אציין כי בבקשת רשות העירעור עותרת המבקשת לביטול ההחלטה בדבר תשלום הסך של 3,000 ₪ כתנאי להסרת המיגבלה על רישיון הנהיגה שלה, ואולם בקשתה לפריסת חוב הפיגורים שנצבר לה נזנחה, ועל כן איני נידרש לידון בה.
נימוקי העירעור בתמצית:
9.
א. כב' רשמת ההוצל"פ לא בחנה כראוי את התנאים הקבועים בסעיף 66א(6) לחוק ההוצאה לפועל בדבר הטלת הגבלה על רישיון נהיגה.
בהתאם לעקרונות הנ"ל, ניתנה במסגרת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ט – 2009 (להלן: תיקון מס' 29), לרשמי ההוצאה לפועל, האפשרות להטיל על חייבים הגבלות אישיות שונות כאמצעי לאכיפת חיוביהם, ובכלל זה, הגבלה על חידוש רישיון הנהיגה, וזאת, אגב צימצום עד כדי ביטול, האפשרות לאסור חייבים בגין ביזיון רשם ההוצל"פ (למעט חוב מזונות), מתוך כוונה להציע אמצעי אכיפה, שפגיעתם בזכויות היסוד של החייבים הינה פחותה ממאסר (ראה: הוראות פרק ו'1' לחוק וסעיף 66א' שבו, ודברי ההסבר לה"ח הממשלה 260, מיום 30.10.06, בעמ' 100 – 101).
...
החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
לאור כל המקובץ, ונוכח התרשמותי מהבעת רצונה הכן להסדיר חובותיה, סבורני כי בנסיבותיה הכלכליות והאישיות של החייבת אמנם אין לבטל כליל את ההגבלה, ואולם מצאתי לנכון להפחית את הסכום בו הותנתה הסרת המגבלה על רישיון הנהיגה.
הנני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומורה, כי סכום הערובה שישולם כתנאי לביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקשת יופחת לסך של 1,500 ₪.
