עתירה לביטול תוצאות מכרז להפעלת חניון ציבורי בבני ברק

עתירה לביטול תוצאת מיכרז פומבי 17/11, להקמת תחנת בדיקה לרשוי כלי רכב בתל אביב (להלן – המיכרז), שפרסם המשיב 1 (להלן – משרד התחבורה).

אשר לטענת באת כוחו של המשיב 2, הנוגעת למשך התקופה אליה התחייב המשיב 2 במסגרת הצעתו, הרי שמדובר בתקופה של 17 שנים, ולא "עד 17 שנים". עוד נטען בהקשר זה כי אף המשיב 2 הבין כי מדובר בתקופה שלא תפחת מ-17 שנים, שכן במסמך מטעם חברת הדסים ירוקים בע"מ (ברק/2), נכתב כי היא מתחייבת להעמיד את הקרקע המוצעת "לתקופה שלא תפחת מ17 שנים החל מיום הודעת משרד התחבורה על הזכייה במיכרז...". ב"כ העותרת טען, כי תעודת העוסק המורשה נוצרה לאחר שנחתם הסכם השכירות.

עם זאת, מדובר במסמכים מהותיים שביכולתם לשפוך אור על המחלוקות המתעוררות בעתירה זו. יתר על כן, הראיות הנוספות שצירופן התבקש קשורות קשר ישיר לעמידתו של המשיב 2 בדרישה מהותית במיכרז, הנוגעת ליכולתו להפעיל את תחנת הבדיקה על הקרקע המוצעת במשך 17 שנים, דרישה הקשורה קשר ישיר לאנטרס הצבורי בהקמת תחנת הבדיקה.

המשיב 2 עצמו זומן לשימוע בפני הועדה, ונשאל מספר שאלות, ובכלל זה מה נשתנה בין המיכרז הקודם (בעיניין עטאללה) לבין המיכרז הנוכחי, וכך ענה המשיב 2: "לפני 10 שנים הם החתימו אותי, הכל היה עבורם. במיכרז הזה, זה היה עסק שלי. יש לנו במשפחה נכסים, היינו חושבים על השקעה בעסק כי יש אדמות לא מנוצלות. התעניינתי בהשקעה בכל מיני עסקים. בקשר למכון רשוי לרכבים אני הייתי בטוח שזה יהיה ריווחי ... התייעצתי עם כל מיני אנשים. עם בן דוד שלי שהוא בוחן רכב בעפולה, עם בעלי מכוני רשוי. שאלתי את בדארנה, שמפעילים כמה מכוני רשוי והוא הנחה אותי ונתן לי כמה הסברים. שלמתי הרבה כסף בשביל להגיש את ההצעה במיכרז. זה יכול להרוס לי את החיים" (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת הועדה מיום 13.11.13) לאחר מכן נישאל המשיב 2 כיצד איתר את הקרקע בתל-אביב, והלה השיב כי הדבר נעשה באמצעות היועץ העיסקי שלו, מר רובז, אותו הכיר דרך אחיו שעובד יחד עימו בעריית סכנין (שם).

...

לגופו של עניין, סבורני כי תנאיו של חוזה השכירות מטילים צל כבד על יכולתו של המשיב 2 לעמוד בתנאי המכרז, שעה שבידי המשכירים הזכות לסיים את תקופת ההשכרה בתוך זמן קצר בלבד במונחי מכרז זה. המשיב 2 טען כי כבר נאמר בפסיקה כי חוזה לתקופה ארוכה, חרף נקודות יציאה שנקבעו בו, עומד בתוקפו למשך כל התקופה הנקובה בו. טענה זו קשה עליי בהקשר של המכרז דנן והתכלית שבבסיסו.

סבורני כי הקושי הממשי שמתעורר סביב יכולתו של המשיב 2 להעמיד לרשותו את הקרקע למלוא התקופה, מחייב את השבת הדיון לוועדת הבדיקה.

במסגרת החלטתי זו הבאתי בחשבון אף את אמירתו של ב"כ משרד התחבורה בדיון כי אילו היו מונחים בפני הוועדה אותם חומרים חדשים, אין לדעת מה הייתה החלטתה באשר ליכולת המשיב 2 להעמיד את הקרקע המוצעת בהצעתו למשך מלוא התקופה.

תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשע"ה (15.7.2015) בשם המערערת: עו"ד שי פורת בשם המשיבה: עו"ד אסף שובינסקי; עו"ד אייל בן שושן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: מציע שהשתתף במיכרז טוען כי זכייתו בו קופחה עקב פגם שנפל בהתנהלותה של הרשות, ויש בידו להוכיח כי אלולא אותו הפגם היה הוא זוכה במיכרז.

דרישות אלו לא נענו, וביום 15.5.2013 המערערת פינתה את החניון והפעלתו נימסרה על ידה לאי.פי.אי. המערערת לא הגישה עתירה מינהלית למימוש זכייתה הנטענת במיכרז.

ההלכה שנפסקה בעיניין מליבו פורשה בפסיקתנו ככזו שמתווה שני מסלולים חלופיים למי שיש בפיו טענת קפוח בהליכי מיכרז: המסלול הראשון הוא מסלול האכיפה, שבמסגרתו מבקש המציע כי בית המשפט יורה על תיקון הפגם שנפל בפעולת הרשות, ויכריז עליו כזוכה (יצוין כי הלכה למעשה הסעד במקרים אלה יכול שיהיה – מלבד קביעה כי העותר הוא הזוכה – ביטול המיכרז או החזרת הדיון לועדת המכרזים; ראו גם עע"ם 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל סלע (1991) בע"מ, פסקות פ"ב-פ"ג (24.5.2010) (להלן: עניין חופרי השרון); למען הנוחות נתייחס להלן למסלול האכיפה כמיקשה אחת, מבלי להבחין בין הסעדים השונים הנובעים ממנו).

כך ציינה שם השופטת ד' ברק-ארז: "באופן עיקרוני מקובלת עליי הגישה לפיה הגשתה של תובענה לפצויי קיום חייבת לבוא בהמשך לעתירה מינהלית שבה ניסה התובע, בשלב ראשון, לעמוד על זכייתו במיכרז" (עע"ם 4028/14 איגוד ערים לאיכות הסביבה "דרום יהודה" נ' עופר ובניו חברה חקלאית בע"מ, פסקה 21 (26.5.2015) (לעיל ולהלן: עניין איגוד ערים); לעמדה זו הצטרף גם השופט מ' מזוז, ראו חוות דעתו באותו עניין).

עמדה על כך הנשיאה ד' ביניש בחוות דעתה בעיניין קטימורה: "[...] הרשות הציבורית [עלולה] להמצא חייבת בתשלום הן בגין התמורה לזוכה במיכרז והן בנוסף לכך בפיצויי קיום ל'זוכה הווירטואלי' ואולי אפילו ליותר מזוכה אחד. יתרה מזו, במצבים מסויימים עשוי התובע להעדיף תביעה כספית על פני ניסיון לאכוף זכייה במיכרז לאחר שהתבררו לו הנתונים, והרשות תימצא מממנת את התוצאה" (שם; ראו גם פסקה 6 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס באותו עניין).

...

סוף דבר אציע אפוא לחבריי כי נדחה את הערעור וכי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים יעמוד על כנו.

באותו ענין הבענו דעתנו בסוגיה זו אך היא לא נדרשה בסופו של דבר להכרעה והערותינו לענין זה בפסק הדין היו בגדר הערות אגב.

מאידך גיסא, חריג זה מעורר חשש ממשי לסיכול ההלכה שאנו קובעים כאן, שכן לכאורה כל פגם בהתנהלות הרשות עורכת המכרז יכול שיוכתר על ידי התובע כ"פגיעה בשלטון החוק".

בבית המשפט העליון בר"ם 8325/14 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ועדת הערר לתיכנון ולבניה - מחוז צפון 2. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה קריית שמונה 3. ש.ז.ת. אולמי אירועים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.11.2014 בעת"מ 45427-10-14 שניתנה על ידי כבוד השופט ז' הווארי בשם המבקשת: עו"ד שלום זינגר, עו"ד יובל גלאון ][]החלטה

תכנית מתאר מספר ג/3651 (להלן: תכנית המתאר) אשר פורסמה למתן תוקף ביום 28.9.1986 ולפיה המקרקעין מיועדים לשמש "שטח למבנים צבוריים ולמוסדות על ערוניים". בתקנון של תכנית זו קיימת הוראה אשר קובעת כי הוראות התכנית יגברו על הוראותיהן של "תכניות בנין ערים מפורטות או מיוחדות ותכניות פארצלציה שניתן להן תוקף בטרם נכנסה ה'תכנית' לתוקפה". תכנית מתאר מספר ג/14742 אשר הופקדה ביום 22.8.2013 אך טרם אושרה ופורסמה.

כמו כן, נקבע בחוזה החכירה, שהיווה חלק מתנאי המיכרז, כי מטרת החכירה היא "מסחר ושירותים". בחודש נובמבר 2012 הגישה המשיבה לועדה המקומית לתיכנון ובניה קרית שמונה, היא המשיבה 2 (להלן: הועדה המקומית) בקשה להקמת מבנה מסחרי בן קומה אחת על המקרקעין וכן חניון תת-קרקעי בשטח כולל של 6,800 מ"ר. הבקשה כללה גם מספר הקלות.

ביום 21.7.2014 הגישה המבקשת, חברה אשר מפעילה קניון הממוקם בסמיכות למקרקעין (קניון "נחמיה"), ערר לועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז צפון, היא המשיבה 1 (להלן: ועדת הערר), בטענה שהקמת המרכול אינה עולה בקנה אחד עם ייעודם של המקרקעין לפי התכנית המפורטת.

המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי אשר נסבה על החלטתה של ועדת הערר, ובה היא עתרה לבטל את היתר הבנייה.

לבסוף, המבקשת טוענת כי אם לא תיתקבל בקשתה התוצאה תהיה שהבנייה במקרקעין תהפוך ל"מעשה עשוי" (בהפניה לעע"ם 6725/13 און נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה תל אביב-יפו (27.1.2014) (להלן: עניין און)).

...

בחינת שיקולים אלה מובילה למסקנה שדין הבקשה להידחות.

התוצאה היא שבעוד שהמבקשת לא הצביעה על נזקים ממשיים שייגרמו לה כתוצאה מדחיית הבקשה, הרי שלמשיבה עלולים להיגרם נזקים כבדים כתוצאה ממתן צו ביניים.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 30670-08-21 מחלב ואח' נ' מדינת ישראל ואח' בפני כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ העותרים 1. יניב מחלב 2. קרניה ביניין ונדל"ן בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ברק קדם ועו"ד אריאל חיון המשיבות 1. מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ענבל וילנר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) 2. הקרן למורשת הכותל המערבי ע"י ב"כ עו"ד מתן בן שאול החלטה

עיקרי העובדות וטענות הצדדים בפני בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו אירעי בו מבוקש להורות למשיבות לבטל מיכרז סגור שהוצא על ידי משיבה 2 (להלן גם הקרן) בעיניין שפוץ גשר המוגרבים (מיכרז סגור 9/21), ולערוך תחתיו מיכרז פומבי.

הוא הוסיף כי החלטת ועדת המכרזים מפורטת ומנומקת, היא התקבלה לאחר הפעלת שיקול דעת כדין ואין להתערב בה. לטענתו השיקולים של סכויי הזכיה ומאזן הנוחות תומכים בדחיית הבקשה והעתירה.

כמו כן פורטו השיקולים לבחירה בקבלנים מסויימים שייכללו במיכרז הסגור, כמפורט לעיל, כך שנעשה ניסיון לצמצם את הפגיעה בעיקרון השויון ולצמצם את הפגיעה בקופה הציבורית.

מבחינת העותרים הנזק העלול להגרם להן כתוצאה ממניעת הישתתפות במיכרז ובצוע העבודות הוא כספי, ולפיכך אינו בלתי הפיך.

...

מתגובות המשיבות עולה כי ההחלטות בנושא התקבלו לאחר דיונים והתייעצויות בין הגורמים הרלוונטיים, שבעקבותיהם גובשה המסקנה בדבר התקיימות התנאים המצדיקים הימנעות מקיום מכרז פומבי בהתאם לתקנה 4(8) לתקנות.

