עתירה לביטול פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין שחקני בית"ר ירושלים

לחלופין עתרה המבקשת להורות על סילוק התביעה על הסף בשל היתיישנות וחוסר סמכות עניינית לידון בתביעה.

המשיב עומד על כך כי החלטה אליה הופנה בית הדין על ידי המבקשת כתומכת בטענתה לעיכוב הליכים כאן, בוטלה במסגרת בקשת רשות ערעור, תוך שנקבע כי בית הדין ימשיך לידון בתובענה ולא המוסד לבוררות (ר' סע"ש 57268-08-18 תומר בן יוסף – מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, ניתנה ביום 17.2.2020, בר"ע (ארצי) 39365-03-20, ניתנה ביום 23.11.2020; להלן: "עניין בן יוסף").

בית הדין הארצי אף עמד במסגרת פסק הדין על היחס בין חוק הבוררות לחוק הספורט, כשמסקנת הדברים כפי שנקבעה כבר בפסיקה היא כי דין בוררות לפי חוק הספורט כמוהו כדין בוררות לפי חוק הבוררות, בשינויים המחוייבים מההוראות הייחודיות לחוק הספורט לתקנונים שהותקנו על פיו.

בעיניין בן יוסף ביטל בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האיזורי מטעמים דיונים, עליהם עמד במסגרת פסק דינו (העלאת בקשה על ידי הצד שבקש לעכב את ההליך ועיתוי הבקשה) תוך שהוא מציין: "ומשכך אין לנו צורך להדרש לשאלות לגופו של עניין שנידונו בהחלטת העיכוב ובמסגרת טענות הצדדים, לרבות השאלה האם "בשלה העת" לשנות מההלכה הפסוקה בסוגיות שלפנינו".

בית הדין הארצי שב והפנה להלכה הפסוקה, לפיה ככלל, לא ניתן להתנות על זכויות ממשפט העבודה המגן וכי המקום הראוי לבירור מחלוקות הנוגעות לזכויות אלה היה ועודנו בית הדין לעבודה [ראו בר"ע (ארצי) 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים נ' שוויג, ניתנה ביום 15.12.2009].

אין להרחיב על סמכותו הייחודית של בית הדין שהוסדרה במסגרת סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, כאשר התביעה שבפנינו עניינה בזכויות להן זכאי או לא שחקן במסגרת הסכם עבודה שחתם למול קבוצתו.

...

עם זאת ואף כי סבורים אנו כי יש טעם של ממש בדברים שהובאו בפסיקות השונות שצוטטו בבקשה אשר למגמה להעביר למוסדות השיפוט הפנימיים את מכלול הסכסוכים בין שחקן לקבוצתו - כולל אלו העוסקות בנושאי שכר ותשלומים מכח יחסי עובד מעסיק - לאור הייחודיות שבענף והיכרות הבוררים עם סוגיות ייחודיות לעולם זה, כמו עם ההסכמים המיוחדים החלים במסגרת התקשרות שחקן עם קבוצתו, מצאנו כי נוכח עילות התביעה הסובבות במקרה זה אך סביב משפט העבודה הקוגנטי ואינן חורגות הימנו – כאשר ברור לנו כי אף אלו ייחתכו ויוכרעו לפי הסכם העסקה המיוחד על מכלול נסיבות חתימתו ולא במנותק ממנו – אזי לפי ההלכה הפסוקה, מדובר בתביעה לזכויות ממשפט העבודה המגן, שכאמור ההלכה כעת היא כי אלו אינן ברות בוררות ועל כן אין בידינו לקבל את בקשת המבקשת לעכב את ההליכים כאן תוך הפניית הצדדים למוסד לבוררות.

משזוהי מסקנת הדברים – קרי כי עניינה של התביעה נעוץ במשפט העבודה הקוגנטי – וודאי שאין בידינו לקבל את בקשתה החליפית של המבקשת והיא דחיית התביעה על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר הבקשה, על ראשיה, דינה דחייה.

בפסק הדין אליו הפניתה המבקשת (בר"ע 39365-03-20 תומר בן יוסף נ' מועדון הכדורגל א.ג בית"ר ירושלים (2001) בע"מ(להלן: פרשת בן יוסף)) ביטל ביה"ד הארצי החלטה בעיניין עיכוב הליכים ולא מן הטעם של העדר סמכות אלא מן הטעם כי ההליכים הוגשו בנגוד להוראות החוק שחייבו בנסיבות העניין שכן נקבע לא אחת בפסיקה כי למוסד לבוררות לכדורגל קיימת עדיפות לטפול בנושאים נשוא הסכמי עבודה של שחקנים לאור המאפיינים הייחודיים שבהעסקת שחקני כדורגל, המקצועיות והניסיון.

