עתירה לביטול תיקון תעריף מס ועד מקומי

בית משפט השלום בחיפה ת"א 51525-06-12 מאי ואח' נ' ועד מקומי חניתה תיק חצוני: בפני כב' השופטת איילת הוך-טל התובעים 1. י.מ ת.ז. 001600907 2. ב.מ ת.ז. 055917827 הנתבעת קבוץ חניתה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ 570038018 פסק דין

ראשית, בכל הנוגע לדירות ההורים ומגוריו של בנימין, עותרים התובעים לאפשר לבנימין להתגורר באחת מדירות אלה למשך כל ימי חייו וזאת אף לאחר אריכות ימי ההורים, כאשר הדירה הנוספת תשמש למימון מחייתו, מעבר לתקציב הקיום המוענק לו מטעם הקיבוץ ותהווה מקור למימון הצרכים המיוחדים, לפי חלקה של המשפחה (25%).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים במישור זה ואת קביעות פסק הבוררות מסקנתי היא כי יש לבטל כל חיוב בגין דמי שכירות שזקף הקיבוץ לחובת בנימין לאחר שניתן פסק הבוררות שכן שתי הדירות נועדו לשמש את צרכיו של בנימין בהתאם לאמור בפסק הבוררות– קרי, בדירה אחת יהא רשאי להתגורר עד אריכות ימיו ואילו דמי השכירות שיתקבלו מהדירה הנוספת ישמשו לכסוי עלות המחייה השוטפת שלו.

לאמור, לקיבוץ תעמוד הזכות לחייב את בנימין במס הקהילה לחבר אך מול זכות זו תעמוד חובת הקיבוץ להעניק לבנימין שירותי קהילה בהתאם ולבצע הפרשות לפנסיה עבור בנימין כפי שנהוג היה עד כה. תוצאה זו מתיישבת עם העובדה שבפועל זוכה בנימין לקבל שירותי קהילה ככל חבר, על אף שאינו חבר, וכן עם העובדה שמס הקהילה הועמד מלכתחילה על תעריף תושב משום שניתנה לקיבוץ האפשרות לחייב את בנימין בשכר דירה, נתון שאינו רלבאנטי עוד למציאות הקיימת לאחר תהליך השיוך (ראו סעיף 24 לפסק הבוררות).

עם זאת, הקיבוץ ידאג לתקן את כל הנחוץ תיקון בכרטיס החיוב של בנימין תוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין בידיו ויוציא דיווח ראשוני מסודר עם השלמת התיקונים הנחוצים בכדי שהצדדים יוכלו להמשיך מכאן ואילך בניהול מערכת חשבונאית ברורה.

...

התובעים לא הראו מקור לחיוב כמבוקש ואין בידי לקבל אמירה אליה מפנים התובעים במסגרת עמ"ן 27330-01-11 (מחוזי י-ם) שלא זכתה להכרעת בית המשפט שם, אלא מהווה ציטוט עמדה של רשם האגודות השיתופיות, שלא הוכחה כעמדה גורפת לצורך ניהול הליך זה. מקל וחומר אין באמירה זו משום קביעה מחייבת לענייננו מקום בו החלטת הרשם בוטלה בסופו של יום במסגרת הכרעת בית המשפט בהליך שם. לפיכך, העובדה שהקיבוץ מבצע בפועל הפרשות פנסיה לבנימין אינה מקימה עילה לחייבו לעשות כן על יסוד הנתונים הקיימים.

לפיכך, דין הדרישה להידחות.

סוף דבר – לסיכום הדברים להלן תמצית הקביעות האופרטיביות המהותיות במסגרת פסק הדין – דירות ההורים ישמשו את בנימין עד אריכות ימיו, האחת למגורים והאחרת לשכר דירה.

לפניי עתירה כנגד המשיבה 1 - המועצה האזורית מטה יהודה, וכנגד המשיב 2 - הועד המקומי של מושב גבעת יערים, בגדרה מבקש העותר - תושב המושב, לקבוע כי יש לבטל את החלטת המועצה מיום 23.1.18 בדבר תיקון תעריף מס הועד ולהורות למשיבות להשיב לו את הכספים שלטענתו שילם ביתר.

...

נקבע כי "לצורך הקמת טענת שיהוי במשפט הציבורי, נדרשים להתקיים היסוד הסובייקטיבי והאובייקטיבי במצטבר". השאלה אם בסופו של דבר תידחה עתירה בטענת שיהוי תוכרע על יסוד איזון בין שלושת היסודות האמורים.

אינדיקציה לטענתה זו מוצאת המועצה במכתבו של העותר למשרד הפנים מיום 31.8.18 בו כתב כי כל מאמציו להניא את המועצה ממהלכיה "נופלות על אוזניים ערלות" וכי "נהיר לי כי לחלק מן הנושאים, תידרש התערבות של מערכת המשפט". בנוסף, מפנה המועצה לתשובתו של משרד הפנים מיום 13.9.18 בה נכתב לעותר כי בקשתו נדחית וכי "נושאים שנידונו בערכאה משפטית, יש להפנות להמשך דיון בערכאה משפטית" (בנספח י"ב לעתירה).

