מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לגילוי ראיה חסויה בכתב אישום על חפירת מנהרה

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

אך מיד לאחר מכן הודה במעורבותו בהברחות ותיאר לחוקריו את שבסופו של דבר תואר במסגרת כתב האישום: כי אבו חתלה פנה אליו והציע לו לחפור מינהרה מביתו, וכי יקבל שליש מהתמורה שתתקבל עבור הנשק שיוברח.
יפים לעניין זה דבריו של השופט נ' הנדל, בע"פ 3140/10 הנ"ל, פסקה 5, שם דחתה ערכאת העירעור טענות שהועלו לעניין החסיון, לאחר שבשום שלב לא הגיש המערער עתירה לגילוי ראיה: "צא ולמד, שבאמתחתה של הסנגוריה מצוי כלי בעל ערך רב – עתירה לגילוי ראיה – העשוי לשכנע את בית המשפט להסיר את החיסיון אם יהיה סבור שאי מסירת החומר תימנע מהנאשם לנהל את הגנתו כנדרש.
...
כיוון שהיקף אמצעי הלחימה שהוברחו בפועל באותו מקרה היה נמוך משמעותית מזה שהוברח בענייננו, ניתן להבין כיצד הגיע בית משפט קמא למסקנה כי נדרש עונש חמור יותר מעשר שנות המאסר שהוטלו שם. עם זאת, במבט רחב יותר על רמות הענישה בעבירות מסוג זה, ניתן לראות כי העונש שהוטל בעניין אלנג'אר מסמן קו קיצוני יחסית לחומרה – ורחוק מלשקף ענישה "ממוצעת". כך למשל, בתפ"ח (ב"ש) 1042/08 מדינת ישראל נ' אבו חמד (לא פורסם, 6.9.2009), נגזר דינו של מי שהיה מעורב בחפירת מנהרה להברחת אמל"ח (שנהרסה על-ידי צה"ל בטרם הגשמת ייעודה) ובשני אישומים נוספים בהקשר לסיוע מודיעיני לביצוע פעולות טרור, לשבע שנות מאסר בפועל (במסגרת הסדר-טיעון; יצוין כי נדחה ערעור על חומרת גזר הדין – ע"פ 8566/09 אבו חמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.2010)).
בע"פ 556/12 מדינת ישראל נ' אבו סמינה (לא פורסם, 11.3.2012) נדחה ערעורה של המדינה כנגד קולת העונש שהוטל על המשיב – מאסר בפועל של חמש שנים וחצי (במסגרת הסדר-טיעון ללא הסכמה על העונש) – לאחר שהשתתף בחפירת מנהרה ובהברחה של אלפי ק"ג של חומר נפץ דרכה ובחפירה של שתי מנהרות נוספות (עבירות שנעברו בחלקן בהיות הנאשם קטין).
על כן, למרות חומרתן של העבירות ונטייתה הברורה של ערכאת הערעור שלא להתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים – סבורני כי יש מקום להפחית מעונשו של המערער במידה מסוימת.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

][] לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).
לפי הנטען, העותר ניצל את עבודתו בתיקא כדי להעביר כספים לפעילי חמאס וכן היה מעורב בפעילות צבאית ממשית של האירגון, כגון חפירת מינהרות וייצור מטעני חבלה (הכל כפי שפורט בכתב האישום).
...
לאחר שעיינתי בחומר החסוי, בראיות הגלויות הנוגעות לדברי העותר בחקירותיו (מסמכים המתעדים את חקירתו בשירות הביטחון הכללי ואת חקירתו במשטרה), ובפרפראזות שהועברו לידי העותר, וכן לאחר שקיבלתי הבהרות מבאת כוח המשיבה ונציגי רשויות הביטחון, באתי למסקנה, על פי אמות המידה שעליהן עמדתי, כי אין בחומר החסוי ראיות החיוניות לניהול הגנתו של העותר, ובכלל זאת – ראיות החיוניות להוכחת טענות ההגנה שאותן הציג לפניי.
מטעם אחרון זה איני רואה להיעתר גם לבקשת העותר להעביר לידיו רשימה מפורטת יותר של חומרי חקירה החסויים.
העתירה נדחית אפוא.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2008 בעליון נפסק כדקלמן:

עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
נגד העותר הוגש כתב אישום בו הואשם בכך כי בראשית 2006 ברצועת עזה קשר העותר קשר עם אחרים לחפור מינהרה בין מצרים לרצועת עזה ולייבא דרכה נשק לרצועה.
...
שוכנעתי כי החומר נופל בגדרי החסיון.
ואולם בטקסט מופיע כי "כל מ שהודה עליו" ואין זה ברור אם המילה השנייה היא "מה" או "מי". בכפוף לאמור, ולאחר שבחנתי את הראיות על פי הקריטריונים המקובלים עלינו אין בחומר דבר נוסף העשוי, ולו באופן רחוק, להועיל לעותר.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2009 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בש"פ 6568/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: צח'ר מחמוד סלימאן נבאהין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה לגילוי ראיה חסויה בשם העותר: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי ][]החלטה
כתב האישום מתייחס לפעילות שראשיתה בתחילת שנות האלפיים, הכוללת בין היתר אימונים צבאיים, תצפיות לעבר כוחות צה"ל, ירי פצצות מרגמה, מעורבות בהעברת מטענים וביבוא תחמושת, הסתננות לישראל וסיוע באיתור מקום מתאים לחפירת מינהרה לתוך שטח ישראל.
...
ברם, ככל שיש בחומר החסוי מידע היכול לתמוך בטענות אלה יש להעבירו להגנה, וכך - דומה - נוהגת המשיבה תדיר: "אילו היה בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנה לגבש טענת פסול קונקרטית, היה על המשיבה להעבירו (ולמצער, להעביר פרפרזה ממנו) מבלי להמתין להעלאת טענת פסול במסגרת משפט זוטא. ברם, סבורני - בהתבסס על עתירות דומות בעבר - כי כך נוהגת המשיבה דרך כלל, ולא פעם מועברות פרפרזות מאמירות של נחקרים לגבי מהלך חקירתם גם אם לא תועדו ישירות בחומר גלוי" (בש"פ 6674/09 אבו צאלח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
בכפוף לשלושה עניינים אלה, סבורני כי אין בחומר החסוי מידע העשוי לסייע להגנת העותר, במשפט זוטא או בהליך העיקרי.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2013 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בש"פ 207/13 לפני: כבוד השופט נ' הנדל העותר: סלמאן מחארב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה לגילוי ראיות חסויות בתפ"ח 16889-07-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תאריך הישיבה: כ"ה בשבט תשע"ג (5.2.2013) בשם העותר: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם ][]החלטה
[]בחודש יולי 2012 הוגש כנגד העותר, תושב רפיח, כתב אישום ובו שישה אישומים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 16889-07-12.
על פי המתואר בשני האישומים הראשונים, לאורך כשנה במהלך השנים 2008 – 2009 עבד העותר מיוזמתו ובתמורה לשכר בחפירת מינהרה באורך של כ-450 מטרים אשר שימשה להברחת אמצעי לחימה בין מצרים לרצועת עזה ובחיזוקה של מינהרה נוספת באיזור באורך של כ-700 – 800 מטרים במטרה למנוע את קריסתה.
...
נוסחת האיזון קבועה בלשון החוק ולפיה החיסיון יעמוד בעינו אלא אם מצא בית המשפט כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". בדיון שהתקיים לפניי שמעתי באריכות את דברי שני הצדדים, והעליתי מספר הסתייגויות אשר התקבלו על ידי התביעה במעמד צד אחד.
בכפוף לאמור ולתוספת לפרפראזה הראשונה אשר צוינה מעלה הנני מורה על דחיית העתירה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו