עתירה לביטול כתבי אישום בגין עבירות בנייה ללא היתר

רקע בתאריך 7.5.19 הוגש כנגד הנאשמים (בני זוג – ר.ס.מ) כתב אישום המייחס להם עבירה של בניה ללא היתר לפי סעיפים 204 ו- 208 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 בנוסחו לפי תיקון מס' 116 ולפי סעיף 243 (ב) ו – (ג) לאחר התיקון (להלן: "חוק התיכנון והבניה").

בטרם ניתנה תשובת הנאשמים לכתב האישום, עתר בא כוחם לביטולו מטעמים שונים ובין השאר טען כי היה על המאשימה להציע לנאשמים הסדר מותנה וכי ננקטה כלפיהם אכיפה בררנית.

על פי ההלכה הפסוקה, על מנת להכריע בבקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית, על בית המשפט לבחון את אופן היתנהלותה של המאשימה כלפי מי הנחשבים "שוים" בנתוניהם הרלבאנטיים לנאשם המעלה את הבקשה (ר' ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ).

...

עם זאת, מכיוון שבאף אחד משלושת המקרים דלעיל, לא מצאתי התייחסות לנימוק עליו מסתמכת המאשימה במקרה שלפני - דהיינו כי כשמדובר ב"קרקע מוגנת" (הכוונה ככל הנראה לסוגי הקרקעות המפורטים בסעיף 243(א) לחוק התכנון והבניה) – ר.ס.מ), לא ניתן להעביר את התיק להליך של "הסדר מותנה", שעה שגם בהם מדובר היה בקרקעות המפורטות באותו סעיף 243(א) שבו מואשמים גם הנאשמים שלפני, אני סבורה כי על המאשימה לנהוג במקרה כזה כפי שהיה עליה לנהוג לו נדרשה לחשוף את נימוקיה לסגירת תיק דומה.

" את הסייג הזה ניסח כב' השופט מודריק בסופו של דבר כך: "גילוי כאמור, בהליך פלילי, יהיה אפשרי רק במקום שהמידע הוא בגדר

סוף דבר ומפני כל נטעמים שפורטו לעיל, אני מורה למאשימה לפרט בפני ב"כ הנאשמים את השיקולים שהביאוה להעברת שלושת התיקים הנ"ל להליך של "הסדר מותנה" כמפורט בסיפת סעיף 14( ד') בהחלטתי לעיל.

במסגרת תשובתה לאישום, עתרה הנאשמת להורות על ביטולו של כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

כתב האישום ורקע כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של שימוש טעון היתר במקרקעין, ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(3) ו- 204(א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן- "החוק"); שימוש בעבודה אסורה, עבירה לפי סעיף 243(ה) לחוק ובצוע עבודות טעונות היתר במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145(א)(2)ו- 204(א) לחוק.

...

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

המערער, במסגרת בב"נ 62850-11-16, עתר לביטול הצוו ועיכוב ביצועו והצו עוכב מספר פעמים.

בשלב מאוחר יותר, פתחה המשיבה בהליך פלילי כנגד המערער (עמ"א 5439-04-18), על ידי הגשת כתב אישום בגין עבירות הבניה.

עוד טוען ב"כ המשיבה כי סעיף 254ט' לחוק התיכנון והבניה מאפשר עיכוב ביצוע צו הריסה לתקופה של 6 חודשים, ומטעמים מיוחדים שיירשמו מאפשר עיכוב לכל היותר לשנה, כאשר בעיניינו של המערער לצוו ההריסה ימלאו בקרוב 3 שנים ממועד נתינתו ! עוד היתייחס ב"כ המשיבה בהרחבה לסכוייה הקלושים של העתירה המנהלית, והוסיף כי השיקול המכריע לעיכוב ביצוע צו הוא קיומו של היתר בהשג יד, ואילו בעיניינו של המערער היתר הבניה אינו בהשג יד, איננו קרוב לכך, והוא אף רחוק מאוד מלהיות בהשג יד. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, בחינתן ושקילתן, ולאחר בחינת הוראות הדין וההלכה הפסוקה, נחה דעתי כי דין העירעור להדחות.

...

על יסוד האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

סוף דבר לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, והערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור סך של 5,000 ₪.

בעקבות כתב האישום שהוגש, דאג נאשם 2 (הבן) לפינוי המבנה מהמקרקעין (ר' מיזכר מטעם הפקח לאוניד שייקין + תצלומים מיום 16.3.21) ולאחר שבקשתו לעיכוב ההליכים בעיניינו גם כן נדחתה (ר' החלטת מנהלת המחלקה להנחיית תובעים בפרקליטות המדינה מיום 24.11.21), עתר בא כוחו לביטול כתב האישום מן הטעם שהגשתו נעשתה בנגוד להוראת סעיף 57א' לחסד"פ, דהיינו בחלוף התקופה שנקבעה לכך בנוהלי רשויות החקירה ומבלי שהתקבלה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה כנדרש.

