עתירה לביטול פסק דין בית הדין הרבני הגדול בעניין הסכמות גירושין

לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1387632/1 מיום 02.03.2023 (להלן בהתאמה: בית הדין הרבני הגדול ו-פסק הדין).

לטענת העותרת, התרחשויות אלו מצביעות, לשיטתה, על כך שבתי הדין הרבניים 'כפו' "הסכמה על העותרת – מבלי שזאת האחרונה הסכימה – ולעולם לא הסכימה אליה". בפרט, טענה העותרת כי לא הסכימה לקבל גט בטרם יחולק הרכוש המשותף שבבעלות הצדדים וכי בדומה לכך לא הסכימה "לוותר על מזונות אשה, לוותר על כל הזכויות הכספיות המגיעות לעותרת מכוח פסק דין חלוט מעל מיליון ₪". בתוך כך נטען, כי החלטת בית הדין הרבני האיזורי מיום 12.07.2022 גרמה לעותרת לנזקים כספיים קשים ואף הביאה אותה לכדי פשיטת רגל.

סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד: השפיטה קובע כי בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מוסמך בית משפט זה, בין השאר: "לתת צוים לבתי דין דתיים לידון בענין פלוני לפי סמכותם או להמנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני שלא לפי סמכותם; ובילבד שלא ייזקק בית המשפט לבקשה לפי פסקה זו אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו; ואם לא היתה לו היזדמנות סבירה לעורר שאלת הסמכות עד שניתנה החלטה על ידי בית הדין הדתי, רשאי בית המשפט לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה על ידי בית הדין הדתי ללא סמכות". כפועל יוצא, הלכה היא עמנו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שנתנו בתי הדין הרבניים והתערבותו בהם "תחומה לארבע סוגים כלליים של מקרים: חריגה מסמכות; פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי ומקרים בהם נידרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 1889/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 18 (23.08.2023), והאסמכתאות שם; ראו גם: בג"ץ 5430/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקות 23-21 (07.12.2023)).

לא אחת נפסק כי "טענות נוסח כפייה ועושק בהסכמי גירושין [...] אינם מצדיקים, ברגיל, התערבותו של בית משפט זה, שאינו יושב כערכאת ערעור שלישית על בית הדין הגדול" (בג"ץ 8981/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב, פסקה 9 (08.01.2014)); בדומה לכך נפסק, כי אין הצדקה להתערבות בית משפט זה בשאלה אם אחד מן הצדדים גמר בדעתו להגיע להסכמה מסוימת בפני בית הדין הרבני האיזורי (בג"ץ 5680/11 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי פתח תקוה, פסקה 4 (04.10.2011)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה ובתגובות המשיבים לה, נחה דעתי כי דינה להידחות על הסף וזאת מחמת היעדר עילה להתערבותנו.

בנסיבות אלה, מקום בו הוראות ההסכם ממילא קובעות כי הצדדים יפעלו בהקדם האפשרי להסדרת הגט וכי החל ממועד סידור הגט אין העותרת זכאית עוד למזונותיה, מקובלת עליי גם טענת היועץ כי לא עלה בידי העותרת להבהיר במה קיפחה את זכויותיה קביעת בית הדין הרבני האזורי לפיה הסדרת הגט תיעשה קודם לדיון בטענותיה ביחס להסכם, זאת לבטח כאשר היא היא זו שהגישה את תביעת הגירושין.

סוף דבר העתירה נדחית בזאת; ובנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

]השופטת ע' ברון: לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 13.11.2019, שבגדרו היתקבל ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בירושלים מיום 28.11.2017 (להלן: בית הדין הגדול ו-בית הדין האיזורי, בהתאמה); וכן לביטולן של שתי החלטות שניתנו על ידי בית הדין הגדול לאחר פסק הדין.

נקבע כי ההחלטה בבקשה לסתירת הדין היא בגדר "עינייני סדר ומנהל", ובהתאם לסעיף 8(ב)(4) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 רשאי לידון בה דיין אחד בלבד; ונוסף על כך, מדובר במקרה שבו "רשאי בית-הדין לידון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה", כאמור בתקנה ד(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. טענות הצדדים העותר מבקש כי נורה על בטלותם של פסק הדין בעירעור ושל ההחלטות בבקשה לסתירת הדין ובבקשה לדיון מחדש; וכן כי נצהיר שבית הדין הגדול לא היה רשאי לידון ולהכריע בעינייני נאמנות ובשאלת תוקפו של הסכם הממון שנערך בין הצדדים בהיותם ידועים בציבור, וזאת בהיעדר סמכות עניינית.

המשיבה מוסיפה כי לא פעלה לביטולו של הסכם הממון לאורך השנים כיוון שלא התעורר צורך בכך עד למועד שבו הפך ההסכם לרלוונטי – מועד הגירושין; וממילא בחלוף הזמן מאז כריתת הסכם הממון השתנו ההסכמות בין הצדדים והן שגוברות.

לא זו אף זו, הצדדים קבעו מפורשות בהסכם הגירושין כי בית הדין הרבני "ידון לגבי תוקפו" של הסכם הממון, והעותר הוא שכרך את סוגיית הרכוש בתביעת הגירושין שהגיש לבית הדין האיזורי.

...

