מתוך שכך הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבורר, והמערער עתר לביטולו.
עוד טען כי תכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור, שכן, הבורר פסק שעל המערער להשיב למשיב את מלוא השכר והכספים שנגזלו מהשותפות, בעוד שהמערער והמשיב היו שותפים מלאים בשותפות, כך שלכל היותר שומה היה על המערער להשיב למשיב מחצית מהסכומים, שכן את מחציתם הוא זכאי לקבל בהתאם לחלקו בשותפות.
בכל הנוגע לטענה בדבר המנעות הבורר מזימון השמאי לחקירה, והטענה לפיה לא הוכח כי כספי רכישת נכסי המערער מקורם בשותפות בין הצדדים, קבע בית המשפט כי מדובר בטענה ערעורית שאינה יכולה להביא לביטול פסק הבורר.
בנוגע לטענה לפיה פסק הבורר ניתן כעבור ארבע שנים ממועד תחילת הליך הבוררות ובנגוד לקבוע בסעיף טו' לתוספת הראשונה לחוק, קבע בית המשפט כי המערער מנוע מהעלאת טענה כאמור לאור הוראת סעיף 26 (ג) לחוק ולפיה בעל-דין אינו רשאי לטעון כי פסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו. המערער לא רק שלא שמר לעצמו זכות זו, בכתב, אלא שבמכתב המערער לבורר בדבר "ביטול ייפוי כוח" הנושא תאריך 1.11.12, שהועבר לבורר לאחר המועד הקבוע בתוספת לחוק למתן הפסק, לא נטען דבר בעיניין האיחור במתן הפסק, ולא נכתב דבר מטעם המערער באשר לשמירת הזכות להעלות טענה זו. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא מצא שבאי מתן פסק הבורר במועד נגרם למערער עוות דין.
...
איננו מקבלים את טענות המערער.
ראשית, מלשון המסמך עולה בבירור כי מדובר במסמך שנועד לכונן הליך בוררות לפני מר מזעקי:
"הנני להצהיר בזאת, כי אני מקבל עלי כל החלטה של מזעקי עמנואל, בנושא בוררות זו ולא יהיו לי כל טענות בדבר החלטות אשר יתקבלו בכל הנושאים דלעיל".
היינו, מדובר במסמך שברור מתכנו כי מהווה הוא הסכמה להליך בוררות בפני מר מזעקי ואין בעובדה שכותרתו היא "ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע בוררות" בכדי לגרוע מתכנו ונפקותו.
"
התייחסות לטענותיו הנוספות של המערער
מצאנו טעם בדברי המשיב, לפיהם, לאור התנהלות המערער, שבחר במודע שלא לקחת חלק בהליך הבוררות, הוא מושתק כיום מהעלאת טענות הנוגעות הן לעצם הסכמתו להליך והן לאופן ניהולו של הליך הבוררות.
לאחר שמיעת עדותם, קבע, כי התיקון היה זניח ולא שיקף שינוי מהותי, ומשכך, לא מצאנו להתערב בקביעה עובדתית זו.
יתרה מזו, בדיון בפנינו טען בא כוחו של המערער כי כלל פרוטוקולי הבוררות הועברו לידי המערער כשנתיים לאחר עריכתם, היינו, בשנת 2014.
לטעמנו, לאור כל המתואר לעיל, ובעיקר, נוכח העובדה, כי הן הבורר והן הגב' חסקי הבהירו כי התיקון שבוצע משקף את הדברים שנאמרו בפני הבורר, ברי כי לא נגרם למערער עיוות דין כתוצאה מהתיקון האמור ואף בכך יש בכדי לדחות את טענתו.
יתרה מכך, בשונה מעמדת המערער, הכירה הפסיקה בכך שבהליך בוררות רשאים הצדדים להסכים כי מי שהחל כמגשר יוכל אף להפוך לבורר (ראו רעא 4416/09 גבאי אדריכלות ובנין ערים בע"מ נ' א.רובין אדריכלים בע"מ (פורסם 3.9.09)):
"לכך יש להוסיף, כי הצדדים מלכתחילה הסכימו, במסגרת הסכם הגישור, כי אם הליך הגישור לא יצלח, אותו אדם שכיהן כמגשר יתפקד כבורר בהליך. משכך, ברור שההתנהלות בהליך הגישור תהיה ידועה לו וכל מסמכי הגישור יהיו חשופים בפניו. כלומר, הסכמת הצדדים מראש העידה על כך שאין מניעה מבחינתם שהבורר יהיה מודע לכל מה שקרה במסגרת הליך הגישור, במידה וזה האחרון לא יצלח. אמנם, בענייננו, מי שכיהן כמגשר בחר בעצמו שלא להמשיך לכהן כבורר, אולם סבורני כי הרציונאל ממשיך לחול גם על הבורר החליף."
משלא מצאנו לקבל את כלל טענות המערער – דין הערעור להידחות.
