עתירה לביטול מינוי נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה

תמצית הרקע העובדתי ביום 28.7.14 הגישה המבקשת, אז רופאה במחלקה לנוירוכירורגיה ילדים במשיב 2, המרכז הרפואי תל אביב – בית החולים איכילוב (להלן: בית החולים), בקשה לצוו מניעה כנגד המשיבים, בגדריו ביקשה לבטל את החלטת ועדת מכרזים למנות את המשיב 4 למנהל שירות ניתוחים אנדוסקופיים, וזאת "משום פגמים מהותיים ויסודיים שנפלו בה". לטענתה, שקולי הועדה היו לא עינייניים, ומועמדותה נפסלה על רקע תלונתה לגבי היתנהלות לא תקינה של בית החולים, כאשר סמנכ"ל הרופאים, שקבל ממנה את התלונה, ישב בועדת המיכרז והכשיל את בחירתה.

המבקשת עתרה לקבלת סעד הצהרתי, צו קבוע כנגד החלטת ועדת המרכזים ופצוי בגין עגמת נפש.

באשר לדחיית בקשת הנציבות להצטרף להליך, טוענת המבקשת כי שגויה החלטת בית הדין האיזורי, שכן לאור מומחיותה של הנציבות, הצטרפותה תיתרום להליך "תרומה בעלת משמעות לסוגיות שבבסיס"; צירופה של הנציבות בכל דיון תקדימי שיש בו להשפיע על שויון ההזדמנויות בעבודה הוא אינטרס צבורי; מאזן הנוחות נוטה לצירופה של הנציבות, שכן לא ייגרם נזק למי מהצדדים ולזכויותיהם הדיוניות אם הנציבות תצורף, שהרי הצדדים יוכלו להתייחס לעמדת הנציבות בסיכומיהם.

...

לפיכך, דין הבקשה ביחס לדחיית הבקשה לצירוף דו"ח הביקורת ומכתבו של נציב תלונות הציבור לתיק בית הדין- להידחות.

אשר לבקשה ביחס לצירוף הנציבות כ"ידיד בית המשפט": לאחר שעיינתי בבקשה ברכיב זה, ובשים לב לנוסח בקשתה של הנציבות כמצוטט בסעיף 10 לעיל, מוצע לצדדים הסדר דיוני לפיו: "הנציבות תגיש עמדה משפטית בהליך נשוא בקשה זו, וזאת מבלי להביע עמדה אודות המחלוקות העובדתיות בין הצדדים, ובהתבסס לאמור בכתבי הטענות ולנתונים שהתקבלו מהמשיבה 2 [המשיבה 3 בבקשתה המקורית של הנציבות- ח.א.ג.] בלבד, מבלי להיזקק לתוכן העדויות או הראיות שעלו במהלך ההוכחות. בית הדין האזורי ייקבע הוראות בדבר מועד הגשת תגובת הנציבות וכן דרך ומועד התייחסות יתר הצדדים להליך לעמדת הנציבות. יובהר כי טענות הצדדים שמורות להן, ואין בהסכמה לאמור בכדי להוות ויתור על כל טענה".    הצדדים יביעו עמדתם להסדר דיוני זה עד ליום 28.3.19.

סוף דבר- דין הבקשה ביחס לדחיית הבקשה לצירוף דו"ח הביקורת ומכתבו של נציב תלונות הציבור לתיק בית הדין- להידחות.

באותה הבקשה ביקשה ד"ר בני, לבטל את החלטת ועדת מכרזים למנות את הנתבע 4 (להלן גם: "ד"ר רוט") למנהל שירות ניתוחים אנדוסקופיים (להלן גם: "מנהל השירות"), וזאת "משום פגמים מהותיים ויסודיים שנפלו בה". לטענתה, שקולי הועדה היו לא עינייניים, ומועמדותה נפסלה על רקע תלונתה לגבי היתנהלות לא תקינה של בית החולים, כאשר סמנכ"ל הרופאים, שקבל ממנה את התלונה, ישב בועדת המיכרז והכשיל את בחירתה.

ביום 4.1.15 הגישה התובעת בקשה לצרף את נציבות שויון ההזדמנויות (להלן גם: "הנציבות" או "נציבות השויון") כ"ידיד בית המשפט".

