עתירה לביטול עיקולים והצהרת בעלות ברכב גנוב

מצלמות האבטחה במקום הראו כי ביום 21/01/19 נגרר הרכב מהחניון באמצעות גורר, ולפיכך הגישה המבקשת תלונה למשטרת ישראל אודות גניבת הרכב.

במסגרת התובענה, עתרה המבקשת ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד המשיב ומשטרת ישראל, על-פיו תמנע המישטרה מלמסור למשיב את הרכב.

עם זאת, דוקא בשל כך שהמשיב לא קיבל את הרכב לחזקתו בעת רכישתו, לכאורה, הדעת נותנת כי היה עורך הסכם כתוב לענין זה. כך גם תמוהה רכישת הרכב ללא מפתחותיו, מבלי אפשרות לבדוק את הרכב כנגד תשלום בסכום לא מבוטל של 128,000 ₪, כטענת המשיב עצמו.

המשיב הצהיר כי ברשותו תמונות הרכב כפי שהיה בחניון קודם לרכישתו, המעידות על בדיקתו החיצונית את הרכב, אך, הגם שאפשרתי למשיב להגישן לאחר הדיון שנערך במעמד הצדדים, הוא לא עשה כן עד כה. כך גם תמוה מדוע בחר המשיב להעביר בחלוף יומיים בלבד את הרכב על שם צד ג' אחר, ולאחר מכן שב והעבירו לשמו בשנית.

לפיכך אני מורה על רישום הבעלות ברכב על שם המבקשת במשרד הרשוי ומחיקת רישום כל עיקול שהוטל על-ידי מי מהמשיבים 2-4 על זכויות המשיב 1 ברכב.

...

סבורני כי המבקשת עמדה בנטל זה. כאמור, המבקשת רשומה כבעלים של הרכב החל מחודש 03/18.

לאור האמור, אני מקבלת את תביעת המבקשת.

לפיכך אני מורה על רישום הבעלות ברכב על שם המבקשת במשרד הרישוי ומחיקת רישום כל עיקול שהוטל על-ידי מי מהמשיבים 2-4 על זכויות המשיב 1 ברכב.

לאחר שנערך דיון במסגרת אותו הליך ולאור המלצת המותב שדן אותה עת בתיק, עתרה התובעת למחיקת הליך המרצת הפתיחה וביקשה להמשיך בהליכים בתביעה הכספית דנן.

להבטחת פרעון ההלוואה, משכן גרינברג לטובת התובעת את זכויותיו ברכב מסוג פג'רו ובמסעדת "טייפה 2010". ביום 05/08/13 ולבקשת גרינברג, בוטל המישכון על הפג'רו ובמקומו נרשם מישכון על הרכב נשוא תביעה זו. לאחר שגרינברג לא הצליח לעמוד בפרעון ההלוואה עד למועד הפרעון המוסכם, 12/10/13, הוסכם כי גרינברג יעביר את הבעלות במאזדה על שם התובעת, וכך אכן נעשה ביום 04/11/13.

בהקשר זה העיד פקיד הנתבעת כי אומנם איננו זוכר את המקרה הספציפי של העברת הבעלות ברכב נשוא תיק זה, אך העיד כי שימש בתפקידו האמור בסוכנות ביישוב "חורה" משך למעלה משלוש שנים ופעל בהתאם לתקנות התעבורה ולנהלים שחייבו אותו אותה עת. הוא הצהיר כי שירותי הרישום מתבצעים בהתאם לנוהל עבודה מוגדר שנקבע על-ידי משרד התחבורה וצורף לתצהירו.

כן הבהיר כי מחשביה של רשות הרשוי אינם מחוברים למערכת רשם המשכונות וכי במערכות משרד הרשוי רשומים עיקולים על כלי הרכב.

יש להעיר כי בהודעה לצד ג' אין כל ביסוס נוסף לטענה כאילו צד ג' פעל במרמה או גנב את הרכב, ואף הנתבעת זנחה בסיכומיה כל טיעון ביחס אליו.

...

לאור כל האמור, התובעת לא הוכיחה טענתה למירמה ו/או רשלנות בהעברת הרישום ברכב על-ידי הנתבעת משם התובע לצד ג', וממילא לא הוכיחה את סכום תביעתה.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

כפועל יוצא, נדחית ממילא ההודעה לצד ג'.

ביום 11/7/19, הגישו המבקשים לבית-משפט קמא תובענה למתן פסק-דין הצהרתי, על דרך המרצת פתיחה ועתרו כי בית-משפט קמא ייתן פסק דין הצהרתי, לפיו הרכב נשוא הדיון הוא בבעלות המבקש מס' 1, וכן להצהיר שהעברת הבעלות על הרכב על שמו של המשיב מס' 1 נעשתה תוך זיוף חתימתו של המבקש מס' 2 ו/או בתחבולה, וכי העברת הבעלות על שמו של המשיב מס'1 נעשתה שלא כדין ובחוסר תום לב, ודינה להתבטל תוך החזרת הרישום על שמו של המבקש מס' 2.

