מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לדיון נוסף בעניין חיוב בארנונה במושב עשרת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מעשה בי-דין- לטענת התובעת, בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון בעתירה המנהלית, עת"מ 18368-01-15 (להלן: "העתירה" או "העתירה המנהלית"), נאמר מפי התובעת כך: "אנו נעכב את הליכי הגבייה למשך חצי שנה, בכפוף להמצאת דיווח ועדכון... ככל שיהיה פסק דין, לפיו גורם אחר החזיק בנכס, החזקה בנכס תועבר...". כלומר, הסכם הפשרה הינו לעיכוב הליכים לחצי שנה בלבד.
במסגרת פסק-דין קורן, כב' המשנה לנשיאה, השופט ס' ג'ובראן, סיכם בעיניין דוקטרינת השהוי ואלו הם דבריו: "מושכלת היסוד הצריכה לענייננו, שבאשר לה תמימי דעים כולנו, היא כי תחולתה של דוקטרינת השהוי במשפט האזרחי מוגבלת למקרים חריגים ונדירים, ומטילה היא נטל כבד על הטוען לה. זאת לאור פגיעתה בזכות הגישה לערכאות של התובע, ובציפייתו הסבירה כי הוא זכאי לכלכל את צעדיו כרצונו במסגרת תקופת ההתיישנות החוקית. מטעם זה צוין לא אחת כי אף בהתקיים התנאים ההכרחיים להתגבשותו של שהוי, אין הדבר בבחינת סוף פסוק, ולבית המשפט מסור שיקול דעת אם לשעות לטענת השהוי ולהמנע מבירור התביעה (ראו: ע"א 2483/14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים להתיישבות, [פורסם בנבו] פסקה 34 (14.7.2016); ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' ‏Dolphin Fund Limited, [פורסם בנבו] פסקה סה (13.7.2016) (להלן: עניין רוזנפלד); ע"א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע"ר נ' קפלן, [פורסם בנבו] פסקה כג (28.10.2015) (להלן: עניין קפלן); ע"א 5574/09 קזל נ' קרן קיימת לישראל, [פורסם בנבו] פסקה 23 (16.11.2011) (להלן: עניין קזל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 445 (2003) (להלן: עניין תלמוד תורה הכללי))." לאור ההלכה הפסוקה, כאמור לעיל, סילוק על הסף בטענת שהוי ייעשה במקרים חריגים בלבד.
מעשה בי-דין: לטענת הנתבע, הערייה מנסה להטיל פעם נוספת חיובי ארנונה על הנתבע כאשר ביום 22.12.2014 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה בין הצדדים הנוגע בדיוק לאותם חשבונות/נכסים נשוא התובענה דנן, ומשכך יש לדחות את התביעה על הסף ע"פ תקנה 101(א)(1) מחמת מעשה בי-דין.
בהסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין ביום 22.12.2014 (צורף כנספח א' לכתב ההגנה) במסגרת עת"מ 33184-06-14 נקבע כך: "מבלי להודות בכל טענה ו/או עובדה, מוסכם כי המשיבה לא תנקוט כנגד העותר (הנתבע דנן- ח.ק.) בהליכי גבייה מנהלית בגין חובות החייבת (החברה דנן- ח.ק.) בגין הנכסים" (הדגשה שלי – ח.ק.) (סעיף 1 להסכם הפשרה).
...
מכאן, לטענת הנתבע, דין התביעה להימחק על הסף בהיעדר עילה או יריבות ע"פ תקנות 100(1) ו-100(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").
סוף דבר: לאור האמור לעיל, החלטתי בעניין הטענה לסילוק על הסף, הנה כדלקמן: בעניין הטענה להתיישנות- כמפורט לעיל, מתוך האסמכתאות שהוגשו, לא מצאתי כי העררים עליהם מדברת התובעת צורפו לבקשה או התגובה.
בעניין טענת השיהוי- נדחית בנסיבות התיק שפורטו לעיל.
בעניין הטענה למעשה בי-דין- נדחית בנסיבות התיק שפורטו לעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

רקע וטענות הצדדים התובעת, אלמנה ילידת 1935 בעלת זכויות במשק 78 במושב יכיני בו היא מתגוררת יחד עם בנה, הגישה תביעה בגין תשלומי שכירות, מים, ארנונה וחשמל כנגד הנתבע אשר שכר ממנה חלק ניכר מחלקה א' במשק במשך כעשר שנים והפעיל בה חוות סוסים ואטרקציות נוספות בשם "חוות הכוכב", (להלן: החווה).
התובעת עותרת בנוסף לפצוי בגין ארנונה ששילמה וטוענת כי יש לחייב את הנתבע לשלם ארנונה בהתאם לגודל השטח בו השתמש שהינו שליש משטח החלקה כולה ולכן עליו לשאת בתשלום של 30% מדמי הארנונה בסך 28,000 ₪.
מעיון במסמכים נראה כי מדובר באותו מיסמך ממש אלא שהמסמך שהגיש הנתבע צולם באופן חלקי כך שבתאריך המופיע בראשו חסרה הסיפרה 2 וכן בסך התשלום ששולם חסרה הסיפרה 1) דיון והכרעה עדויות הצדדים - התובעת התביעה מבוססת על עדות יחידה של בעל דין, מדובר באישה קשישה בת 86 בעת עדותה, אשר היה קושי רב להבין את דבריה בעת עדותה.
התובעת טענה כי היא תובעת 2 מיליון שקלים מהנתבע עם זאת לא ידעה לציין כמה היא דורשת בדיוק עבור שכר דירה ("לא עשיתי איתו חשבון" עמ' 7, שורה 36) או עבור חשמל ("כל השנים שיושב אצלי סוסים שותים" עמ' 8 שורה 6) ואף לגבי הארנונה טענה כי אינה יודעת כמה עליו לשלם.
...
סוף דבר התובע שכר שטח ממשק התובעת והפעיל בו חוות סוסים.
על כן, התביעה נדחית.
על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

לחילופין ובמצטבר טוענים העותרים כי במסגרת צוי המיסים הנ"ל שינה הועד המקומי באופן מהותי את שיטת חישוב הארנונה, והחל לחשבה עפ"י השיטה המטרית, זאת בשונה משיטת החיוב הקבוע לכל בית אב במושב כפי שהייתה נהוגה עד לאותו מועד.
בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, השהוי בעניינינו הביא לכך שהדיון שאנו נדרשים לו כיום נסוב סביב שאלת תוקפו של מעשה עשוי, זאת לאחר חלוף תקופה ארוכה, בה פעלו הרשויות הרלבנטיות ותושביהן בהסתמך על צוי הארנונה שבדיון, ניהלו תקציביהם בהתאם ושינו מצבם לרעה.
נדגיש, כי בעניינינו, למעשה אין עוד מחלוקת כי התשלומים שבדיון ואשר אותם גבו משיבות 2-4 מהעותרים במהלך השנים הרלבנטיות לעתירה זו, כמו גם בשנים הקודמות להן - נגבו כמס ארנונה; אמנם העותרים טענו בתחילה כי בעבר היה מדובר ב'מס אחיד', אשר שולם במקביל לתשלום הארנונה שנגבה ע"י המועצה וללא כל קשר אליו (ראה ס' 8 לעתירה).
גם את הטענה "המתפתחת" אותה העלו העותרים (תושבי מירון) ולפיה על אף שאין מדובר בהטלה ראשונה "ממש" היה מקום לידרוש את אישור השרים בעניינינו, בשל השינוי המהותי בשיטת חישוב הארנונה אותו קבעו הועדים (מחיוב מס קבוע לכל בית אב לחיוב מס בשיטה המטרית), אני רואה לדחות.
...
המפורט מלמד כי דין העתירה להידחות גם לגופה.
לסיכום אם כן אני מורה על דחיית העתירה על מכלול חלקיה.
לאור התוצאה אני מחייב את העותרים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים מס' 1 עד מס' 4.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי עתירה כנגד המשיבה 1 - המועצה האזורית מטה יהודה, וכנגד המשיב 2 - הועד המקומי של מושב גבעת יערים, בגדרה מבקש העותר - תושב המושב, לקבוע כי יש לבטל את החלטת המועצה מיום 23.1.18 בדבר תיקון תעריף מס הועד ולהורות למשיבות להשיב לו את הכספים שלטענתו שילם ביתר.
מכאן לטענתו מתחייב לגרוע מתעריפי מס הועד לאחר שנת 2008, ובכלל זה גם מהתעריפים לשנת 2018, שיעור 20% מסכום הארנונה שנגבה ע"י המועצה, אחרת תווצר העלאה "עוקפת" של "תעריף מס הועד בדרך לא חוקית, תוך הפרה של החלטת השרים": "ה-20% הללו בשעה שנקבע שהם נשארים במועצה הם חייבים להיות מקוזזים מהועד המקומי אם לא, פרושו של דבר של כפל אותם 20%" (סעיפים 24 ו-42 לתשובת העותר וע' 6 ש' 20 – 23).
אינדיקאציה לטענתה זו מוצאת המועצה במכתבו של העותר למשרד הפנים מיום 31.8.18 בו כתב כי כל מאמציו להניא את המועצה ממהלכיה "נופלות על אוזניים ערלות" וכי "נהיר לי כי לחלק מן הנושאים, תדרש היתערבות של מערכת המשפט". בנוסף, מפנה המועצה לתשובתו של משרד הפנים מיום 13.9.18 בה נכתב לעותר כי בקשתו נדחית וכי "נושאים שנדונו בערכאה משפטית, יש להפנות להמשך דיון בערכאה משפטית" (בנספח י"ב לעתירה).
בשלב זה העותר כלל לא נדחה ע"י המועצה וראו מכתבו של גזבר המועצה ומנהל הארנונה לעותר מיום 21.8.18, בהמשך לפגישה שהתקיימה עם העותר בחודש יוני 2018 בנוגע לתעריפי מס הועד המקומי, בו נכתב לעותר כי "במסגרת הישיבה הסבירו לך נציגי המועצה את עמדתה והקשיבו לדבריך, ואולם לא הושגו הבנות/הסכמות כלשהן בין הצדדים. המועצה עודנה בוחנת את טענותיך, ותשיבך עניינית עם השלמת הבחינה". כן עומד לפניי מכתבו של העותר למועצה מיום 15.11.18 בדבר "התראה לפני הגשת תביעה – תעריפי ארנונה ומס ועד מקומי 2018", בו חזר על טענתו כי אינו זוכה להתייחסות עניינית וכי "אבקש להודיעך כי אני עומד בפני מיצוי ההידברות עם המועצה, ראשיה ומנהליה". העותר הוסיף כי "אמתין 30 ימים נוספים מיום קבלת מכתבי זה, בטרם אפנה לערכאות. אם הדברים לא יעלו יפה, התביעה תוגש גם נגד הועד המקומי". במכתבו לועד המקומי מיום 25.12.18 חזר על טענתו כי "ר' המועצה הנבחר מיתעלם מפניותיי, חרף הבטחתו" וכי לנוכח בחירתו של ועד חדש "אני דוחה את מועד הגשת התביעה בפרק זמן סביר, ע"מ ליתן בידך ובידי הועד החדש שהות ללימוד הנושא ולהשיב – בבקשה – באם נימצא בידך עוגן חוקי להעלאה". כאמור, ביום 30.1.19 נפגש העותר עם הועד החדש ועם הגורמים האחראים במועצה, ולנוכח תשובתם השלילית, ביום 20.2.19 הגיש את העתירה דנן.
...
נקבע כי "לצורך הקמת טענת שיהוי במשפט הציבורי, נדרשים להתקיים היסוד הסובייקטיבי והאובייקטיבי במצטבר". השאלה אם בסופו של דבר תידחה עתירה בטענת שיהוי תוכרע על יסוד איזון בין שלושת היסודות האמורים.
אינדיקציה לטענתה זו מוצאת המועצה במכתבו של העותר למשרד הפנים מיום 31.8.18 בו כתב כי כל מאמציו להניא את המועצה ממהלכיה "נופלות על אוזניים ערלות" וכי "נהיר לי כי לחלק מן הנושאים, תידרש התערבות של מערכת המשפט". בנוסף, מפנה המועצה לתשובתו של משרד הפנים מיום 13.9.18 בה נכתב לעותר כי בקשתו נדחית וכי "נושאים שנידונו בערכאה משפטית, יש להפנות להמשך דיון בערכאה משפטית" (בנספח י"ב לעתירה).
בשלב זה העותר כלל לא נדחה ע"י המועצה וראו מכתבו של גזבר המועצה ומנהל הארנונה לעותר מיום 21.8.18, בהמשך לפגישה שהתקיימה עם העותר בחודש יוני 2018 בנוגע לתעריפי מס הוועד המקומי, בו נכתב לעותר כי "במסגרת הישיבה הסבירו לך נציגי המועצה את עמדתה והקשיבו לדבריך, ואולם לא הושגו הבנות/הסכמות כלשהן בין הצדדים. המועצה עודנה בוחנת את טענותיך, ותשיבך עניינית עם השלמת הבחינה". כן עומד לפניי מכתבו של העותר למועצה מיום 15.11.18 בדבר "התראה לפני הגשת תביעה – תעריפי ארנונה ומס ועד מקומי 2018", בו חזר על טענתו כי אינו זוכה להתייחסות עניינית וכי "אבקש להודיעך כי אני עומד בפני מיצוי ההידברות עם המועצה, ראשיה ומנהליה". העותר הוסיף כי "אמתין 30 ימים נוספים מיום קבלת מכתבי זה, בטרם אפנה לערכאות. אם הדברים לא יעלו יפה, התביעה תוגש גם נגד הוועד המקומי". במכתבו לוועד המקומי מיום 25.12.18 חזר על טענתו כי "ר' המועצה הנבחר מתעלם מפניותיי, חרף הבטחתו" וכי לנוכח בחירתו של ועד חדש "אני דוחה את מועד הגשת התביעה בפרק זמן סביר, ע"מ ליתן בידך ובידי הוועד החדש שהות ללימוד הנושא ולהשיב – בבקשה – באם נימצא בידך עוגן חוקי להעלאה". כאמור, ביום 30.1.19 נפגש העותר עם הוועד החדש ועם הגורמים האחראים במועצה, ולנוכח תשובתם השלילית, ביום 20.2.19 הגיש את העתירה דנן.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

( הצדדים והתנגדות לקיומה (ת"ע 14569-02-15 ו- 14573-02-15 ביום 14.09.16 הגיש הנתבע תביעה לסילוק ידה של התובעת מהנחלה ולחיובה בסך של כ- 143,000 ₪ בגין דמי שימוש, נטילת דמי שכירות מיכסת הביצים, תשלומי ארנונה, נזק בלתי ממוני ועוגמת נפש (תמ"ש 35625-09-16 ).
ביום 01.04.15 הורה בית המשפט העליון על איחוד כלל התיקים בעיניינם של הצדדים ועל כן התיקים בעיניין הצוואות שניפתחו בבית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה הועברו לשמיעה בפני מותב זה. ביום 01.11.15 ניתנה החלטה בבקשה למתן הוראות בעיניין השכרת מיכסת הביצים ובבקשה לצימצום צו המניעה הזמני על מנת שהנתבע יוכל להתקין חדר קרור ונקבע כדלקמן: "מיכסת הביצים והנחלה רשומים על שם הנתבע 1, התובעת עתרה בתביעותיה לסעד
בהקשר זה אעיר, ולכך התייחסתי בעבר בת"ע 1180/08 א.ד. ואח' נ' א.ד. (פורסם במאגרים המשפטיים ]פורסם בנבו[ ( 20/2/11 ), כי במושבים מסוימים מחיל החוזה המשולש ובאופן הסכמי הוראת סעיף 114 לחוק הירושה, כך שבהיעדר קביעה של בן ממשיך בחייו של המתיישב, ובהיעדר בן זוג במועד פטירתו, וככל שזה הותיר צוואה הכוללת הוראות בעיניין זהות הזוכה במשק, הרי שיש לקיים את רצונו זה, כך שהלכה למעשה, הוראות הצוואה תהיינה רלבאנטיות לצורך העברת הזכויות במשק לאחר פטירה, גם אם הזכויות במשק אינן מהוות חלק מהעזבון.
בנסיבות אלה, ולאחר שטענותיו של המבקש נדונו ונדחו בשתי ערכאות, אין בידי לאפשר למבקש להעלות טענותיו בגילגול נוסף, שכן לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה החורגת מהסכסוך שבין הצדדים והיא אינה מעוררת כל סוגיה משפטית בעלת השלכות כלליות 20 ( וציבוריות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו( 123".(
...
סוף דבר התביעה לביטול מינוי הנתבע כבן ממשיך נדחית.
תביעת הנתבע לסילוק ידה של התובעת נדחית.
ההתנגדויות שהוגשו לצוואות ההורים נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו