עתירה להפסקת כהונת חבר מועצה עקב כתב אישום חמור

ברם, לאור הילכת ראשי הערים (בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי נ' ראש עריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, פ"ד סו(3) 135 (2013) (להלן: עניין ראשי הערים)), ועל אף היותו נבחר ציבור, מועצת העיר הפעילה את סמכותה לפי סעיף 22 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, ולא אישרה את מינויו בשל כתב האישום שהוגש כנגדו.

שבעניינינו אין מדובר בחקירות ובחשדות אלא בכתב אישום; שבעניינינו העבירות המיוחסות בכתב האישום נעברו על פי הנטען בתקופת הכהונה כראש ממשלה; ושבענייננו, אין מדובר בראש ממשלה מכהן ובהפסקת כהונה אלא בחבר כנסת שטרם ניכנס לתפקידו כראש ממשלה.

השאלה המרכזית שהונחה לפתחנו בעתירות היא האם נכון להוציא צו שפוטי שימנע מחבר הכנסת בנימין נתניהו להרכיב את ממשלת ישראל הנכנסת ולעמוד בראשה, לנוכח כתב האישום שהוגש נגדו, המייחס לו עבירות של שוחד ושל מירמה והפרת אמונים.

ביחס למקרים אלו נקבע כי בנסיבותיהם, הגשת כתבי האישום החמורים נגד ראשי העיריות מחייבת את מועצות הרשויות המקומיות להפעיל את סמכותן הקבועה בסעיף 22(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) ולהעבירם מתפקידם.

בעוד שישנם סעיפי חוק ספציפיים המסמיכים את המועצה המקומית להעביר מתפקידו ראש רשות ה״מיתנהג היתנהגות שאינה הולמת מעמדו״ (סעיף 22(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם)) ואת ראש הממשלה להעביר מתפקידו שר (סעיפים 22(ב) ו-26(3) לחוק יסוד: הממשלה) – אין סעיף חוק המתייחס לשאלת החלטתה של הכנסת בעיניין העברה מכהונה של ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום, כל שכן בעיניין הטלת תפקיד הרכבת הממשלה על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום.

...

על רקע האמור מתחדדת חשיבותה של ההגנה על רצון הבוחר, כפי שהוא משתקף בהרכבה של הכנסת ובכינונה של הממשלה.

דינן של העתירות – לדחיה; ומשהסכמנו – כל חברי המותב – על התוצאה, דיינו בכך וטוב שכך; אינני רואה יתרון בליטוש הנמקות, בחידוד הבדלים, ובהכרזות עתידיות.

יו"ר הכנסת מכח סעיף 13(ב) לחוק-יסוד: הממשלה חייב להועיד ישיבה לצורך כינון הממשלה בתוך שבעה ימים מעת שהוא מסר לכנסת כי חבר הכנסת, שתפקיד הרכבת הממשלה הוטל עליו הודיע, לנשיא ולו, כי הצליח להרכיב ממשלה (עיינו: רובינשטיין ומדינה, כרך ב', עמ' 826, וכן: שמעון שיטרית, הממשלה: הרשות המבצעת, פירוש לחוק-יסוד: הממשלה במסגרת האסופה: פירוש לחוקי-היסוד בעריכת פרופ' יצחק זמיר, כרך א' בעמ' 373 (התשע"ח-2018) (להלן: שיטרית), שדן בקושיה האם יו"ר הכנסת רשאי להשהות את מסירת ההודעה לכנסת, שהוא קיבל כאמור (מאת מי שתפקיד הרכבת הממשלה הוטל עליו) – כך שתקופת שבעת הימים תורחב למעשה, ומגיע למסקנה שעל יו"ר הכנסת לעשות כן במהירות הראויה).

עוד העידו מטעם התובע מרזוק קדור, חבר המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן – מרזוק); חסון שמס, אף הוא חבר המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן – שמס); וסאסון קרא, ששמשה כמנהלת בית הספר טכנולוגי דלית אל כרמל עד סוף 2015 (להלן – קרא).

מטעם הנתבעת העידו יוסי ממו, המכהן בנתבעת מאז 3/16 בתפקיד ראש מינהל כספים ומאז 1/18 בתפקיד ראש מינהל כספים ומשאבי אנוש (להלן – ממו); מנשה סמירה, שכיהן כמשנה למנכ"ל הנתבעת בתקופה 1/16-2/17, ובהמשך כיהן כמנכ"ל הנתבעת בתקופה 2/17-3/20 (להלן – סמירה); ודוד נבות, שהוא אחר מבעלי המניות בחברת האם של הנתבעת (להלן – נבות).

כתב האישום הוגש בחודש 8/2005, ובחודש 12/2005 הושעה התובע מעבודתו במשרד עד לבירור אותן חשדות בבית המשפט.

בנסיבות חמורות אלו של פיטורי התובע, תוך שבפועל הפסיק לעבוד שם כשלוש עשרה שנים תמימות לפני תחילת עבודתו בנתבעת, כלל לא ברור אם היו לתובע בעת עבודתו בנתבעת אנשי קשר במשרד, וככל שכן – האם מדובר היה בקשרים שיכלו להקל על הנתבעת בקבלת תקציבים מהמשרד.

הפחתת השכר החל מחודש 1/16 התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 35,000 ש"ח בשל כך שהפחיתה משכרו החודשי – מאז חודש 4/16 – סכום של 7,000 ש"ח (סעיף 69(ג) לכתב התביעה; סעיף 67(ג) לתצהיר התובע).

...

גם מטעם זה יש לדחות את תביעתו בענין זה. יש לדחות את תביעת התובע הנוגעת לעמלה המגיעה לו בשל פעילותו שכתוצאה ממנה שולמו לנתבעת כספים בשל דיווח בלתי תקין של בתי ספר בהנהלתה (סעיף 67(ה) לכתב התביעה).

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאור כל אלה אנו קובעים כי התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ש"ח וכן בשכ"ט באי כח הנתבעת בסך כולל של 27,000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לידי הנתבעת תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לתובע.

בכתב האישום נטען כי במהלך התקופה שבין 22.10.2013 ועד ליום 4.6.2018 (להלן: התקופה הרלוואנטית) נקלע גנדלמן לניגוד עניינים חריף בין תפקידו הצבורי לבין רצונו להיטיב עם שמואל לוי (להלן: לוי), קבלן ויזם נדל"ן שפועל בחדרה, אשר בין השנים 2011-2003 שימש כחבר מועצת העיר, וכסגן ראש הערייה וממלא מקומו.

בשים לב לחשיבות ההכרעה לענייננו, בטרם שאפנה להתייחס להסדר שנקבע בסעיף 19א, אקדים היתייחסות להכרעת בית המשפט בפרשה זו. בעיניין ראשי הערים נדונו בהרכב מורחב 4 עתירות שבקשו שבית המשפט יורה על העברה מכהונה של ראש עריית נצרת עילית (כיום נוף הגליל) וראש עריית רמת השרון, נגדם הוגשו כתבי אישום שייחסו להם עבירות פליליות על טוהר המידות.

עוד עמד בית המשפט על השיקולים הרלוואנטיים שעל מועצת הרשות המקומית לשקול כאשר היא דנה בשאלה האם להעביר ראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום מכהונתו, כאשר נקבע בין היתר כי: "יש לשקול את חומרת העבירות המיוחסות לראש הרשות המקומית. בהקשר זה, יש לשקול את הערך עליו באה העבירה להגן, כאשר חומרה מיוחדת תימצא בעבירות שביסודן ערכים מוגנים בדבר טוהר המידות, אמון הציבור ברשויות השילטון והבטחת יושרם האישי של משרתי ציבור. יש מקום לשקול גם את התמשכותן ואת הקפן של העבירות מושא כתב האישום; את מספר האישומים; את פרק הזמן שחלף מאז המועד בו נטען שעבירות אלה בוצעו. שיקול חשוב נוסף הוא הזיקה בין העבירות בהן הואשם ראש הרשות לבין סמכויותיו ומעמדו כראש הרשות. לשון אחר: האם המשרה הציבורית שימשה ככלי לבצוע העבירה, וכן, האם יש פגם מוסרי הנובע מהזיקה שבין תפקידו של ראש הרשות לבין העבירה המיוחסת לו [...] שיקול אחר הוא השיקול בדבר חזקת החפות: לכל אדם עומדת חזקת החפות כל עוד לא הורשע בדין. על הנהנה מחזקת החפות אין להטיל סנקציות פליליות. אין ספק בעיני, כי העברה מכהונה פוגעת בראש רשות מקומית מכהן או בראש רשות מקומית שנבחר מחדש, הטוען לחפותו. ואולם, ככלל, באיזון עם השיקולים האחרים של טוהר המידות, שילטון החוק וחובת ההגנה על אמון הציבור, מקבלת חזקת החפות משקל פחוּת כשעוסקים במינוי לכהונה ובהעברה מכהונה" (שם, בעמ' 185-184 המשנה לנשיא מ' נאור; ההדגשות במקור – ע' פ').

עיקרו של ההסדר מעוגן בסעיפים 19א(ה)-19א(ז); נוכח חשיבות הוראות אלו לענייננו, אביאן כלשונן (ההדגשות הוספו – ע' פ'): השעיה בשל כתב אישום והועדה לבחינת השעיה 19א .

בתוך כך, הוא קובע שככל שבתקופת ההשעיה נערכו בחירות לרשות המקומית שבמסגרתם ראש הרשות המושעה נבחר מחדש לכהונה – השעייתו תימשך עד תום תקופת ההשעיה שנקבעה (סעיף 19א(י) לחוק); ואולם, תקופת ההשעיה תסתיים ככל שההליך הפלילי נגד ראש הרשות הופסק, הסתיים בלי הרשעה, או שראש הרשות הורשע ונקבע שאין עם העבירה שבה הורשע קלון (סעיף 19א(ח) לחוק).

...

ההסדר מתווה הליך דו שלבי, כאשר מרכז הכובד הנורמטיבי נעוץ בשלב הראשון ובשאלה אם חומרת האישומים שמיוחסים לראש הרשות מוליכה למסקנה כי אין זה ראוי שימשיך לכהן.

סבורני כי קביעה זו מיטיבה להגשים את תכליות הסדר ההשעיה, והיא אף עולה בקנה אחד עם ההכרעה הנורמטיבית העקרונית שנקבעה בעניין ראשי הערים.

סיכומם של דברים: מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי להפוך את הצו על תנאי למוחלט, במובן זה שהחלטת הוועדה לבחינת השעיה תבוטל.

על פי עובדות הקובלנה, ביום 4.10.2018 ובהמשך למתואר באישום הראשון, פירסמה הנאשמת בקיר הפייסבוק פוסט בדבר הגשת התלונה ובו הוסיפה תמונה של הנאשם בכניסה לתחנת המישטרה בעת הגשת התלונה וכן מיסמך "אישור בדבר הגשת תלונה" וכתבה את הדברים הבאים: "חשד למתן ולקיחת שוחד על ידי משה קונינסקי ורז טישלר. שתי עבירות חמורות שבגינן צפויה להפתח חקירה משטרתית חמורה בעקבות תלונה שהוגשה היום למשטרת ישראל, ואשר העונש בגינן הוא עד 7 שנות מאסר למקבל השוחד ועד 3.5 שנות מאסר לנותנו. זאת בנוסף לעבירה של הבטחת משרה ציבורית שהיא עבירה חמורה לכשעצמה. התלונה, שהוגשה על ידי אבי קוריאט, עוסקת בעיסקה שעשו לכאורה קונינסקי וטישלר ולפיה חבר המועצה רז טישלר יתמוך בקונינסקי ויפעל למען בחירתו במרץ, מה שיזכה את קונינסקי בכסף שיקבל ממשרד הפנים לתשלום לנציגים בועדת הקלפי, ובתמורה, כפי שפרסם קונינסקי, יזכה את רז טישלר במינוי לתפקיד במשרה הציבורית הבכירה - מנכ"ל הערייה. כעת כשהוגשה התלונה צפויה המישטרה לפתוח בחקירה בחשד למתן וקבלת שוחד והבטחת משרה ציבורית. קונינסקי הוכיח בעבר כי הוא עבריין בחירות סדרתי שאינו מהסס לרמוס את החוק ברגל גסה, דבר שמטיל צל כבד על האפשרות שיכהן במשרה ציבורית, לא כל שכן, שאינו ראוי להיות ראש העיר". הנאשם שיתף את הפוסט שפירסמה הנאשמת ואף הוסיף את תמונותיו כשהוא עומד בפתח תחנת המישטרה בעת הגשת התלונה וכתב כך: "בהמשך לנסיונות שלי מהעבר ומעכשיו לשמור על החוקים. כפי שפעלתי לחשוף שחיתויות במערכת העירונית (הנושא שחשפתי נמצא כעת בפרקליטות ובעתיד הקרוב יפורסם). כעת גם במערכת הבחירות לא ניתן לכך יד". הנאשמים שתפו את הפוסטים בצורה רחבה ביותר במספר רב מאוד של קבוצות "פייסבוק" בעיר כרמיאל על מנת לפגוע בשמו הטוב של הקובל ולנסות להשיג בכך רווחים פוליטיים כלשהם.

לאור האמור ובהתבסס על הפסיקה אליה הפנה, עתר ב"כ הקובל להשית על הנאשמת התחייבות כספית להמנע מבצוע עבירות לפי חוק איסור לשון הרע ועבירה של הפרת הוראה חוקית בנוסף לפיצויים, תשלום אגרה ושכר טירחת עו"ד. ביחס לנאשם, ביקש ב"כ הקובל להשית עליו מאסר על תנאי, פיצויים ותשלום אגרה ושכר טירחת עו"ד. כמו כן עתר ב"כ הקובל למתן צו להסיר את הפרסומים והשיתופים שביצעו הנאשמים לאור הנזק שניגרם לקובל בעטיים של פרסומים אלה.