בהתאם לזיכרון דברים, סוכם שהבעלות על הרכב הנ"ל תועבר לאחר תשלום מלוא התמורה והדבר אכן היתרחש ביום 1/2/19, כשהמבקשים מציינים שהרכב היה מעוקל עד סוף ינואר 2019 ומשבוטל העיקול שולמה יתרת התמורה למר חמדי.

ברי, כי החלטתו של בית-משפט קמא אינה קובעת דבר באשר לזכויות של מי מן הצדדים ברכב נשוא המחלוקת, אלא נועדה כדי למנוע נזקים כבדים שיכול ויהיו בלתי הפיכים, אשר עלולים להגרם מחמת גניבת הרכב או גרימת נזק לרכב (בהיעדר ביטוח) או מחמת ירידת ערך של הרכב, ומה גם שעולה מדברי המבקש מס' 1, כי אינו עושה שימוש ברכב (עמ' 10 רישא לפרוט').

...

ככלל, יש ממש בטענתם זו של המבקשים, ואולם רשאי בית-המשפט בנסיבות חריגות להיעתר גם לבקשתו של נתבע לסעד זמני.

לא למותר להוסיף, שדומה כי בהתחשב בעובדות כפי שהתבררו בפני בית-משפט קמא בישיבת 4/2/20, באשר להעדר ביטוח לרכב (שגם לא הוסדר בחלוף התקופה שקצב בית-משפט קמא למטרה זו) והחשש מפני ירידת ערכו של הרכב שהוא רכב יוקרתי, המסקנה בדבר מינוי כונס נכסים זמני הייתה בבחינת הכרח בל יגונה, ומה גם, שבית-משפט קמא נתן הוראות ברורות ומפורטות המותירות בידיו את הפיקוח על כל המהלכים אותם קבע: השמת הרכב במשמורת בטוחה, עריכת ביטוח מקיף לרכב, פרסום המכונית למכירה למרבה במחיר והבאת ההצעה הגבוהה ביותר שתתקבל לאישורו של בית-המשפט, כשאישור בית-המשפט יהווה תנאי לביצוע המכירה והעברת הבעלות במכונית, וכמו כן, חיוב כונס נכסים הזמני בהגשת דין וחשבון בדבר ביצוע ההוראות כאמור, בתוך 7 ימים ממועד מתן ההחלטה.

לעניין זה עיינו: רע"א 4788/08 סלופארק טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' מובידום בע"מ ואח' (26/4/09) בפסקה 9: "...ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, הטעם בכך הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים אלה ועל אחת כמה וכמה מקום שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפניה וניתנה לה האפשרות להתרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן הראיות הצריכות לשלב הביניים...". וכן רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES (28/10/10) בפיסקה 8: "הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמנים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה (ראו: רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, פיסקה י"א ([פורסם בנבו], 29/1/07)). בייחוד כך הוא מקום שנתאפשר לערכאה קמא להתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצהירים ומן הראיות שהוצגו בפניה לשם הכרעה בבקשה למתן הסעד הזמני...". על-יסוד כל האמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

רק בחלוף שבוע ימים הגיש התובע כתב תביעה כאמור, שבו הוסיף את בקשתו או נכונותו "להורות על קזוז שווי הרכב משווי התובענה...זאת אם לא ישלם הנתבע כפי שייקבע בפסק דין שבתובענה זו...". במקביל שב התובע ועתר בבקשה חוזרת לסעד זמני של "עיקול הרכב ותפיסתו" תוך העברתו לחזקתו שלו.

לא למותר לציין כי במסגרת בקשתו זו הצהיר התובע ש"לא הגיש לבית המשפט טרם בקשה זו, בקשה זו או בקשה אחרת הדומה לבקשה זו" – הצהרה שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות כפי שפורטו לעיל (ראו כתב התביעה המתוקן והבקשה לסעד זמני מיום 14.6.20).

עוד טען הנתבע כי התובע אינו כופר בכך שהזכויות ברכב הועברו אליו ואינו טוען לביטול ההסכם, וממילא אין הוא יכול לקבל את הסעד הזמני שלו עתר.

כמו כן טען הנתבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי של שנים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן מדובר בסעד "אלים ואגרסיבי ובמסגרתו עותר [התובע] להוציא מחזקתו של [הנתבע] רכב המצוי בבעלותו תוך פגיעה בזכות הקניין שלו". הנתבע הבהיר כי בנגוד לטענת התובע הוא משלם את אגרות הרשוי ועורך את הביטוחים הנדרשים כסדרם.

