עתירה לביטול חיוב בהוצאות בפסק דין של בית הדין לעבודה

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 20350-07-21) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 21.6.2021.

בנוסף, המבקש עותר לביטול ההוצאות בהן חויב בבית הדין האיזורי.

אשר לבקשת המבקש לבטל את חיובו בהוצאות – בנסיבותיו של תיק זה לא מצאתי הצדקה להתערב בשקול דעתו של בית הדין האיזורי לחייב את המבקש בהוצאות משפט, חרף הסטייה ממדיניות פסיקת ההוצאות בהליכים כגון אלה.

...

מכאן יוצא אפוא כי אין במכתב התיקון כדי להעלות או להוריד מהחלטת הוועדה.

אף אין בידי לקבל את טענות המבקש כי הוועדה התעלמה מטענתו כי התאונה החמירה את המצב בגבו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון דנ"א 6364/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') נ' הנדל כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון המבקשים: 1. שר הבטחון 2. המינהל האזרחי ביהודה ושומרון 3. מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון 4. מפקד משטרת מחוז ש"י נ ג ד המשיבים: 1. עבד אלפתאח סאלחה 2. דאוד אחמד עלי רביע 3. חאזם חסין מחמוד עג'אג' 39-4. אנג'ל איציק ואח' 40. ההסתדרות הציונית העולמית - החטיבה להתיישבות המבקשים להצטרף כ"ידידי בית המשפט": 1. שלום עכשיו ש.ע.ל מפעלים חנוכיים 2. יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם 3. האגודה לזכויות האזרח בישראל דיון נוסף בפסק הדין של בית המשפט העליון (כב' הנשיאה א' חיות, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופט נ' הנדל) בע"א 7668/18 מיום 27.8.2020

כדרכם של עקרונות-על, הביטוי המעשי שלהם, ב'חיי המעשה', משתנה ממקרה למקרה, ומהסדר להסדר: "הביטוי תום-לב מופיע בחקיקה הישראלית בהקשרים שונים. לדעתי אין ליתן לו משמעות אחת ויחידה בכל ההקשרים הללו" (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה צבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 834 (1981)).

המשמעות האופרטיבית של הדברים היא שהערעור בע"א 7668/18 ידחה; פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 29754-11-13 יוותר על כנו; והעתירה בבג"ץ 953/11 – הנגררת אחר תוצאת ההליך האזרחי – תימחק.

סוף דבר, לו הייתה דעתי נשמעת, היינו מקבלים את הבקשה לדיון נוסף, ומורים על דחיית העירעור שהגישו משיבים 3-1 על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחיקת העתירה שנדונה יחד עם העירעור, תוך ביטול החיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין בעירעור, והוראה לפיה כל צד יישא בהוצאותיו במסגרת ההליכים בבית משפט זה. ברם, משלא התקבלה דעתי, וגם מטעמים מעשיים ולמען הבהירות, מצטרף אני, מבחינת התוצאה האופרטיבית, לעמדת חבריי, השופט עמית והשופטת ברק-ארז, כמפורט בסעיף 57 לחוות דעתה, וכן למנגנון הפצוי שנקבע על ידה.

...

לגישתי, עצימת עיניים זו שנמשכה לאורך השנים נושאת משקל משמעותי בבואנו לבחון את תום ליבו של הממונה בענייננו וזאת גם בהנחה – שאינה מקובלת עלי – ולפיה, כעמדת כמה מחבריי, מועד השתכללות "העסקה" לעניין סעיף 5 לצו הוא בשלב מאוחר יותר (הסכם ההרשאה האחרון משנת 1997 או מועד כניסת התושבים הראשונים של מצפה כרמים לתמונה בשנים 2000-1999).

המסקנה המתבקשת בעיניי מן העובדות המפורטות לעיל היא כי הממונה לא עמד בדרישת תום הלב ברף הגבוה משום שבאותו שלב הוא ידע כי קיימים קשיים כאלה ואחרים ביחס לתא השטח שבו ממוקם היישוב כוכב השחר ושבו ישב "מצפה כרמים הישן". לכן, משהתעורר הצורך להעתיק את מיקומו של מצפה כרמים ממיקומו המקורי למיקום חדש במסגרת "הסכם המאחזים", ניתן היה לצפות שכדי להפיג את החשש לחריגה מצו התפיסה, תיעשה בדיקה מעמיקה ויסודית בטרם יועתק היישוב.

לפיכך, אין בעיניי מנוס מן המסקנה כי אין מדובר ברשלנות אלא בעצימת עיניים של ממש.

השופט י' אלרון: לפנינו עתירה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטות ל' גליקסמן, ח' אופק גנדלר, מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור י' רחמים ו-ד' חן) ב-ע"ע 68001-05-22 מיום 20.12.2022, בגדריו היתקבל בחלקו ערעור שהגישה המשיבה 2 (להלן: המועצה) על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה חיפה (השופטת ד' דרורי ונציגי הציבור ט' אוגוסט ו-י' רינצלר) ב-סע"ש 56302-09-20 מיום 25.4.2022.

משסירבה העותרת לשלם למורה בגין "גרירת" ימי המחלה, הוא עתר לבית הדין האיזורי לעבודה לחייבה לעשות כן. בית הדין האיזורי לעבודה קבע בפסק דינו כי היתקיימו התנאים המזכים את המורה ב"גרירת" ימי המחלה מהמועצה לעותרת.

