עתירה לדיון נוסף בהחלטת הסגרה לארצות הברית

בבית המשפט העליון דנ"פ 5212/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: אלעד גבר נ ג ד המשיב: מדינת ישראל בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה מיום 14.7.2019 בע"פ 9203/18 אשר ניתן על ידי כבוד השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז וי' וילנר תגובת המשיב מיום 10.9.2019 בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד ימימה אברמוביץ; עו"ד יהל בן עובד בשם המשיב: עו"ד שירן כהן ][]החלטה

] זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז וי' וילנר) מיום 14.7.2019 בע"פ 9203/18 (להלן: פסק הדין), הדוחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בו הוכרז המבקש בר-הסגרה לארצות הברית לפי חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

באותו הליך ביקש המבקש להודות בשורה של עובדות נוספות וטען כי יש לתקן את כתב האישום ולהרשיעו גם בעבירות נוספות שבהן הודה, אולם בקשתו זו נדחתה וכך גם העירעור שהגיש בנושא (ע"פ (מחוזי י-ם) 44985-02-12 גבר נ' מדינת ישראל (9.5.2012)), בין היתר, מן הטעם שהעובדות הנוספות בהן הודה קשורות לחקירה שהתנהלה נגדו באותה עת בארצות הברית ביחס לנפגעות שם. עתירה שהגיש המבקש בעיניין זה לבג"ץ נדחתה אף היא (בג"ץ 8501/11 גבר נ' כבוד השופט אלכסנדר רון (15.12.2011)).

...

השופט ע' פוגלמן ציין בהקשר זה כי חקיקת חוק יסוד: הלאום אינה משנה מן המסקנה כי המבקש הוא בר-הסגרה וכי הוראותיו של החוק אינן עוסקות בהסגרה או בנושאים משיקים, במישרין או בעקיפין, תוך שהפנה לע"פ 2490/18 ג'ורנו נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (8.1.2019) (להלן: עניין ג'ורנו).

הבקשה לדיון נוסף דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו להעתר לבקשת ממשלת ארצות הברית להעמיד את העותר לדין על מעשים ועבירות שלא בגינן הוכרז כבר הסגרה.

לפי המתואר בתגובת המשיב, בבקשה נאמר כי ביום 29.7.2021, מספר חודשים לאחר הסגרתו של העותר, פנתה אל רשויות התביעה בארצות הברית מתלוננת נוספת והתלוננה על עבירות מין שלכאורה ביצע בה העותר בהיותה כבת 5 עד 15, לרבות עבירה של אינוס, כאשר חלק מהמעשים התבצעו באותו חדר שחלקה המתלוננת עם אחרים.

דהיינו, מדינה מבקשת שהיתה מעוניינת להעמיד לדין אדם שכבר הוסגר אליה בגין עבירות אחרות, נדרשה לפנות למדינת ישראל בבקשת הסגרה נוספת שתדון לפי הכללים הרגילים, ובכלל זה בפני בית המשפט המחוזי, הגם שמטבע הדברים לא בנוכחותו של המוסגר (פלר בעמ' 314).

...

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו להיעתר לבקשת ממשלת ארצות הברית להעמיד את העותר לדין על מעשים ועבירות שלא בגינן הוכרז כבר הסגרה.

על פני הדברים, המקרה דנן נמנה על סוג המקרים שלשמם נחקק ההסדר בחוק ההסגרה, המסמיך את המשיב להיעתר לבקשות הרחבה ולחרוג מעקרון הייחודיות: מדובר בעבירות דומות, שבוצעו (בחלקן) במהלך אותה תקופה, שנתגלו לאחר ביצוע ההסגרה, ושלא היתה מניעה עקרונית להסגיר את העותר בגינן מלכתחילה אילו נכללו במסגרת בקשת ההסגרה.

על רקע האמור, ובנסיבות המקרה דנן, אף דומה כי יש טעם בטענת המשיב כי אילו היתה מדינת ישראל מסרבת לבקשת ההרחבה, מה שעשוי היה להעניק לעותר "מקלט מרחוק" מפני בירור התלונה החדשה, או-אז היתה זו החלטה המעוררת קושי.

סוף דבר, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון דנ"פ 3009/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המבקש: שי כהן נ ג ד המשיבה: היועצת המשפטית לממשלה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בעה"ס 8013/21 ובעה"ס 8040/21 אשר ניתן ביום 27.4.2022 על ידי השופטים ע' ברון, י' אלרון וא' שטיין; תגובת המשיבה מיום 31.5.2022; תשובת המבקש לתגובת המשיבה מיום 9.6.2022; תגובת המשיבה לתשובת המבקש מיום 13.6.2022 בשם המבקש: עו"ד ניק קאופמן בשם המשיבה: עו"ד אבי קרוננברג ][]החלטה

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' ברון, י' אלרון וא' שטיין) בעה"ס 8013/21 ובעה"ס 8040/21 מיום 27.4.2022 (להלן: פסק הדין), בו דחה בית המשפט את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהכריז על המבקש כבר-הסגרה לארצות הברית בגין עבירות שונות; וקיבל את ערעור המשיבה על אותו פסק דין, בקובעו כי המבקש הוא בר-הסגרה בגין מספר עבירות נוספות.

בהתאם, ביום 1.6.2021 הגיש היועץ המשפטי לממשלה דאז עתירה בה ביקש להכריז על המבקש כבר-הסגרה בגין העבירות המיוחסות לו. לעתירה צורף תצהיר של תובע בכיר במחלקת זכויות אדם ותביעות מיוחדות במשרד המשפטים האמריקאי, בו תוּאר חומר הראיות התומך בבקשת ההסגרה (להלן: תצהיר התובע).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין, בבקשה לדיון נוסף ובעמדות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את הטענה שבפסק הדין נקבעה הלכה חדשה בהקשר זה, וודאי שלא הלכה גלויה ומפורשת שהייתה עשויה להצדיק קיום דיון נוסף בה (בהקשר אחרון זה ראו, למשל: דנ"פ 473/20 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (19.5.2020); דנ"פ 4966/19 קרני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.8.2019)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המשיב נשפט כאמור בארצות הברית לאחר שהוכרז ביום 29.11.2018 בר הסגרה במסגרת תה"ג 62059-12-17 וערעורו על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה ביום 14.7.19 על ידי בית המשפט העליון (ע"פ 9203/18).

ביום 24.11.2019 נדחתה גם עתירה שהגיש לדיון נוסף (דנ"פ 5212/19).

סעיף 4 לפרוטוקול המתקן את אמנת ההסגרה בין ישראל לארצות הברית משנת 2005 (ר' נספח ד' לבקשה) קובע: "2. אם דין הצד המתבקש מחייב זאת, רשאי הצד להתנות את הסגרתו של אזרח ותושב בהבטחה שאם האדם המבוקש יורשע ויידון לתקופת מאסר אחרי ההסגרה, האדם יוחזר לצד המתבקש לרצות את העונש שהוטל עליו ע"י הצד המבקש. הצד המתבקש יודיע לצד המבקש האם ומתי נידרשת הבטחה כאמור.

...

בערעור שהוגש על אותו פסק דין, ע"פ 9112/15 משה מלול נ. היועץ המשפט לממשלה, כך נאמר לעניין תחולתו של חלק ב': "ראשית אומר כי מקובלת עלי ומטעמיו קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החוק הרלוונטי החל בענייננו הוא חוק נשיאת מאסר וכי במסגרת חוק זה ההוראות הרלוונטיות הן הוראותיו של חלק ב' ובכללן הוראת סעיף 12 לחוק." (פיסקה 13 לפסק הדין) אכן נראה כי טענתו של ב"כ המשיב ולפיה חל בעניינו של המשיב חלק ג1' לחוק העוסק בנשיאת עונש מאסר בישראל על פי פסק חוץ, דינה להידחות.

עם זאת, לאחר שבחנתי האם ניתן להגיע לתוצאה אחרת הגעתי בלב כבד לכלל מסקנה כי הדבר אינו אפשרי ואני מחוייבת על פי הדין להורות על קיומו של פסק הדין כפי שהוא.

לפיכך אני מורה, לבקשת היועצת המשפטית לממשלה, כי המשיב יישא בישראל את יתרת עונש המאסר של 360 חודשים שנגזר עליו בבית משפט מחוז מרכז קליפורניה בארצות הברית וזאת עד ליום 21.1.2050.

בקשה לקיום דיון נוסף בעיניינו של העותר נדחתה בהחלטת הנשיאה א' חיות מיום 30.6.2022 (דנ"פ 3009/22).

בהודעתה לבית משפט זה מיום 22.12.2022 נימסר כי "מאז הועברה המלצת ב"כ המשיבה לשר לחתום על צו ההסגרה, עסק השר בעיניין ובחן אותו, ולצורך זה אף קוימה הידברות עם רשויות ארה"ב, שטרם מוצתה" וכן צוין כי "עתה, לאור סיום תפקידו של שר המשפטים הנוכחי הצפוי בימים הקרובים ממש, המשיבה תעשה כל מאמץ לעדכן את שר המשפטים הנכנס בפרטי העניין בהקדם על-מנת שהחלטת שר המשפטים תיתקבל במהלך תקופת ההארכה הנוספת". בהחלטה מאותו היום, נעתר בית המשפט לבקשה, אם כי צוין "כי בחלוף הזמן מצופה שהחלטת השר תנתן במהלך תקופת ההארכה הנוספת". ביני לביני, במהלך התקופה האמורה, פנה העותר מספר פעמים לשר המשפטים בבקשה לחנינה ולשחרורו ממעצר, ובמקביל פנו באי-כוח היועצת המשפטית לממשלה בבקשה כי השר יחתום על צו ההסגרה של העותר בהמשך להחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעיניינו.

בעניינינו אין בטענה זו של העותר כדי לעורר קושי של ממש, משעה שהעבירות המיוחסות לו בוצעו בארה"ב, ומשעה שהמיזם העברייני המיוחס לעותר כלל, בין היתר, הונאה של רשויות ההגירה והעבודה בארה"ב, כך שנראה כי העותר נטל על עצמו את הסיכון לכך ש"דיניה של ארצות הברית יבקשו לחול עליו" (ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353, 433 (2005); ע"פ 5227/10 יובל נ' מדינת ישראל, פסקה 95 לפסק הדין של השופטת מ' נאור (2.4.2012)).

...

יפים לענייננו הדברים שנכתבו בעניין גרוזובסקי: "העותר לא הצביע על חובה בדין כי ייערך דווקא לו שימוע בעל-פה על-ידי המשיבה. יתרה מכך, בהתחשב בסוג הטענות שהועלו על-ידי העותר, בעובדה שכבר התקיימו הליכים בענייננו, ובמיהות הגורם המחליט, אנו סבורים שלא נפל פגם בכך שהעותר שטח את טענותיו בכתב (באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 520-518 (2010))" (שם, בפסקה 14).

ולבסוף, באשר לטענת העותר להיעדר ההנמקה בהחלטת השר, מקובלת עליי עמדת המדינה על פיה צו ההסגרה עליו חתם שר המשפטים הוא צו יישומי, המהווה המשך של ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעניינו של העותר.

סיכומם של דברים, שהעתירה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לצו ביניים.