עתירה להכרזה על המועמד כזוכה בבחירות לראשות העיר

עתירתו (עת"מ (מחוזי חיפה) 41131-11-18 אבו רומי נ' מנהל הבחירות, התקבלה (פסק דינו של כב' השופט ברלינר מיום 25.11.2018), העיון בוצע, ולאחר מכן – הוגש העירעור הנוכחי.

הסעדים שאותם מבקש המערער הם הבאים: בית המשפט מתבקש לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיף 83(ב)(1) לחוק ולקבוע כי לאור ליקויים שנפלו בתהליך הבחירות והקף הליקויים, יש לבטל את תוצאות הבחירות ולהורות על בחירות חדשות לראשות העיר.

במקביל, בית המשפט מתבקש להצהיר, על פי הוראות סעיף 72(א)(1) לחוק, כי הבחירות לא התנהלו כחוק שכן נפלו בהתנהלותן ובמהלכן ליקויים ואי סדרים המהוים פגמים היורדים לשורשו של עניין ושלא רק היו יכולים להשפיע על התוצאות, אלא שהשפיעו בפועל על תוצאות הבחירות ולכן חלוקת הקולות בין המערער לבין המשיב 3 אינה נכונה, והמשיב 3 הוכרז שלא כדין כזוכה.

מנהל הבחירות מכחיש את הטענה מבחינה עובדתית ומבקש להדגיש בהקשר זה כי המדובר במזכירים שנבחרו אחרי הליך סינון קפדני והדרכות, כאשר המדובר במי שאינם תושבי העיר או הסביבה הקרובה, כך שלא יהיו מקורבים למי מהמועמדים, המדובר בממלאי תפקידים "אובייקטיביים", ללא שיוך פוליטי או מפלגתי רלבאנטי ואין כל חשש למשוא פנים מצידם, ולכן – קשה להלום את הליקוי שעליו מצביע המערער.

...

הוכח כי אכן היו מספר פתקים לבנים ש"הושתלו" בקלפיות, אך לא הוכח שהיו אלו פתקים רק לטובת המערער, ולא הוכח שהמדובר היה בתופעה רחבה שיש בה כדי להביא למסקנה שמן הראוי להורות על בחירות חוזרות.

חלקם "מתון" יותר ונוגע לפגמים בסדרי עבודת וועדות הקלפי והנחיות מטעם מנהל הבחירות, אך עיקרם "חמור" יותר ונוגע לטענות בדבר פעולות מכוונות מגמתיות, שיטתיות, שנועדו לפגוע ברצון הבוחר, להצבעות בלתי כשרות, לשימוש בזהויות של אחרים וכיוצ"ב. כפי שפורט מעלה, מצאתי כי אין תשתית ראייתית מספקת על מנת להגיע למסקנה שאליה מכוון המערער.

נוכח האמור, ובשים לב להלכות בדבר נטל ההוכחה המוגבר הנדרש ובמיוחד נוכח הפסיקה אודות המשמעות הכבדה של מתן החלטה בדבר ביטול בחירות ועריכתן מחד – התוצאה הינה שיש לדחות את הערעור.

בגדרם של ערעורים שהגישו המערערים על תוצאות הבחירות לראשות העיר באקה אל גרביה הוגשה בקשה לזימונם של עדים לצורך הוכחת טענה בדבר שוחד בחירות.

בבחירות אלו התמודדו ארבעה מועמדים ובהם ראש העיר המכהן מורסי אבו מוך.

בהתאם הוכרז אבו מוך כזוכה בבחירות.

בבקשתו המקורית עתר לזמן 12 עדים ובהם ראש העיר מר אבו מוך, גזבר הערייה, מנהל מחלקת הארנונה, החשב המלווה לעירייה, מנהל מחלקת הגבייה, מבקר הערייה, חברי מועצה, חברי ועדת המלגות ונציג ועדת הבחירות.

...

המסקנה כי הליך ערעור הבחירות אינו מתאים להליך הוכחות רגיל אינה נעוצה רק בהוראה כי יידון כערעור מינהלי.

בהתאם נקבע כי אם "[...] סבר בית המשפט כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות, תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א), רשאי הוא להעביר את החומר לחקירת המשטרה; עשה כן, רשאי הוא לפסוק בערעור תוך שנה מיום הגשתו". מהוראה זו ניתן ללמוד כי המחוקק סבר כי באותם מקרים שבהן הועלו טענות בדבר שוחד בחירות, על בית המשפט לשקול האם ההליך שבפניו מתאים לבירור כל העובדות בזמן הקצר המוקצב לו ואם הגיע למסקנה כי לא יכול לבררן בתוך התקופה, יועבר הבירור לרשויות החקירה.

סוף דבר לאור כל האמור יש לדחות את בקשתם של המערערים להביא תצהירים ולזמן עדים.

