עתירה להסרת עיקולים או לצמצומם בתיק הוצאה לפועל

ת.ט. 67850-11-16: היתנגדות לבצוע שטר שהגישו ארז ורבקה כנגד בקשת פלג למימוש השיטריות שניתנו לבטחון, שכן לשיטתם בעקבות זניחת תנאי ההסכם, הערבות שניתנה פקעה לפי סעיף 5(ג) לחוק הערבות, וכן לביטול העיקולים שהוטלו במסגרת לישכת ההוצאה-לפועל.

במסגרת הדיון מיום 27.04.2017 שנערך באשר לגובה הבטוחות שהוצעו על-ידי עדירן, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמות הבאות: "מבלי שצד יודה בטענות מישנהו או יוותר על כל טענה, הגענו להסכמה ולפיה העיקול הזמני והעיקול בתיק הוצל"פ מס' 503443-11-16 יבוטל לאחר מילוי התנאים הבאים:

משכך עתרו עדירן להסרת העיקולים או הערות האזהרה שנרשמו כנגד תשלום סך של 3,150,000 ₪ לידי פלג, ולחלופין לכל פיתרון צודק אחר בהתאם לשיקול-דעתו של בית המשפט.

יש להזכיר כי סעיף 13 לחוק האזנת סתר קובע כלל פסילה מחמיר המונע קבלת כל ראיה שהתקבלה בנגוד להוראות החוק (ראה ע"פ 2286/91 מדינת ישראל נ' אילוז [2], בעמ' 305 לאחר מתן פסק-דין זה תוקן החוק ובמצבים מוגדרים ומצומצמים ניתן לקבל כראיה גם דברים שנקלטו בהאזנת סתר).

...

" הואיל ועדירן התקשו בקבלת מימון לשם ביצוע התשלום בסך 3.5 מיליון ₪ התקיים ביום 07.09.2016 דיון בפני כב' השופט ח' שרעבי, שבסופו נקבע כדלקמן: "בכל הקשור לשיק הראשון בהתאם להסכמות שבין הצדדים וההחלטה מיום 22/5/16 אין מניעה כי המשיבים (פלג ס.ג'.) יהיו רשאים לפעול לגבייתו...לשון אחרת, צו המניעה הארעי שניתן על ידי כב' השופט ג'יוסי ביום 26/4/16, לא תחול על השיק הראשון, אשר מספרו 1196, בשיעור של 3.5 מיליון ₪, אשר למעשה מהווה את החזר קרן ההלוואה, והבטוחות שניתנו לגביו במסגרת הסכם ההלוואה. לגבי השיק השני (התמורה להלוואה) יגישו הצדדים סיכומים..." בדיון מאוחר יותר מיום 29.06.2016 שהתקיים בכל הנוגע להמחאה השנייה קבע כב' השופט שרעבי כדלקמן: "...סיכויי התובענה אינם קלושים וראויים להתברר במסגרת התיק העיקרי. לשון אחרת- קיימת עילת תביעה לכאורה. אי מתן צו המניעה, עלול לגרום למבקשים קושי כספי ניכר, באופן שעלול לפגוע גם בפעולתה העסקית של המבקשת. מכאן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים...בנסיבות אלה סבורני כי יש הצדקה להותיר את צו המניעה הארעי שנותר על כנו בנוגע לשיק השני ולמימוש הבטוחות לגביו בהתאם להסכם, ולהפכו לצו מניעה זמני, עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית". עיקר ההחלטות שניתנו בת"א 67155-03-17: ביום 30.03.2017 הוטל עיקול זמני לטובת פלג על זכויות עדירן להבטחת תשלום סך של 7 מיליון ₪.

נוכח האמור, ומכח סעיף 11 (ב) לחוק החוזים תרופות: "הופר חיוב לשלם סכום כסף, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום הריבית על התשלום שבפיגור, מיום ההפרה ועד יום התשלום, בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, אם לא קבע בית המשפט שיעור אחר", אני קובע, כי פלג זכאית לריבית, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, וכן להפרשי הצמדה החל מיום הפרת ההסכם, 14.04.2016.

