רקע
המבקשים הם קבוצה של חלק מתושבי שכונת "גבעת עדן" השוכנת בקצה הצפון מערבי של
זיכרון יעקב, שכונת מגורים המתאפיינת בבתים פרטיים צמודי קרקע ויש בה כ- 400 בתי אב.
משיבה 1 היא חברה פרטית העוסקת בניהול, הקמה ותפעול של פרויקטים בתחומי השקום, הרפואה, ההדרכה, החינוך והאיבחון התעסוקתי ובתוך כך מפעילה מסגרות דיור לרמות תיפקוד שונות בכל רחבי הארץ, הוסטלים, דיור מוגן וקהילות תומכות שירותי שקום.
ראש מועצת זיכרון יעקב, מר זיו דשא, אשר נכח בדיון וקבל את רשותי לומר מספר דברים גם כן, הביע תרעומת על כך שמשרד העבודה והרווחה לא שיתף את מועצת זיכרון יעקב במאום, ציין כי חריגות הבניה במקרקעין הנדונים מוכרות לו והצהיר כי המועצה המקומית זיכרון יעקב פועלת רבות למען שלובם של אנשים בעלי מוגבלויות ואחרים בתחומה, אלא שבמקרה זה מדובר במסגרת בעייתית שהקריטריונים החלים עליה שונים וצריכים להיות מחמירים יותר.
עוד טוענת משיבה 2 כי דבר ביצוע עבודות הבניה והשיפוצים בבית לרבות כאלה הטעונים היתר בניה שלא היתקבל, לא היה ידוע לה גם כן.
מצב דברים זה – כך לטענת משיבה 2 – עולה כדי קיומו של פגם חמור שנפל בכריתתו של הסכם השכירות, לנוכח ההטעיה החמורה כלפיה ומשכך הודיעה היא למנכ"ל משיבה 1, ביום 19.6.18, על ביטול ההסכם לאלתר.
בתביעה העיקרית הקשורה לאותה בקשה עתרו המבקשים לצוו מניעה קבוע שימנע את הקמת ההוסטל.
גם במקרה זה טענו המבקשים כי המשיבים החלו בבצוע שיפוצים נרחבים בבית תוך הוספת קירות, פתיחת חלונות וחלוקת החללים לחדרי מגורים רבים ללא היתר כדין, וכי לאחר שהוצא נגדם צו הפסקה מנהלי הם החלו לפעול להשגת היתר בניה.
בת"א (עכו) 137-05-10 מוסקוביץ' ואח' נ' כהן ועמותת "הדרך" נדונה בקשת המבקשים לאסור על המשיבים להשכיר את ביתם למשיבה המנהלת מוסד שקומי לנפגעי סמים.
במצב דברים זה , לנוכח הצהרת המשיבה כי לא עתידים להנתן טיפולים כלשהם בבית ואין כל כוונה לשכן בו משתמשים פעילים בסמים, ועל רקע קביעתו כי אין מדובר בבניין מאוכלס אלא בבית צמוד קרקע, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה וכלשונו: "המבקשים לא הראו מניעה חוקית לשימוש אותו מבקשת העמותה לעשות בבית או כי תתקיים בו פעילות ללא רשיון הנידרש על פי דין. לפיכך סכויי התביעה אינם גבוהים ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה".
באותו עניין שנידון בהליך האחרון לעיל, נדחה גם ערעורה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה כרמיאל כנגד החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בעיר לדחות את בקשתה למתן צו למניעת פעולות לפי סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה בכל הנוגע לאיכלוס הבית הנ"ל בחוסים מטעם העמותה.
...
גם בבחינת האפשרות של הפרת חובה חקוקה בדמות שימוש חורג בקרקע, ובבחינת השאלה האם הפעילות בבית מהווה הפרה של הוראת סעיף 63א(א) לחוק התכנון, היתה מסקנתו של בית המשפט באותו מקרה דומה, בשל היות הדיירים "נכי נפש".
השאלה שהטרידה את בית המשפט במקרה זה והביאה בסופו של דבר למתן סעד זמני מוגבל, נגעה למספר הגדול של הדיירים אותם תכננה העמותה לשכן בבית – 20 דיירים בשטח של כ- 400 מ"ר שיש בו 6 חדשים וחדר שביעי נוסף למדריך.
בית המשפט קבע כי "ככלל, אין כיום יותר מחלוקת כי שימוש למגורי חוסים שנעשה במבנה המיועד למגורים אינו שימוש חורג... אם היה ספק בכך בא התיקון לחוק התכנון והבניה והוסיף את סעיף 63א(א) והבהיר זאת". ויחד עם זה, מאחר שלא שוכנע כי המבנה הנדון לא נחשב כ"מבנה מאוכלס" בשל העובדה שנכללו בו שתי יחידות מגורים בכתובת אחת עם קיר משותף, אזי החליט ביהמ"ש בסופו של דבר להעתר לצו המניעה הזמני באורח חלקי תוך הגבלת מספר הדיירים ל-6, בכפוף לקבלת כל האישורים הנדרשים מכל הגופים הרלבנטיים שאמורים לאשר קיומו של הוסטל במקום.
במצב דברים זה, לנוכח עמדת משיבה 2 (הגם שבשלב זה הועלו טענותיה בפני באמצעות
בא כוחה ולא בדרך של הגשת תצהיר מטעמה בשל שהייתה בחו"ל, אך יכולתי לעמוד עליהן
גם מתוך עיון במכתבה מיום 10.6.18 אל מנכ"ל משיבה 1 , דהיינו טענתה בדבר אי מודעותה
מראש למטרה האמיתית שלשמה הושכר ביתה למנכ"ל משיבה 1 באמצעות האחרונה),
כמו גם הבעייתיות העולה מכך שבנה שאיננו בעליו של הנכס הוא זה שחתום על מסמך
ההסכמות הכללי – שכירות מיום 31.1.18ולאור האינדיקציה הברורה לקיומו של חשד בדבר
קיום חריגות בניה חדשות במקום (להבדיל מאותם 200 מ"ר שלפי הטענה נבנו ללא היתר אך
זה קרה מזמן), אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בדרך של הותרת הצו הארעי שניתן על
סוף דבר, הבקשה מתקבלת בדרך של הטלת צו מניעה זמני האוסר על משיבה 1 לפתוח
ולהפעיל את ההוסטל בבית, לבצע בו כל פעולת בניה או הריסה, התאמה, אכלוס, או
כל פעולה אחרת המשנה את מצבו לצורך הכשרתו לטובת הפעלת המסגרת השיקומית
הנדונה.