הנתבע 1 - מר אהרון רון קובי, ראש עריית טבריה לשעבר הציג עצמו כפעיל חברתי מוביל בעיר טבריה, אשר עומד בראש קבוצת הפייסבוק "מרימים את טבריה מהקרשים". הנתבע 1 ציין לגביו כי הוא יליד העיר טבריה ובשנים האחרונות משמש כקול האופוזיציה העקרי והמהותי ביותר בעיר .עוד הוסיף כי הוא מקדיש את עיקר זמנו לפעילות חברתית ופוליטית וכי היה המועמד המוביל לתפקיד ראש עריית טבריה בבחירות אשר עתידות להתקיים בחודש נובמבר 2018.

לגישתו של הנתבע 1, יש בתיזמון האמור כדי להעיד על מהותה האמתי של תביעה זו. שכן תביעה זו הוגשה בסמוך למועד שבו הכריז על כוונתו להיתמודד על ראשות עריית טבריה בבחירות הקרובות ולאחר שהסתמן כי הוא המועמד המוביל לתפקיד.

לדברי הנתבע, קבוצת הפייסבוק משמשת כלי ביקורת משמעותי ומרכזי בעיר טבריה, "ומטרתה לחשוף ולהילחם במעשי השחיתות הציבורית אשר מתבצעים בעיר". במסגרת קבוצת הפייסבוק נערכים שידורים חיים בלייב ושידורים אלה זוכים לפופולריות עצומה והדים ארציים ומקומיים.

עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע 1 מקיים קשר ישיר עם רשויות החוק לרבות מישטרה, משרדי ממשלה ומעביר חומרים רבים למבקר המדינה וכן עותר בעצמו לבתי המשפט המינהלי בעניינים כעותר צבורי בעינייני שחיתות בעריית טבריה ומוסדותיה.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים כך שהתובע יקבל בסה"כ סך כולל של 40,000 ₪ כמפורט להלן: לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע 1 בתשלום הסך של 40,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 3 בתשלום הסך של 10,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ .

היה משתנה יחס הקולות בין הרשימות אח ו-מא, לטובת מא, שהיה לה אז קול אחד יותר והיתה זוכה במנדט השני במקום רשימת אח. בין השאר, ביקשו בעירעור הבחירות מבית-המשפט להכריז כי העותר הראשון, שהיה המועמד השני ברשימת אח, לא נבחר כחבר המועצה וכי במקומו צריך היה להבחר המשיב מס' 8.

הוא ביקש לקבוע שאם לפני שעברו לידון במשפט אחר או לפני שקמו ממושבם, מובא ענין לתשומת ליבם העשוי לשנות את דעתם, מותר להם לעשות כן. לטענה זו השיב זקן-השופטים לורד פרקר (‎(PARKER לאמור: "ברור שלא ניתן להם כוח סטאטוטורי לעשות כך, ואני סבור שגם אין להם סמכות טבעית כזאת. לדעתי, הם גמרו את תפקידם ברגע שהודיעו את החלטתם, ותהא התוצאה בלתי-נוחה כאשר תהא." בפסק-דין זה הסתייג לורד פרקר מפסק-דין אחר, שניתן מפי זקן-השופטים לורד גודרד (GODDARD) ושהוא עצמו היה שותף לו. באותו ענין אמר לורד גודרד: "אם שופט או שופט שלום נותן החלטה בטעות, ולפני שהיא מועלית על הכתב, הם נוכחים בטעותם, כי אז כמובן עליהם לשנות את ההחלטה מיד כאשר מפנים את תשומת ליבם למה שעשו." אצלנו, לא פחות מאשר באנגליה, מקובל שעורך-דין מפנה את תשומת לב בית-המשפט בשעת קריאת פסק-הדין או בשעת שימועו לטעות שנשתרבבה לתוכו או מעיר את אזנו של בית-המשפט על ענין שהסיח את דעתו ממנו.

כאשר ניפתח הדיון הנוסף לאחר קריאת פסק-הדין הראשון, היה ברור כי דעתו של השופט המלומד היתה נחרצת למנוע עד כמה שאפשר בחירות חדשות, וכי מה שעומד כעת על סדר היום הוא האפשרות להכריז על בחירתו של המשיב מס' 8 במקום העותר הראשון.

...

