מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה לביטול רישיון קו אוטובוס בשל אי סבירות קיצונית

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בעניינים מקומיים אריאל נפסק כדקלמן:

פסילת המעטפה על רקע סימון 3 הקוים נגועה באי סבירות קיצונית, באשר לא מדובר בסימן זהוי, מה גם שתנאי המיכרז לא הגדירו את גודל המעטפה, את צורת הכתב או כל דרך אחרת להגשת מיסמכי המיכרז.
בהתאם לסעיף 3.1 לתנאי המיכרז, היה על כל מציע לתת הצעות מחיר לכל סוגי כלי הרכב הכלולים בקוו ההסעות שלגביו מתייחסת הצעתו וכן לצרף רישיון רכב מתאים ורישיון הסעה.
לכל היותר הצעת העותרת עדיפה על הצעת המשיבה 2 ביחס לקו 16 ונזקי ביטולו של המיכרז בשל קו יחיד זה עולים לאין שיעור על ניזקי העותרת בגין אי הזכייה בו. בישיבת ההבהרות מיום 21/7/14 נאמר במפורש בסעיף 5, כי ההצעות תוחתמנה על ידי מנהלות הלישכה טרם ההגשה וכי לאחר ההחתמה מגיש ההצעה ילווה את המעטפה עד לשלשולה לתיבה.
מאידך המשיבה 4 נימנעה, למעט בקוו אחד, מהגשת הצעות בקוים הדורשים הסעות באמצעות אוטובוסים, שכן צי הרכב שלה אינו כולל די אוטובוסים.
לטענת העותרת בסעיף 12 לעתירתה, "מטרת הקוים הייתה לוודא שהמעטפה לא תיפתח לפני מועד ישיבת פתיחת המעטפות". העותרת טוענת כי פסילתה על רקע זה איננה סבירה, שכן שלושת הקוים אינם בבחינת "סימן זהוי" כאמור בדרישת המשיבה 1 בפגישת ההבהרות.
העותרת תשלם למשיבות 1, 2, ו- 4 הוצאות בסך של 15,000 ₪ כ"א. ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהיעדר הצדדים.
...
לאור האמור אני דוחה את טענות העותרת בדבר תיאום הצעות בין המשיבות 2 ו- 4.
תוצאת האמור היא שהעתירה נדחית.
העותרת תשלם למשיבות 1, 2, ו- 4 הוצאות בסך של 15,000 ₪ כ"א. ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ה, 09 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בהחלטה נאמר, כי על אף שהמשיבה 3 אינה מיתנגדת עוד למתן רישיון לעותר, העותר אינו עומד בתבחינים הקיימים, בהם התבחין המשמר, וזאת, בין היתר, משום שאינו מחזיק בכלי ירייה כדין וברצף, וזאת משנת 2009.
בפתח דבריי אציין, כי על-פי חוקי המדינה, החזקת כלי ירייה, לכשעצמה, אינה זכות חוקתית, ולפיכך, בהיעדר טענה או ראיה לכך שאי מתן רישיון הנשק לעותר, לרבות ביטולו, פגע בזכות אחרת המוקנית לו מכוח חוקי היסוד, איני רואה מקום להתייחס לטענותיו במישור החוקתי.
בנסיבות אלה, ומשלא הוגשה השגה לגבי עילת הסגירה, וממילא גם לא הובא בפניי תיק החקירה המדובר, אין מקום לקבוע כי ההחלטה להותיר את ביטול רישיון הנשק על כנו היא בלתי סבירה, ובודאי שאין לקבוע כי היא לוקה בחוסר סבירות קצוני המצדיק את היתערבות בית-המשפט.
עוד ברצוני לציין, כי העותר לא הוכיח קיומו של צורך ממשי בקבלת רישיון נשק או החזקת נשק על-ידו, כשהמכתב שהציג מאת מעסיקו (מצורף נ/1 לעתירה) מאשר באופן כללי כי העותר הוא נהג אוטובוס "ובמסגרת עבודתו מבצע קווים בכל הארץ ומעבר לקו הירוק". לו היה הדבר נחוץ והכרחי לעבודתו, הרי שקיים תבחין ספציפי המדבר על "עבודה בישוב זכאי" וחזקה על העותר כי היה מגיש בקשתו בהסתמך על תבחין זה. גם במסגרת עתירה זו, כאמור, העותר לא טען כי הוא זכאי לקבל רישיון נשק בהתאם לתבחינים אחרים, אלא הסתמך על התבחין המשמר בלבד.
...
ביום 08.08.11 נדחה הערר, בנימוק כי הקצין הממונה שהמליץ על ביטול הרישיון ממליץ שלא לחזור מהחלטת הביטול, "בנימוק של פתיחת חקירה מיולי 2009 בעבירה של תקיפה סתם". עוד נכתב, כי - "היות ולא התגבשה תשתית ראייתית נסגר התיק מחוסר ראיות. ...עמדת המשטרה האמורה נשקלה על-ידי הממונה ואולם על אף שבמסגרת ההליך הפלילי נסגר התיק מחוסר ראיות ...סבור הממונה מכוח סמכותו כי די בחומר הקיים כדי להצביע על מעורבות העורר בעבירה המצדיקה אי חידוש הרישיון לכלי הירייה. בנוסף, יובהר כי לעת הזו, העורר לא עונה לתבחינים התקפים לקבלה או לחידוש רישיון לכלי ירייה." כן נאמר בהחלטה, "כי במידה ולא ירשם כנגד העורר רישום נוסף עד סוף שנה זו (2011) יוכל העורר להגיש בקשה שתבחן מחדש בפני הרשות המוסמכת על-פי המדיניות התקפה למועד הגשת הבקשה". ביום 12.01.12, ומשלא נפתחו תיקים חדשים נגד העותר, פנה בא-כוחו דאז, במכתב שכותרתו "קדם עתירה", לפרקליטות מחוז צפון, ובו ציין כי העותר מבקש לחדש את רישיון הנשק ושפנייתו לנציג הפרקליטות נעשית "כדי להקל ולקצר את דרך הפרוצדורה שנקבעה לרישוי", ותוך שהוא מפרט את השתלשלות העניינים.