בשלב זה העותר כלל לא נדחה ע"י המועצה וראו מכתבו של גזבר המועצה ומנהל הארנונה לעותר מיום 21.8.18, בהמשך לפגישה שהתקיימה עם העותר בחודש יוני 2018 בנוגע לתעריפי מס הוועד המקומי, בו נכתב לעותר כי "במסגרת הישיבה הסבירו לך נציגי המועצה את עמדתה והקשיבו לדבריך, ואולם לא הושגו הבנות/הסכמות כלשהן בין הצדדים. המועצה עודנה בוחנת את טענותיך, ותשיבך עניינית עם השלמת הבחינה". כן עומד לפניי מכתבו של העותר למועצה מיום 15.11.18 בדבר "התראה לפני הגשת תביעה – תעריפי ארנונה ומס ועד מקומי 2018", בו חזר על טענתו כי אינו זוכה להתייחסות עניינית וכי "אבקש להודיעך כי אני עומד בפני מיצוי ההידברות עם המועצה, ראשיה ומנהליה". העותר הוסיף כי "אמתין 30 ימים נוספים מיום קבלת מכתבי זה, בטרם אפנה לערכאות. אם הדברים לא יעלו יפה, התביעה תוגש גם נגד הוועד המקומי". במכתבו לוועד המקומי מיום 25.12.18 חזר על טענתו כי "ר' המועצה הנבחר מתעלם מפניותיי, חרף הבטחתו" וכי לנוכח בחירתו של ועד חדש "אני דוחה את מועד הגשת התביעה בפרק זמן סביר, ע"מ ליתן בידך ובידי הוועד החדש שהות ללימוד הנושא ולהשיב – בבקשה – באם נימצא בידך עוגן חוקי להעלאה". כאמור, ביום 30.1.19 נפגש העותר עם הוועד החדש ועם הגורמים האחראים במועצה, ולנוכח תשובתם השלילית, ביום 20.2.19 הגיש את העתירה דנן.

לפניי בקשה לסילוק עתירה על הסף, בטענה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לידון בה. רקע ביום 20.2.19 הגיש העותר, תושב גבעת יערים, עתירה למתן צו על תנאי כנגד המשיבה 1 - המועצה האזורית מטה יהודה, וכנגד המשיב 2 - הועד המקומי של מושב גבעת יערים, שבגדרה מבקש הוא לפסוק את הסעדים הבאים: להורות על ביטול החלטת המועצה מיום 23.1.18 אשר הורתה לועד "לתקן לאלתר את תעריף מס הועד לשנת 2018 ואילך, בהתאם לתעריף החוקי, העומד נכון לשנת 2017 על סך של 15.36 ₪ ל-100 מ"ר הראשונים ו-7.61 ₪ לכל מ"ר נוסף" (סעיף 5 להחלטה, בנספח י"א לעתירה).

...

אשר על כן דין הבקשה בעניין זה להידחות.

בחינת העתירה מובילה למסקנה כי המקרה דנן אינו נמנה על המצבים החריגים שבהם נכון לברר טענות בקשר לחיוב בגין הוצאות ביוב בבית המשפט לעניינים מנהליים חלף בירור העניין בפני ועדת ערר (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נגד י.ח. יזום והשקעות בע"מ (12.9.00)).

התוצאה הבקשה לסילוק העתירה על הסף בנוגע למיסי הוועד נדחית.

עתירה זו נסבה סביב החלטת המשיבה להטיל על העותרת, בגין נכס שלה הנמצא בתחום קבוץ חפץ חיים, שומת ארנונה מתוקנת, בגין שנת 2020, שבה הוגדל החיוב השנתי בסכום של 325,111ש"ח, זאת כפועל יוצא של שינוי תחומי הוועד המקומי "חפץ חיים", שינוי שהביא לכך שחיוב הארנונה יהיה מעתה לפי איזור ב', ולא לפי איזור א', כפי שהיה עד כה. צו הארנונה של המשיבה קובע כי איזור א' הוא "תחום שיפוט הועדים המקומיים", ואילו איזור ב' הוא: "כל חלק אחר מתחום שיפוטה של המועצה, אשר אינו איזור א'". התעריפים באיזור ב' גבוהים מן התעריפים באיזור א'.

אל בית המשפט ניתן לפנות לאחר מיצוי ההליכים הנ"ל. העתירה איננה כוללת סעד לבטל את החלטת ועדת הגבולות, או את החלטת שר הפנים שקבל את המלצות ועדת הגבולות, או את הצוו בחתימת שר הפנים כפי שפורסם ברשומות, ואינה מבקשת לתקן את גבולות הוועד המקומי חפץ חיים כך שיהיו באופן שהיו קודם לשינוי.