הוא ביקש לקבוע שאם לפני שעברו לדון במשפט אחר או לפני שקמו ממושבם, מובא ענין לתשומת לבם העשוי לשנות את דעתם, מותר להם לעשות כן. לטענה זו השיב זקן-השופטים לורד פרקר (‎(PARKER לאמור: "ברור שלא ניתן להם כוח סטטוטורי לעשות כך, ואני סבור שגם אין להם סמכות טבעית כזאת. לדעתי, הם גמרו את תפקידם ברגע שהודיעו את החלטתם, ותהא התוצאה בלתי-נוחה כאשר תהא." בפסק-דין זה הסתייג לורד פרקר מפסק-דין אחר, שניתן מפי זקן-השופטים לורד גודרד (GODDARD) ושהוא עצמו היה שותף לו. באותו ענין אמר לורד גודרד: "אם שופט או שופט שלום נותן החלטה בטעות, ולפני שהיא מועלית על הכתב, הם נוכחים בטעותם, כי אז כמובן עליהם לשנות את ההחלטה מיד כאשר מפנים את תשומת לבם למה שעשו." אצלנו, לא פחות מאשר באנגליה, מקובל שעורך-דין מפנה את תשומת לב בית-המשפט בשעת קריאת פסק-הדין או בשעת שימועו לטעות שנשתרבבה לתוכו או מעיר את אזנו של בית-המשפט על ענין שהסיח את דעתו ממנו.

אנו דוחים את הטענה מסיבה דיונית גרידא.

מטעמים אלה החלטנו לדחות את העתירה למתן צו-על-תנאי.

טענותיו של המערער בעירעור הנוסף הן כי התגלו ליקויים בהליך הבחירות ובהליך ספירת הקולות, וכי נספרו לטובתו פחות קולות מאשר צריך היה לספור לזכותו, ולכן – הוכרז כזוכה המועמד המתחרה, מר סיף משלב (להלן: "המשיב בעירעור הנוסף").

" הפסיקה קבעה זה מכבר כי בקשה בהתאם לסעיף 96א תיתקבל רק כאשר מתקיימים שני המבחנים המצטברים הקבועים מעלה, דהיינו, שקיימות ראיות לכאורה לגבי ליקוי ושהיקף הליקוי הנטען עשוי להשפיע על חלוקת המנדטים (עע"מ 8800/13 רוב העיר נ' מנהל הבחירות תל אביב-יפו, פסקה 9 (29.01.2014); בר"מ 86/14 בוחרים עפולה נ' מנהל הבחירות עפולה (03.03.2014) (להלן: "עניין בוחרים עפולה"); בר"מ 1837/09 משלב נ' הזימה (18.03.2009); עע"מ 8327/18 גאנם נ' מנהל הבחירות סאג'ור (23.12.2018)).

מצהיר זה הגיש תצהיר גם בתיק הנוכחי וגם בתיק העירעור הנוסף, ומדובר באותו תצהיר בדיוק, בו הוא מתייחס לפתקים עם האותיות "מ". לא ברור לי מדוע התצהיר הוגש לתיק של העירעור הנוסף, שכן האמור בו לא קשור לבחירות לראשות המועצה – נשוא העירעור הנוסף, ואוכל רק להניח שמדובר בטעות.

בהקשר זה אפנה לעניין ג'ראיסי, שם נדחתה בקשה מכוח סעיף 96א לחוק מחמת השהוי בהגשתה, ואף נפסק כי: "חשוב לחזור ולהבהיר כי בעינייני בחירות יש להקפיד במיוחד בכל הנוגע להעלאת טענות במועד מוקדם ככל האפשר... כך, אף עיכוב קל יחסית עשוי להביא לדחייתן של עתירות או בקשות". קביעה דומה ניתן למצוא בעע"מ 9075/18 קרליץ נ' מנהל הבחירות באר שבע (13.3.2019) (להלן: "עניין קרליץ"), אשר אף שם נדחתה בקשה לעיון שהוגשה כחודש לאחר הבחירות, וביהמ"ש מתייחס לעמדה העקבית של הערכאות לגבי כך שהמהירות בנקיטת ההליכים סביב הבחירות חיונית, ולעתים יש שאפילו שהוי קצר די בו כדי לחייב את דחיית הבקשה.

...

גם אם ניקח בחשבון את הטענה לגבי פער של 100 קולות בין מי שהצביע למועצה לבין מי שהצביע לראש הרשות ואף אם ניקח בחשבון פער של 4 קולות בהתייחס לקלפי 13, עדיין המסקנה הינה שהמערערת רחוקה מרחק רב מהאפשרות להוכיח שהיו עוד לפחות 188 מצביעים אשר רצו להצביע בעבור המערערת ואשר מחמת הליקויים השונים הנטענים, קולותיהם לא נספרו לטובתה.

לא שוכנעתי כי אין ביכולתי לבחון את חומר הראיות ולא שוכנעתי כי יש מקום להעביר "את החומר" לחקירת המשטרה (והשוו לבר"מ 292/19 זידאן נ' משרד הפנים (7.10.2019)).

המערערת תשלם למשיב 1 (מנהל הבחירות) הוצאות בסך 10,000 ₪; ולמשיבה 3 הוצאות בסך 15,000 ₪.