי שבת שהרכבת של יום א' מבוטלת בגלל עיצומים ובד בבד לקחה צוות כונן והפעילה באמצעותו את אותה רכבת [עמ' 17 ש' 3-7].

" דרישת החברה כי מסילאים ועובדים נוספים יבצעו מטלות נהיגה ברכב תפעולי בסעיף 2 לבקשת הצד עתרו המבקשים לצוו הצהרתי הקובע כי הטלת מטלות נהיגה על עובדים אשר נהיגה אינה חלק מהגדרת תפקידם, ללא הידברות וללא הגעה להסכמות קודמות עם נציגות העובדים, הנה דרישה מנוגדת לדין ולהסכמים קבוציים.

...

מטעמים אלה נדחית בקשת המבקשים ליתן צו הצהרתי הקובע כי אי תשלום החזר אגרת רישיון נהיגה למסילאים מהווה התנהלות מנוגדת לדין אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם הקיבוצי.

למותר לציין כי לא מצאנו מקום להידרש לטענות המבקשים אשר לא נכללו בבקשת הצד המתוקנת וממילא לא נכללו בסיכומים מטעמם, דוגמת תחולת הפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז 1957.

סיכום ממכלול הטעמים המפורטים לעיל עתירות המבקשים במסגרת בקשת הצד המתוקנת לדיון בסכסוך קיבוצי – נדחות.

העותרת, דואר ישראל בע"מ הגישה עתירה על מנת שבת המשפט יורה על ביטול הודעתה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה השומרון מיום 16.11.17 בדבר כוונתה לרכוש את החזקה במקרקעין הידועים כגוש 10223 חלקות 10,11 (להלן "המקרקעין") ולקבוע כי ההפקעה בטלה ומבוטלת.

נדחתה טענת העותרת כי יש שהוי במימוש ההפקעה, שכן ההפקעה נכון למועד הגשת העתירה עדיין לא הושלמה.

(ב) "צרכי ציבור", בסעיף זה – כל אחד מאלה: דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבורים, תחנות מישטרה ותחנות שירות לכיבוי אש, מתקני ביוב, מזבלות, מיתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר האוצר לענין סעיף זה. 189.

" כן ראו ע"א 8622/07 אהוד רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14.05.2012)‏‏, כב' השופט פוגלמן, פסקה 24 - "החיקוק המרכזי השלישי המאפשר לרשויות להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור הוא חוק התיכנון והבניה. הסמכות ואופן הפעלתה מוסדרות בפרק ח' לחוק. סעיף 188 לחוק מסמיך את הועדה המקומית לתיכנון ולבניה "להפקיע על פי חוק זה מקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור". סעיף 188(ב) מיפרט צרכי ציבור מהם; וסעיף 189 לחוק קובע כי הועדה המקומית רשאית, בכל עת לאחר תחילת תוקפה של תוכנית מתאר או של תוכנית מפורטת, להפקיע מקרקעין בתחום התוכנית כשהפקעתם דרושה, לדעת הועדה המחוזית, למטרה הציבורית שלה נועדו בתוכנית.

...

הועדה המחוזית סבורה כי יש לדחות את העתירה.

ה. אני דוחה את טענת העותרת כי הועדה המחוזית איננה מוסמכת לאשר הפקעה לצרכי ציבור כאשר המקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור לא סומנו להפקעה, ושתנאי מוקדם לכך הוא כי הועדה המחוזית תשנה את תכנית המתאר.

חשוב לציין כי טענה להעדר נימוקים בפרוטוקול מיום 27.12.16 כלל לא מצאה ביטוי בכתב העתירה של העותרת ולכן הייתה משום הרחבת חזית, אך משהועלה ענין זה על ידי בית המשפט ותוקן, נחה דעתי כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטת ההפקעה.

לסיכום 6.1 העתירה נדחית.

בעקבות המילחמה שנכפתה על מדינת ישראל מאז שבת של השבעה באוקטובר, והחל ממועד זה, החליט משרד התחבורה על הפעלת מערך התחבורה הציבורית גם בסוף השבוע, על מנת לתת מענה לצרכים הנובעים ממצב החרום במדינה.

לשיטת העותרת, "כל עוד מדינת ישראל שרויה במצב מילחמה, בגזרות שונות מהצפון ועד הדרום, כל עוד מאות אלפי חיילי וחיילות המילואים מבקשים להתאחד עם יקיריהם למספר שעות בעת ההפוגה מהלחימה, כל עוד ישנן יוזמות לשינוע של ציוד ועזרה לכוחות הבטחון ולמפונים – הרי שיש צורך חיוני מבחינת בטחון הציבור ומבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית להפעיל את התחבורה הציבורית במהלך סוף השבוע" (סעיף 48 לעתירה).

בתוך כך, מהתכתבות בין משרד התחבורה למשרד הבטחון עלה כי אין דרישה מצד האחרון להפעלת תחבורה ציבורית בשבת (ועמדה דומה הועלתה גם בהתכתבות בין אגף התקציבים במשרד האוצר לאגף התקציבים במשרד הבטחון); ומהנתונים שהוצגו לעיל ניתן ללמוד כי הביקוש לרכבת פחת באופן משמעותי עם הזמן, והביקוש לאוטובוסים, הגם שעלה במידה מסוימת, עמד על שיעור נמוך מאד במונחים אבסולוטיים, באופן שלא מצדיק את עלות התפעול.

...

על רקע האמור הוגשה העתירה דנן, במסגרתה נטען כי ההחלטה שלא להמשיך את הפעלתו של מערך התחבורה הציבורית בשבת התקבלה בשרירותיות, ללא שינוי נסיבות או טעם של ממש, והיא מונעת משיקולים פוליטיים זרים.

בתגובה המקדמית שהוגשה מטעם שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שר הביטחון והיועצת המשפטית לממשלה (להלן, יחדיו: משיבי הממשלה), נטען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת משרד התחבורה.

במצב דברים זה, פשיטא כי קיומה של המלחמה, כשלעצמה, אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי המחייב את הפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בסופי שבוע, בוודאי כאשר הדבר אינו תואם את נתוני הביקוש בשטח.

לפיכך, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור למשרד התחבורה בהפעלת סמכויותיו (בג"ץ 4769/95 מנחם ואח' נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 269-268 (2002); בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (26.8.2019); בג"ץ 2053/21 מקורות חברת המים בע"מ נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 30 (26.1.2022)), לא מצאנו כי העתירה שלפנינו מגלה טעם מבורר המצדיק את התערבותנו.

חזקה על משיבי הממשלה כי יעשו כן. אשר על כן, העתירה נדחית.

]השופט א' שטיין: מבוקשה של עתירה זו הוא כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי המופנה אל המשיבים אשר יורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא תופעל רכבת ישראל בכל ימות השבוע, לרבות בשבתות ובמועדים.

...

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים זאת מחמת אי-מיצוי הליכים.

ואלו הדברים אשר נקבעו שם: "תיאור הדברים שלעיל מלמד כי לא כצעקתה. משרד התחבורה קיים מדי שבוע הערכה מקצועית, במסגרתה נבחנו נתוני הביקוש לשירותי התחבורה הציבורית בסוף השבוע ועלויות ההפעלה, לצד הנסיבות הביטחוניות והצרכים החיוניים, ועל פיהם הוחלט אם יש להפעיל תחבורה ציבורית בסוף השבוע המתקרב, ואם כן – באיזה אופן. בהתאם לכך, ובניגוד לנטען על ידי העותרת, ההחלטה שלא להמשיך בהפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בשבת החל מסוף השבוע של 10-11.11 הייתה נטועה היטב בנתונים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה בהיעדר ביקוש מצד מערכת הביטחון והציבור מחד גיסא, ועלויות התפעול הכרוכות בהפעלת מערך זה מאידך גיסא. בתוך כך, מהתכתבות בין משרד התחבורה למשרד הביטחון עלה כי אין דרישה מצד האחרון להפעלת תחבורה ציבורית בשבת (ועמדה דומה הועלתה גם בהתכתבות בין אגף התקציבים במשרד האוצר לאגף התקציבים במשרד הביטחון); ומהנתונים שהוצגו לעיל ניתן ללמוד כי הביקוש לרכבת פחת באופן משמעותי עם הזמן, והביקוש לאוטובוסים, הגם שעלה במידה מסוימת, עמד על שיעור נמוך מאד במונחים אבסולוטיים, באופן שלא מצדיק את עלות התפעול. העותרת, אשר אינה כופרת בסמכותו של משרד התחבורה להחליט אם להורות על הפעלתה של תחבורה ציבורית בסופי שבוע, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לו, לא הניחה תשתית ראייתית מספקת המצביעה על תמונת מצב עובדתית אחרת. במצב דברים זה, פשיטא כי קיומה של המלחמה, כשלעצמה, אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי המחייב את הפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בסופי שבוע, בוודאי כאשר הדבר אינו תואם את נתוני הביקוש בשטח. לפיכך, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור למשרד התחבורה בהפעלת סמכויותיו [...], לא מצאנו כי העתירה שלפנינו מגלה טעם מבורר המצדיק את התערבותנו.

