עתירה לביטול צווי העלאת הבלו על הסולר

ביום 2.7.2012 המשיבה הגישה תביעה למתן צו עשה כנגד חברת עתיד חי בע"מ (נתבעת 1) והמבקש (נתבע 2), במסגרתה היא עתרה לסעד לפיו בית המשפט יורה לנתבעים להחזיר לידיה את המחפרון, בטענה שההסכם הופר על ידי הנתבעים בכך שמרבית השיקים שנמסרו לידיה חזרו מסיבה שאין כסוי מספק.

אקדים ואציין, כי רוב הטענות אשר הועלו על ידי המבקש אין להן כל עגון בהוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, ואינן מנויות על החלופות שבאמצעותן ניתן לבטל פסק בוררות.

כך, למשל, העלה המבקש טענה לעניין החזר המע"מ על בלו סולר וטען לזיופים שנעשו על ידי המשיבה לשם קבלת ההחזר לידיה, כמו כן, הוא טען שהמשיבה קיבלה לידיה כספי הביטוח ששולמו בגין הנזק שארע למחפרון במהלך שנת 2011, ועוד הוא טען שהמשיבה ביצעה מעשה הונאה ותרמית כך שבניגוד למה שהוסכם ביניהם, ובתאריך 15.11.2009, המשיבה שיעבדה את המחפרון לטובת בנק לאומי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

לפני סיום אציין, כי המבקש עצמו הן במסגרת בקשתו והן במהלך חקירתו לפני, העיד ואישר, כי העביר לידי המשיבה סך של 15,000 ₪ וחתם על שיקים על סך של 65,000 ₪ בהיותו מורשה החתימה היחיד של חברת עתיד חי בע"מ, דבר אשר מלמד, כי המבקש לא הלין על האמור בפסק הבורר ואף פעל מכוחו ובהתאם לאמור בו. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד ח'אלד זועבי בתאריך 25.7.2015, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המבקש ישלם למשיבה סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין הוצאותיה.

עם זאת, בפיסקה 4 למכתב זה נכתבו הדברים הבאים: "ויובהר כבר בראשית הדברים, מרשותינו אינן יוצאות כנגד מהות ההסדר החדש או כנגד עצם העלאת שעורי הבלו על הסולר... אלא כל שהן מבקשות הנו נקיטת פעולות נוספות במקביל...". אף הפתרונות המוצעים בחלק ה' של המכתב.

"ביום 11.8.05 נשלחה תשובתו של סגן בכיר למנהל רשות המסים, מר בועז סופר, למכתבן של העותרות, בה כתב כי הפגיעה הנטענת בחברות הדלק, גם אם קיימת, הנה מידתית וסבירה ביחס לתועלת הכלל משקית, וכי אין בה כדי להצדיק הארכה של מספר ימי האשראי כמו גם הכרה בחובות אבודים בבלו". "יצויין, כי טענותיהן של חברות הדלק נשמעו גם בדיונים שנערכו בוועדת הכספים על צוי הסדר הסולר... גם בדיונים אלה התרכזו נציגי חברות הדלק בטענות בדבר הצורך בימי אשראי נוספים ובצורך להכיר בחובות אבודים בבלו...". יצרני הדלק, מתוך שידעו שחוק הבלו אינו מכיר בחובות אבודים, ואינו מתיר דחיית תשלום הבלו מעבר לעשרה ימים, העלו סוגיות אלה בפני הנוגעים בדבר (כמפורט בנספח י"ב הנ"ל), ובין היתר בפני המחוקק.

סעיף 13 לחוק הבלו על דלק, התשי"ח-1958 (ספר החוקים 258, ס"ח תשי"ח, בעמ' 160 כותרתו הייתה "החזרת בלו שנגבה בטעות או ביתר", ואשר בוטל במסגרת חקיקת חוק מסים עקיפים, קבע כלהלן: "נגבה בלו על דלק שלא היה חב בלו, או נגבה יותר מסכום הבלו המגיע, יוחזר סכום הבלו שנגבה שלא כדין למי ששלמו, ובילבד שאם נמכר הדלק, לא יוחזר הבלו כאמור כל עוד לא הוכח למנהל כי הדלק נמכר במחיר שלא כלל את סכום הבלו או את סכום הבלו העודף, או כי המוכר החזיר את סכום הבלו לקונה". בעניינינו אין המדובר בבלו שנגבה בטעות, בגין "דלק שלא היה חב בלו" בהוצאתו ממקום הייצור.

...

טענת התובעות הסומכת ידה על פסק דין אלקה דינה להידחות על בשל שני נימוקים מרכזיים: ראשית, פסק דין אלקה עוסק בחובות אבודים בחוק מע"מ בעוד שהעניין דנא נסב על חוק הבלו.

התביעות נדחות אפוא.

כל אחת מהתובעות תשלמנה לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 25,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

רקע המבקשות עתרו לכוף על המשיבים, במאסר או בקנס לציית לפסק דין מיום 6.12.11 (להלן: "פסק הדין").

כך, נטען בסיכומים לעניין חובות המשיבים שנוצרו לטענת המשיבים עקב ניצול תמימותו של אדיב על ידי האחים כהן, בעלי המבקשות, כי הסכם השתוף והחלוקה והחלוקה נעשה אך ורק לצורך שיעבוד חלק ספציפי לחברת דלק, שוכרת תחנת הדלק, וכי עם חתימת הסכם השכירות עם חברת דלק, בוטל בהסכמה הסכם 2001.

צורפו תדפיסים מירשם החברות בהן נרשם כי כל אחת מהמבקשות היא "חברה מפרת חוק", וכן צורפה תיכתובת מייל (ללא תאריכים) הנחזית להיות תיכתובת מייל בין ג'סאן לגב' דינה יושיע, מנהלת תחום (דלק והסדר סולר) ברשות המסים בישראל, בו עונה האחרונה, כי המבקשות אינן מאושרות כ"יצרן דלק" כמוגדר בחוק הבלו על דלק.

לפיכך, כי אין מקום לנקיטת הליך על-פי סעיף 6 לפקודה, מקום שאכיפת הצוו השפוטי אינה אפשרית [ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פד"י לז(2) 187 (1983); בש"פ 62/89 פולק נ' יעיש, פ"ד מד (3) 449 (1989)]; ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG INC.

משנדחו על הסף טענות שהועלו על ידי המשיבים רק בסיכומים ולפיהן אי ביצוע הפסק נובע מאי יכולתן של המבקשות למכור מוצרי דלק, נותרה למעשה לבחינה רק טענתם המרכזית של המבקשים לפיה אין בידם לקיים את הפסק, כיוון שהשליטה בתחנת הדלק ובמקרקעין עליהם היא ניצבת איננה בידם.

...

המסקנה הסופית היא כי המשיבים יכולים לקיים את פסק הדין בעניין רכישת הדלקים מהמבקשות וחובה עליהם לקיימו.

סיכום התוצאה היא כי לאחר שהתקיימו כל התנאים הדרושים לכך, אני קובע כי על המשיבים לקיים את הוראות פסק הדין באופן שעליהם לרכוש מהמשיבים את הדלקים עבור תחנת הדלק, באותם תנאים שנקבעו בהסכם 2001.

המזכירות תודיע ליועץ המשפטי לממשלה דבר המאסר על-פי החלטתי זו, בהתאם להוראת סעיף 6(3) לפקודה.

בע"פ 10778/04 משיג פוליצר כנגד גובה הקנס שהושת עליו, ומנגד, עתרה המדינה בע"פ 10778/04 להחמיר בעונש המאסר בפועל שנגזר לו. אפנה, אם כן, לתאור התשתית העובדתית הצריכה לעניין.

בשנת 1999 הוציא שר האוצר את צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) (תיקון), התשנ"ט-1999 (להלן: "צו 1999") בו שונתה הגדרת בנזין חב בלו, ונקבע בו כי "בתוספת [לצוו 1980] בהגדרת "בנזין" במקום "אינה עולה על 205 מעלות צלזיוס" יבוא "אינה עולה על 215 מעלות צלזיוס או שהותר לשימוש ברכב מנועי לפי דין". התיקון הוחל רטרואקטיבית ליום 6.1.94.

כך ארע שבחודש אוקטובר 1998 – מועד פתיחת החקירה נגדה – הגיע חובה של סול לרשויות לסכום בלתי נתפס של כימעט 127,000,000 ש"ח. עוד נטען, כי סול ובעליה אף חטאו בעבירות מירמה כלפי רשויות המס וכלפי בז"ן, בכך שמשכו דלקים מבלי שדיווחו על כך, ותוך העלמת העובדה שההיתר שניתן לסול בוטל, והעובדה שהחל מינואר 1996 לא החזיקה עוד ברישיון יצרן.

הסולר שנמשך מבז"ן, המשיכה והטעימה ההגנה, היה אף הוא פטור מבלו, שכן הוא שימש לצורכי ייצוא ולתדלוק אוניות, ומשכך חלה עליו הוראת סעיף 8 לחוק הבלו, הפוטרת מתשלום בלו על דלקים המיועדים לייצוא.

...

נוכח כל האמור, ואם תשמע דעתי, היינו דוחים ערעור זה. ע"פ 10778/04 ו-ע"פ 10822/04 ערעורו של פוליצר והערעור שכנגד בגדרו של ע"פ 10822/04 טען פוליצר, כי הקנס שנגזר לו הינו מכביד יתר על המידה, ואין בו משום התחשבות במצבו הכלכלי והרפואי.

לאחר בחינתם של כל אלה סבורני כי ההסדר אליו הגיעו הצדדים הנו סביר, ואם תשמע דעתי, הייתי מקבל אותו בשלמותו.

סוף דבר הצעתי לחברי היא אפוא לדחות את ערעורם של ז'ק ורה-סול בע"פ 10778/04 על שני חלקיו, ואת ערעורו של מרדכי בע"פ 10736/04.

השופט י' עדיאל: בפנינו עתירה לביטול צוים להעלאת הבלו על הסולר, שהותקנו על-ידי שר האוצר.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

מבלי שנחווה דעתנו על השאלה האם ועדת הכספים הייתה מוסמכת להאריך את הצו, והאם הארכת הצו משמעה, לפחות במשתמע, גם אישורו, הרי שצו זה הוארך עד ה- 20.7.04, כאשר העתירה הוגשה רק ביום 15.7.04, ובינתיים פג גם תוקפו של צו זה. אין מקום להיעתר גם לבקשה לאסור על ועדת הכספים של הכנסת להתכנס ולדון בצווים להעלאת הבלו על הסולר.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.