כעת, כך טען הנתבע "מנסה [התובע] את מזלו בהגשת תביעתו זו – המוגשת בנגוד לדין, בנגוד לתקנות ותוך ניסיון לירתום ערכאה נכבדה זו למעשי מירמה וגניבה...". התובע הגיב לתשובה, ובין היתר טען כי לא ייתכן שהנתבע משלם את אגרות הרשוי ועורך את בטוחי הרכב כסדרם בלא הרשאתו.

...

אלא שבנסיבות החריגות שכאן לא די בכך לטעמי, וסבורני כי יש לחייב את התובע גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

אנמק מסקנה זו. המדיניות הראויה בנוגע לבקשות לסעד זמני שבמובהק לא היה מקום להגישן כאשר תובע בוחר להגיש בקשה לסעד זמני, בחירה זו משליכה ישירות הן על בית המשפט, הן על הנתבע, והן על בעלי דין אחרים: בית המשפט נדרש לפעול בלוחות זמנים קצרים במיוחד, הן מבחינת עיון בתביעה ובבקשה, הן מבחינת קביעת הדיון בבקשה והיערכות לו, והן מבחינת מתן החלטה בבקשה; הנתבע נדרש להשיב לבקשה בחיפזון, בלוויית תצהיר, ולהתייצב לדיון תוך זמן קצר יחסית; ובעלי דין בהליכים אחרים נדחים מפני התובע, שבאמצעות הבקשה לסעד זמני כביכול "עוקף" אותם בעודם ממתינים ליומם בבית המשפט, ומגיע הישר אל "ראש התור". אם מדובר בבקשה לסעד זמני שיש לה בסיס כלשהו, הרי שאל מול קשיים אלה עומד הצורך הפשוט בבירור דחוף של עניין שייתכן כי אינו סובל דיחוי (כאשר לעניין הפגיעה בנתבע יש לציין שלא אחת הדחיפות נובעת מהתנהלותו שלו).

תחת זאת על התובע להיות נכון לשאת בהשלכות אלה בעצמו, וככל שעמדתו נדחית באופן מובהק יותר, הנשיאה בהשלכות הנזכרות אמורה להיות מלאה יותר.

בהמרצת הפתיחה ביקשה להצהיר על בטלות העיסקאות שבוצעו ברכב שלא כדין וללא רשות, ולהצהיר כי המבקשת היא בעלת הרכב ויש להשיבו לחזקתה (ה"פ 10262-04-20).

במסגרת ההליכים, עתרה המבקשת, טרם הגשת התביעה דנן, ליתן צוים אירעיים במעמד צד אחד כנגד המשיבים 1-2, ומשטרת ישראל : צו עיקול זמני על הרכב המגביל את שימוש המשיב 2 ברכב באופן שלא תועבר הבעלות ברכב ולא כל פעולה בעיניינו; צו הגבלת שימוש ברכב באופן שתמנע מכירתו, שעבודו ושינוי מצבו או הזכויות בו; צו מניעה האוסר על המשיבים לערוך שינויים ברכב או להעביר זכויות בו לצדדים שלישיים, וכן צו המורה למישטרה להמנע מלהוציא את הרכב מחזקתה וכי עליה להמשיך ולהחזיק בו. בתחילה ניתן צו אירעי במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה ברכב, וזאת עד למתן החלטה אחרת בבקשה לסעדים זמניים.

המבקשת טענה כי הרכב הוצע על ידה למכירה בסכום של 90,000 ₪, וכי כל האירועים: ההתעניינות ברכב על ידי החשודים, הצגתו, גניבתו והעברות הבעלות בו בוצעו כולם באותו יום 03.03.2020, וכך ביום אחד עבר הרכב במירמה מבעלותה (יד ראשונה) בדרך שאינה ברורה, לבעלותו של המשיב 1 (יד שניה), שהעביר את הרכב לבעלותו של המשיב 2 (יד שלישית) – וכל זה מבלי שבוצעה על ידה שום עסקה שהיא, לא מרצונה ולא מדעה וללא כל תמורה.

...

סוף דבר, אני דוחה את המרצת הפתיחה 14024-05-20, מקבלת את המרצת הפתיחה 10262-04-20 ומצהירה כי המבקשת היא הבעלים של הרכב.

בהתאם, אני מורה למשרד הרישוי להעביר את הבעלות ברכב על שמה של המבקשת, שתפנה עם פסק הדין למשטרת ישראל לשחרור הרכב לידיה, כמובן- בכפוף לנהלי המשטרה ומשרדי הממשלה המשיבים.

לפיכך אני מורה על רישום הבעלות ברכב על שם המבקשת במשרד הרישוי.