לאור כל האמור, דינה של העתירה שלפנינו להידחות על הסף.

העתירה נדחית אפוא בזאת; העותר יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ' בכסלו התשפ"ד (‏3.12.2023).

יצוין כי לבית משפט זה הוגשה עתירה נוספת בעיניין הפעלת רכבת ישראל בכל ימות השבוע, לרבות במהלך סוף השבוע ובמועדים (בג"ץ 8373/23 המרכז הרפורמי לדת ומדינה התנועה ליהדות מיתקדמת בישראל נ' שרת התחבורה והבטיחות בדרכים (3.12.2023) (להלן: העתירה השנייה)).

מנגד, המשיבים טענו כי דין העתירה להדחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. בין היתר, נטען כי הסוגיה של הפעלת תחבורה ציבורית בסוף השבוע נידונה זה מכבר ונדחתה על ידי בית משפט זה; כי מאז דחיית העתירה הראשונה לא חלו שינויים בתמונה העובדתית המצדיקים את שינוי ההחלטה; כי בהתאם להוראת הפיקוד העליון 7.0101 "שבתות ומועדי ישראל בצה"ל", המפקדים נדרשים לתכנן מראש את שיחרור החיילים בתאריכים שאינם נופלים בשבת או בחג, בכפוף לצרכים המבצעיים; וכי הגם שקיימים מקרים פרטניים שבהם המענה המערכתי לא מספק, לא נפל פגם בהחלטת המשיבים בכללותה.

...

ביום 27.11.2023 ניתן פסק דין הדוחה את העתירה, ונקבע כך: "[...] ההחלטה שלא להמשיך בהפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בשבת החל מסוף השבוע של 10-11.11 הייתה נטועה היטב בנתונים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה בהיעדר ביקוש מצד מערכת הביטחון והציבור מחד גיסא, ועלויות התפעול הכרוכות בהפעלת מערך זה מאידך גיסא. [...] במצב דברים זה, פשיטא כי קיומה של המלחמה, כשלעצמה, אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי המחייב את הפעלת התחבורה הציבורית במתכונת חירום בסופי שבוע, בוודאי כאשר הדבר אינו תואם את נתוני הביקוש בשטח. לפיכך, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור למשרד התחבורה בהפעלת סמכויותיו (בג"ץ 4769/95 מנחם ואח' נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 269-268 (2002); בג"ץ 703/19 אמ.בי.איי פארמה בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 19 (26.8.2019); בג"ץ 2053/21 מקורות חברת המים בע"מ נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 30 (26.1.2022)), לא מצאנו כי העתירה שלפנינו מגלה טעם מבורר המצדיק את התערבותנו" (שם, פסקה 6).

מנגד, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה. בין היתר, נטען כי הסוגיה של הפעלת תחבורה ציבורית בסוף השבוע נידונה זה מכבר ונדחתה על ידי בית משפט זה; כי מאז דחיית העתירה הראשונה לא חלו שינויים בתמונה העובדתית המצדיקים את שינוי ההחלטה; כי בהתאם להוראת הפיקוד העליון 7.0101 "שבתות ומועדי ישראל בצה"ל", המפקדים נדרשים לתכנן מראש את שחרור החיילים בתאריכים שאינם נופלים בשבת או בחג, בכפוף לצרכים המבצעיים; וכי הגם שקיימים מקרים פרטניים שבהם המענה המערכתי לא מספק, לא נפל פגם בהחלטת המשיבים בכללותה.

לגופם של דברים, מתגובת המשיבים נמצאנו למדים כי נעשה מאמץ "לתפור" מענה תחבורתי בהתאם לצרכים המשתנים ביחידות צה"ל השונות, וקשה לטעון כי לא נבחנו אלטרנטיבות או שלא מופעלים פתרונות אחרים חלף הפעלת תחבורה ציבורית במהלך סוף השבוע.

סיכומו של דבר – על אף שהמענה שניתן כיום למשרתי הביטחון מעורר קשיים מסוימים, ובמקרים פרטניים איננו הפתרון המיטבי – לא מצאנו כי נפל פגם חמור בהתנהלות המשיבים המקים עילה להתערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית.