עתירה להנפקת רשיון ישיבה ועבודה כללי למהגרי עבודה

בעקבות זאת הוגשה עתירה המכוונת נגד המדיניות האמורה, אולם זו נמחקה לאחר ששר הפנים הודיע לבית המשפט כי החליט "להמנע מקביעת איזור מגורים ושהייה מסוים ביחס למסתננים, ולהמנע מאכיפת תנאים אלה". לצד זאת, צוין בהודעה כי המדיניות "תיבחן בידי שר הפנים מעת לעת, ואפשר אף בידי דרגים מיניסטריליים נוספים" (ראו: בג"ץ 5616/09 המרכז לקידום פליטים אפריקאיים נ' משרד הפנים (26.8.2009)).

עוד באותו החודש הועברה לממונים על ביקורת הגבולות ברשות האוכלוסין וההגירה הנחיה כי מעתה ואילך, ובהעדר טענות חריגות, יש להנפיק לשוהים שפקעה או בוטלה הוראת השהייה שלהם במיתקן חולות רישיונות זמניים מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל הכוללים איסור מגורים ועבודה בערים תל אביב-יפו ואילת.

בכל הנוגע לקביעת תנאים ומיגבלות ברישיונות ישיבה, סעיף 6(2) לחוק הכניסה לישראל מעגן את סמכותו הכללית של שר הפנים "לקבוע באשרה או ברשיון ישיבה תנאים שקיומם יהיה תנאי לתקפם של האשרה או של רשיון הישיבה". כמפורט בהמשך, במקרה שבפנינו התעוררה השאלה האם סמכות כללית זו יכולה לשמש בסיס להטלת של מיגבלות גיאוגרפיות כמתואר.

...

שאלת התכלית מהי תכלית קביעתן של המגבלות הגאוגרפיות בעניינו של המערער, כמו גם בעניינם של אחרים שהם שוהים שלא כדין בישראל, והאם היא ראויה? בית המשפט המחוזי סבר כי תכליתן של המגבלות הגאוגרפיות היא מניעת השתקעות של שוהים שלא כדין במרכזי הערים, וציין כי תכלית זו הוכרה כראויה בעבר בפסיקתו של בית משפט זה. אכן, בעניין אדם ובעניין איתן התייחסו חלק משופטי ההרכב לסוגיה זו, הגם שבסופו של דבר השאלה האם מדובר בתכלית ראויה נותרה בצריך עיון (ראו, בין היתר, את דבריו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן בעניין איתן, בפסקה 8 לפסק דינו).

ראוי להוסיף ולחדד כי דבריה של הנשיאה נאור בעניין דסטה נסבו על "מרכזי ערים". לעומת זאת, המדיניות כפי שיושמה בסופו של דבר, מכוונת למניעת השתקעות בערים מרכזיות.

סיכום המסקנה העולה מהאמור עד כה היא כי אמנם אין פסול בקביעת המגבלות הגאוגרפיות במישור הסמכות ובמישור התכלית.

בהקשר זה היא מפנה לסעיף 12(ג) לנוהל מס' 5.2.0012 של רשות האוכלוסין וההגירה שעניינו "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (להלן: הנוהל), ומורה כך: "מי שהגיעו לישראל כבני זוג והגישו בקשה למקלט מדיני, אין להרחיק את בן/בת הזוג שבקשתו למקלט נדחתה עד לתום בירור בקשתו של בן/בת זוגו. עם זאת, הוראה זו לא תחול על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל". מבלי להדרש לכלל ההליכים שהתנהלו בעיניינם של המבקשים, יצוין בתמצית כי מאז שנת 2015 המבקשת פנתה למשיב בבקשות להשוואת מעמדה לזה של המבקש, כך שיינתן לה רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל במהלך התקופה שבקשת המקלט שלו מצויה בבחינה.

בהמשך לכך, ביום 18.6.2018 המבקשים הגישו בקשה לצוו ביניים עדכני אשר יורה למשיב בין השאר להנפיק למבקשת אשרה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, במתכונת שתאפשר לה לעבוד, וזו נדחתה בו ביום בנימוק שמדובר למעשה בבקשה לצוו עשה המשנה את המצב הקיים.

לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי הקביעה המתירה למבקשת להשאר בישראל אך שוללת ממנה להיתפרנס בכבוד היא בלתי סבירה ואף אינה מתיישבת עם צו הביניים שעליו הורה בשעתו בית הדין לעררים לפיו יש ליתן לה רישיון שהייה במתכונת שתאפשר לה לעבוד.

המבקשים מוסיפים ומעלים את טענותיהם לגופו של סעיף זה, אשר לשיטתם נוגד את כללי המשפט הבנלאומי ופוגע בזכויותיהם של מבקשי מקלט מוחלשים.

באשר לטענות המבקשים ביחס לחוקיותו של סעיף 12(ג) לנוהל מציין המשיב כי ביום 30.5.2019 הוגשה עתירה מנהלית עקרונית שמעלה אותן (עת"ם 72951-05-19 המוקד לפליטים ומהגרים נ' רשות האוכלוסין וההגירה), וזו עודה תלויה ועומדת.

...

על רקע כל האמור, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה אני סבורה כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לקביעת דיון.

בשנת 1999 פנה בבקשת מקלט ומאז שנת 2004 ניתן לו רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1 שמוארך מעת לעת (הרישיון מאפשר למערער לעבוד).

ביום 29.7.2019 ניתנה המלצת חברי הועדה ולפיה: "לאחר עיון מעמיק בבקשה על שלל נספחיה ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, נראה כי בקשה זו אינה מעלה טעמים הומנטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. לאור כל האמור לעיל, הרי שהמלצתנו הנה כי יש לסרב את הבקשה לשידרוג מעמד" המנהל הכללי של המשיבה קיבל את ההמלצה.

כמו כן, בית הדין קבע מפורשות כי הפגמים הנטענים בהתנהלות הרשות: "אין הם מצדיקים קביעה כי העורר זכאי למעמד מטעמים הומנטריים...". כמו כן, יודגש כי המלצת נציבות האו"ם לפליטים אינה מחייבת את הרשות ואין כל בטוחה כי אכן הרשות הייתה מקבלת המלצה זו אילו המבקש היה מוכיח כי פנה לשגרירות אתיופיה וזו הייתה מסרבת להנפיק לו דרכון אתיופי.

זאת ועוד, יודגש כי המלצת נציבות האו"ם לפליטים התקבלה לפני שהוכר המבקש במסגרת העתירה שהגיש כנתין אריתריאה.

המערער העלה מספר טעמים המצדיקים זאת, ובעקבות פסק הדין הראשון בחנה הועדה הבין-משרדית ואחריה מנכ"ל המשיבה ובית הדין לעררים את הטעמים ומצאו כי האיזון שנערך בין אותם טעמים לבין מדיניות ההגירה מצא ביטוי הולם במתן רישיון המאפשר שהות בישראל ועבודה אך אינו מקנה זכויות סוציאליות וכלכליות נוספות.

...

בעניין אחד מצא בית הדין כי המשיבה לא פעלה בהתאם להנחיות בית הדין במסגרת הערר הקודם, שהורה למשיבה לבחון את עניינו של המערער בשים לב למדיניות החדשה של המשיבה אשר מצאה ביטוי בנוהל מס' 10.9.0005.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור – להידחות.

סיכום הערעור נדחה.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע עמ"נ 29803-02-23 אבשלומוב ואח' נ' משרד המשפטים - בית הדין לעררים בירושלים (ארצי) תיק חצוני: המערערים: 1. אמיל אבשלומוב – ת.ז 306865171 2. ליובוב טראאסקובסקי - ת.ז 342583457 3. Teliana Traskovska (קטינה) – GB 081315 ע"י ב"כ עוה"ד אלכס זרנופולסקי המשיבה: מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה פסק דין

ביום 21.10.2020 הפקידו המערערים את הערבות וביום 22.10.2020 הונפק למערערת רישיון מסוג ב/1.

נטען כי אלולא מיגבלות הקורונה היו המערערים נישאים במועד מוקדם יותר ומגישים בקשתם מוקדם יותר באופן בו לא היו נדרשים להוכיח חזקה בפועל, ועתרו לזקיפת "תקופת הקורונה" - תקופה של כשנה וחצי בה חלו מיגבלות משמעותיות - לטובתם.

צוין כי בית הדין לעררים הפנה את המערערים לאפשרות לפנות לועדה הבינמשרדית הפועלת בהתאם להוראות "נוהל הסדרת עבודתה של הועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומנטריים (מס' 5.2.0022)" (להלן: "הנוהל ההומניטארי") לצורך בחינת מעמד הקטינה.

עוד נטען כי נוהל הנישואין הינו חריג לכלל הקבוע כי אין לזר זכות קנויה לישיבה בישראל ובמסגרת נוהל זה הוסדר גם עניינם של קטינים נלווים וזאת מתוך הכרה בערך ההומניטארי של חיי הקטינים בסמיכות להורה ולמניעת הנתק בין הקטין להורה.