"בצד הכלל לפיו הכרעה בהוראה קוגנטית בחוק או במשפט לא תובא לבוררות, הכירה ההלכה הפסוקה באפשרות לפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות, לא יבוטל פסק דין של בורר ב"עניין שאינו יכול לשמש הסכם בין הצדדים". בהקשר זה, ציין נשיא בית דין זה, השופט מ' גולדברג (דב"ע נה/ 3-125 אלון בן דור - ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כט 286, 291-292 (להלן: עניין בן דור)).כי "אין המדובר בעקרון נוקשה, ובית הדין רשאי לסטות ממנו בנסיבות המתאימות. יודגש כי בית הדין יחרוג מן הכלל האמור אך בנסיבות חריגות ויוצאות דופן. בנושא בוררות, פסק בית המשפט העליון כי לא תמיד העדר סמכות לבורר תהווה עילת ביטול פסק הבוררות". ובעניין גושן קבעה השופטת א' פרוקצ'יה כי "העקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדיון בזכויות שמקורן ב'חוקי מגן' אינו כלל נוקשה, ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו"(רע"א 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה 426 (להלן: עניין גושן); וראו: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, בעמ' 516.

בבג"צ דיין נקבע כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – ש.ד): האם זכותו של העובד לשכר העבודה יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לבין העובד והאם ניתן למסור הסיכסוך בגינה לבוררות? בעיניין זה קבע בית-הדין הארצי בהחלטתו נשוא עתירה זו כי "אין ספק שהזכות לשכר עבודה עצמו היא זכות במשפט האזרחי, ובתור שכזאת היא בת- בוררות" (ראה גם לב/3-36 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אברהם פלצנר פד"ע ד 267).

...

קביעת הבורר הינה נהירה מנומקת ולא מצאנו מקום להורות על בטלות פסק הבוררות מכוח האמור.

נוכח האמור, נדחות בזאת גם טענות המבקשת לפיהן דין פסק הדין להתבטל מכוח הוראת סעיפים 24 (6) ו-(8) לחוק הבוררות.

נוכח האמור, לעיל דין כל טענות המבקשת לעניין בטלות פסק הבורר להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 29081-10-20 לפני כב' השופט טל גולן התובע: אסף הררי ע"י ב"כ: עו"ד מימון פאר הנתבעת: מועדון ספורט כדורגל בית"ר נהריה ע"י ב"כ: עו"ד אלי בן עזרא ה ח ל ט ה

יודגש, כי ההחלטה בעיניין הפועל ירושלים ניתנה תוך כדי ציטוט פסק הדין בעיניין כץ, וכאשר בית הדין הארצי לעבודה הבהיר, כי פסיקת בית המשפט העליון לא שינתה את מדיניות בית הדין הארצי, כאמור לעיל.

עתירה שהוגשה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי נדחתה ביום 10.1.2021 – בג"ץ 98/21), הבהיר בית הדין הארצי, כדלקמן (סעיפים 5-4 לפסק הדין): "4. דומה כי נקודת המוצא של הצדדים היתה חלות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - החוק), לרבות סעיף 3 שבו, הקובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". סעיף 7 להסכם העבודה שנחתם בין השחקן לחברה ושנוסחו מוכתב לקבוצות ולשחקנים על ידי ההתאחדות (כותרתו: טופס הסכם שחקנים) (להלן - הסכם העבודה) קובע כי חילוקי דיעות "בכל הקשור להוראות הסכם זה, יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות". סעיף 1(ז) לתקנון הבוררות שאליו מפנה סעיף 7 הנ"ל קובע כי "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין". סעיף 8(א) לתקנון הבוררות קובע כי "הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וכלליו שבתוספת לחוק יחולו על הבוררות ....". בנוגע ליחס שבין החוק לבין בוררות מכוח חוק הספורט נקבע בעיניין לוי (דב"ע (ארצי) נז/3-5 לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (עמותה רשומה)‏, פד"ע לב 568 (1999)) כך: "המונחים 'הסכם בוררות' ו'שטר בוררין' שבסעיף 1(ה) לתקנון המוסד לבוררות [בעניינינו סעיף 1(ז) לתקנון הבוררות - הח"מ] אינם מניחים שמץ של ספק לגבי הזיקה המוחלטת של בוררות על-פי התקנון לבוררות על-פי חוק הבוררות. מונחים אלה שאובים מחוק הבוררות ומפקודת הבוררות שקדמה לה, ומשווים את הדיון מכוח התקנון לדיון על-פי הסכם בכתב להעביר סיכסוך לבוררות.

...

כמו כן, בעבר קבעה הפסיקה כי הוראות חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברות על הוראות חוק הספורט, וכך גם יש לפסוק במקרה זה. הכרעת בית הדין בבקשה – לאחר שעיינתי בכלל טיעוני ועמדות הצדדים, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפני בית הדין ביום 21.3.2021, החלטתי הינה לדחות את בקשת הנתבעת.

בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט.

