עתירה לביטול פסק דין בעניין לשון הרע במקום העבודה

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 1387-11-14 סע"ש 35079-10-14 05 אוקטובר 2016 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינברג נציג ציבור (מעסיקים) גב' אהובה גנור התובעת: 1. **** שדה ע"י ב"כ: עו"ד שי בבאי ועו"ד אהרון שוורץ הנתבעים 1. משרד החינוך/האגף לכוח אדם בהוראה 2. זהבה טראובה ע"י ב"כ: פרקליטות ת"א באמצעות עו"ד **** פסי 3. פזית נייבידל ע"י ב"כ: עו"ד אופיר ארגמן ועו"ד יורי לוין פסק דין

זה המקום לציין כי עיון בחקירתה הנגדית של התובעת במהלך דיון ההוכחות מעלה כי הודתה כי אכן כתבה פעמיים שהיא לא מוכנה להפגש אלא באמצעות עו"ד וזאת לטענתה בהתייחס לסוגיה של לשון הרע והוצאת דיבה" ר' עמ' 21 שורות 2-4.

עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה בגין לשון הרע:" לא יכול להיות ולו צל של ספק כי ההשמצות הפראיות אשר הופנו על ידי הנתבעות כלפי התובעת ואשר דבר הוצאתן התפשט כמו שריפה בשדה קומים בקרב מורים, תלמידים והורים בבית הספר הן בגדר לשון הרע ,כהגדרתה בחוק." בהקשר לחובת הפרוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פירסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי - "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה (ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל פויכטונגר ב"ע, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בערבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); .

בכל הנוגע לעילות התביעה כנגד הנתבעות 2-3 משנדחה רכיב התביעה בגין לשון הרע ומשמדובר בנתבעות שביצעו את הדברים במסגרת עבודתם לא שוכנענו כי יש עילת תביעה כנגדם.

תוצאת הפגם תלויה בנסיבות המקרה ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, כדברי השופט י' זמיר בפסק הדין בעיניין ד"ר ג'ובראן: "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שניגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין" (בג"צ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177 וכן ראו בג"צ 3486/94 סלימאן ג'בר מסאלחה נ' ועדת התיכנון והבניה פ"ד מח(5), 291).

הלכה פסוקה היא כאשר לא ניתן סעד של אכיפה, תשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין יבוא תחת סעד האכיפה שביצועו בפועל לא הסתייע (ר' עניין רבקה אלישע, פסקה 31;דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה, לא פורסם (1996); עתירה לבג"ץ נדחתה בבג"צ 8505/96 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם (1998)) .

...

לטעמנו, הפגמים שפרטנו במסגרת פסק דין זה אכן מזכים את התובעת בפיצוי אולם משקבלנו גם חלק מטענות הנתבעת אנו סבורים כי פיצוי בגובה של 6 משכורות, הִנו הולם בנסיבות העניין.

( ר' נספחים לתצהיר גב' בקר) התוצאה איפוא כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 64,104 ₪.

כמו כן ישלם הנתבע1 לתובעת הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

בית הדין קיבל את גירסתו של העותר לפיה הוא נפגש לראשונה עם הרב שטיינמן רק במהלך חודש אוגוסט 2005, לאחר שכבר פוטר, וכי באותו מפגש הוא נימנע מלספר לרב על אי-הסדרים הכספיים בבית הספר, לאחר שנועץ ברבנים שהורו לו לא לומר דבר מחשש להוצאת לשון הרע.

משלא נערך לעותר שימוע עובר להחלטה על פיטוריו, ומששוכנע בית הדין כי ההחלטה על הפיטורין התקבלה על ידי הרב גולדשטיין בחוסר תום לב וללא סיבה מוצדקת, הרי שאין מקום ליתן תוקף למכתב הפיטורין שהוצא לעותר – ודינו להתבטל (עמ' 17 לפסק הדין).

לבסוף, לאחר שעמד על הפגמים שנפלו בפיטוריו של העותר, החל מההחלטה להשעותו ללא כל סיבה מתקבלת על הדעת ובתואנות שוא, וכלה בפיטוריו בחוסר תום לב וללא שנערך בעיניינו שימוע ובעיצומה של חופשת שבתון, קבע בית הדין האיזורי כי עניינו של העותר ניכנס לגדר המקרים החריגים בהם אין די בפסיקתו של סעד כספי, אלא יש ליתן סעד של אכיפה אשר יורה על החזרתו של העותר למשרתו בבית הספר "סיני". פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה החינוך העצמאי הביא את השגותיו כנגד פסק הדין לפני בית הדין הארצי לעבודה, וערעורו היתקבל באופן חלקי.

...

לאור כל אלה, אני סבור כי בפסק דינו של בית הדין הארצי לא נפלה טעות משפטית מהותית, שהצדק דורש את תיקונה, ומשכך לא קמה עילה להתערבותנו.

אכן, כאמור, בנסיבות שנוצרו, לא קמה עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי ובסעד שניתן לעותר, אולם מסקנה זו אינה מייתרת את הצורך בעריכתו של בדק-בית יסודי בהתנהלות החינוך העצמאי, ויפה שעה אחת קודם.

לאור כל האמור, ואם תשמע דעתי, אציע לחברי לדחות את העתירה ולהימנע מעשיית צו להוצאות.

העתירה לביטול זכייתה של פרופ' בן-דב בפרס ישראל, מושתתת, בעקרו של דבר, על טענות בשלושה מישורים: ראשית, נטען כי בין פרופ' בן-דב ובין פרופ' שנהר והסופרת רותם היתקיים "קשר בעייתי ופסול", עקב כך שפרופ' בן-דב ופרופ' שנהר חוקרות לאורך שנים ארוכות בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, מאחר שזכייתה של הסופרת רותם בפרס רמת-גן לספרות לשנת התש"ע-2010 התבססה על החלטת ועדת שופטים שפרופ' בן-דב נימנתה עם חבריה, ובשל שבחים הדדיים שפירסמו השלוש זו על זו. בנוסף נטען בעתירה כי נפל פגם בעצם העובדה שהסופרת רותם, שאינה חוקרת ספרות, נימנתה על ועדת השופטים.

העותר מוסיף ומציין כי בגין טענות אלו הגיש לאחרונה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה נגד פרופ' בן-דב ואוניברסיטת חיפה במסגרתה טען להתעמרות במקום העבודה, הוצאת לשון הרע ופיטורין לא חוקיים.

ניסיון העותר ללמוד גזרה שווה מפסק הדין בעיניין מועמדותו של העיתונאי שמואל שניצר ז"ל לקבלת פרס ישראל בתחום העיתונות לא יצלח, מאחר שרב השוני מהדמיון בין עניין זה לבין ענייננו (והשוו לנאמר בבג"ץ 2348/00 סיעת המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית בארץ ישראל נ' שר החינוך, פסקה 4 (23.4.2000); ראו גם: עניין האגודה, פסקה 12).

...

כבר בראשית הדברים יאמר כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה העתירה שלפנינו, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, ועל כן דינה להידחות.

בצד האמור, מציין העותר גם מכתב שנשלח אליו ביום 28.2.2021 מטעם בא כוחה של פרופ' בן-דב, וטוען כי לא היה בו אלא ניסיון השתקה חסר תום לב. העותר הציג את טענותיו אלה לפני שר החינוך, ולאחר שהמענים שקיבל לא הניחו את דעתו, העלה אותן בעתירה שלפנינו, תוך שהדגיש כי התמונה המצטיירת מהן אינה עולה בקנה אחד עם היותו של פרס ישראל "מגדלור של יושרה ומוסריות". לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו למסקנה כי דינה להידחות בלא צורך בתגובת המשיבים.

יודגש עם זאת כי לא בשל מחדל זה נדחית העתירה זו הפעם).

סוף דבר: דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית.

המשיב התגונן מפני התביעה, וטען כי מדובר בזוטי דברים, שנאמרו בעידנא דריתחא, ואשר אינם עולים כדי לשון הרע, ואינם מזכים בפצוי כלשהוא.

הבקשה הנוכחית ביום 5.3.17 הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, במסגרתה עתר לביטול פסק הדין מיום 12.1.17.

עוד נטען שהמבקש ביקר במקום ביצוע העבודה, פיקח על העבודה וביצע תאום עם בעלי מיקצוע אחרים.

אשר לבקשה גופה, מדובר בבטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, ולא בבטול מחובת הצדק, שכן לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמבקש ידע אודות הדיון שהתקיים ביום 12.1.17, כעולה מהמסמכים שצורפו להודעת עו"ד ביידוסי מיום 8.11.16.

לאור האמור יש מקום להורות על ביטול פסק הדין בתביעה שכנגד, ואולם תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב, הן בשל ההתייצבות ביחד עם באי כוחו לישיבה ביום 12.1.17, והן בשל הצורך במתן מענה בבקשה הנוכחית.

...

יחד עם זאת, אין בידי לקבוע, שהתנהלות המבקש בנדון מצביעה על זניחת ההליך או לחלופין על זלזול בוטה בו. אשר לסיכויי המבקש בהליך, המבקש התייחס לכך (אמנם רק בתשובה לתגובת המשיב), וזאת ביחס לטיעוניו במסגרת התביעה שכנגד.

סבורני כי טיעוני המבקש בנדון, לפיהם הוא מילא אחר חלקו בהתקשרות החוזית, מבססים, במידה הנדרשת בשלב זה, טיעוני שבגינם ראוי לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט.

נוכח האמור אני מורה על ביטול פסק הדין בתביעה שכנגד.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9452/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל העותרת: ד"ר סיגל שוורץ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה 3. ד"ר לילך צולר עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה

בית הדין הארצי לעבודה דחה את העירעור בציינו כי לאחר עיון בתיק ובחינת טענות הצדדים, לא נמצא מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האיזורי.

בעניינינו, למקרא התביעה והודעת העירעור שהוגשה על ידי העותרת לבית הדין הארצי לעבודה, ניכר כי העותרת מיקדה את עיקר טענותיה וביססה את הסעד שהתבקש על ידה, על הוראות חוק איסור לשון הרע.

...

לפיכך, לשיטתה, ממילא כל תביעה שתוגש על ידי העותרת בגין האמור בחוות הדעת, דינה להידחות עקב קיומו של מעשה בית-דין.

דין העתירה להידחות על הסף.

נוכח האמור לעיל, ומשנראה כי לא נפלה בפסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי טעות משפטית מהותית, שטעמי צדק מחייבים את תיקונה, העתירה נדחית על הסף.