תשובת המאשימה בהתייחסותה לטענות ב"כ נאשם 2, הגישה ב"כ המאשימה את תשובת הפרקליטות לפנייתה בעיניינו (ר' במ/2) – תשובה שלילית שהנימוקים העומדים בבסיסה הם אלה: · מדובר בעבירה בהקף של 40 מ"ר ולאור תקנות העבירות המינהליות (קנס מנהלי – תיכנון ובניה) תשע"ח -2018, אנו לא מאשרים הסדרים מותנים בעבירות בהקף מעל 25 מ"ר. · בנוסף ולמעלה מן הצורך – כתב האישום הוגש ביום 27.11.18, לפני כארבע שנים, ואילו הבניה נהרסה רק בחודש מרץ 2021 – כשנתיים וחצי לאחר הגשת כתב האישום.

לשאלתי מדוע תשובת הפרקליטות לא כללה היתייחסות לדוגמאות אליהן הפנה ב"כ נאשם 2 בפנייתו – מקרים בהם הועברו התיקים להליך של הסדר מותנה גם כשמדובר היה בבניה בהקף גדול יותר מ- 25 מ"ר ובכלל, השיבה ב"כ המאשימה כי "כל מקרה נבחן לגופו" וכי "לטעמה הפרקליטות לא אמורה לעשות הקבלה לתיקים אחרים... כך למשל, באחד המקרים (זה שבו מדובר היה ב- 92 מ"ר – ר.ס.מ) היו נסיבות אישיות..." וכן: "הבקשה הועברה לפרקליטות על נספחיה כולל רשימת ההסדרים המותנים שידועים לה ואשר כל אחד ואחד מהם אושר על ידה בנסיבותיו שלו עם השיקולים שלו. מה שכן חשוב לציין שהיתה גם תחלופה של פרקליטים. כן מאשרים בעבירות שלמעלה מ- 25 מ"ר במקרים חריגים של נסיבות כלכליות או בריאותיות חריגות, מה שאין כאן. זה נסמך על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה...". דיון והכרעה הגנה מן הצדק – כללי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר ביטול כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהול ההליך הפלילי הנוגע אליו עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

ההכרעה בבקשה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק מבוססת על מבחן "משולש" המחייב את – (1) זהוי הפגמים שנפלו בהליך ועצמתם, ללא קשר לשאלת אשמתו או חפותו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו (2) בחינת השאלה האם המשך קיום ההליך עלול להביא לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ואם כן – יש לבדוק - (3) האם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום.

...

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, וגם לנתוני המקרים המנויים ברשימת ההסדרים המותנים שנערכו ע"י המאשימה בתקופה הרלבנטית (דהיינו, במהלך השנים 2015-2018, מאז שהעבירה בוצעה ועד שכתב האישום בתיק זה הוגש – ר' הרשימה שצורפה לפניית ב"כ נאשם 2 למאשימה ולפרקליטות), מסקנתי היא כי נפלו פגמים באופן התנהלותה כלפי נאשם 2 – כאלה המצדיקים את ביטול כתב האישום עתה.

משהמאשימה לא עשתה כן, דין כתב האישום להתבטל מטעמים של אכיפה בררנית וכך אני מורה.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת, כתב האישום כנגד נאשם 2 יבוטל והתיק ייסגר.

ביום 19.7.2016 ו-11.12.2017 רשם המפקח דוחות נוספים על גילוי עבירה בגין בנייה ללא היתר ובגין אי קיום צו בית משפט.

בטיעונים לעונש לפני מתן גזר הדין עתרה המאשימה כי יוטלו המערערים עונשים כדלקמן: מתן צו הריסה לעבודות האסורות שביצעו המערערים.

לעניין העדר מידתיות מקום בו נידרש לבטל כתב אישום או לזכות בגין הגשת כתב אישום על עבירת שימוש ללא אישור, ראה גם: תו"ב (שלום רח') 63449-11-18 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רחובות נ' לולוי.

...

משכך, איני מקבלת את טענת המערערים כי מרגע שזוכו מעבירות בניה אינם מחויבים בתשלום אגרת בניה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית ערעור 64403-01-22 וקבלת ערעור 26904-01-22 רק לעניין תשלום אגרה.

המערערים ישלמו את אגרת הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד ההשבה בפועל.