עתירה לביטול תוכנית בניין עיר נקודתית ברמת גן

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עתפ"ב 42868-03-19 דוד חלילי החזקות בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן לפני כבוד השופטת עמיתה מרים סוקולוב מערערים 1.דוד חלילי החזקות בע"מ 2.דוד חלילי 3.אברהם חלילי ע"י ב"כ עו"ד יוסף פרוכטמן נ ג ד משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד הילה קולטון פסק דין

בדיון שהתקיים בעתירה המנהלית ביום 12.2.19 המליץ בית המשפט למערערים לחזור בהם מהעתירה, ליזום תכנית נקודתית שתתיר את השמוש המבוקש ולפעול מול הגורמים הרלוואנטיים "לגבי האפשרות לדחות את הקץ". המערערים קיבלו המלצה זו והעתירה נמחקה.

חל כשל מהותי בהצגת התשתית העובדתית-תכנונית-משפטית על ידי המשיבה, שהעלימה מעיני בית המשפט את קיומן של שתי תכניות בנין עיר שהוראותיהן רלוואנטיות ביותר לקביעת מצב המקרקעין של הנכס נשוא העירעור.

המערערים הגישו עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר המחוזית שביטלה את החלטת הועדה המקומית למתן היתר זמני לשימוש חורג.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו ובתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שיפורטו בהמשך.

לעניין הטענה לפיה שגה בית משפט קמא משלא התיר למערערים ליתן מענה לטיעוני המשיבה ומשלא איפשר להם לקיים דיון בפניו, גם דינה של טענה זו להידחות.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

בערר 1/11 חליווה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עמק הירדן (22.2.11), אליו הפניתה ועדת הערר בהחלטה מושא עתירה זו, נדון ערר על החלטת הועדה המקומית לדחות בקשת העורר לקבל היתר בניה בשל כך שלא תאם את התב"ע (יודגש כי ועדת הערר דנה באותה תכנית החלה בעניינינו).

יפים לכאן דבריו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעת"מ (חי') 2402/04 ג'מאל סלים חסון נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "גבעת אלונים" (3.7.05), לפיהם: "רשות מינהלית איננה אמורה להמשיך ולדבוק במצב שאיננו חוקי, אדרבא, חובתה של הרשות לתקן את הפגם (עיינו: בג"צ 17/63 וירצר ושות' בע"מ נ. עירית רמת-גן, פ"ד י"ז (4) 2813).

ועדת הערר מוסמכת לקבל כל החלטה אותה היתה הוועדה המקומית מוסמכת לקבל, והסייגים אליהם מפנה העותר אינם חלים בשלב זה של דיונה, אשר לא מוגבל לנושא נקודתי של מסירת פרטים נכונים, כי אם נסב על הכרעה בשאלה הרחבה, האם יש מקום להענות לבקשת ההקלה וליתן את היתר הבניה.

" בעת"מ (ירושלים) 616/07 חליפה נ. ועדת הערר מחוז ירושלים (11.6.08) נדונה חוקיותו של היתר בניה, שם נקבע: "בענין זה הלכה היא: "כי היתר בניה אשר ניתן שלא כדין הנו בטל מעקרו" (בג"ץ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ. ועדת בנין ערים ת"א פ"ד ה' 239, 229; ע"פ מרכז הספורט איזור בע"מ נ. מדינת ישראל פ"ד נה(2) 112).

...

האם נתנה ועדת הערר דעתה למשמעות החלטת הביטול והשלכותיה? לאור ההכרעה בשאלות שהצבנו, באתי למסקנה כי השאלה הדרושה להכרעה עתה היא: האם ועדת הערר נתנה דעתה למשמעות ההחלטה המורה על ביטול חלק מן ההיתר וההשלכות הנובעות הימנה? לטעמי, התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

ועדת הערר לא עשתה כן. לפיכך, באתי למסקנה כי יש להחזיר את הדיון לוועדת הערר על מנת שתבחן את המשמעות וההשלכות של ביטול ההיתר ככל שהוא מתייחס לקיר הנדון, הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי.

התוצאה היא שאני מורה על החזרת הדיון לוועדת הערר, על מנת שתדון בכל אשר קבעתי מעלה.

בעתירתה טוענת העותרת, כי דין ההחלטות לאישרור התכנית ולאישור נספח הבינוי להתבטל.

העתירה תוקפת תכנית שאושרה כבר לפני שני עשורים ואשר ממושה יביא לשינוי ממשי בחלקה הצפוני של העיר נהריה ובשימושים במקרקעין הסמוכים לחוף הים.

עם זאת, היקפה של חובת התעוד ותוצאותיו של העידר תעוד עשויות להשתנות ממקרה למקרה על-פי נסיבותיו ובהיתחשב, בין היתר, במהותו ובמאפייניו הספציפיים של הגוף המנהלי הנוגע בדבר (ראו: בג"ץ 786/89 אורתופון מכונים נ' עריית רמת גן (לא פורסם); ע"א 6763/98 כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 418, 431; עניין כהן, 517)".

וכך אמר: "אני רוצה להגדיר את הגבולות המסגרות שפועלים. במסגרת תכנית מאושרת זכויות מאושרות ומדובר על בינוי" ובהמשך: "אנו ממלאים את הדרישה דיון בתכנית בינוי ואני אומר דיון בתכנית בינוי. אין בתכנית בינוי דבר המשנה את התב"ע או דורש הקלה ממנה, תכנית בינוי בהתאם לתכנית בנין עיר מאושרת" (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון).

