עתירה להמרת שנת שירות סדיר להתנדבות בשירות קבע

לטענת ההגנה, יש לקבוע את כלל העבירות כארוע, משהן נובעות מרצף ומניע אחד וחלוקתן למספר עבירות הוא טכני ולא מהותי, וכי העבירות לא בוצעו לשם בצע כסף, והן עבירות עוון, במדרג הנמוך, וניתן במקרים מתאימים להמירן בקנס מינהלי.

אשר על כן, אני נמנעת מהרשעת נאשמת 1, שבה וקובעת כי נאשמת 1 ביצעה את העבירות בביצוען הודתה, ומורה כי הנאשמת תתחייב, באמצעות מנהלה הנאשם 3, על סך של 30,000 ₪ להמנע משך שנה מבצוע העבירות בהן הורשעה.

במקרה זה, חרף עתירת ההגנה, לא יקבע מיתחם אחד לכלל העבירות כארוע, משאיני מוצאת קשר בין ביצוע עבירות אי העברת נכויים על ידי הנאשם ובמסגרת ניהול הנאשמת 1, שהיא חברה לתועלת הציבור בה שימש הנאשם כמנהל בהיתנדבות, לבין ביצוע עבירות של אי הגשת דוחות במועד על ידי הנאשם ונאשמת 2, חברה פרטית בניהולו.

מחוות הדעת הנושאת תאריך 9.11.2021 עלה כי הנאשם אינו מתאים לריצוי עונש מאסר על דרך עבודות שירות מהעילה הקבועה בסעיף 51(ב1)(2) לחוק העונשין, היינו "נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות הנאשם, בהתבסס על חוות דעת שניתנה על ידי הגורמים המנויים בחוק לקבוע אי התאמה". על מנת לבחון את חוות הדעת אשר התקבלה ובהתאם להוראות סעיף 51ב(ב4) לחוק העונשין זימנתי דיון בנוכחות נציגי משטרת ישראל אשר היתקיים היום, חלקו אף במעמד צד אחד.

...

על פי החלטתי מיום 25.5.2021 נרשמה הודיית נאשמת 1, שגם בשמה הודה הנאשם ביום 9.7.2018 אך היא לא הורשעה – לאור עתירתה לאי הרשעה.

בעפ"ג (מרכז) 26177-05-14 בהרב נ' מדינת ישראל (22.2.2015) מצא בית המשפט המחוזי בערעור לבטל את הרשעת המערער בגין אי הגשת 7 דוחות תקופתיים למע"מ על פי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מע"מ") וציין כי בסוג זה של עבירות ניתן להסתפק במקרים מתאימים בקנס מנהלי (ראו גם את הפסיקה המוזכרת שם).

גם אם קיימת זכות ערעור כאמור, והגם שאמנם קיימים מקרים בהם בנסיבותיהם מצא בית המשפט שמן הראוי להשאיר את ההכרעה בדבר השלכות ההרשעה לגורם המקצועי המוסמך (רע"פ 3224/19 אביב נ' מדינת ישראל (28.5.2019) ורע"פ 1240/19 בר לוי נ' מדינת ישראל (24.3.2019)), אין המדובר בכלל המביא לקביעה אוטומטית שאין מקום לביטול הרשעה.

אשר על כן, אני גוזרת על נאשמים 2 ו-3 את העונשים הבאים: על הנאשם 3: מאסר על תנאי למשך 7 חודשים לתקופה של 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות על פי פקודת מס הכנסה.

לכן, לא נותר אלא להטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אך בשים לב לכך שבית משפט קמא סבור שיש סיכוי לשקום המשיב (בנגוד לעמדת שירות המבחן), העובדה שהרשעתו האחרונה היא מלפני כ-14 שנה, הצלחתו להתמיד בעבודה ובחיים רגילים במשך שנים רבות ללא הסתבכות בפלילים, ונטילת האחריות המלאה לבצוע העבירה מושא הדיון, החליט בית משפט קמא לחרוג לקולא מן הרף התחתון של מיתחם הענישה וגזר על המשיב ארבעה חודשי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה והתחייבות כספית, ונוכח הכנסתו הדלה נימנע מלהטיל עליו קנס.