...

לא מן הנמנע, שהדבר נעשה במטרה (או גם במטרה) להטיל על העותרת ארנונה בשיעור גבוה יותר, וראה דברי יו"ר ועדת הגבולות, בדיון בענין של חפץ חיים: "בצו הארנונה שטחים שנמצאים מחוץ לוועד המקומי התעריף יותר גבוה, כך שהמועצה יכולה ליהנות משטחים מניבים". לא ניתן גם לשלול כמופרכת לחלוטין את הטענה, שהיתה כאן למעשה העדפה של עסקים השייכים לקיבוץ (=לועד המקומי), או שהועד המקומי נהנה מהם כלכלית, טענה שהועלתה בסע' 55-54 לעתירה, ובסע' 14 לסיכומים, ומלבד "זעקות הקוזאק הנגזל", לא ראיתי כל מענה לגופו של ענין, ביחס לטענה זו. אינני מקבל את טענת העותרת, ככל שהטענה נוגעת לנכס של העותרת, כי המשיבה חרגה מעקרונות ההסדרה שהיא עצמה קבעה.

אינני מקבל טענה זו, ואיני יודע על מה היא נסמכת.

לסיכום, אני מקבל את העתירה, ומבטל את הודעת החיוב שקיבלה העותרת מיום 11/10/20 (נספח 1 לעתירה), בשל כך שהוטלה בניגוד לדיני הקפאת הארנונה.

המשיב לא עמד בתנאים להטלת ארנונת ועד מקומי הקבועים בסעיף 133(א) לצוו המועצות שהוצא מכוח פקודת המועצות המקומיות ובסעיף 9(ב)(2) לחוק ההסדרים; העותרת קיבלה חוות דעת מטעם מנכ"ל משרד הפנים לשעבר, מר אריה בר, המאשרת כי הטלת החיוב נשוא העתירה באופן שבו בוצע הנה בלתי חוקית ויש לבטלה (נספח ו' לעתירה).

הארנונה הנה בבחינת "מס" ועל כן אין זיקה בינה לבין השירותים הניתנים לעותרת על ידי המשיב; אמנם סמכויות ועדים מקומיים לגבות מיסים הנה בגדר רשות בהתאם לסעיף 133(א) לצוו המועצות, אך מרגע שנתנה למשיב הסמכות לגבות את המיסים, הגבייה זהה באופייה לגביית מיסי ארנונה על ידי רשויות מקומיות אחרות ואף חלה עליהם החובה לגבות מיסי ועד מקומי, תוך שמירה על עקרון ההטלה השוויונית.

בישיבה הוחלט: "לגבות 15 ₪ למטר בניה לשנה לבתי מגורים ולהעביר זאת לאישור המועצה". המשיב טען (בין היתר, בסעיף 15 לכתב התשובה) כי צו הארנונה לשנה זו "לא אותר". מנגד, בהחלטת המועצה מיום 3.3.03 (נספח ט' לעתירה) צוין ביחס לאישור צוי המיסים של ועדים מקומיים לשנת התקציב 2003 כי: "ישובים שטרם הגישו צוי המסים יגבו על בסיס התעריף שנגבה בשנת 2002... היישובים הנם:...תנובות" (ההדגשה שלי – י.ש.).

בעיניין זה נפסק בעת"מ (מחוזי ת"א) 1368/05 כפר אבות דרורים בע"מ נ' ועד מקומי בני דרור ואח' (פורסם בנבו, 8.11.2006) מפי כב' השופטת רובינשטיין לגבי אופן אישור צו הארנונה בידי המועצה האזורית כי (פסקה 33 לפסק הדין): "אין זה סביר בעייני כי האצלת הסמכויות כמו גם אישור צו המיסים יבוצעו כלאחר יד, מבלי שיערך דיון פרטני באפשרותם להעניק את השירותים המואצלים, הקף התקציב הנידרש לשם כך וכנגזרת מכך, שיעור הארנונה שיש לאשר בהתאם. סדרי מינהל תקינים, כמו גם הוראות צו המועצות המקומיות, דורשים עגון סדור של שעורי הארנונה המושתים על נישומים, בהתאם לצרכי הרשות. לאמור, בחינת הסמכויות המואצלות ועלויותיהן, וכפועל יוצא מכך, אישורו של צו המיסים. בנסיבות אלו, יש ויהא בהסדרה מעין זו, עילה מספקת לביטולו של צו ארנונה, אשר נתקן בנוהל בלתי תקין." (ההדגשה שלי – י.ש.).

...

סוף דבר העתירה מתקבלת.

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות משפט בסך כולל של 18,000 ₪.

כמו כן תשלם המשיבה לעותרת את הסכום ששולם, כאגרת בית המשפט כשהוא צמוד למדד ונושאי ריבית כחוק מיום תשלומו ועד ליום התשלום בפועל.