עתירה לביטול זכיית מכרז מסעדה בהרצליה

ביום 14.11.2013 קיבל בית משפט השלום בירושלים את התביעה וקבע כי על המבקשים לפנות את המקרקעין בתוך עשרה חודשים ממועד פסק הדין ולהרוס את המחוברים אליהם תוך 14 חודשים ממועד מתן פסק הדין או תוך 30 יום ממועד זכייתו של צד ג' במיכרז שתפרסם המדינה ביחס למקרקעין, ככל שיפורסם מיכרז כזה (להלן: פסק דין השלום).

המערערים הגישו ערעור על פסק הדין ועוד בטרם שנידון הוסיפו והגישו בחודש מרץ 2014 עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בה עתרו, בין היתר, לחייב את המדינה להקצות להם את המקרקעין בפטור ממכרז ולחלופין לפרסם מיכרז לשימוש במקרקעין טרם מועד הפינוי שנקבע בפסק דין השלום.

עוד עתרו המבקשים לחייב את המדינה להענות להצעתם לחילופי מקרקעין לשם הסדרת החריגה של המסעדה שבניהולם (עת"מ 55079-03-14).

המדינה מוסיפה וטוענת כי סכויי התביעה קלושים בהנתן העובדה שתביעתם של המבקשים היא הלכה למעשה תביעה לביטול פסק דין חלוט.

כפי שנפסק לא אחת לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים והתערבות ערכאת העירעור בהחלטות מעין אלה שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו למשל: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 23 (20.9.2011); רע"א 6126/12 ר.פ. אירועים וגנים בע"מ נ' חן, פסקה 20 (7.9.2012) (להלן: עניין חן); רע"א 3285/13 ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, פסקה 14 (3.7.2013)).

...

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע בפסק דינו כי "ככל שמדובר בטענת המערערים כי השקיעו כספים במשתלה ובמחוברים אליה, אנו סבורים כי אין הדבר מצדיק את אי הפינוי, וכי הפינוי יבוצע במועד לעיל. נושא זה יבוא לידי ביטוי ויוכרע בהליך נפרד בין הצדדים ..." (פסקה 56 לפסק הדין בערעור).

לא שוכנעתי כי המקרה דנן הוא אחד מאותם המקרים.

קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המדינה מקובלת עליי בהינתן העובדה כי המבקשים יושבים במקרקעין שלא כדין כבר מחודש יוני 2005 ועוד בחודש אוקטובר 2014 ניתן נגדם פסק דין חלוט לפינוי.

מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית והסעד הארעי שניתן בהחלטה מיום 21.9.2015 - מבוטל.

טענות המבקש המבקש עותר לביטול המיכרז, פסילת הצעתה של אור השמש ובטול זכייתה כזוכה במיכרז.

המבקש טוען כי המיכרז פורסם בטרם ההסדרה התכנונית, ולאחר שהמבנה עמד ריק משך 17 שנים, וזאת למען רווחתו הכלכלית של מקורבו של ראש העיר, מר קימה, אשר בסמוך לפירסום המיכרז סגר את מסעדת החוף שהפעיל.

בהלכה הפסוקה נקבעו כללים להחלת עקרון השהוי, הנבחן בשלושה אספקטים: אופן היתנהגותו של העותר (המבחן הסובייקטיבי); האם המחדל בהגשת העתירה במועד פגע באינטרסים ראויים של המשיב (המבחן האובייקטיבי); ומידת הפגיעה בשלטון החוק (עע"ם 8723/03 עריית הרצליה נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חוף השרון פ"ד נח (2004) 732-733, 728 (6); בג"ץ 3/04 הועדה המקומית לתיכנון ובנייה צפת נ' שר הפנים (ניתן ביום 26.12.2005)).

...

מכל האמור לעיל נמצא, כי מועד הפנייה לבית המשפט, שלושה חודשים לאחר הזכייה, לא גרם לתקלות מבחינה אובייקטיבית.

טענתו של המבקש בדבר קרבה בין השניים וניסיון "לתפור" את המכרז למידותיו לא נתמכה בראיות ממשיות, ואין בידי לקבוע ממצאים בעניין זה. עצם העברת המכרז מהעירייה אל חכ"א אינה מלמדת על ניסיון "הרחקה" מהיועצת המשפטית של העירייה.

סוף דבר – זכייתה של "אור השמש" במכרז נשוא ההליך – מבוטלת.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 42618-03-21 אמפי (א.ק.) בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ ואח' לפני כבוד השופט ארז יקואל העותרות 1. אמפי (א.ק.) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ע' חדד 2. לונה ביץ' בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ר' פארן המשיבות 1. החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ 2. עריית הרצליה ע"י ב"כ עו"ד ב' נווה 3. ווי.סי.אייץ בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א' גור 4. ועדת המכרזים של החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ב' נווה פסק-דין

בעתירה המתוקנת התבקשו סעדים שונים, שעיקרם, כנזכר, הוראה על ביטול זכייתה של ווי.סי.אייץ במיכרז וקביעה שלונה ביץ' היא הזוכה בו. כן התבקש בית המשפט להורות על הפסקת הפעלתו של הנכס כמסעדה בידי ווי.סי.אייץ, משלא קיים היתר בנייה כדין, ומשרישיון העסק שניתן לה פגום.

...

אשר לטענות העותרות מתחום דיני התכנון והבניה ורישוי עסקים, לא שוכנעתי כי יש מקום, לעת הזו, להורות על הפסקת הפעלתו של הנכס על אתר.

אין לתת יד למצב לפיו עסק פועל ללא היתר תקין ומלא, במיוחד בהקשרים של בטחון מבקרים במקום, כגון פיקוד העורף, כיבוי אש וכיוצ"ב. חרף האמור, סבורני כי הוראה בדבר הפסקת פעילות העסק מקדימה את זמנה בנסיבות המקרה.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנותיי.

לאור כל המקובץ, ובכפוף להערות שבסעיפים 29-26 לעיל, העתירה נדחית.

כרקע לבקשת העותרת, יובהר כי מזה מספר שנים שוכרת המשיבה 3 מהמשיבה 1 נכס מקרקעין במרינה בהרצליה ומפעילה בו מסעדה (להלן: "הנכס").

בנוסחה המוצע של העתירה המתוקנת, התבקש בית המשפט להורות על ביטול זכייתה של המשיבה 3 במיכרז החדש, לקבוע שלונה ביץ' בע"מ היא הזוכה בו, וכן להורות למשיבה 1 להעמיד לרשות לונה ביץ' את צלומי המעקב של תיבת המכרזים.

...

אף אם ניתן לאתר קווי דמיון מסוימים בהשוואת אותו מקרה לענייננו, סבורני כי התוצאה המתבקשת במקרה דנא היא שונה.

למען הסדר הטוב, מצאתי מקום להפנות למקרה נוסף אף שלא נטען לגביו בו לא הותר תיקון כמבוקש וסבורני כי אף הוא שונה מענייננו.

נוכח כל המקובץ, מצאתי מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב העתירה.

ביום 15.9.20 פנתה העותרת לועדה (נספח 6 לעתירה) וטענה כי גודי אינה עומדת בתנאי הסף, שכן לא היה לה הסכם עם המסעדות הספציפיות "פיתה בסטה" ו"הטריפוליטאית של בכור" בהרצליה, ו"חומוס הבוטקה" ו"בלאק קפה" בפתח תקווה, אשר מנויות בנספח ו. עוד טענה העותרת כי גודי אינה עומדת בדרישות מינימום מסעדות בישובים ערד ומטה בנימין.

בנסיבות המפורטות לעיל, מחד, לאור הקושי בפרשנות תנאי הסף, והפגיעה באמון נוכח התאמת מועד חתימת ההסכם על ידי גודי עם בלאק קפה, ומאידך העלאת טענות העותרת בדבר פרשנות תנאי הסף בשיהוי תוך הרחבת חזית, וללא נטילת רשות, לא מצאתי מקום לבטל כליל את זכייתה של גודי וגם לא לבטל את המיכרז, בעיקר כאשר מיכרז קודם לשירות מסוג זה בוטל, ובטול מיכרז נוסף מהוה סנקציה קשה שיש להמנע ממנו ככל הניתן.

...

אומנם גם אני סבורה כי הדרישה לקיים ולבצע ממשק לקופה במועד הגשת ההצעות מיותרת, חסרת הגיון וכרוכה בהוצאה מכבידה שאין לה הצדקה כל עוד המציע אינו יודע אם הצעתו זכתה בהליך.

על דוקטרינת הבטלות היחסית ראו בג"צ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ (2) 177, 192-193): "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין.”

ראו גם: עע"מ 3144/17 החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי נ' עיריית בת ים ואח' (פורסם ביום 16.1.2018); עע"מ 4818/17 טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ נ' עיריית כרמיאל (פורסם ביום 28.2.2018); סוף דבר העתירה מתקבלת בחלקה באופן שתקופת האופציה, השמורה לשיקול דעתה של המשיבה 1, תקוצר לתקופה מקסימאלית בת שנתיים, כך ההתקשרות עם גודי תסתיים לכל המאוחר בחודש נובמבר 2023.