סעיף 120א(א) לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כדלקמן: "גזר בית המשפט את דינו של חבר מועצה בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כחבר המועצה ובין אם לפני שהחל לכהן כחבר המועצה, יקבע בית המשפט בגזר הדין אם יש בעבירה שעבר משום קלון; החלטת בית המשפט לענין הקלון ניתנת לערעור כאילו היתה חלק מיגזר הדין". מושג 'הקלון' הוא מושג עמום משום שאינו מוגדר בחוק אלא שאוב מעולם המוסר והוא מגלם בחובו קביעה ערכית של נורמות היתנהלות נאותה (ר' גביזון, "עבירה שיש עימה קלון כפסול לכהונה ציבורית" משפטים א (1968), 176).

...

בהתבסס על כל האמור לעיל, אני קובעת כי העונש המתאים שיש לגזור על הנאשמים הוא בתחתית המתחם, כאשר על הנאשמת לא יוטל רכיב כלשהו של מאסר לאור גילה ומצבה הבריאותי (נתון שמוסכם גם על הקובל), לצד רכיבי ענישה בדמות התחייבות ופיצויים לקובל, כאשר בקביעת הפיצויים שיוטלו על הנאשמת אני לוקחת בחשבון את הנתונים שציינתי לעיל לגבי גילה המבוגר ומצבה הבריאותי.

על יסוד האמור, ובהתחשב באישיותו הנורמטיבית והתורמת של הנאשם, אני קובעת כי העבירה שביצע הנאשם אין בה קלון.

אחרית דבר: בהתבסס על הנימוקים והשיקולים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת 1: התחייבות כספית בסכום של 20,000 ₪ להימנע משך שנתיים מהיום מביצוע העבירה בה הורשעה בתיק זה. ניתן לחתום על ההתחייבות בפני עורך דין ולהגישה לבית המשפט תוך 14 ימים מהיום, שאם לא כן יוטל על הנאשמת מאסר ל-5 ימים.

בקשה אחרת שהוכרעה גם היא באותו שלב , היא בקשת המערערים לביטול כתב אישום (מיום 11/11/2018), בנימוק שהמערערים הם בגדר נבחרי ציבור של מועצה אזורית שהמשיבה שהנה וועדה מקומית לתיכנון ובניה המשויכת לה ועובדת בתחומה.

עוד בקשה שנדונה באותו שלב היא בקשת המאשימה (המשיבה כאן) למתן צו הפסקת שימוש, ואשר הדיון בה התייתר לאור הודעת המערערים מיום 9/2/2020 על סגירת העסק שהופעל על ידם כמפורט בכתב האישום.

באשר לטענת המערערים לניגוד עניינים שבשלו עתרו המערערים לביטול כתב האישום, הרי שטענה זו נבחנה ע"י בית המשפט קמא לאחר שנתן לצדדים זכות טיעון בכתב, ולאחר שקיים דיון בה (ביום 13.1.2019), שלאחריו אף התיר לצדדים להביא ראיות נוספות מטעם, ובפרט בכל הקשור לאישור היועמ"ש (שניתן בדיעבד) להגשת כתב אישום כנגד המערער 1 בהתאם להנחיית היועמ"ש מס' 4.1004.

בהמשך ישיר לכך, ביקשו המערערים לקבוע כי בדומה לאמור בהנחיה, יש לקבוע כי יועץ משפטי של רשות מקומית מהסוג האמור בסעיף 18 לחוק התיכנון והבניה (כדוגמת ב"כ המשיבה), אינו יכול לשמש כתובע מטעם אותה וועדה מקומית במיוחד לאור מעמדם של המערערים, האחד חבר מועצה אזורית והשני חבר ועד מקומי של יישוב המשויך לאותה מועצה אזורית.

שכן, סעיף ט' לאותן הנחיות קובע את ההשלכות של אי קיום של אחת מהנחיות היועמ"ש ושעלול להוות עילה להפסקת הסמיכה של תובע מכהן, להתליית ההסמכה לתקופה מוגבלת או להמנעות מחידוש הסמיכה לתובע.

באשר לסוגיית אי ביטול הרשעת המערערים בדין, הרי שבית המשפט קמא בחן את הטענה בהחלטתו המנומקת מיום 4/7/2022, תוך הפנייה להלכה הפסוקה הרלוואנטית, ותוך עמידה על התנאים המצטברים הנדרשים לצורך המנעות מהרשעה בדין, כפי שאלה נקבעו ב- ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (להלן: "הילכת כתב") ולפיהם: 1)- על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; 2)- סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

...

משכך, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא, וכן לאור האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם, במסגרת הליך הערעור דנן, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את הרשעתם בדין של המערערים.

על כן, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את טענות המערערים, ויש להשאיר את הרשעתם בדין על כנה.

סוף דבר אשר על כן, ולאור המקובץ לעיל, הריני לדחות את הערעור על כל רכיביו וחלקיו.