על יסוד כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שדין תביעתהּ של עדירן ב-ת.א 46123-04-16 להידחות, כמו גם התנגדותהּ למימוש ההמחאות שניתנו לבטחון ב-ת.ט. 67850-11-16.

אני מחייב את הנתבעים בתיק ת.א. 67155-03-17, כל אחד לחוד וכולם יחד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 234,000 ₪ (כולל מע"מ) וכן השבת אגרת תביעה שתחושב באפן יחסי לסכומים שנפסקו לטובתה כמפורט לעיל.

במסגרת פסק הדין נדונה בקשת הנתבע לאישור העיקולים הזמניים ונקבע כדלקמן: "מעיון בתיק עולה, כי לגבי העיקול אשר הוטל בבנק מזרחי טפחות, הוגשה בקשה על ידי מר וימר מרדכי להסרתו, שכן מדובר בכספים השייכים לו ולרעייתו.

ביום 23.7.13 הגיש עו"ד לאור בקשה בתיק ההוצאה לפועל לפיה יש להבהיר לבנק "כי הצוו מיום 19.5.13 הורה על מימוש כספים שעוקלו בחשבון בנק שמספרו 196261 על שם יעקב וימר ת.ז. 55368815 בסניף 468 בהתאם להודעת המחזיק בתשובה לצוו העיקול" (ההדגשות שלי, ש.ל.) בהחלטה מאותו יום נעתרה הרשמת לבקשה והורתה לבנק לממש את הכספים המעוקלים והמוחזקים אצלו "אשר על שמו של החייב". סמוך לאחר מכן הגיש מרדכי תביעה נגד הנתבעים במסגרתה עתר לסעד הצהרתי לפיו העיקול הזמני יבוטל.

לפיכך התביעה הכספית להשבה צומצמה ליתרה בלבד (מדובר בסכום של 47,000 ₪ לערך).

...

איני מקבלת את טענת מרדכי לפיה יש לראות את החלטת בית המשפט המחוזי, המאשרת את העיקול על חשבונו של יעקב בלבד, כהחלטה המבטלת את העיקול הזמני שהוטל על החשבון.

תוצאה התוצאה היא, שהתביעה נדחית.

בהמשך לכך, נדחית אף ההודעה לצד שלישי שנשלחה לנתבע על ידי עו"ד לאור.

העותרת הגישה בקשה לתיקון העתירה המנהלית, כשנטען שהיא מצומצמת לטענת היתיישנות ושיהוי בגין החובות.

בכתב העתירה המתוקנת לא פירטה העותרת את ההחלטות בגינן היא מגישה את עתירתה, ומתי פורסמו או קיבלה אותן העותרת או נודע לה עליהן, אלא פירטה הליכי גבייה שונים שננקטו כלפיה, ופגמים שונים שמצאה בהליכי הגבייה, כגון המנעות ממימוש שיעבוד שהוטל על נכסי העותרת משנת 2004 עד 2018 (סעיף 40), המנעות מעיקול חשבונות בנק משנת 2005 עד 2012 (סעיף 54) הגשת תצהיר שלא אומת כדין (סעיף 64) ועוד.

להסיר ספק, העותרת שבה וטענה שלא החזיקה בנכס (למשל בסעיפים 26-21,42,45,48,49).

לבית המשפט האזרחי יש גם יתרון על בית המשפט לעניינים מינהליים, משום שמתוכן העתירה עולה שיש לקיים בירור עובדתי, ובין היתר באשר לקיומם של פסקי דין שניתנו כנגד העותרת בהעדר הגנה, כנראה לאחר מסירת כתבי בי-דין לעותרת, וקיומם של תיקי הוצאה לפועל שבהם ננקטו הליכים, כנראה לאחר המצאת אזהרה לעותרת, ותוכנם של דו"חות פקוח.

...

על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת העתירה.

על כן, אני דוחה את הבקשה לתיקון העתירה, ומשלא תוקנה העתירה, ועל פי הנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 8.5.19 ובהחלטתי זו, אני מוחק את העתירה.

לאור מצבה הנטען של העותרת, העותרת תשלם את הוצאות המשיבה בסך מופחת של 1,500 ₪.