לטעמה של המדינה, העובדה שהמשיב לא נמצא מתאים לריצוי העונש בעבודות שירות אינה הצדקה להטלת עונש מאסר הנמוך מן המיתחם שבית משפט קמא קבע, שהרי סיבת אי-התאמתו של המשיב נעוצה בו עצמו ובסירובו לקבל את הטיפול התרופתי שהומלץ לו. נוכח העובדה שהמדינה עתרה בערעורה להחמרת עונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב ניתנה החלטה על-ידי האב"ד למנות את הסניגוריה הציבורית לייצוגו של המשיב בעירעור, ולפיכך היה המשיב מיוצג בדיון בפנינו על ידי עוה"ד רן שחם מטעם הסנגוריה הציבורית.

הסניגור הגיש לעיוננו מסמכים שונים ובהם: אישור המכינה האוניברסיטאית של אוניברסיטת חיפה מיום 7.3.10, תעודת בוגר היחידה לטפול בהתמכרויות של עריית חיפה ותעודת סיום מרכז יום של היחידה לטפול בנפגעי סמים חיפה מיום 23.10.08, אישור סיום קורס אופיס משנת 2009, תעודת סיום סדנת העצמה אישית משנת תשס"ט, ותעודת הוקרה של היתנדבות ביחידה לטפול בנפגעי סמים לתקופה יוני 2009 – אפריל 2010, ותלושי משכורת של המשיב מינואר + פברואר 2020.

נוכח כל האמור לעיל סבורים אנו, שיש לתקן את מיתחם הענישה שקבע בית משפט קמא (6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר) ולהעמידו על סף תחתון של 8 חודשי מאסר (שבנסיבות המתאימות ובהתקיים סכויי שקום ניתן לשקול להמירם לעבודות שירות) לבין רף עליון של 24 חודשי מאסר, ויודגש, שהענישה הקונקרטית מוכתבת בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו של מבצע העבירה ונסיבות ביצוע העבירה.

...

מכל האמור לעיל יש קושי להסיק כי המשיב כבר מצוי בהליך שיקומי, אך ניתן בהחלט לקוות שיעלה בידי המשיב להשתלב בתהליך שיקומי מתאים עם שחרורו מן המאסר.

עונש המאסר (4 חודשים) שהטיל בית משפט קמא על המשיב אינו משקף את חומרת העבירה ולכן הגענו למסקנה לפיה יש להתערב בגזר הדין ולהחמיר בענישה.

מתוך רצון לפתוח למשיב צוהר של תקווה, ומשאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש החלטנו לקבל חלקית את ערעור המדינה ולהטיל על המשיב – חלף תקופת המאסר שהטיל בית משפט קמא – 6 (שישה) חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (10.3.20 עד 18.3.20).

דין התביעה להידחות אף לגופה- בעת גיוסו של העותר הוא היה מחויב בשירות בן חצי שנה בלבד.

" בנוסף, הוראות ההנחיה קובעות: "3. יודגש כי אין בד"כ התאמה מלאה בין תקופת השרות המומר למשך השרות הצבאי בעת ההמרה, ולפיכך בהחלט יתכן מצב שלפיו ינוכו לדוגמא: 4 שנות שירות קבע ויתווספו רק שנתיים וחצי שיוכרו בשירות חובה.

מיסמך מיום 30.9.1975, בדבר "בקשה לדחיית התייצבות לשירות סדיר לשם שירות במשטרת ישראל", עליו חתם התובע מעת לעת כדי לדחות את שרותו בצה"ל. במסמך נכתב: "הודע לי שאם אשרת במשטרת ישראל 48 חודשים מלאים ברציפות... יוענק לי פטור מחובת שירות סדיר... אולם אם לא אשרת במשטרת ישראל תקופה רצופה כאמור, אהיה חייב(ת) עם תום שירותי במשטרת ישראל, במלוא תקופת שירות הסדיר בהתאם לחש"ב ולא אהיה זכאי(ת) להפחתה כלשהיא מתקופת שירות זאת עקב שירותי במשטרת ישראל." כלומר, המסמך קובע כי רק לאחר שירות של 48 חודשים במישטרה, יהיה התובע זכאי לפטור משירות חובה בצה"ל. אין בדברים האמורים כדי להוות אישור לכך שמשך השרות בצה"ל שלו היה מחויב התובע היה מעל חצי שנה ולא הובא ולו מיסמך אחד על מנת להצביע על הסכמת הגורמים הרלוואנטיים לכך.

...

ביום 6.4.14, השיבה רמ"ד פרישה ונפגעים כי: "אנו ערים לפניות החוזרות של מרשך... יחד עם זאת, ככל שלא יומצא לנו מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי מרשך אכן נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא נוכל להיעתר לבקשתו...". במענה נוסף מיום 21.5.2015, נכתב כי: "הסוגיה נבדקה לעומקה מס' פעמים ע"י הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל... בהתאם למסמכים שבידנו, הוטלה עליך חובת שירות ביטחון של שישה חודשים בלבד בשירות החובה בצה"ל. בנסיבות אלה, אין לנו, כמשטרה, כל סמכות להכיר לך בתקופת שירות ארוכה משישה חודשים, לצורך השירות המומר..." בהמשך לכך, ביום 6.4.2014, התקבלה תשובתה של רמ"ד פרישה ונפגעים מאגף משאבי אנוש במשטרה, לפיה, הם ערים לפניות החוזרות של התובע, אך יחד עם זאת, ככל שלא יומצא מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי התובע נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא ניתן להיעתר לבקשתו.

אין בידנו להסכים לניתוח האמור של הדברים, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת שלפיה אין בכך ללמד על שירות חובה בן שלוש שנים, אלא על כך שרשויות המדינה אפשרו לתובע לשרת במשטרה למרות שבאותה עת ניתנה הוראה כי חייבי שישה חודשי שירות לא יופנו למשטרה.

מסמך מיום 26.11.1974, מאת מפקד לשכת הגיוס באר שבע (שברובו אינו קריא), שלפיו: "אין מאפשרים גיוסם של בעלי נתונים כשלו בטרם יסיימו שירותם הצבאי.. אישור זה לא ישמש תקדים למקרים אחרים." אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי אין במסמך כדי ללמד על הבטחה שניתנה לתובע בדבר שירות חובה במשטרה משך שלוש שנים.

המסקנה איפה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין.

הנאשם בעל 12 שנות לימוד, ותעודת בגרות מלאה, היתנדב לשנת שירות בשדה בוקר, התגייס לצבא ולאחר שירות של שנה וחצי כמאבחן פסיכוטכני שוחרר מצה"ל עקב תאונה שעבר, והוא מוכר כנכה משרד הבטחון.

ב"כ הנאשמים עוה"ד קרן זרקו זמיר, הביעה תמיהה רבה על עתירת המאשימה למאסר ממש בשים לב שלדידה מדובר בעבירות ברף נמוך מסוגן, וטענה לביטול הרשעת הנאשם וקבלת המלצת שירות המבחן לעניין העונש.

בית המשפט השלום ברחובות קבע מיתחם עונש הולם כולל שנע בין מאסר מותנה ועד 9 חודשי מאסר, וקנס שנע בין 1,000 ל- 7,000 ₪, והשית על המערער חודשיים מאסר בעבודות שירות, קנס בסך 4,000 ₪, מאסר על תנאי והתחייבות להמנע מעבירה.

...

מובן שיש בכך ללמד על פגיעה מסוימת ביכולת ההשתכרות של הנאשם, אך לא ניתן לגזור מכך מסקנה כי דרכו של הנאשם תהייה חסומה בפני כל העסקה בתחום הדרכת הטיולים וידיעת הארץ.