לסיכום, אני דוחה את העתירה.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ואכן, בסופו של יום, הופחת העונש לסך של 9,000 ₪, בקביעת כב' השופטת נגה אהד כי: "לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים והפסיקה אני מוצאת שלמעבר הזמן יש מקום ליתן ביטוי בגזר הדין". יצוין, כי אפילו אגד, אשר היא חברה שגודלה והכנסותיה גדולים בשיעור בלתי מבוטל מגודלה והכנסותיה של המערערת, הורשעה בעבירות אשר יוחסו לה כמצוין לעיל והקנס אשר הושת עליה, שיעורו כימעט חצי מהקנס אשר הושת על המערערת בעניינינו.
במקרה הספציפי, ניהול התיק עד תום היה הכרחי, ועזר לבית המשפט להכיר את העובדות ולהתרשם מהמתלונן, וזאת מאחר שלא היה כל דרך אחרת להגיע לחקר העובדות, אלא בחקירת המתלונן עצמו, ובחקירת הגב' כהן, מטעם המשיבה, אשר חקירתה השליכה אור על השהוי אשר נגרם בתיק, שלא בטעות המערערת (ראה עמ' 9 לפרוטוקול החקירה אשר צורף כנספח ד').
מכל האמור לעיל, אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי כב' ביהמ"ש קמא השית על המערערת עונש החורג בצורה קיצונית מהעונשים אשר הושתו על נאשמים בעבירות דומות ואף חמורות יותר.
טענות המשיבה בדיון בפני טען ב"כ המשיבה כי גזר הדין הוא סביר לאור היתנהלות המערערת בהנתן העובדה שהנהג אשר הועסק על ידה אישר כי הוא לא נהג לעצור באופן שיטתי באותה תחנה.
על חומרת פס"ד אגד וייחודו ממקרים אחרים, העיר בית המשפט המחוזי שדן כערכאת ערעור במקרה, בציינו כדלקמן: "אי יציאה במועד מתחנת המוצא היא חמורה פי כמה, קל וחומר כאשר למעשה הנסיעה של אותה שעה לא יצאה כלל, והסיבה לא הובררה עד לעצם היום הזה. לכך יוסף, כי כפי שעלה מעדותה של המתלוננת, אין זו הפעם הראשונה בה האוטובוס של שעה 1700 מאחר להגיע, ואף המערערת הודתה כי במספר מקרים בעבר, נימצאו תלונותיה של המתלוננת מוצדקות, והיא פוצתה בהתאם". הראציונאל הענישתי במקרה של כשל בהפעלת קו שירות על פי רישיון, צריך להשקל ולהיות יחסי למחדלי החברה המפעילה.
ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהיעדר הצדדים.
...
המשיבה הציגה כאמור פסק דין שבו הושת עונש בסך 30,000 ₪ על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים, שערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים וכן הושאר בתוקפו על ידי בית המשפט העליון אשר דחה בקשת רשות ערעור שהוגש בעניין זה. בראש ובראשונה מן הראוי לציין כי לאחר עיון בפס"ד אגד, אני סבור שלא ניתן להשליך מפס"ד אגד למקרה שלפני, כיוון שנסיבותיו של פס"ד אגד – חמורות יותר.
לסיכום: התוצאה היא שהענישה בתיק זה צריכה להיגזר משקלול הגורמים הבאים: התחשבות בטענת השיהוי, גרימת נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי ורמת ענישה מנחה נמוכה יותר במקרים דומים.
שקלול הגורמים שלעיל הביאו אותי למסקנה כי יש להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהפחית את שיעור הקנס.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בגדר זה, אין בית המשפט ניכנס לנעלי המפקח, כי אם בוחן האם נפל פגם משפטי בהחלטתו כגון העדר סמכות, חוסר סבירות קצוני, העדר תשתית ועוד (ראו בג"ץ 2259/99 דוידסקו נ' שר התחבורה (20.9.2000); בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ''ד נז(1) 235 (2002), בפיסקה 18 לפסק הדין).
העותרת מפנה לנוהל רשוי קוי תחבורה ציבורית באוטובוסים (1.8.19, נספח יח לעתירה; להלן - הנוהל), שפירסמה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית.
על בסיס זה, טוענת העותרת כי המשיבים 1 – 2 מפעילים מדיניות סמויה, ובגדרה שיקולים זרים, בעיניין ביטול קוי תחבורה לגביהם ניתן רישיון כדין.
אשר למשתמשים אחרים בקוו האמור, לא הובאו על ידי העותרת נתונים של ממש, העשויים ללמד כי יש בהחלטה אי סבירות כלשהיא.
...
אעמוד עתה על השיקולים ביסוד מסקנה זו. נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון היא, כי עסקינן בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה של רשות מוסמכת, היא המפקח.
זאת, בניגוד לסיכום מיום 26.11.18, בו התחייבה המפעילה להתקין מצלמות באוטובוסים.
סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו