עתירה לביטול עיכוב יציאה של קטין לחו"ל

אוסיף ואומר, כי אף אם יבוטל צו עיכוב היציאה של הקטין, עדיין אם יוכחו נסיבות המצדיקות זאת, יהא רשאי כל הורה לעתור לבית המשפט להוצאת הצוו מחדש.

סוף דבר- אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין בכפוף להפקדת סך 8,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת קיום חובתה של המשיבה להודיע לאב ולקבל הסכמתו בטרם כל נסיעה של הקטין לחו"ל. אני קובעת, כי על האם- המשיבה להודיע בכתב / דוא"ל לאב 14 יום לפני כל נסיעה של הקטין עימה לחו"ל. בהודעה יימסרו תקופת הנסיעה , ויעד הנסיעה.

...

טענות המשיבה- יש לדחות את הבקשה ולבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין, משמדובר בהליך המהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. המשיבה הינה אזרחית ישראלית, זיקתה למדינה ברורה ,כל משפחתה מתגוררת בישראל, והיא מתגוררת ,עובדת עו"ד בישראל ומופיעה בפני ביהמ"ש כמעט באופן קבוע.

בנסיבות העניין , בחינת הקריטריונים הנ"ל אל מול טובת הקטין ואיזון בין זכויות הצדדים מביאה אותי למסקנה כי יש לבטל צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת ערבות מטעם המשיבה , על מנת להבטיח שהיא תיידע את האב ותקבל את הסכמתו בטרם הוצאת הקטין אל מחוץ לגבולות המדינה.

איני מקבלת טענת המבקש בחקירתו כי לא צריך לטלטל את הילד ואין שום דבר, בהול ודחוף שהילד יטוס ( עמ' 19 שורות 11-12), לא הובאה בפני כל אסמכתא כי הוצאת הקטין לחו"ל תפגע בקטין, בבריאותו או בנפשו.

סוף דבר- אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין בכפוף להפקדת סך 8,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת קיום חובתה של המשיבה להודיע לאב ולקבל הסכמתו בטרם כל נסיעה של הקטין לחו"ל. אני קובעת, כי על האם- המשיבה להודיע בכתב / דוא"ל לאב 14 יום לפני כל נסיעה של הקטין עמה לחו"ל. בהודעה יימסרו תקופת הנסיעה , ויעד הנסיעה.

לא היה כל צורך בהגשת הבקשה נוכח הסכמתו של האב לביטול הצוו בכפוף לנכונותה של האם להעביר לאב מחצית התשלום בגין בדיקת האבהות, בהתאם להחלטת בית המשפט לפני כ - 3 שנים, לספק לאב פרטי טיסה, פרטי קופת חולים של הקטינה, אותה החליפה ללא ידיעתו, מתן גישה לאב למסמכיה הרפואיים של הקטינה וכיו"ב. נתוק הקשר בין האב לבין הקטינה איננה רלוואנטי לבקשה זו. האב סיכם את תגובתו בכך שאיננו מיתנגד ליציאת הקטינה לחו"ל עם אמה ובילבד שהאם תפקיד ערבויות כפי שהורה בית המשפט בהחלטה קודמת לכאורה, תימסור את מועד הנסיעה, יעדה ומשכה כאשר הפרתם תיחשב לחטיפה, פרטים אודות קופת החולים ואמצעי גישה למידע הרפואי ותשלם לאב את מחצית מבדיקת האבהות בהתאם להחלטה מיום 27.03.16 בתמ"ש - 01- ההחלטה מיום 12.07.19 בהחלטה זו נקבע כי יש להגיש לתיק בתוך 48 שעות את אותה החלטה קודמת לכאורה, הקובעת את גובה הערבויות.

האב דחה את ההצעה כי אבי האם ישמש ערב לביטול הצוו משני טעמים: הענות לעתירה זו תיצור מצב בו הערבות תנתן "במעמד צד אחד בלבד" והאב לא יוכל לעקוב אחרי יציאת הקטינה לחו"ל וחזרתה לישראל; אבי האב אינו אדם צעיר וספק אם יוכל לשמש כערב במידע ויתעורר הצורך לממש את הערבות.

לפיכך, העידר הקשר בין הקטינה לבין האב, ביוזמת האב, ישפיע על גובה של הערבויות ראו: תמ"ש 13612- 06- 14 מיום 13.07.14 (פורסם בנבו) בו נקבעו שיקולים לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטין, כאשר אחד מהם הוא הוא זכותו של ההורה שנותר בארץ ואשר מעוניין בקשר עם הילדים שיוצאים לחו"ל עם ההורה האחר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן המפורט דלמטה.

לאור כל אלה, סבור אני כי במקרה זה, ניתן להורות על ביטול הצו בכפוף להפקדת ערבויות מקלות.

לאור התוצאה, ולאור התנהלותו של האב אשר דחה כל הצעה מעשית של האם והתנה את ביטול הצו בהשבת כספים בגין בדיקת רקמות (לגבייתם ניתן היה לפעול בדרך אחרת) בקבלת מידע רפואי אודות הקטינה (כאשר האב לא טען כי הוא פנה לאם בעניין זה והיא סירבה לספק את המידע) אני מחייב את האב בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.

הבקשה המבקש עותר לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ למשך שבוע ימים על מנת לאפשר לו לצאת מן הארץ לארצות הברית, כחלק מפרויקט של חברת "אנליזה השקעות בע"מ" (להלן: "אנליזה") אשר פנתה אליו וביקשה שיתלווה אליה למספר פגישות עבודה אשר מיועדות להערך בניו יורק.

לעניין זה הבאתי בחשבון את העובדה שהמבקש נחקר בעבר על ידי המנהל המיוחד וכי לא קיימת לעת הזו בקשה שמחייבת את נוכחותו בארץ, וכמו כן את העובדה כי אישתו וילדיו הקטינים של המבקש שוהים בארץ אשר יש בה כדי להפיג במידת מה את החשש מפני הימלטותו של המבקש מן הארץ.

בנוסף, תעוכב יציאתם מן הארץ של הערבים למשך שהות המבקש בחו"ל. עם חזרתו של המבקש לארץ, יושב הפקדון ותבוטלנה הערבויות.

...

בעל המניות השני הינו מר שגיא קדם שגם בעניינו נדרשתי לבקשה דומה (בקשה 52) שבה ניתנה החלטתי ביום 20.12.18 שבה פירטתי את התמונה העובדתית (להלן: "ההחלטה בעניין שגיא").

יישום האמור על נסיבות המקרה מביא לידי מסקנה שיש לאפשר את יציאתו של המבקש מן הארץ אך תוך התנאה בערבויות הולמות לשם הבטחת שובו.

כך גם לא יכול להיות חולק בדבר סמכותו של בית משפט זה לידון בתביעה דנן, כאשר שני הצדדים מאשרים כי נחתם על ידי האם תצהיר ובו היא "מאשרת כי הסמכות לידון בעינייני הקטינות....ובעניינים שביני לבין [פלוני].... נתונה אך ורק לבית המשפט לעינייני מישפחה בישראל". ודוק, אין המדובר על הליכים מכוח אמנת האג, המסורים לערכאה המתאימה במקום בהימצאם של הקטינות, כי אם הליך הנובע מביטולו של צו עיכוב יציאת הקטינות מהארץ שהתנהל לפני, במסגרתו עתרו הצדדים בבקשה מוסכמת וקבעו כי יציאת הקטינות מהארץ תעשה בהסכמה בכתב, כאשר הצדדים חלוקים על התנאים שנקבעו לשובן של הבנות ארצה, וליתר דיוק על המועד המוסכם ביניהם להשבת הקטינות לארץ.

ממילא אין בטענותיה של האם לעניין אלימות מצד האב, שלא הוכחו על ידה במידה מספקת בשלב זה, על מנת לאיין את תוקפה של הסכמת הצדדים לעניין מועד השבת הקטינות ארצה - הסכמה שניתן להבין כיום כי הופרה על ידי האם, בכסות של טובת הקטינות כביכול, ברם אף לעניין זה מתעורר ספק האם טובת הקטינות במצב כיום הוא להוותר בחו"ל ולא לשוב ארצה, כאשר לגירסת האב בתשובתו מיום 2.11.23 מסגרות החינוך של הקטינות בארץ שבו לפעול זה מכבר, והאנטישמיות כנגד יהודים בתפוצות וב Xהמפורסמת ברשתות ובחדשות גוברת.

...

בין הצדדים התנהלו הליכים ענפים במשך שנים ארוכות בערכאות השונות, במסגרתם נשתברו קולמוסים רבים לעניין יציאת הקטינות מהארץ (ראו: החלטה מיום 18.7.18 בתמ"ש 9589-06-15, פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 14.5.20, תמ"ש 8099-07-20 פסק דין מיום 10.8.20, עמ"ש 38953-09-20 פסק דין מיום 14.10.21, החלטתי מיום 24.7.22 בתמ"ש 63936-05-22, הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פס"ד ביום 29.5.23 בתלה"מ 23521-04-23 ועוד).

האם השיבה במסרון "כמוסכם". לטענתו, בעקבות הסכמות אלו הצדדים עתרו לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, ומסירת הדרכונים שהיו שמורים בכספת בית המשפט וטסו שניהם יחד עם שלושת הבנות ביום 10.10.93, תחילה ל T, ומשם ל X , לבית חברתה של האם המתגוררת שם. האב טוען כי מאז הגעתם ל X הוא דרש מהאם להזמין כרטיסי טיסה חזרה שכן היה ברור שהטיסה לישראל לא תהיה ב-23.10.23 כפי שתכננו טרם הטיסה לT , וכי "יש לנעוץ מועד חזרה מוקדם לישראל". בסופו של דבר הוסכם לדבריו כי הם ישובו ארצה ביום 31.10.23, והאם אישרה כי הזמינה כרטיסי טיסה חזרה לצדדים ולבנות למועד זה. אולם, ביום 24.10.23 יצאה האם לטיול עם שלושת הבנות בלעדיו בטענה שמדובר בטיול חד יומי, כאשר בפועל הבנות נותרו ללון מחוץ לבית החברה אצלה שהו למשך מספר לילות בניגוד להסכמתו, בעוד האם לא השיבה להודעותיו המודאגות ואף ביטלה את היכולת לאתר מרחוק את מיקום המצאה של הבת א', וניתקה את הקשר שלו עם א', אשר באמצעות הטלפון הנייד שלה הוא התקשר עם הקטינות, כך שכיום הוא אף אינו יודע היכן האם והבנות נמצאות.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, במסמכים שצורפו להם, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על השבת הקטינות ארצה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

האם ביקשה אמנם לתלות את הסיבה לכך שהזמינה את הכרטיסים בהתנהגות האב כלפיה כביכול – מאחר והיא "נבהלה מפני המבקש ותחת אלימותו האגרסיבית" של האב, וכי לאחר מכן היא "התעשתה" והבינה כי אין זו טובת הקטינות, אולם לא הוצגה אינדיקציה כלשהי בדבר אותה אלימות נטענת, ודי לי בהודאת האם המלמדת על מועד מוסכם להשבת הקטינות בכתב על מנת להיעתר לבקשה שלפני, שהוגשה כאמור מכוח הפרתה הנטענת של האם את ההסכמות שנערכו בין הצדדים לעניין זה. לעניין זה אעיר כי אין די בצו ההגנה שניתן לטענת האם ב X כנגד האב וזאת, כפי הנראה, במעמד צד אחד ועל בסיס טענות האם בלבד, על מנת להוכיח טענות האם בדבר אלימות האב כלפיה.

לפיכך, הנני מורה כי ככל שלא ישובו הקטינות ארצה עד ולא יאוחר מיום 14.11.23, ייחשב הדבר כאי השבה של הקטינות, והפרת החלטה שיפוטית על כל המשתמע מכך.

באשר לחובת בית משפט לנמק החלטותיו ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שלוש עשרה- 2020): "... על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין שהוא מקבל את העתירה ובין שהוא דוחה אותה, אלא אם כן ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית ... מידת ההנמקה תלויה בטיב העניין. אבל דבר אחד בודאי הכרחי- שתהא אפשרות לבית משפט שלערעור לעמוד על דעתה של הערכאה הראשונה ועל טעמי החלטתה" (שם בעמ' 864, ההדגשות אינן במקור); וכן בהמשך: "הנמקה נחוצה הן על מנת להבהיר לצדדים על מה מבוססת ההחלטה והן כדי לאפשר לערכאת העירעור לבקר אותה. העדר הנמקה הולמת עשוי להצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור" (שם, בעמ' 865, ההדגשות אינן במקור).

בפסיקה נקבעו מספר שיקולים שעל ביהמ"ש לשקול ולבחון עת הוא דן בבקשה לביטול עיכוב יציאת קטין מן הארץ, וביניהם: גיל הקטין, זכותו של ההורה הנותר בארץ ומעוניין בקשר עם הקטין שיוצא לחו"ל, זכות ההורה המשמורן, טיב הקשר שבין ההורה שנותר בארץ לבין הקטין, האם קיימות ראיות או אינדיקאציות לניסיון הגירה של ההורה לחו"ל, היסטוריה של יציאות מהארץ של הקטין והחזרתו, האם מדובר בבטול זמני של עיכוב היציאה מן הארץ או בבטול קבוע, השלב הדיוני בו נתבקש צו עיכוב היציאה מן הארץ, האם המדינה אליה יוצא הקטין חתומה על אמנת האג, האם המדינה אליה נוסע הקטין היא מדינה מסוכנת, שיקולים של תום לב, ושיקולים של מידתיות בקביעת הערבויות (ר' בהרחבה פסק דינו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש (נצ') 13612-06-14, פורסם בנבו, מיום 13.7.14).

...

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 10.5.23 שניתנה בתיק תמ"ש 2219-09-11, ולפיה נעתר ביהמ"ש לבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ של בנם הקטין של הצדדים (יליד שנת 2011) לצורך הפלגה משפחתית לחגיגת יום הולדתו של סב הקטין (אב המבקשת), בכפוף להמצאת הערבויות הבאות: ערבות בנקאית ע"ס 150,000 ₪ או לחילופין רישום הערת אזהרה על נכס מקרקעין שבבעלותה של המבקשת או בני משפחה הקרובה; שני ערבים אשר גובה השתכרותם מעל 12,000 ₪, כאשר ערבים אלו יעוכבו עד לחזרת הקטין ארצה.

מנגד טען המשיב, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות: למשיב אין כל התנגדות ליציאת הקטין מהארץ אך זאת בכפוף למתן ערבויות ובטחונות מתאימים; לצדדים היסטוריה ארוכה של הליכים משפטיים בבימ"ש, בעיקר בסוגיית משמורת הקטין, הסדרי שהות וקביעת מקום מגוריו; למבקשת דרכון זר והיא פועלת להוצאת דרכון זר גם לקטין.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

ההלכה היא כי על בית משפט לנמק החלטתו ומשהדבר לא נעשה - אין מנוס מהחזקת הדיון לבית משפט קמא מטעם זה בלבד.

בנסיבות אלו, אין מנוס מהשבת הדיון בבקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ של הקטין לבית משפט קמא, אשר ינהג בבקשה כמפורט לעיל, ויערכו חקירות של הצדדים ועדיהם.