]השופטת י' וילנר:
עניינה של העתירה דנן הוא בבקשת העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופטת ח' אופק גנדלר, השופט א' סופר, ונציגי הציבור י' רון וע' ליפשיץ) בע"ע 37928-09-16 מיום 17.7.2018.
על רקע זה, קבע בית הדין הארצי כי תוצאת פסק דין קוגן תחול אף על התובעים בתביעת נחמן, ובהתאם נדחה העירעור שהגישו על פסק הדין שניתן בעיניינם, וערעורה של בז"ן היתקבל.
בנוסף, טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין הארצי נעדר הנמקה מספקת, אינו מבוסס די הצורך, ואף מאשר את החרגת המאבטחים מן ההסכמים הקבוציים על יסוד הוראה שלא הוזכרה על-ידי בז"ן.
כמו כן, העותר טוען כי שגה בית הדין הארצי כאשר דחה את עירעורו על החלטת בית הדין האיזורי מיום 8.7.2015, בגדרה נמחק, כאמור לעיל, הסעד הנוגע לתשלום מענק הפיצול מחמת היתיישנות.
הלכה מושרשת היא, והדברים ברורים וידועים, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בכגון דא תחומה אך למקרים בהם נפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי טעות מהותית הנוגעת לסוגיה בעלת חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית, וכאשר שקולי צדק מחייבים היתערבות בנידון.
...
משנדחה הערעור על פסק דין קוגן מכוח התקנה האמורה, הרי שיש בכך משום אימוץ פסק דין זה, על נימוקיו, אל תוך פסק דינו של בית הדין הארצי.
נוכח המקובץ, העתירה דנן אינה מגלה עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי, ולכן דינה להידחות.
לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