בית הדין הגדול נדרש להסכם הממון, נתן דעתו ללשונו ולתכליתו של הסכם זה, והגיע לכלל מסקנה כי מדובר בהסכם החוסה תחת חוק יחסי ממון.

לא מצאנו יסוד שבדין לטענות אלה, ויתרה מכך עצם העלאתן בשלב זה נגועה בחוסר תום לב – שהרי העותר היה נכון לקבל על עצמו את סמכותו של בית הדין הרבני האזורי כל עוד שתוצאת פסק הדין שירתה את עניינו; ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת טענותיו בדבר חוסר הסמכות.

התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף, וממילא נדחית אף הבקשה למתן צו ביניים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2272/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האיזורי באשקלון 3. פלונית עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 15.3.2021 תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשפ"ב (26.01.2022) בשם העותר: עו"ד אליעזר גריסרו; עו"ד לימור גריסרו בשם המשיבים 2-1: עו"ד רפי רכס בשם המשיבה 3: עו"ד דנה גאוי יטיב ][]פסק-דין

בית הדין הגדול ציין כי מדובר בסכום מזונות מינימאלי וכי בית דין קמא הפחית קרוב ל-30% מהסכום אליו התחייב העותר במסגרת הסכם הגירושין.

דיון והכרעה בעניינינו, בית הדין הרבני האיזורי ערך חישוב עדכני והפחית את דמי המזונות החלים על העותר, הן ביחס לסכום עליו הסכימו הצדדים והן ביחס לסכום המינימאלי למזונות בהתאם לרמת ההישתכרות.

...

בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באשקלון מיום 5.6.2020, אשר פסק בעניין חבות העותר במזונות ילדיו.

אשר על כן העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3473/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' כשר כבוד השופטת ר' רונן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. בית הדין הרבני האיזורי באשקלון 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בעיניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ירושלים בתיק 1247788/10 מיום 8.5.2022 בשם העותר: עו"ד מירב אהרון בשם המשיבה 3: עו"ד וסים נאטור ][]פסק-דין

]השופטת ע' ברון: בעתירה שלפנינו, מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) מיום 8.5.2022.

ביום 25.3.2019 התגרשו בני הזוג על פי הסכם גירושין שקבל תוקף של פסק דין במועד זה. הצדדים חלוקים באשר למוסד החינוכי שבו ייטב לבתם הקטינה ללמוד, עקב פיצול בית הספר שבו למדה לשני מוסדות שונים.

בקשתו של האב לפסילת העובדת הסוציאלית שמונתה, בטענה כי אב בית הדין שוחח עמה על התיק ללא הסכמת הצדדים, נדחתה על ידי בית הדין האיזורי בהחלטה מיום 14.11.2021.

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באשקלון (להלן: בית הדין האזורי) מיום 28.11.2021, אשר דחה את בקשת העותר לפסילת ההרכב של בית הדין האזורי שדן בעניינם של העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה).

לא מצאנו כי זכויותיו של העותר קופחו.

התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה על הסף.

ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים.

בתחילת שנת 2020, לאחר שעלו יחסי הצדדים על שרטון, עזב המשיב את הבית שבו התגוררה המשפחה בנס-ציונה; ובחודש מאי 2020 הגיש המשיב תביעה לגירושין בבית הדין האיזורי.

בשולי פסק הדין, מצא בית הדין הרבני הגדול להעיר לעניין אי-עריכת פרוטוקול לדיון המיוחד שערכו דייני בית הדין האיזורי עם הילדים: "היה מקום לכתוב את הדברים ולהשאירם במסגרת חסויה כדי שיוכלו חברי ביה"ד להתרשם ממה שנאמר על ידי הקטינים – אולם נאמנים עלינו דייני ביה"ד האיזורי שהחלטתם ניתנה על פי התרשמותם מהשיחה עם הקטינים ולכן אין מקום לשנות את החלטת ביה"ד". העתירה וטענות הצדדים ביום 17.8.2022, בחלוף למעלה מחודש ימים ממתן פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול וכשבועיים לפני תחילת שנת הלימודים, הוגשה העתירה דנן, בה מבוקש למעשה לבטל את החלטות בתי הדין הרבניים, ולאמץ תחתיהם את המלצות חוות דעת ד"ר כהן.

כמו כן, נטען כי העותרת הגישה עתירתה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב, תוך סילוף והעלמה של חלק מן העובדות הרלוואנטיות, ובראשן העובדה כי עברה להתגורר בעיר יבנה על דעת עצמה וללא הסכמה.

הלכה היא, כי על בתי הדין הרבניים, בבואם להכריע בסוגיות הנוגעות למעמדו וחינוכו של ילד, נדרשים להכריע על פי עיקרון טובת הילד (ראו: בג"ץ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקאות 15–16 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (21.1.2008)).

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות העניין, לא נפגעה מהותית יכולתו של בית הדין הרבני הגדול, ביושבו כערכאת ערעור, להפעיל ביקורת על החלטת בית הדין האזורי.

צירוף טעמים אלו מוביל למסקנה כי, בנסיבות המקרה דנן, לא מתקיימת פגיעה מהותית שמצדיקה את התערבותו החריגה של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים.

העתירה נדחית אפוא, וכך גם הבקשה לצו ביניים.