לא שוכנעתי מטענת העותרים ששיקולי הביטחון מהווים במקרה זה כסות לשיקולים זרים אחרים, הן בשל סבירותם של שיקולים אלו, הן משום שלא נטען לשיקולים קונקרטיים או לעניינים אחרים העומדים, על פי הנטען, ביסוד עמדתן של המשיבות.

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה למתן צו ביניים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 22527-06-21 קדושים ורדי בע"מ נ' וועדת מחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה ואח' בפני כבוד השופטת תמר נאות פרי העותרים 1.קדושים - ורדי בע"מ 2.שמואל קדושים 3.עופרה קדושים ע"י ב"כ עוה"ד וילציק ואח' המשיבים 1.הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה 2.איתמר בן דוד, יו"ר הועדה המחוזית לתו"ב ע"י ב"כ עוה"ד מירון-שקד - פמ"ח – אזרחי 3.הוועדה המקומית לתיכנון ובניה – חיפה ע"י ב"כ עוה"ד אלגרבלי – עירית חיפה 4.ע.י.ת. נכסים ושרותים בע"מ 5.יעקב זיצר 6.אילן אלדר 7.עואד סמיר דיפאללה ע"י ב"כ עוה"ד באור-פרל ואח' פסק דין

בשנת 1996, שוב שונה הייעוד, כאשר המטרה הייתה הקמת המבנה של קופת החולים, והייעוד הוגדר "אתר למוסד". מכאן שעל פי התכנית שהייתה בתוקף עובר לקבלת התכנית נשוא העתירה, הייעוד של המקרקעין לא היה "ייעוד צבורי" כללי כפי שטוענים העותרים, אלא ייעוד המכונה "אתר למוסד" (אשר מכוחו אושרה הקמת מרפאה, מכונים רפואיים, בית מרקחת, משרדי מרפאה, שירותים נלווים וחניון צבורי מעל המרכזייה).

תמצית עמדת העותרים הנה כי אם קיים מחסור בשטחי ציבור (וכתוצאה מכך נדחתה בקשתם לקבלת היתר בנייה), אזי שלא ניתן ליישב מחסור זה עם ההחלטה לאשר את התכנית של המשיבים ולפיה מיגרש שלם אשר אמור להיות בייעוד צבורי, הופך להיות בייעוד למגורים.

טרם אתייחס לטענות השונות שהעלו העותרים, איחזור שוב על הילכת אי-ההתערבות, למרות שכבר נכתב מעלה אודותיה, היות ויש לדברים חשיבות מיוחדת טרם הדיון בטענות הפרטניות של העותרים, וראו את עע"מ 317/10 שפר נ' יניב, פסקה 17 (23.08.2012): "הלכה פסוקה מימים ימימה, כי בית משפט הבוחן החלטה מינהלית אינו שם את שיקול דעתו במקום הרשות המינהלית אשר מופקדת על ההחלטה, ואינו בוחן אם ניתן היה לקבל החלטה נבונה או יעילה יותר. בית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה ואם נפלו פגמים בהליך המצדיקים את ביטולה (ראו, לדוגמה, בג"ץ 4140/95 סופר פארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49, 69 (1999); בג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793,  803-802  (1992); דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך ב' 763 (2010) ...

לכן, אף כאן, העותרים לא הראו כי הועדה המחוזית הפעילה שלא כדין או בחוסר סבירות קצוני את סמכותה לאשר את התכנית על יסוד החישובים כפי שבוצעו.

...

בית משפט קמא דחה למעשה את כל טענות המשיבים, אך ב"יישורת האחרונה" נעתר לבקשתם למתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

לכן, אין להתערב בהחלטת יו"ר המועצה המחוזית בנושא זה. סיכום – נוכח האמור מעלה במצטבר – דין העתירה להידחות.

העותרים ישלמו למשיבות 1-2 הוצאות בסך 3,000 ₪, למשיבה 3 הוצאות בסך 2,000 ₪ ולמשיבים 4-7 הוצאות בסך 5,000 ₪.