הלכה היא "נהלים אינם חזות הכל, אלא הוראות כלליות שנועדו, בין היתר, לאפשר לגוף המינהלי להפעיל את סמכותו בקלות, במהירות, ותוך אחדות ושוויוניות. אף מקום בו קיים נוהל אין משמעות הדבר כי אין עוד צורך להפעיל שיקול דעת ולבחון את המקרה על נסיבותיו הפרטניות" (עת"מ (י-ם) 17095-06-13, מחאג'נה נ' משרד הפנים, 28.11.2013, נבו).

...

לבסוף, ציין בית הדין לעררים כי אין בהחלטתו כדי להוות סוף פסוק בסוגיית מתן מעמד לקטינה שכן באפשרות המערערים להביא את עניינה לפני הועדה הבינמשרדית, לצורך בחינת מעמד עבורה, והוסיף "סבורני כי במקרה זה מתבקש הדבר". דיון והכרעה המערערים הינם בני זוג אשר מנהלים קשר זוגי בישראל, לטענתם משנת 2017.

סוף דבר, ובקבלי את הערעור, אני מורה כי המשיב יעניק לקטינה את המעמד המבוקש כ"קטינה נלווית" ממועד הגשת הבקשה.

עוד נקבע כי משרד החוץ ינפיק למשתלמים אשרת שהייה ורישיון ביקור מסוג א/2 (תלמיד) (להלן: רישיון א/2) תחת הכותרת "א/2 – רשאי לעבוד במסגרת הישתלמות חקלאית", בהתאם לנהלי רשות האוכלוסין וההגירה והנחיותיה; וכי תוקם במשרד החוץ "מנהלת תכנית המשתלמים" אשר תופקד על התכנית (להלן: המנהלת).

כמו כן, העותרת מבקשת שהמשיב 3, שר הפנים, יחדל להנפיק למשתלמים רישיונות א/2 בנגוד לתנאי תקנה 13(ג)(3) לתקנות הכניסה לישראל, התשל״ד-1974 (להלן: תקנות הכניסה לישראל), שבה מפורטים החריגים שבגדרם תותר עבודת סטודנט זר בישראל; וכי יוחלו על המרכזים המיגבלות הנוגעות למי שעוסק בתיווך עבודה, המעוגנות בחוק שירות התעסוקה, התשי״ט-1959 (להלן: חוק שירות התעסוקה).

ככלל, תקנה 13(א) לתקנות הכניסה לישראל אכן קובעת כי בעל רישיון א/2 לא יקבל עבודה בישראל, אך זאת בכפוף להוראה הקבועה בסיפא של התקנה, המתירה למחזיק רישיון כאמור לעבוד בישראל, ככל שהשר התיר זאת: "בעל רשיון לישיבת מעבר, לישיבת ביקור מסוגים ב/2 או ב/3 או לישיבת אירעי מסוגים א/2 או א/4, לא יקבל עבודה בישראל, אלא אם השר התיר לו את הדבר" [(ההדגשות הוספו).

כידוע, "הרשות המינהלית יכולה, על דרך העקרון, להפעיל את שיקול דעתה בקביעת תנאים לרישיון באופן פרטני ביחס לכל מבקש ומבקש, ויכולה היא להפעיל את שיקול דעתה על פי מדיניות כללית שקבעה לעצמה" (עע"ם 9187/07 ‏‏לוזון נ' משרד הפנים, פסקה 37 (24.7.2008)).

...

עם זאת, אין להסיק ממסקנה זו כי די בצעדים שננקטו עד כה וכי ניתן לנוח על זרי הדפנה.

סוף דבר הידע שנצבר בישראל בתחום החקלאות הוא מקור לגאווה עבורנו ברמה העולמית, ואחת המטרות שהתכנית נושא העתירה הציבה לעצמה היא כי משתתפיה "יהפכו עם שובם למדינות מוצאם ל'שגרירים של ישראל'" (פסקה 4 להודעת משיבי הממשלה מיום 19.7.2022).

על כן, ואף שבשלב זה לא מצאתי שיש להיעתר לסעד הגורף שנתבקש ולהורות על ביטול התכנית כולה, מן הטעמים שפורטו ראיתי להדגיש כי ראוי שמשיבי הממשלה יתייחסו בכובד ראש ובשימת הלב הנדרשים להערות בדבר הסוגיות הטעונות תיקון, בעיקר בכל הנוגע ליישום הוראות התכנית ולקיום מעקב ופיקוח אפקטיביים.