עתירה לביטול פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין פיטורי עובד

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ק 50149-06-21 לפני: כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה גורין נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן המבקשת הסתדרות העובדים הלאומית ע"י ב"כ עו"ד רוית קרן רוזין, עו"ד בטי מצר לוי ועו"ד רן קונפינו המשיבה חברת גיל קאר מערכות (98) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עינת כרמי ברק ועו"ד מורן לנטוש פסק דין

על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 6915/21), שבגדרה התבקש בג"ץ להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם ההחלטה שניתנה באותו עניין על ידינו, שבגדרן נקבע שהעובדים המתנגדים ימחקו מההליך המתנהל לפנינו.

על כן, פסולות ואסורות פעולות כגון אלה: הפעלת לחץ וכפייה על עובדים לבטל חברותם באירגון העובדים; פיטורים של פעילים בהתארגנות וחברי ועד, מחמת פעילותם ומעורבותם בהתארגנות; הרעת תנאי עבודה לרבות העברה לתפקיד נחות יותר; אפליה או פיטורי עובדים בגין היותם חברים באירגון עובדים וכיוצ"ב".

אשר להוצאות בעיניינם של העובדים המתנגדים, אמנם ההסתדרות הלאומית צרפה אותם להליך, אך בהמשך לכך הם אלו שעמדו על כך שהם צד להליך ואף הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ועתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. על כן, אין צו להוצאות גם בעיניינם.

...

דין כל טענות החברה אשר לפגמים שנפלו בעניינו של ההסדר הדיוני – להידחות.

לסיכום ההסתדרות הלאומית היא הארגון היציג בחברה, ועל החברה להמשיך לנהל משא ומתן עמה בהתאם להוראות חוק הסכמים קיבוציים.

לעניין ההוצאות, לאחר ששקלנו, מחד גיסא את התנהלותה של החברה ותוצאות ההליך, ומאידך גיסא את התנהלותה של ההסתדרות הלאומית, אנו סבורים כי במקרה דנן, ובהתאם לנהוג בהליכי סכסוך קיבוצי, אין לתת צו הוצאות למי מהצדדים.

יודגש, כי ההחלטה בעיניין הפועל ירושלים ניתנה תוך כדי ציטוט פסק הדין בעיניין כץ, וכאשר בית הדין הארצי לעבודה הבהיר, כי פסיקת בית המשפט העליון לא שינתה את מדיניות בית הדין הארצי, כאמור לעיל.

עתירה שהוגשה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי נדחתה ביום 10.1.2021 – בג"ץ 98/21), הבהיר בית הדין הארצי, כדלקמן (סעיפים 5-4 לפסק הדין): "4. דומה כי נקודת המוצא של הצדדים היתה חלות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - החוק), לרבות סעיף 3 שבו, הקובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". סעיף 7 להסכם העבודה שנחתם בין השחקן לחברה ושנוסחו מוכתב לקבוצות ולשחקנים על ידי ההתאחדות (כותרתו: טופס הסכם שחקנים) (להלן - הסכם העבודה) קובע כי חילוקי דיעות "בכל הקשור להוראות הסכם זה, יובאו להכרעת בורר שימונה מכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות". סעיף 1(ז) לתקנון הבוררות שאליו מפנה סעיף 7 הנ"ל קובע כי "דין תקנון זה כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין". סעיף 8(א) לתקנון הבוררות קובע כי "הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, וכלליו שבתוספת לחוק יחולו על הבוררות ....". בנוגע ליחס שבין החוק לבין בוררות מכוח חוק הספורט נקבע בעיניין לוי (דב"ע (ארצי) נז/3-5 לוי - היתאגדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד (עמותה רשומה)‏, פד"ע לב 568 (1999)) כך: "המונחים 'הסכם בוררות' ו'שטר בוררין' שבסעיף 1(ה) לתקנון המוסד לבוררות [בעניינינו סעיף 1(ז) לתקנון הבוררות - הח"מ] אינם מניחים שמץ של ספק לגבי הזיקה המוחלטת של בוררות על-פי התקנון לבוררות על-פי חוק הבוררות. מונחים אלה שאובים מחוק הבוררות ומפקודת הבוררות שקדמה לה, ומשווים את הדיון מכוח התקנון לדיון על-פי הסכם בכתב להעביר סיכסוך לבוררות.

כך למשל, בעיניין גוטרמן המפורסם ציין בית הדין הארצי, וביחס לחובת המעסיק לקיים שימוע לעובד (ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448), כי "הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה". ראו גם בעיניין הפועל באר שבע, שצוטט דלעיל: "תובענותיהם של המשיבים 2 ו - 3, הן לזכויות קוגנטיות מכח חוק פצויי פיטורים. לעניין זה נפסק כי אף חילוקי דעות בדבר נסיבות הפיטורים או ההתפטרות, אינם ברי בוררות (דב"ע לח/87-3 יאיר שבס - בנק הפועלים, פד"ע י 62, ובג"צ דיין הנ"ל). תובענתו של המשיב 1, נסובה אף היא ברובה, על זכויות מכח חקיקת מגן". כלומר, התביעה בגין פיטורים שלא כדין, אף היא אינה בת-בוררות.

...

כמו כן, בעבר קבעה הפסיקה כי הוראות חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברות על הוראות חוק הספורט, וכך גם יש לפסוק במקרה זה. הכרעת בית הדין בבקשה – לאחר שעיינתי בכלל טיעוני ועמדות הצדדים, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפני בית הדין ביום 21.3.2021, החלטתי הינה לדחות את בקשת הנתבעת.

בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט.

לסיכום – לאור כל האמור דלעיל, בקשתה של הנתבעת למחיקת סעדים מכתב התביעה המתוקן, ולהפנייתם של סעדים אלה לדיון בפני המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל, דינה להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 57789-06-21 רבינוביץ נ' אברהם 17 אוקטובר 2021 לפני כב' השופטת י. שבח, סג"נ מבקש חיים יואבי רבינוביץ ע"י ב"כ עוה"ד יחיאל וינרוט, שמואל הקר ויהודה רוזנגרטן משיב עזרא אברהם ע"י ב"כ עוה"ד רן שפרינצק ועמיחי וסרטיל פסק דין

עתירה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 09.05.2021 ע"י הבורר רו"ח מיקי בלומנטל בסכסוך שבין שני רואי חשבון השותפים במשרד ראיית חשבון מאז שנת 2008.

אכן, "העקרון המשפטי אשר חייב להדריך אותנו הוא זה: מקום שחוק מגן יוצר זכות שאינה יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים (ועל כן גם אינה בת בוררות), אף קיומו של תנאי מוקדם המהוה יסוד לקיומה של אותה זכות אינו יכול לשמש נושא להסכם (ועל כן אף לא לבוררות) בין הצדדים, אם הסכם כאמור עשוי להכשיל את המגמה החקיקתית העומדת ביסוד יצירת הזכות עצמה, או מגמה חקיקתית רלבאנטית אחרת" (בג"ץ 289/79 ד"ר לילי דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ''ד לד(3) 820, 824).

לאמור, שאלות שעניינן בעצם קיומם של יחסי עבודה, או בהתרחשות ארוע המגבש זכות מגן (כגון מחלוקת האם נתוק היחסים נעשה עקב פיטורין ע"י המעביד או התפטרות של העובד) - אינן כשירות להכרעה בבוררות שכן "...מסירת הסיכסוך בדבר קיומו של התנאי המוקדם להכרעת בורר, תכריע בנסיבות העניין את זכאותו של העובד לקבלת הזכות הקוגנטית שעמדה על הכף" (ע"ע (ארצי) 234/08 מועצה דתית מרום הגליל נ' אלבז, פסקה 6 לפסק דינו של הנשיא אדלר, ניתן ב-16.08.2009).

המסמך האחד נושא את הכותרת "כתב מינוי בורר", בו ננקב שמו של הבורר, כמו גם הוראות שונות באשר לאופן ניהול ההליך תוך הציון כי "הצדדים חתמו על כתב מינוי זה לאחר שהבינו את המשמעויות שלו, לרבות באמצעות היתייעצות עם באי כוחם"; והשני, תחת הכותרת "הצעת היתקשרות בהמשך לכתב מינוי בורר" בו מיפרט הבורר בין השאר את "תאור ותכולת העבודה", שהם "בדיקת/הערכת היתחשבנות בין הצדדים, מיום 1.1.2008 ועד למועד פסק הבוררות. דיון וקביעה לגבי הסדרת הפרישה של רו"ח רבינוביץ ותנאיה. הכנת מיסמך פסק הבוררות" (להלן- הצעת ההיתקשרות) (הדגשת הח"מ).

...

פסק הבוררות המשתרע על פני 17 עמודים והכולל נספח בן 2 עמודים, מכריע בשלוש סוגיות מרכזיות: האחת, החשבונאית, לגביה נקבע כי: "עבור השנים 2008 עד וכולל 2018, על 'עזרא' [המשיב] לשלם ל'חיים' [המבקש] סך של 173 אלפי ₪, לא כולל מע"מ"; השנייה, מעמד המשיב במשרד רואי חשבון אברהם בכר ושות' שבירושלים, לגביה נקבע כי "אני מקבל את עמדתו של 'עזרא' לפיה מבחינה כלכלית הוא אינו שותף במשרד אברהם בכר ושות' החל ממועד תחילת השותפות (2008) אף שהמניות הועברו רק בשנת 2018... בהתאם לפסק ביניים מיום 5 בינואר 2021, נקבע על ידי כי החל מיום 1 בינואר 2021 כל 'תיקי ירושלים' שהעבודה בהם מבוצעת על ידי השותפות, יועברו לטיפול מלא במשרד השותפות לרבות ביצוע מלוא הביקורת, חתימה על הדוחות, ניהול השעות וגביה. באותו מועד יתבצע סיום העסקתו של 'עזרא' על ידי אברהם בכר ושות'. נכון למועד פסק זה ובהתאם למידע שנמסר לי, העברת תיקים אלו כבר בוצעה"; והשלישית, היא הכואבת למבקש, היפרדות השותפים, לגביה נפסק כי "בעניין פרישת 'חיים'... 'חיים ימשיך להיות שותף במשרד עד ליום 3 בדצמבר 2021..." יחויב להגיע למשרד בתדירות שאינה נופלת מאחת לשבוע ולהעביר למשיב את "התחומים שנותרו בטיפולו"; "לאחר מועד פרישתו זה של 'חיים'... ובכל אחת משנת 2022, 2023 ו-2024 ישולם ל'חיים' 25% ממחזור ההכנסות הכולל של השותפות (לרבות בגין המחזור המלא 'בתיקי ירושלים)", תוך שיוקצו למבקש משרד ושירותי מזכירות בסיסיים.

התוצאה התוצאה היא שהבקשה לביטול פסק בוררות נדחית, ובהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות – פסק הבוררות מאושר בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5148/18 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון העותר: אור שחם נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. קסטרו מודל בע"מ ובעניין: היועץ המשפטי לממשלה היתנגדות לצוו על תנאי תאריכי הישיבות: כ"ב בחשון התש"ף (20.11.2019) ט' בכסלו התשפ"א (25.11.2020) בשם העותר: עו"ד משה וקרט; עו"ד רונן בן צבי בשם המשיבה 2: עו"ד אפרת דויטש; עו"ד שמרית נוי; עו"ד מיכל רובינשטיין-נגרי בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד דנה מנחה ][]פסק-דין

היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך; ולאחר דיון בעתירה ניתן ביום 12.12.2019 צו על תנאי, המורה לקסטרו ליתן טעם "מדוע לא יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מושא העתירה, וההליך יוחזר לבית הדין לעבודה לדיון באישור התובענה הייצוגית". משהוגש תצהיר תשובה מאת קסטרו, ונערך דיון בהתנגדות לצוו על תנאי, אנו נדרשים להכריע בעתירה.