אולם, כפי שנקבע בפסיקה – הסרת מחדלים היא חלק חיוני מנטילת האחריות בעבירות אלו, ומשלא עשה כן, התוצאה היא שחובו של הנאשם לקופה הציבורית בעינו עומד והודאתו מוגבלת.

אשר על כן אני גוזרת את עונשם של הנאשמים לעונשים כדלקמן: הנאשמת 1 תשלום קנס סמלי בסך 100 ₪, בתוך 90 ימים מהיום.

מטעם ההגנה העיד לעונש אביו של הנאשם, אליעזר יהודה , כך: "שמי אליעזר יהודה, אני עבדתי 45 שנה בחברת מקורות, הייתי סגן מנהל. בגיל חודשיים אימצתי את בני און. לפני כן אימצתי את אחותו שהיא כיום פסיכולוגית במשרד החינוך. אני ואישתי אמצנו 2 ילדים, אחותו שהיא כיום בת 35 כפי שאמרתי היא עובדת במשרד החינוך ואת און אימצתי בגיל חודשיים. בגיל 16 הוא חלה במחלת שחמת הכבד, כתוצאה מכך הוא קיבל תרופות סטרואידים והתנפח כתוצאה מכך ואז התחילו כל ההצקות והחרמות שהיו לו בבית ספר. מזה הוא סבל ומשך את זה ויש לו עד היום משקעים שגורמים לו קצת לצאת מאיזון ואני שומר עליו. מה שאני אומר כאן הוא גם בשם אישתי. כתוצאה מהשחמת הוא לא התגייס לצבא אבל הוא היתנדב לשירות לאומי. און הוא ילד עם נשמה, ילד טוב, היום הוא מתפקד, אין לו בעיות, אין כלום, אנחנו דואגים לו, הוא שוכר יחידת דיור, הכל בסדר, ואני מבקש את רחמיו של בית המשפט . אני אשמור עליו. (העד בוכה וקולו סדוק). אני אוהב אותו מאוד וקשה לי לראות אותו. הוא רק יסבול אם הוא ילך לכלא, זה לא הגיוני. אני מבקש רחמים. אני מבטיח שאנחנו נדאג לו." מטעם ההגנה אף הוגש מכתב מטעם עמותת "בית רפאל" מיום 16.7.2022, ממנו עלה כי הנאשם מיתנדב בעמותה החל משנת 2018, ומסייע באריזת מזון וחלוקתו לבתי נצרכים (סומן נ/1).

המבקש ערער על חומרת העונש ובקש להמירו במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

עם זאת, אין באפשרותי לקבל את עתירת ההגנה ולחרוג ממיתחם הענישה לקולא, נוכח היתרשמות שירות המבחן כי אכן נשקף סיכון מפניו של הנאשם במצבי דחק.

לדברי השרות, "... ייתכן ובמצבים חריגים בהם חש מותקף, או שחלה פגיעה בכבודו, הוא מתקשה לווסת את כעסיו והתנהגותו נעשית תקיפה ואלימה". ואולם, הנאשם לא לקח חלק בטיפול המכוון שליטה, והגם ששרות המבחן סבר כי השיחה שביצע עימו ושיקוף המחירים שנבעו כתוצאה מהיתנהגות אלימה "עשויים להוביל להפחתה ולצמצום הסיכון להישנות עבירות נוספות", אין די בכך כדי לקבוע כי הנאשם השתקם, או שיש סיכוי של ממש שישתקם, בהתאם לתנאיו המחמירים של הדין.

...

בסופו של דבר, הנאשם נידון ל-9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

אשר על כן, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, בנסיבות ביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם, ביחס לכל העבירות אותן ביצע הנאשם, נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 15 חודשי מאסר בפועל.

דבריו של הנאשם, ושל אביו, יחד עם מכתבה של העמותה, והעובדה שבמשך השנים האחרונות לא הסתבך הנאשם בפלילים, מובילים למסקנה כי הוא עלה על דרך הישר, ויש לקוות כי ימשיך בדרכו הנורמטיבית.