הצורך לחזק את מעמדה של אשה, כשווה בתרומתה לחברה ולחיי העבודה, הודגש בפסיקת בית המשפט העליון, שעה שאישה עתרה להישתתף בקורס טייס צבאי (בג"ץ 4541/04 אליס מילר נ. שר הבטחון ואח', עמ' 52 לפס"ד מיום 8.11.95), והפך לייסוד מוסד בדיני העבודה, שעה שאושרה פסיקתו העקרונית של בי"ד זה שגם "הפליה עקיפה" תיחשב להפליה פסולה, תוך מתן פרשנות מרחיבה למילותיו של חוק שויון הזדמנויות בעבודה (ר' דב"ע נו/3-129 שרון פלוטרין ואח' נ' אחים אייזנברג בע"מ, עמ' 16 לפס"ד מיום 8.9.97; ור' גם: בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים נ. שר העבודה וברוך מרום, סע' 34 לפס"ד מיום 11.8.98).

...

בית הדין מצא ממש בחלק מטענות התובעת, והתלה את מינויו של ד"ר רוט עד סיום ההליך העיקרי.

ושנית, אם טענתה של התובעת היא להיותה, "ממלאת מקום" של מנהל היחידה או השרות בעת שהותו של פרופ' קונסטנטיני בחו"ל, לא מצאנו מינוי פורמלי לכך.

העובדה כי מצאנו אי אלו פגמים ב"מכרז למנהל השרות" (זה שלבסוף בוטל) , אין פירוש הדבר כי התובעת הייתה זוכה בו, אם היה מתקיים מחדש, והדבר כלל לא נבחן בשל התפטרות התובעת קודם לכך (השווה: ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פנקו נ. שירותי בריאות כללית ואח', פס"ד מיום 22.1.07, המלמד על זכייה במכרז ומינוי כתנאי לתשלום שכר מתאים).

יצוין כי התובעת גם לא הציגה נתונים, שניתן יהיה להשוות בין שכרה לבין שכרו של "מנהל שרות" או "מנהל יחידה". בשים לב לאמור, אין מנוס מדחיית תביעת התובעת, ככל שזו מתייחסת ל"הפרשי שכר".

לנוכח המפורט, עתרה התובעת בהליך זה לתשלום הפסד הישתכרות לשנת תשע"ט בגובה 12 משכורות, תשלום דמי הבראה ומענק יובל וכן לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 ופצוי בגין עגמת נפש.

בע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים נ' אבנצ'יק (28.3.07) נפסק כי על בית הדין להעזר במבחן דו שלבי: השלב הראשון הוא מבחן הרלבנטיות, על שני היבטיו (הצר והרחב).

משכך, ובשים לב לטענת הנתבעת לפיה לאור העיתוי שבו הודע לתובעת על ביטול כתב המינוי היה ביכולתה למצוא חלופות (סעיף 29 לכתב ההגנה), הרי שעל התובעת לפרוס את מלוא המידע בפני בית הדין לצורך בירור המחלוקת וירידה לחקר האמת.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה המדובר בהרחבת חזית אסורה.

קרי, אין בעובדה זו כדי להוביל למסקנה כי לא חלה חובת הקטנת הנזק או כי אין לקחת בחשבון את מקורות ההכנסה הנוספים במסגרת חישוב הפיצוי, ככל שיקבע כי התובעת אכן זכאית לו. הבחינה אלו מקורות הכנסה יילקחו בחשבון ואלו לא תעשה על ידי המותב שישב בדין, לאחר שמיעת הראיות, ולא בשלב מקדמי זה. אשר על כן, אני קובעת כי על התובעת לגלות את המסמכים הנוגעים להכנסותיה בשנת הלימודים תשע"ט (היא השנה שבמחלוקת) וכן לשנת הלימודים תשע"ח (1.9.17-30.8.19).

סוף דבר הבקשות מתקבלות בחלקן.

ההליך המשפטי החל בבקשה לצוו מניעה זמני שהגישה המערערת ביום 28.7.14, במסגרתה עתרה לביטול מינויו של המשיב 4, פרופ' (כתוארו כיום) יונתן רוט, כמנהל שירות ניתוחים אנדוסקופיים במחלקה.

לאחר הגשת סיכומי המערערת הגישה נציבות שויון ההזדמנויות בעבודה (להלן: נציבות השויון) בקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט" (נוכח טענות שהעלתה המערערת גם להפליה מגדרית), והגישה עמדה מטעמה (שתפורט להלן).

...

בקשתה התקבלה בחלקה, נוכח פגמים מסוימים שנמצאו במכרז מכוחו מונה פרופ' רוט (להלן: המכרז), ומינויו הוקפא עד לסיום ההליך המשפטי (החלטה מיום 10.11.14; הפגמים שמצא בית הדין האזורי הם אי מתן אפשרות למערערת להתייחס בהרחבה בפני ועדת המכרזים למערכת היחסים בינה לבין פרופ' קונסטנטיני, וכן ספק לגבי חברותו בוועדה של סמנכ"ל רפואה בבית החולים ד"ר גיל פייר, נוכח ידיעתו על תלונות שהגישה המערערת כנגד מנהל המחלקה).

עוד קבע בית הדין בפתח פסק דינו כי אין עוד צורך לדון בטענות המערערת ביחס למכרז מכוחו מונה פרופ' רוט למשרת מנהל השירות בשנת 2014, שכן משרה זו בוטלה ובסופו של דבר קודם פרופ' רוט בתפקיד רק לאחר התפטרותה של המערערת.

בנסיבותיו המיוחדות של התיק, ולא בלי היסוס, לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית בקשר לכך.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בנסיבות העניין המיוחדות, ונוכח התרשמותנו כי המערערת ביצעה את תפקידה במסירות רבה ובמקצועיות, לא מצאנו לפסוק הוצאות בקשר לפרשה עגומה זו, שהסבה עוגמת נפש רבה לכל הצדדים המעורבים.

ביום 24.12.2018 שלח מר מועלם מכתב למערערת, אליו צירף את הקטע הרלוואנטי מישיבת העבודה מיום 3.12.2018, והודיע לה כי התקבלו החלטות בעיניינה, ובכלל זאת הפסקת עיסוקה כיועצת כי מונתה לתפקיד זה שלא כדין וללא מיכרז, ביטול התוספות שניתנו עקב עיסוקה בתפקידה כיועצת ולחלופין בהתאם להחלטה העקרונית שהתקבלה בעיניין תוספות פיצול, שעות נוספות והחזקת רכב, וכן נכתב כי העסקתה כיועצת מטילה על המועצה מעמסה כספית שאינה יכולה לשאת בה (נספח ת/22 לתצהיר המערערת).

(1) ההחלטה שלא לצרף צדדים נוספים להליך: המערערת עתרה לצירופם של צדדים נוספים להליך - משרד הפנים; הרשות לקידום מעמד האשה (להלן – הרשות); ונציבות שויון הזדמנויות בעבודה.

...

מעבר לכך, אנו סבורים כי התייחסות המועצה וראש המועצה למערערת, ובכלל זאת התעלמות בוטה ממנה ומפניותיה, התייחסות אליה בפני אחרים בדרך שיש בה כדי לפגוע בה (כגון – מתן הודעה ביום 9.12.2018 כי אינה מכהנת יותר בתפקיד יועצת), ואף אי קיום החלטת בית הדין הראשונה בבקשה לסעד זמני להשיבה לתפקידה כיועצת, ובכלל זאת מחיקת התואר "יועצת לקידום מעמד האישה" משלט משרדה - אינה ראויה בכלל ובהתייחס לעובדת ותיקה שהקדישה שנים רבות לעבודתה במועצה בפרט.

על כן, אנו מחייבים את המועצה לשלם למערערת בנוסף לפיצוי שפסק בית הדין האזורי, פיצוי לא ממוני נוסף בסך של 50,000 ₪, כך שסך הכל סכום הפיצוי הלא ממוני עומד על סך של 75,000 ₪.

אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו, ונוכח ההליכים הרבים שנאלצה המערערת לנקוט, אנו קובעים כי בגין ההתדיינות בשתי הערכאות המועצה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.