בית הדין ציין כי בעיניין זה נקודת המוצא היא הוראת סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה), הקובעת שלעניין גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית יש להביא בחשבון את "כל התוספות שמעסיק משלם לעובדו". בהחלטה הובהר כי "על פי ההלכה הפסוקה, יש לפרש הוראת חוק זו בצורה מרחיבה, באופן המביא בגדר 'השכר הרגיל' בונוסים ותוספות מותנות, לרבות תוספות שאינן מובאות בחשבון לצורך פצויי פיטורים" (שם, פסקה 16).

...

ככל שיתברר בסופו של דבר כי זכויותיהם של חברי הקבוצה קופחו – אין להלום גישה שלפיה הם ייוותרו ללא פיצוי רק בשל מורכבות החישוב.

סיכומו של דבר – גם הצורך בחישוב פרטני סבוך, אין בו בנסיבות המקרה כדי למנוע את אישור התובענה כייצוגית.

חלף זאת, בית הדין הארצי קבע כי אין לנהל את התביעה כייצוגית מחמת שסבר שלא מתקיימים שניים מהתנאים שבסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות – ואולם הגעתי לכלל מסקנה כי בקביעה זו נפלה טעות מהותית המחייבת התערבות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 751/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותר: שלום רוזנברג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת 3. נציבות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 4. גיוון אימג'ינג בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יצחק ריינפלד; עו"ד יובל ריינפלד ][]פסק-דין

ביום 18.2.2018 הגיש העותר תביעה נגד החלטת החברה לפטרו, וביום 1.11.2018 דחה בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (השופטת א' יעקבס) את התביעה בקובעו כי ההחלטה על ביטול תקן הקב"ט ופיטורי העותר התקבלה תוך בחינת שיקולים עינייניים, ובעיקר בשים לב לכך שעבודת העותר כקב"ט הצריכה ממנו לעבוד בהקף של 20% משרה בלבד (להלן: פסק דינו הראשון של בית הדין האיזורי).

לטענת העותר, בפסק דינו השני של בית הדין הארצי נפל בית הדין לכלל טעות, בכך שסטה מן ההלכה אשר נקבעה בע"ע 61235-02-17 קופולק (1949) בע"מ נ' חננשוילי (16.10.2018) (להלן: עניין קופולק), שם נפסק כי: "ככל שהמעסיק סבור שאין כל אפשרות מעשית ליישם את ההגבלות שנקבעו על ידי הרופא התעסוקתי במקום העבודה, מאחר שההגבלות נוגעות לכשירות טבועה ו/או אין כל התאמות שניתן לבצע ו/או ההתאמות מהוות נטל כבד מדי ו/או אין כל תפקיד חלופי מתאים אחר, גם לאחר ביצוע התאמות בתפקיד החלופי - מצופה מהמעסיק שלא להסתפק בכך, אלא לבדוק ולאתגר את הנחותיו באמצעות חוות דעת של גורם מקצועי מתאים, שיש לו מומחיות וניסיון בהשמת עובדים עם מוגבלויות ובביצוע התאמות" (עניין קופולק, פסקה 69).

...

הצדדים נתנו הסכמתם להצעה זו, ובהתאם, ביום 26.12.2021 ניתנה החלטת בית הדין הארצי בעניין מינוי מומחית מטעם בית הדין, בזו הלשון: "בהמשך להסכמת הצדדים בדיון מיום 7.12.21 על מינוי מומחה, אנו קובעים כי תמונה גב' רוני גנים, כמומחית מטעם בית הדין לבדיקת אפשרות שילובו של המערער בעבודה במשיבה וההתאמות הנדרשות לצורך כך כמתחייב מהוראות החוק". בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לטיב ההסכמה שניתנה על ידם, ולהלימתה לתוכנה של ההחלטה דלעיל.

עוד טוען העותר כי הותרת פסק הדין של בית הדין הארצי על כנו תביא ליצירת "סטנדרט כפול לחוק השוויון" הפוגע "באופן חוקתי מובהק באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות ומייצר לקונה משפטית". הנני סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו, וזאת מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.