בהיתחשב באיזון בין בקשות רבות של נזקקים לסיוע הדיור הצבורי ובין המשאב המוגבל ביותר של דירות, החלטת המשיב בהתאם להוראות הדין היא החלטה סבירה, מתחשבת וראויה, לא נפל בה פגם, ואין עילה להתערב בה.
הותרת המצב על כנו בו מתגורר העותר בדירה, למרות שאינו עומד בתנאים להכרה בו כ"דייר ממשיך", תבוא בהכרח על חשבון מישפחה הממתינה לדירה בשיכון הצבורי הזכאית לכך על פי דין וכמפורט בהחלטת הועדה, במועד קבלת ההחלטה היו בישוב הרצליה 31 ממתינים לדיור צבורי, אשר אי פינוי הדירה מעכב את איכלוסם.
לעניין נימוקי ההחלטה צוין במכתב: "נימוקי ההחלטה: בהתאם לסמכותה, הועדה בוחנת האם המבקש עומד בתנאים שנקבעו בחוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח-1998 לצורך הכרה כדייר ממשיך. במסגרת זו, הוועדה אינה בעלת סמכות לאשר חריגים ואין היא בוחנת קיומן של נסיבות בהקשר זה. לאחר בחינת נסיבות המקרה, הוועדה מצאה כי המבקש לא עמד בתנאי חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, וכן לא עמד בתנאי הוראת המעבר שנקבעו בדין. בישוב הרצליה 21 ממתינים לדיור צבורי ואי פינוי הדירה מעכב איכלוסם. להלן פרוט המסמכים אשר עמדו בפני הועדה: חוזה שכירות, ביקורי מעגל 2008 עד 2021 (למעט 2015-16); ועדה חטיבתית 11.21, תעודת פטירה, הצהרות שכנים, משטרת הגבולות, היסטורית כתובות, מכתב בקשה באמצעות עו"ד 1.22, נתוני מערכת ומימוש סיוע בשכר דירה לכתובת אחרת, חוב מזונות, אישור רפואי 12/21.
...
משכך, דין העתירה סילוק על הסף מחמת שיהוי בהגשתה.
אציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ושמעתי את טענותיהם בעל-פה לא מצאתי כי בנסיבות עניינו של העותר, שאיני כלל מקלה ראש בקשייו, עלה בידו להצביע על טעם ראוי להתערבות בהחלטה שנתנה בעניינו על-ידי הוועדה העליונה המשמשת כגוף הציבורי המקצועי שהוסמך לכך על פי הדין, ודן בבקשת העותר על יסוד תשתית עובדתית ראויה ואף הגיע למסקנה באופן ראוי וסביר.
לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.