העיקולים הוטלו על פי החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 14.3.18, אשר ציינה בהחלטתה כי למשיבה חובות נוספים משמעותיים בתיקים שרובם יחסית חדשים, המסתכמים בסכום של 85,812.09 ₪.

הנימוק שבשלו פנתה בתביעה בתיק 48530-01-18, בעתירה כי השיקים יושבו לה, לא הייתה כדי להיתחמק מתשלום אלא להיפך, בכדי להיתמודד אל מול המבקש בכל הנוגע לשיקים נשוא ההליך דנא.

למעשה, יש בכך במשתמע משום אישור כי ההסכמה הדיונית על פיה צומצם באופן משמעותי הקף העיקולים הייתה מעין מעשה פלסתר, כשלגרסת המשיבה היא אינה מחויבת על פיה, ורשאית כיום לתקוף את עצם הטלת העיקולים, כשהיא מצויה בעמדה נוחה יותר.

סוף דבר אני סבורה כי לא היה מקום להגיש בקשה נוספת לביטול העיקול, וכי היה על המשיבה לפעול לפי המתוה הדיוני שהוסכם בין הצדדים, ולהגיש, לכל הפחות, דוח שמאות בהתייחס לדירה, נוכח בקשתה כי העיקול על החנות יוסר, והעיקול על הדירה לבדה יוותר על כנו.

...

לאור כל האמור, אני מורה כי ככל שהמשיבה תפקיד במזומן או בערבות בנקאית סכום של 50,000 ₪ יבוטל העיקול שהוטל על החנות.

בנסיבות המקרה, כאשר המשיבה התעלמה מהמתווה הדיוני על אף שהיה בו כדי ליתן פיתרון, וכן עמדה שלא לצורך על בירור הבקשה לביטול העיקולים עד תומה, הגם שבית המשפט אפשר לה להפקיד סכום של 50,000 ₪, חלף העיקולים, אני סבורה כי על המשיבה לשאת בהוצאות הדיון.

אשר על כן, אני מורה כי המשיבה תשלם למבקש סכום של 4000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

לחלופין, עותרת המבקשת לצימצום העיקול, באופן בו יושב לה מחצית או יותר מהסכום שהופקד בלישכת ההוצאה לפועל.

ביום 1.11.2017 הוגשה על ידי המשיבה בקשה להטלת צוי עיקול, לפני מתן אזהרה, במסגרת תיק הוצאה לפועל אותו פתחה המשיבה כנגד המבקשת (תיק מספר 500233-11-17 המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב; להלן: תיק ההוצאה לפועל).

ביחס ליסוד ההכבדה, שלא נטען בבקשה שהוטב או הוסר, טענה המשיבה, כי זה ממשיך להתקיים ואף התחזק.

בשיקלול שיקולים אלה, כאשר מצד אחד יש מקום לטענת המבקשת בדבר חזוק ראייתי לטענת ההגנה שהעלתה בדבר פרעון התשלום הנידרש בתביעה זו ממנה, אך מאידך קיומו של חסר ראייתי משמעותי בעיניין ייסוד ההכבדה – אשר חוזק, הלכה למעשה בעדותו של מר עופר גפני לפני, הרי שמאזן הנוחות נוטה שוב לטובת המשיבה, ואין מקום לביטולו של צו העיקול או צימצומו.

...

המבקשת סיכמה בקשתה בכך, שאף אם יגיע בית המשפט למסקנה, כי לא חל שינוי, או שינוי מהותי, בנסיבות העניין, הרי שנוכח האמור – לא היה מקום לתת את צו העיקול מלכתחילה, והדבר מהווה טעם, גם אם לא נוסף, לעיון מחדש בהחלטה להטיל את צו העיקול כמצוות תקנה 368 לתקנות.

כבר עתה אציין, כי גם אקבל את טענת המבקשת – כי יש מקום לעיון מחדש בעצם הטלתו של צו העיקול – הרי שלגופו של עניין הגעתי למסקנה, כי אין מקום לשנות מהתוצאה, ואין להורות על ביטולו של צו העיקול או על צמצומו, ואנמק.

בהינתן האמור – דין הבקשה להידחות.