עתירה לביטול פסילת רישיון נהיגה והתניית חידושו במבחן עיוני

עתירה כנגד החלטת רשות הרשוי מיום 29.1.12 לפסול את העותר מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 3 חדשים והתניית חידושו בבצוע אמצעי תיקון שהוטלו עליו (שני קורסי נהיגה נכונה – בסיסי ומתקדם) וכן בעמידה במבחן עיוני.

עיכוב ביצוע פסילת רישיון הנהיגה של העותר - בטל.

...

במכלול המפורט לעיל, ומשלא מצאתי כי נפל בהחלטת הרשות פגם או חריגה כלשהיא ממתחם הסבירות, נדחית העתירה.

העותר ישלם הוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪.

ביום 18.8.2015 הגיש העותר בקשה לקבלת רישיון נהיגה בדרגה E (רכב גורר או תומך), שבעקבותיה הופנה לבצוע מבחן עיוני ומבחן מעשי בהתאם לדרישות רשות הרשוי (העותר צירף את הבקשה ואישור בדיקות רפואיות כנספח 2 לעתירה).

עוד טוען העותר כי ההחלטות על ביטול רישיון הנהיגה מסוג C בו החזיק (כמו גם 1C ו-3D לגביהם חזרה בה רשות הרשוי מהביטול), ניתנה מכוח סעיף 51 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), אולם סעיף זה, כך לטענתו, עוסק במי שאינם רשאים לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי, בעוד שרישיונו של העותר נפסל בשל העובדה שאינו תושב ישראל.

לטענת רשות הרשוי נתון לה שיקול דעת רחב מכוח סעיף 4 לתקנות התעבורה המעניק לרשות הרשוי שיקול דעת במתן רישיון נהיגה, חידושו, התניית תנאים בו, התלייתו וביטולו.

...

לאור כל האמור לעיל, העותר אינו נכלל בהגדרת תושב לעניין תקנות התעבורה.

כך גם אשר לרישיון מסוג E. אין מחלוקת כי העותר נכנס להוצאות על סמך החלטת רשות הרישוי להפנותו לקורס נהיגה, מבחנים ובדיקות, אולם, לא ניתן לתקן זאת במתן רישיון מסוג E. לבית המשפט המנהלי אין סעד אחר שניתן להושיט לעותר לעניין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העתירה : לפניי בקשת למתן צו ביננים, במסגרת עתירה מנהלית מיום 12/12/13 (להלן:"העתירה"), בה מתבקש ביטול החלטתה של המשיבה לפסילת רישיון הנהיגה של העותר, בהתאם לתקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") ולאחר שהמבקש צבר 38 נקודות לחובתו בגין עבירות תנועה שביצע (להלן:" החלטת הפסילה").

אמצעי התיקון אשר הוטל על העותר, בגין הנקודות שנצברו לחובתו, הנו פסילת רישיון הנהיגה שלו למשך 3 חודשים והתניית חידוש הרישיון בעמידתו בבחינה העיונית, בהתאם לתקנה 205 לתקנות (להלן:"אמצעי התיקון").

...

דיון והכרעה : לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורתני, כי בנסיבות הענין ולאור הוראת תקנה 551(ב) לתקנות, יש להיעתר לבקשה וליתן למבקש צו ביניים כבקשתו.

לאור כל האמור לעיל ניתן בזאת צו ביניים, המורה למשיבה לחדש את תוקף רישיון הנהיגה של המבקש ולהימנע משלילת רישיונו, בשלב זה - מהיום עד למתן החלטה בעתירה גופה, או עד למתן החלטה שתורה אחרת.

לטענתו, פנה בחודש 10/2012 למשיבה, הואיל שבאותו מועד פג תוקף רישיון הנהיגה שלו והוא ביקש לחדשו, או אז נגלה לו עניין ההגבלה בהוצל"פ. הוא טען כי גם המשיבה לא שלחה לו הודעה על כך. מיד לאחר שנודע לו על כך, הגיש בקשות להוצל"פ לביטול ההגבלה וזו בוטלה ואז פנה שוב למשיבה ב- 28/01/13 וזו הטילה את התנאים של מבחן עיוני וקורס רענון, נושא עתירה זו. לטענתו, לו היה נודע לו מלשכת ההוצל"פ או מן המשיבה על ההגבלה, היה פונה מיד בבקשה להסרת ההגבלה ולא מסתכן בנהיגה שהייתה יכולה להביא לפסילת רישיונו.

...

משכך ומשבפועל המשיך בשל כך העותר ממילא לנהוג במכוניתו והדבר לא גרע מניסיונו, וכמו כן שלילת הרישיון לא נעשתה מטעמים תעבורתיים כגון עבירה על דיני התעבורה, סבורני כי אין לזקוף לחובת העותר ולהביא בחשבון את כל התקופה שבה לא ידע על שלילת רישיונו.

אשר על כן, מתקבלת העתירה ומבוטלים התנאים שהתנתה המשיבה בחידוש הרישיון.

נוכח העובדה כי מדובר בהליך קצר שהתקיים בפניי ולעניין ההוצאות אני מחייב את המשיבה לשלם לעותר הוצאות בסכום כולל של 3,000 ₪.

המניע להגשת כתב האישום הוא בכך שהוגשה נגד המדינה עתירה מנהלית מטעם עמותת "רגבים" שהיא עמותה ימנית, המעוניינת בבצוע פעולות הריסה בדהמש ממניעים אידיאולוגיים.

לפיכך, יש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. המועצה האזורית "עמק לוד" מתנערת מאחריותה לכפר דהמש ואף הגיעה לסיכום עם עריית לוד, לפיו יועבר הכפר לשטח שיפוטה של לוד.

הכרעה קיומו של משפט אחר באותו עניין לצורך בחינת הטענה יש לברר האם כתב האישום בתיק השני, עוסק ב"אותו העניין" שאליו מתייחס כתב האישום שבפניי, או שמא קיים הבדל בין השניים, כטענת ב"כ התביעה.

העבירה של ניהול עסק ללא רישיון היא עבירה נמשכת ומתחדשת, שכן החוק קובע בגינה עונש נוסף לכל יום שנמשכה העבירה (קדמי, על סדר הדין בפלילים 2009, חלק שני א', עמ' 1308).

הגשת כתב האישום למרות העידר אכיפה בדהמש: כבר נפסק פעמים רבות כי טענות שונות המצויות בפי נאשמים כנגד היתנהלות הרשות, אין מקומן בהליך הפלילי שלא לזאת הוא נועד, לא בסדרי הדין הנוהגים בו ולא במהותו (בג"צ 3326/05 סנצ'ו נ' בית המשפט לעניינים מקומיים רמת השרון, נבו מיום:20.4.05; ע"פ (ת"א)80074/99 ג'רבי נ' מד"י, נבו מיום: 9.3.00).

עוד יצוין, כי אין להתנות פסלות האפליה אך ורק בהוכחת היותה מכוונת וזדונית, שכן אז יידרש מהנאשם לעמוד בנטל ראייתי מוגבר שקשה עד מאוד להשגה, מה גם שיתכן שפעולת הרשות – בתום לב יסודה (י' נקדימון, שם, עמ' 355; ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 813-814).

...

לנוכח האמור, בקשתו של ב"כ הנאשמים, לקבל הנתונים אודות האכיפה בכפר דהמש, היא בקשה לגיטימית וסבירה, אשר יש להיענות לה. סוף דבר דחיתי את שלוש הטענות המקדמיות הראשונות שהעלה ב"כ הנאשמים.

אני מקבלת את בקשת ב"כ הנאשמים לעניין המידע הנדרש לו. לפיכך, אני מורה לתביעה למסור לידי ב"כ הנאשמים נתונים אודות 5 השנים האחרונות, לפי הפירוט שלהלן: כמות התיקים שהועברו לתביעה בגין עבירות רישוי עסקים בדהמש.

המזכירות תעביר החלטתי זו לב"כ הצדדים, בפקס ובדואר.