ביום 19.8.2021 הגישו המבקשות את הבקשה שלפניי, בה עתרו לביטולו של הסדר הנושים.
הטעם הראשון לביטול ההסדר הוא שנודע למבקשות בדיעבד כי בעלי השליטה קיבלו לידם את השליטה בחברה על יסוד מצג שוא, והוא, שאין מניעה להכניס אל החברה את פעילות הקנביס של אספן, למרות שהדבר אסור הן על פי הדין הפדרלי בארה"ב והן על פי הדין בקולורדו.
הנאמן מוסיף וטוען כי התכנותה של העסקה כלל אינה ברורה, וכי למעשה מדובר בנסיון של הרוכשת ובעלי השליטה (להלן ביחד: "המשיבים") לבצע עסקת ארביטרז' בשלד הצבורי, קרי, לסחור בו בטרם שולמה תמורתו.
באשר לוויתור על אזרחותו הישראלית של גבריאל ברזני, הרי שהוא פעל לשם השגת מטרה זו, הגם שהויתור טרם הוכתר בהצלחה.
וכפי שנפסק בע"א 9528/07 Foundation Sansounimaille נ' ישראל פרי בפיסקה 14 (נבו 16.11.2011): "אוסיף ואציין, כי מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי ולפיה אין צידוק, בנסיבות העניין, להשתהות הרבה של בינשטוק ושל המערערת בהעלאת הדרישה לביטול ההסכם. כלומר, אין סיבה לאפשר למערערת לידרוש את ביטול ההסכם אף שחלף הזמן הסביר לכך." ראה גם ע"א 731/17 מראות ירושלים בע"מ נ' עריית ירושלים בפיסקה 27 (נבו 08.07.2021): "מעבר לכך, להשקפתי דין הטענה בדבר הכפייה להדחות ולוּ בשל העובדה שהמערערים לא הודיעו על ביטול כתבי ההיתחייבות בחלוף זמן סביר לאחר שנודע להם שהכפייה פסקה (סעיף 20 לחוק החוזים). כידוע, בחלוף זמן סביר מהפסקת הכפייה, חזקה כי גם אם נפל פגם בכריתת החוזה, הנפגעים השלימו עמו וויתרו, למעשה, על זכות הביטול שלו (ראו: פרידמן וכהן, בעמ' 535-530; שלו וצמח בעמ' 465-463)."
בהקשר זה יש ליתן את הדעת לכך שגם במסגרת המתוה החלופי הוצגה האפשרות שלא ניתן יהיה להכניס לחברה את פעילות הקנביס, בין מחמת מניעות רגולטורית בקולורדו ובין מחמת מניעות רגולטורית בישראל, ובמקרה כזה התחייבה הרוכשת להכניס לחברה פעילות אחרת בשווי של לפחות 30 מליון ₪ (ס' 1.3.1 יא' למתווה החלופי מחודש ספטמבר 2020).
ראשית, המועד הסביר למתן הודעת הביטול חלף גם לו היה מדובר בטעות שאינה עולה כדי הטעה; שנית, טעות היא עילה לביטול חוזה רק אם מדובר בטעות יסודית שהצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך. אלא שבמקרה דנן לא שוכנעתי כי הנושים היו מעדיפים הצעה אחרת על פני זו של הרוכשת, לו ידעו שבמקום פעילות קנביס הם יאלצו "להסתפק" בהכנסת פעילות אחרת בהקף של 30 מליון ₪ לפחות.
...
המבקשות טוענות כי עסקת עושרד אינה עולה בקנה אחד עם התחייבותם של הרוכשת ושל בעלי השליטה ואין לאפשר להם לנסות ולמנוע את ביטולו של הסדר הנושים באמצעות עסקה זו, שממילא הוצעה באיחור רב ועלולה לגרום לדילול משמעותי של אחזקות הנושים.
בנסיבות אלה אני סבור כי התעקשותן של המבקשות לבטל את הסדר הנושים דווקא כעת, כאשר מאמציהם של המשיבים לקיים את הסדר הנושים באמצעות החלופה של הכנסת פעילות אחרת הגיעו ממש לישורת האחרונה וכל שנותר הוא לקבל על כך אישור של אסיפת בעלי המניות, איננו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב.
בנסיבות אלה, נדרשת מידת זהירות כפולה ומכופלת בטרם יורה בית המשפט על ביטול ההסדר לבקשתם של מי ששיעור אחזקותיהם במניות המיעוט הוא לדידם שלהם בבחינת סוד מוחלט בהחלט (המבקשות סרבו לחשוף בפני המשיבים את שיעור אחזקותיהן, וראה בהקשר זה את החלטתי מיום 7.12.2021).
סוף דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, הבקשה לביטולו של הסדר הנושים- נדחית.