לסיכום – לאור כל האמור דלעיל, בקשתה של הנתבעת למחיקת סעדים מכתב התביעה המתוקן, ולהפנייתם של סעדים אלה לדיון בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, דינה להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 98/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרים: 1. ההתאחדות לכדורגל בישראל 2. מועדון הכדורגל מ.ח ביתר בירושלים (2001) בע"מ 3. מנהלת ליגות הכדורגל המקצועניות בישראל 2014 בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. תומר בן יוסף 3. אריאל הרוש 4. אוהד סיידוף 5. שי חדד 6. רועי זיקרי 7. ברק משה 8. ההסדרות הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת 1: עו"ד אבישי איפרגן בשם העותרת 2: עו"ד רוני מוזסון; עו"ד שני סדוף פרל בשם העותרת 3: עו"ד מוטי ברונשטיין ][]פסק-דין

]השופט י' אלרון: לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן ור' פוליאק, ונציגי הציבור ע' אלטשולר זמני וד' בן חיים) בבר"ע 39365-03-20 מיום 23.11.2020, בגדריו התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים (הנשיא א' אברהמי ונציגי הציבור י' קשי וי' אופנהיים) בסע"ש 57268-08-18 מיום 17.2.2020.

המשיבים 2–7, שחקני כדורגל בעבר ובהווה אשר שיחקו בשורות מועדון הכדורגל מ.ח. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (העותרת 2; להלן: הקבוצה), הגישו נגדה תביעה לבית הדין האיזורי, אשר במרכזה תביעתם לפצויי פיטורים.

בכלל זה, נטען כי לא היה מקום להדרש לטענות המשיבים 2–7 באשר לפגמים פרוצידוראליים שנפלו בהחלטת בית הדין האיזורי, מאחר שאלו לא נטענו בסיכומיהם; כי הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים במועד על ידי נתבע אחר; כי לא היה מקום לבטל את החלטת בית הדין האיזורי מטעמים פרוצידוראליים בלבד, בלי להדרש לסוגיות העקרוניות שהונחו בפני בית הדין הארצי; וכי קביעות בית הדין הארצי לגוף העניין שגויות.

...

דין העתירה להידחות על הסף, אף בלי להידרש לתגובת המשיבים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – תקסד"א) אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי מטרתו של הסעד הזמני היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על מנת להכריע בבקשה לסעד זמני, על בית הדין לבחון האם המבקשת הציגה ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה והאם הסעד הזמני נחוץ לצורך הגשמת המטרה.

סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות) קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בהתאם להלכה הפסוקה, זכויות המוקנות לעובד מכוח משפט העבודה המגן אינן ניתנות לויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר כי אם לבררן במסגרת בתי הדין לעבודה (בר"ע (ארצי) 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים – שוויג (15.12.09)).

באותו עניין נדחתה עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ובו נפסק כי "אין ספק שהזכות לשכר עבודה עצמו היא זכות במשפט האזרחי, ובתור שכזאת היא בת- בוררות". ביחס לפצוי הלנת שכר מכח חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 נפסק כי המדובר בזכות שמקורה בחקיקת מגן ולפיכך היא אינה יכולה לשמש נושא להסכם בין המעסיק לבין העובד.

לאור אופיו העונשי של פיצוי זה, קובע סעיף 18 לחוק כי בית הדין רשאי להפחית את שיעור הפצוי או לבטלו מהטעמים המצוינים בסעיף ושאינם בגדר "רשימה סגורה" (ע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ - יעקוב (קובי) מרדכי (28.08.17)).

נוסיף, כי לא מצאנו הצדקה להורות כי ההליך בשלמותו יתברר בבית הדין לעבודה כאשר ליתר הטעמים שצוינו לעיל מתווסף האנטרס הצבורי בהפחתת העומס על בתי המשפט (ע"ע (ארצי) 73/08 יהלומי מסיקה צ'ינו ובניו – עראקי (14.09.09); סע"ש (ירושלים) 586-04-20 עמית בן שושן - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (21.01.21)).

באשר לטענת המבקשת לפיה היא אינה בעלת דין בפני המוסד לבוררות, הרי שלדידנו המדובר בטענה שהיה מקום להעלותה בפני הבורר ולא במסגרת בקשה זו. כאמור, התקנון חל על "כל הקבוצות הרשומות או שהיו רשומות באיגוד ועל השחקנים הרשומים..." (סעיף 1ג לתקנון).

...

סוף דבר בשל מכלול השיקולים שפורטו בהחלטה, הן בהיבט הערכת סיכויי התביעה והן בהיבט מאזן הנוחות, לא מצאנו כי אלה נוטים לטובת המבקשת ועל כן איננו נעתרות לבקשה לעיכוב הליכי הבוררות.

הואיל והבקשה נדחתה לגופה, לא מצאנו להכריע במסגרתה בבקשת המשיב 5 לסילוק על הסף של ההליך וזו תדון במסגרת ההליך העיקרי, ככל שנידרש לכך.

אשר למשיב 4, משתגובתו הוגשה באיחור, ללא קבלת רשותו של בית הדין, לא מצאנו אף לפסוק הוצאות לזכותו.