ואכן, בסופו של יום, הופחת העונש לסך של 9,000 ₪, בקביעת כב' השופטת נגה אהד כי: "לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים והפסיקה אני מוצאת שלמעבר הזמן יש מקום ליתן ביטוי בגזר הדין". יצוין, כי אפילו אגד, אשר היא חברה שגודלה והכנסותיה גדולים בשיעור בלתי מבוטל מגודלה והכנסותיה של המערערת, הורשעה בעבירות אשר יוחסו לה כמצוין לעיל והקנס אשר הושת עליה, שיעורו כימעט חצי מהקנס אשר הושת על המערערת בעניינינו.
במקרה הספציפי, ניהול התיק עד תום היה הכרחי, ועזר לבית המשפט להכיר את העובדות ולהתרשם מהמתלונן, וזאת מאחר שלא היה כל דרך אחרת להגיע לחקר העובדות, אלא בחקירת המתלונן עצמו, ובחקירת הגב' כהן, מטעם המשיבה, אשר חקירתה השליכה אור על השהוי אשר נגרם בתיק, שלא בטעות המערערת (ראה עמ' 9 לפרוטוקול החקירה אשר צורף כנספח ד').
מכל האמור לעיל, אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי כב' ביהמ"ש קמא השית על המערערת עונש החורג בצורה קיצונית מהעונשים אשר הושתו על נאשמים בעבירות דומות ואף חמורות יותר.
טענות המשיבה
בדיון בפני טען ב"כ המשיבה כי גזר הדין הוא סביר לאור היתנהלות המערערת בהנתן העובדה שהנהג אשר הועסק על ידה אישר כי הוא לא נהג לעצור באופן שיטתי באותה תחנה.
על חומרת פס"ד אגד וייחודו ממקרים אחרים, העיר בית המשפט המחוזי שדן כערכאת ערעור במקרה, בציינו כדלקמן:
"אי יציאה במועד מתחנת המוצא היא חמורה פי כמה, קל וחומר כאשר למעשה הנסיעה של אותה שעה לא יצאה כלל, והסיבה לא הובררה עד לעצם היום הזה. לכך יוסף, כי כפי שעלה מעדותה של המתלוננת, אין זו הפעם הראשונה בה האוטובוס של שעה 1700 מאחר להגיע, ואף המערערת הודתה כי במספר מקרים בעבר, נימצאו תלונותיה של המתלוננת מוצדקות, והיא פוצתה בהתאם".
הראציונאל הענישתי במקרה של כשל בהפעלת קו שירות על פי רישיון, צריך להשקל ולהיות יחסי למחדלי החברה המפעילה.
ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהיעדר הצדדים.
...
המשיבה הציגה כאמור פסק דין שבו הושת עונש בסך 30,000 ₪ על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים, שערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים וכן הושאר בתוקפו על ידי בית המשפט העליון אשר דחה בקשת רשות ערעור שהוגש בעניין זה. בראש ובראשונה מן הראוי לציין כי לאחר עיון בפס"ד אגד, אני סבור שלא ניתן להשליך מפס"ד אגד למקרה שלפני, כיוון שנסיבותיו של פס"ד אגד – חמורות יותר.
לסיכום:
התוצאה היא שהענישה בתיק זה צריכה להיגזר משקלול הגורמים הבאים: התחשבות בטענת השיהוי, גרימת נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי ורמת ענישה מנחה נמוכה יותר במקרים דומים.
שקלול הגורמים שלעיל הביאו אותי למסקנה כי יש להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהפחית את שיעור הקנס.