בצד זאת, ביטל את חיוב המועצה לשלם לעותרת הואיל ובכתב התביעה לא נתבע כל סעד כספי מהמועצה אלא מהעותרת, ובנימוק לפיו אין לבית הדין סמכות לידון בסכסוך בין העותרת למועצה.

בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה.

סוף דבר: דין העתירה להדחות, משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

...

דין העתירה להידחות.

סוף דבר: דין העתירה להידחות, משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ר 23048-08-23 ניתן ביום 28 נובמבר 2023 1. חנונא ויולט אסתר 2. אורלי שוקרון המערערות לילי גבריטה המשיבה לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר זמני, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה סמו בשם המערערות – עו"ד רענן קריב בשם המשיבה – עו"ד יצחק עוקשי פסק דין

המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי [ע"ע 30030-11-21 (להלן – העירעור הראשון)], ובו עתרה לבטל את מחיקת התביעה ואת חיובה בהוצאות.

יתר על כן, במסגרת העירעור הראשון, שבו נדון ערעור על מחיקת התביעה בשל אי התייצבות באי כוח המשיבה לדיון ההוכחות ביום 9.11.2021, הצדדים הסכימו להצעת בית הדין לבטל את פסק הדין ולהחזיר את ההליך לבית הדין האיזורי לשמיעת עדות המתמלל מבלי שהועלתה בקשה לחיוב באי כוח המשיבה בהוצאות אישיות.

...

המשיבה טענה מנגד כי דין הערעור להידחות, וזאת ממספר טעמים: ראשית, המערערות עצמן נהגו ברשלנות, כיוון ש"בדיון ההוכחות שהתקיים, המערערות לא דאגו לזמן את המתמלל במועד והמשך הדיון נדחה (ביוזמת המערערות)" (ס' 19 לכתב התשובה); אין מקום להכיר ברשלנות מקצועית של באי כוחה של המשיבה, כיון שתוצאת ההליך לא הייתה משתנה אלמלא הרשלנות [בעניין זה הפנו לע"א (חיפה) 887-08 כהן רפאל נ' פרוכט חנה (17.8.2009) וכן לע"א (ת"א) 68465-12-19 יצחק הוד נ' אלי גיל (15.10.2020)]; המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה ביחס להוכחת הסיבה לקבלת בקשתן לחיוב בהוצאות אישיות; המערערות הגישו את הערעור "בגלגול רביעי" באופן שמבזבז משאבים שיפוטיים ואת זמנם של באי כוח המשיבה.

לאור זאת, ביקשו לדחות את הערעור ולחייב את המערערות בהוצאות ראויות ובשכר טרחת עו"ד. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

ומן הכלל אל הפרט: בנסיבות המקרה שלפנינו אנו סבורים כי אין הצדקה לחיוב באי כוח המשיבה בתשלום הוצאות אישיות.

סוף דבר: משלא הציגו המערערות נימוק המצדיק חיוב באי כוח המשיבה בהוצאות אישיות - הערעור נדחה.

הרשמת אפרת קוקה לפני בקשת המשיב בעירעור להארכת מועד להגשת ערעור עצמאי מטעמו על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל-אביב מיום 21.9.2024 (השופטת אסנת רובוביץ ברכש ונציגי הציבור מר משה בן דוד ומר אבי אילון; סע"ש 1787-05-21, להלן: פסק הדין).

תביעתו של המערער ביתר רכיביה התקבלה באופן מלא או חלקי, ונפסקו למערער סכומים אלה: גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 56,153 ש"ח, דמי הבראה בסך 567 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 14,225 ש"ח והפרשי הפרשות לפנסיה בסך 3,562 ש"ח. בנוסף, חוייב המשיב בהוצאות המערער ושכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח. המערער הגיש לבית דין זה ביום 24.12.2023 ערעור מטעמו על פסק הדין.

שכן, המערער עותר בערעורו לפסיקת גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסכום גבוה מזה שפסק לו בית הדין האיזורי.

המשיב לעומתו, עותר לביטול החיוב שהשית עליו בית הדין האיזורי ברכיב השעות הנוספות.

...

למעלה מן הנדרש אוסיף, שאף אם היינו מגיעים למסקנה, שלא מתקיימת זיקה עניינית מספקת בין רכיב פדיון החופשה שבערעור המשיב לבין הערעור העיקרי מטעם המערער, כך שלא ניתן היה לכלול רכיב זה במסגרת של ערעור שכנגד, נראה שהיה מקום להיעתר לבקשתו האחרת של המשיב להארכת מועד להגשת ערעור עצמאי מטעמו.

עם זאת, לאחר עיון בתיק שוכנעתי, שהטענות בערעור המשיב ברכיב פדיון החופשה אינן משוללות יסוד, ויש מקום להביאן לבחינת ערכאת הערעור.

עם זאת, לנוכח העובדה שערעור המשיב הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור שכנגד, ולא נדרשת הארכת מועד לצורך קבלתו לרישום תחת סיווג זה; בהתחשב בכך שהערעור שכנגד מתקבל לרישום על כל חלקיו; ובשים לב לכך שבנסיבות העניין אין למעשה משמעות לשאלה, האם ערעור המשיב יתברר כערעור שכנגד או כערעור עצמאי - נראה שמן הנכון הוא להיעתר דווקא לבקשה החלופית של המשיב ולקבל את הערעור מטעמו לרישום כערעור שכנגד.