עתירה להעברת קבר חייל מבית עלמין צבאי

הסעדים שמבקשת העותרת מבית משפט זה מבוססים על כמה נדבכים עקריים: בקשה להכיר בחללים כחיילים שנספו במערכה; בקשה להעביר את הטיפול בהנצחה ליחידה להנצחת החייל במשרד הבטחון; בקשה להקים גוף מוסמך במוסד לביטוח לאומי אשר יופקד על הטיפול בקבורה הממלכתית האזרחית, בהנצחה הממלכתית של חללים בפעילות אזרחית ובתשלום תגמולים למשפחות השכולות, בהתאם להצעת חקיקה שהציע הצוות לקביעת דרך הנצחת חללים מקרב גורמי הצלה וכבאות, שהוקם בעקבות אסון הכרמל (להלן: ועדת כשר); ובקשה להכיר בחללים כחללי צה"ל, על יסוד טענת הפליה בינם לבין חברי כיתות כוננות ורכזי בטחון שוטף צה"לי (להלן: רבש"צים) שנפלו במילוי תפקידם.

המוסד לביטוח לאומי אחראי גם על הטיפול בזכויות ותגמולים נוספים להם זכאיות מישפחות החללים, ובכלל זה מענק להוצאות אבל, מימון הסעות לאזכרות תקופתיות בבית העלמין ותשלום מענק אזכרה שנתית.

להבדיל מחללי צה"ל הנטמנים בבתי קברות צבאיים בהתאם לחוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950, נטמנים נפגעי פעולות האיבה בבתי קברות אזרחיים.

...

הסעדים שמבקשת העותרת מבית משפט זה מבוססים על כמה נדבכים עיקריים: בקשה להכיר בחללים כחיילים שנספו במערכה; בקשה להעביר את הטיפול בהנצחה ליחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון; בקשה להקים גוף מוסמך במוסד לביטוח לאומי אשר יופקד על הטיפול בקבורה הממלכתית האזרחית, בהנצחה הממלכתית של חללים בפעילות אזרחית ובתשלום תגמולים למשפחות השכולות, בהתאם להצעת חקיקה שהציע הצוות לקביעת דרך הנצחת חללים מקרב גורמי הצלה וכבאות, שהוקם בעקבות אסון הכרמל (להלן: ועדת כשר); ובקשה להכיר בחללים כחללי צה"ל, על יסוד טענת הפליה בינם לבין חברי כיתות כוננות ורכזי ביטחון שוטף צה"לי (להלן: רבש"צים) שנפלו במילוי תפקידם.

כך לדוגמה זכאיות המשפחות למענק הוצאות קבורה בסך של כ-8,757 ש"ח וכן למענק עבור אחזקת מקום קבורה ומצבה אשר משולם אחת ל-5 שנים, בסכום של כ-2,919 ש"ח. נוכח פעילות המוסד לביטוח לאומי להנצחה ממלכתית של חללי פעולות האיבה והמדיניות המוצהרת שלפיה "מכלול הזכויות להן זכאיות משפחות נפגעי פעולות האיבה בהקשר זה אינו נופל מזה לו זכאיות משפחות צה"ל", לא מצאנו עילה בדין להורות לרשויות המוסמכות על שינוי מתכונת הפעולה, המעוגנת בהוראות הדין.

בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ניתן במקרים חריגים, כגון חברי כיתת כוננות שנפגעו במהלך פעולה מבצעית של לחימה אל מול האויב, להכיר באחרונים כחללי צה"ל. מקובלת עליי עמדת המשיבים כי יש שוני רלוונטי בין קטגוריה זו המסווגת כפעילות מבצעית של לחימה מול אויב, לבין הקטגוריה נושא דיוננו, ולפיכך מצאתי כי אין תשתית מספקת לטענת ההפליה במקרה זה. המלצות ועדת כשר אינן יכולות אף הן להועיל לעותרת.

סיכומם של דברים: בהינתן התשתית הנורמטיבית וכללי הביקורת השיפוטית, לצד מהות הנושא העומד להכרעה, ועם כל ההבנה לליבה של העותרת וההשתתפות בצערה על האובדן הכבד, לא מצאנו כי פעולת הרשויות חורגת מהוראות הדין, או מגלה עילה למתן הסעדים המבוקשים בעתירה.

משכך אנו דוחים את העתירה, בלא לעשות צו להוצאות.

השופט ח' מלצר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקש העותר, אחיו של סמ"ר א.ה. ז"ל (להלן גם: המנוח) – חלל צה"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, להורות על פתיחת קברו המצוי בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקריית שאול, וזאת כדי להתיר את הספק המקנן בלבו של העותר במשך שנים רבות ביחס לאמתות הזיהוי של המנוח.

כפי שצוין לעיל, בעקבות עדותו של סגן סגל, ככל הנראה, נשלחו חיילים לשטח, איתרו את שרידי הגופה והביאו אותה לקבורה ארעית בבית הקברות הזמני בבאר-שבע.

תיקי החללים הלא-מזוהים שניפתחו – הועברו ליחידה לאיתור חיילים וזיהויים לצורך המשך בירור.

בּלִבּוֹ של העותר צער רב על הוריו, שלדבריו – "עלו לפיסת אבן בבית הקברות הצבאי בקרית שאול כשהם מאמינים בצערם העמוק כי גופתו של אחי שם"; מכאן עתירתו לפתוח את הקבר, כדי להתיר את הספק.

...

בנסיבות העניין – לא מצאנו כל סיבה מבוררת לפקפק באמינות התיעוד שהובא לעיל, ואף העותר לא הצביע על ראיות כלשהן המערערות את נכונותו, למעט פערים בזמנים בין ההכרזה על המנוח כמי שמקום קבורתו לא נודע, לבין הקבורה עצמה – ובאשר לכך כבר צוין כי הדבר אינו מתמיה נוכח הנסיבות הקשות ששררו באותה עת. מכאן שאין מקום להורות על פתיחתו של הקבר, על הפגיעה הכרוכה בכך בכבודו של המנוח.

גם מטעמים אלו אנו סבורים כי אין להורות על פתיחת קברו של המנוח.

כל האמור לעיל מוליך למסקנה, כי יש להניח ל א.ה. ז"ל, שככל שהשגתנו מגעת, הוא החלל שבקבר – לנוח בשלום על משכבו מנוחת עולמים.

טיעוני הצדדים העתירה העיקרית בבג"צ 52/06 טיעוני העותרת חב' אלאקסא חב' אלאקסא בעתירתה המתוקנת מבקשת לאסור על פגיעה וחילול של בית הקברות המוסלמי, מקום קדוש למוסלמים, למנוע הסגת גבול של בית הקברות ממילא, ולאסור על נבירה בקברים, על חפירה בשטח בית הקברות, ולהורות על ביטול עיסקאות העברת זכויות קניין במיתחם לבעלות המיזם.

על בתי העלמין הצבאיים השקיף בית המשפט כעל אתרים בעלי ערך הסטורי, המהוים נושא לכאבו של העם כולו, ואשר החיילים הקבורים בהם אינם רק יקירי משפחותיהם, אלא יקירי העם כולו (ענין ויכסלבאום, שם, בעמ' 820).

...

הגענו למסקנה שהפגיעה בזכות היסוד של כבוד המת, כשלצידה ערכים של שמירה על מקומות קבורה שלהם קדושה דתית, עומדת בנסיבות העניין באמות המידה הנדרשות לחוקתיות הפגיעה וכי בניית מוזיאון הסובלנות במתחם שנועד לכך על פי תכניות בנין עיר עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

נושא זה הקרין על העוצמה והמשקל שניתנו לפגיעה הנטענת במימוש תכנית המוזיאון עקב גילויים המאוחר של שרידי קברים שכאמור היו סמויים מהעין ואיש לא פצה פה על כך. אכן, נושא השיהוי בסופו של דבר משליך גם על גופם של דברים.

לסיכום, מקובל עליי כי עקרון השוויון ואיסור ההפליה חלים, ככלל, לא רק על החיים, אלא גם ביחס למתים.

עתירה זו הוגשה על-ידי שלושת אחיו של המנוח, ועניינה בהחלטתו של ראש היחידה להנצחת החייל (להלן: המשיב), להעביר את גופתו לקבורה בבית העלמין בקבוץ כינרת, בהתאם לבקשת אלמנתו של המנוח, גב' רות אור (להלן: אור).

העותרים מבקשים להיבנות מהוראת סעיף 6(א), שלפיה "רשות מוסמכת רשאית, בהסכמת מנהל השירותים הרפואיים או בא כוחו המוסמך ובהתייעצות עם הרב הצבאי הראשי, לצוות על העברת גופה – (1) מקבר צבאי הנמצא מחוץ לבית קברות צבאי – לבית קברות צבאי; (2) מבית קברות צבאי אחד למישנהו". לשיטתם, הוראה זו מגבילה את סמכותה של הרשות המוסמכת – המשיב – להורות על העברת גופות, אך ורק לבתי קברות צבאיים.

...

טענות אלו – דינן להידחות.

הוא ביסס את מסקנותיו על מכלול הראיות שהוצגו לו, לרבות התרשמותו הישירה מהמעורבים בפרשה, ועל חוות דעתו העדכנית של הרבצ"ר. משאלו הם פני הדברים, לא מצאנו עילה מבוררת המצדיקה להתערב ולשנות מהחלטתו של המשיב, שהפעיל את שיקול דעתו נאמנה.

סוף דבר הסוגיה שהונחה לפנינו רוויה במכאובים, משקעי עבר ופצעים פתוחים, ונוגעת ביחסים משפחתיים מורכבים מאין כמותם.

המחלוקת היא בשאלה מה ניתן לכלול בכיתוב על מצבה של חייל שנספה, בהתחשב בנקודת המוצא שאינה שנויה, למעשה, במחלוקת, כי יש לשאוף לשוויון ואחידות של המצבות המוצבות בבתי העלמין לחללי צה"ל. במקרה דנן, לצד הנוסח המקובל המוטבע על מצבת החייל, בנם של העותרים, ביקשו העותרים להוסיף שורה האומרת: "אח לג'ק, לימור ועדי", שהחייל המנוח היה קשור אליהם קשר נפשי עמוק.

שר הבטחון, המופקד על ביצוע חוק בתי קברות צבאיים, התש"י-1950 (להלן: החוק), קיבל את הצעת המשיבה מס' 2-היא המועצה הציבורית להנצחת החייל, שהוקמה מכוח התקנות, והחליט שלא להתיר את צרוף המשפט הנ"ל בכיתוב שעל המצבה.

התיק יועבר לנשיא לקביעת ההרכב.

...

אשר על כן, אני מחליט להיעתר לבקשה ולצוות על יום דיון נוסף בבג"צ 5688/92.