עתירה לגילוי ראיה והסרת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות

העירעור מכוון להחלטות בית משפט קמא שקבל את עתירת המשיבים להסרת חיסיון מכוח תעודת חיסיון שהוצאה לפי סעיף 45(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

המדינה הבהירה כי החומר המבוקש חסוי מכוח תעודת חיסיון שהוצאה בתיק זה ונחתמה על-ידי שר הפנים, וחוסה בין היתר את "כל הקשרים, השיטות ודרכי הפעילות של משטרת ישראל עם כל המעורבים ו/או הנחקרים בתיק זה, בין אם היו קיימים ובין אם לאו". בית המשפט (כב' השופט נ' אבו טהה) קבע שיש להתייחס לבקשה כאל עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, והורה על העברת הדיון בעתירה להרכב שדן בתיק העקרי.

...

סוף דבר, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את זיכויים של המשיבים מהאישום השני, ולקבוע כי החלטתו של בית המשפט המחוזי המורה על הסרת החיסיון באשר לקשרים קודמים של עדי התביעה, אם בכלל, עם המשטרה – מבוטלת.

בסופו של דבר, אני מצטרף לעמדת השופט עמית כי יש לקבל את הערעור, לבטל את זיכויים של המשיבים מהאישום השני ולהשיב את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך שמיעת ראיות.

ואולם חרף הביקורת על התנהלות התביעה במקרה דנן, דעתי כדעת חבריי, שאין בכך כדי "לגבור" על חומרת המעשים והעבירות המיוחסים למשיבים עד כדי הותרתה של הכרעת הדין המזכה רק משום כך. אני מצרפת אפוא את הסכמתי לפסק דינו של השופט עמית, שלפיו דין הערעור להתקבל.

ביום 8.1.2019 הוצאה תעודת חיסיון (מתוקנת) על ידיעה מודיעינית בעיניינו של המבקש לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הראיה החסויה).

למבקש ולעמר נימסרה פרפרזה לגבי ידיעה זו, שלשונה: "ידיעה מתאריך 02/2017 האסיר אבי עמר קיבל סמים באמצעות עו"ד". המבקש ועמר הגישו ביום 28.1.2019 עתירה לגילוי ראיה חסויה.

עוד ציין בית המשפט בהקשר זה כי לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין הראיה החסויה, הגיע למסקנה כי אין מקום להורות על הסרת החיסיון וגילוי הראיה.

...

בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה העבירה שמיוחסת למבקש בכתב האישום (סעיפים 67-66 לפסק הדין) וקבע במפורש כי ממארג הראיות הנסיבתיות עולה מסקנה הגיונית יחידה והיא שהמבקש העביר לעמר סם בעת המפגש שהתקיים ביניהם.

מדובר בטענות שכאמור נבחנו בשלוש ערכאות, ולא מצאתי כי הן מוליכות למסקנה כי המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים שבהם יורה בית משפט זה על קיומו של משפט חוזר.

הבקשה למשפט חוזר נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

בחירתה של המדינה לנסות להגן על סודיות המידע על ידי הוצאת תעודת חסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, טומנת בחובה הכרה בכך שמדובר במידע רלוואנטי, וכתוצאה נטילת הסיכון שאם הנאשם יגיש עתירה לגילוי הראיה ובית המשפט ישתכנע כי יש להסיר את החיסיון או אז המידע יגולה (אלא אם כן ההליך הפלילי יופסק).

...

בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המאשימה כי תעודת החיסיון בענייננו הוצאה בשל כך שהשיחה בין הפרקליטים והחוקר התקיימה במקום שבו היא לא הייתה אמורה להתקיים וכפועל יוצא נקלטה בתיעוד חזותי.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת לגבי פרט מס' 18 בתעודת החיסיון מיום 29.6.15.

טענת המאשימה כי אין עליה לגלות חומר זה לפי סעיף 74 לחסד"פ, נדחית.

עניינה של החלטה זו בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971.

הוראת סעיף 45 לפקודת הראיות קובעת: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין צבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם". כלומר, עתירת בעל דין בהליך פלילי לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חסיון, עשויה להיתקבל באחד משני תנאים: האחד – כי הראיה חיונית להגנת הנאשם; השני – כי הראיה עשויה להועיל להגנתו, גם אם היא אינה חיונית לה ובילבד שמידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה בעיניין הצבורי שעליו מגן החיסיון (ע"פ 7984/18 מדינת ישראל נ' פלוני (19.2.2019), פסקה 2).

בין שקולי בית המשפט הדן בשאלה האם להסיר חסיון יש להביא בחשבון גם את הקשר שבין החומר החסוי לגדר המחלוקת בין בעלי הדין, בשים לב לגירסת ההגנה, את הקשר שבין החומר החסוי לראיות הגלויות וחומר חסוי אחר בתיק, ואת קבילות החומר החסוי ומשקלו הצפוי אם יוגש כראיה במשפט (סעיף 46(א1) לפקודת הראיות).

...

הוראת סעיף 45 לפקודת הראיות קובעת: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם". כלומר, עתירת בעל דין בהליך פלילי לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חסיון, עשויה להתקבל באחד משני תנאים: האחד – כי הראיה חיונית להגנת הנאשם; השני – כי הראיה עשויה להועיל להגנתו, גם אם היא אינה חיונית לה ובלבד שמידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה בעניין הציבורי שעליו מגן החיסיון (ע"פ 7984/18 מדינת ישראל נ' פלוני (19.2.2019), פסקה 2).

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את החומר החסוי באספקלריה של קו ההגנה של הנאשם ואת התייחסות ב"כ המשיבה לטענות המבקש, על רקע ההלכות הנ"ל, מסקנתי היא שאין מסירת זהות מוסרי הידיעות חיונית להגנת המבקש ואין בכל החומר החסוי שהוצג לעיוני, כל פוטנציאל מזכה עבור המבקש.

על כן הנני דוחה את העתירה.

עניינה של החלטה זו בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971 (להלן: פקודת הראיות).

טובת הציבור כוללת את האנטרס הצבורי שבמניעת פשיעה ולחימה בה ואת הצורך שלא לחשוף שיטות ואמצעים לשם כך. החיסיון לטובת הציבור קבוע בסעיף 45 (א) לפקודת הראיות וזו לשונו: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין צבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם". משמעות האמור היא כי חרף חשיבות האנטרס הצבורי שבבסיס החיסיון, מקום בו החומר החוסה תחת תעודת החיסיון חיוני להגנת הנאשם - יש להורות על גילויו – גם אם יפגע מכך האנטרס הצבורי פגיעה משמעותית ואף מבלי לערוך איזון בין האינטרסים השונים וחשיבותם.

בכל הנוגע לנטען ולמבוקש בקשר להאזנות סתר ונתוני תיקשורת (סעיפים 26 עד 34 לעתירה) טענת הנאשם הכללית הן ביחס למבוקש בקשר לבקשות וצוי האזנת סתר, הן ביחס לצוי נתוני תיקשורת היא שיש להסיר את החיסיון מהחלקים החסויים בצוים ו/או בבקשות מש"רב הנסתר על הגלוי" ולא ניתן לנהל משפט הוגן כשקיים קושי להבין את מימצאי החקירה ולהתחקות אחר התמונה הראייתית המלאה.

...

לאחר בחינת החומר, השוואתו עם חומר חקירה גלוי וקבלת הבהרות מנציגי משטרת ישראל הרלבנטיים במקומות הנדרשים, מסקנתי היא כי קיים אינטרס ציבורי בחיסיון החומר וכי אין המדובר בחומר הכולל ראיה שהיא חיונית להגנת הנאשם, או כזו העשויה להועיל להגנתו ומידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה באינטרס הציבורי.

לא מצאתי להורות למאשימה להצהיר כי אין עדי תביעה בין אלה שמסרו את הידיעות המודיעיניות המפורטות בעתירה, ומקובלת עלי טענתה לפיה הצהרה מעין זו חותרת תחת תעודת החיסיון בנסיבות.

לאחר בחינת החומר החסוי מסקנתי היא כי הצהרה מסוג זה אינה כזו החיונית להגנת הנאשם, או שיש בה להועיל להגנתו ומידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה באינטרס הציבורי שבסיס החיסיון.