היתרי הבנייה הנם "החוליה המחברת בין התכנית לבין הבנייה בשטח" (עע"מ 8489/07 ריכטר נ' ועדת המשנה הנקודתית של הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, (23/11/09)).

...

סוף דבר כאמור מצאתי כי הוראת סעיף 25 לתכנית, הינה הוראה מנחה.

על-כן, אני מקבל את העתירה.

בנסיבות העניין אני מחייב את המשיבה 1 לשלם לעותרת הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ ולשלם לאט"ד הוצאות בסך של 5,000 ₪.

העותרים טוענים, כי במסגרת התנגדויות שהוגשו ביחס לתכנית מח/162, הוצגו כ-6 חלופות לפיתרון סוגיית חיבור כביש 531 למחלף סוקולוב, ובהן תכנית מח/162ב. חלופות אלו נדחו על ידי יוזמי התכנית, אף מבלי שנבחנו על ידי וועדת הערר ואף בכך יש כדי להצביע על אי סבירותה של ההחלטה אשר אחת דינה - להתבטל.

לדידם, אין מדובר בתכנון פרטני נקודתי, אלא בתכנית ביניין עיר רגילה.

את טיעוניהן סומכות המשיבות על ההלכה הפסוקה לפיה, לא כל טעות או הפרה של הדין, אף אם מדובר בהפרה מהותית, גוררת בטלות (ע"א 1842/97 עריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת גן).

בהתייחסם לפגיעה הנטענת ברכבת ישראל הוסיפו העותרים: "רשות מנהלית אחת (הוועדה המחוזית לתו"ב המרכז) פוגעת ברשות מנהלית שנייה (רכבת ישראל) על ידי הפקעת וצמצום שטחי חניה וכל זאת כדי להעביר שטחי קרקע אלה לרשות מנהלית שלישית – יוזם התב"ע המוצעת. כל המהלך הנ"ל נעשה ללא ידיעתה של רכבת ישראל וללא קבלת תגובתה!...לו בשל התוצאה האבסורדית, כמתואר בסעיף 21 לעיל, מן הדין הוא להעביר את ההכרעה התכנונית לבחינתה של הרשות התכנונית העליונה – המועצה הארצית לתיכנון ובנייה... המועצה הארצית היא הערכאה המתאימה ליתן ביקורת מקצועית תכנונית על החלטות הוועדה המחוזית, הן לאור גישת בתי המשפט כפי שהובעה לאחרונה בפסיקה ולפיה על יו"ר הוועדה המחוזית לנהוג גישה ליבראלית בדונו בבקשות רשות ערר...". שני נימוקים מרכזיים הניחו העותרים ביסוד בקשתם לערעור: · הפרשת שטחים במסגרת התכנית בחוסר סבירות, באפליה ותוך פגיעה במקרקעין ובנגוד גמור לפסקי דין של בתי המשפט.

...

אין לאפשר לעותרים לנהל את מאבקם ביחס לגובה הפיצוי על גבו של הציבור אשר מייחל לסיום עבודות בניית הכביש והקלה בעומסי התנועה במקום.

מה להם אפוא, כי ילינו על אי העברתה לעיונם?! לסיכום סוגיה זו – נערכו דיונים בגדרם נבחנו החלופות הרלבנטיות לתכנית מח/162ב'.

לפיכך, בקשתם למתן צו ביניים נדחית.

]המשנָה לנשיא מ' נאור: ביום 12.7.1984 פורסמה תוכנית בנין עיר חד/767 בילקוט הפרסומים לשם מתן תוקף (להלן: התכנית).

בהמשך הגישה המערערת גם לועדה המחוזית תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע ובמקביל הגישה ביום 18.12.2008 עתירה לביטול ההפקעה, עתירה שעל פסק הדין שניתן בה מוגש העירעור הנוכחי.

בעניינינו אין מדובר בתוכנית נקודתית לגבי מיגרשי המערערת אלא בתוכנית רחבה.

השאלה הראשונה שיש לבחון איפוא כאשר מתבקש בית המשפט לבטל הפקעה היא מהו הזמן הסביר למימוש ההפקעה והאם השהוי במימוש חורג מזמן זה (להרחבה לגבי אופן בחינת סבירות השהוי ראו פסק דינו של השופט פוגלמן ב-עע"ם 3202/05 עריית רמת השרון נ' גנין (טרם פורסם, 24.5.2010) (להלן: עניין גנין), שהוזכר על ידי בהסכמה, בעיניין סגל).

לפיכך, סבורני כי אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בשאלה האמורה [ראו והשוו: ע"א 8796/03 נגל נ' המועצה המקומית גני תקווה, פ"ד נט (3) 849, 864-863 (2005)], ולאחר מכן יקבע, תוך הידרשות לסוגיות אליהן אתייחס להלן, האם יש לבטל את ההפקעה, או שמא המערערת מנועה כעת מלטעון נגד התכנית כיוון שנהנתה מפריה.

...

אכן, כפי שקבעה חברתי, באותו מקרה עמדה לפנינו תשתית עובדתית שלמה יותר מאשר במקרה שעומד להכרעתנו כעת, אך אין בכך לטעמי כדי להביא למסקנה שונה.

לפיכך, מקובל עלי האיזון שערכה חברתי בין האינטרסים המתנגשים והמסקנה אליה הגיעה.

אוסיף, כי מצטרף אני לאמירה של חברתי כי אל לה לעירייה להוסיף ולשבת בחיבוק ידיים, וכי יתכן ועם חלוף זמן נוסף תשתנה מסקנתנו והאיזון בין האינטרסים המתנגשים יוביל למסקנה שונה.