עתירה לביטול היתר בנייה לתורן אנטנה סלולארית

עתירה להכריז על בטלותו של היתר בנייה להקמת תורן ומתקן לאנטנה סלולרית, שהוציאה רשות הרשוי של הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חוף השרון (המשיבה מס' 1), לבקשת החברות המשיבות מס' 2 – 4.

...

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, לא מצאתי צורך להכריע בטענות נוספות שבפי המשיבות, כגון שלעותרת מס' 2 (ועדת התכנון והבנייה נתניה) אין מעמד.

לסיכום מהנימוקים דלעיל הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה ולבטל את החלטת רשות הרישוי שליד המשיבה 1 בדבר חידוש אישורה של הבקשה להיתר שהגישו החברות המשיבות.

העתירה מתקבלת.

בפני עתירת 49 עותרים, תושבי שכונות רמת בגין ורמת גולדה בחיפה , אשר , בהתאם לאמור בעתירה "ליד בתי מגוריהם הוקם מתקן השידור הסלולארי נשוא העתירה". בעתירת מבקשים העותרים: "א. להורות על ביטול היתר הבניה שניתן ביום 14.2.16 להקמת מתקן שידור סלולארי הכולל תורן בגובה 42 מטר ועליו 18 אנטנות סלולאר ואנטנות נוספות ו- 15 אנטנות תיקשורת ותשתיות בגוש 12258 חלקה 53 ברמת גולדה (להלן: "מתקן השידור").

...

המסקנה העולה מדברי ההסבר ביחד עם הוראות תמ"א36ב' ותמ"א 36א/1 , שלא נכנסו לתוקף, היא כי: בניגוד לטענת המשיבות כי ניתן ליתן היתר למתקן השידור אף אם אינו עומד בהגדרת המתקנים הכלולה בטבלה 1 , עולה מדיוני הממשלה לגבי תכנית 36א/1 כי בתכנית זו נלקחו בחשבון השינויים הטכנולוגיים ובוטלה טבלה 1 הנ"ל ללמדך כי כל עוד לא בוטלה הטבלה – לא ניתן היה ליתן היתר מכוחה (וכאמור הם תכנית תמ"א 36א/1 והן תמ"א 36ב' טרם אושרו על ידי הממשלה).

מכל האמור אני קובעת כי היתר הבניה למתקן השידור נשוא העתירה עומד בניגוד לתכנית תמ"א 36א' ולפיכך דינו להתבטל.

מאחר ומתקן השידור הוא נשוא ערעור בבית המשפט העליון (עע"מ 4113/18) אני סבורה כי אין מקום ליתן הוראות אופרטיביות כפי שהתבקשו על ידי העותרים (ביטול היתר הבניה והוראה להרוס את מיתקן השידור) ואלה יקבעו על ידי בית המשפט העליון.

העותרים מבקשים לבטל היתר בנייה שהוציאה המשיבה מס' 1 – הוועדה המיוחדת לתיכנון ובנייה חריש (להלן: "הוועדה") ביום 08.08.2019, להקמת מתקן שידור סלולארי במיגרש 133 בחלקה 133 בגוש 9250 בעיר חריש (להלן: "ההיתר", שצורף כנספח ע/1 לעתירה) וכן לאסור על המשיבות 3-5 להקים את המתקן הסלולארי.

לאחר שמולאו תנאים שקבעה הוועדה, ביום 8.8.2019 ניתן למשיבות 3-5 - מפעילים סלולאריים, היתר לבניית "תורן עגול מעוצב בגובה 45 מ' להצבת אנטנות של 3 חברות סלולאר וגידור האתר". בגוף ההיתר נרשם כי הוא בתוקף עד ליום 08.08.2022.

...

וזהנו נוסח סעיף 23 להחלטה: "חוקיות ההיתר- לאחר שקראתי את הערר וכן את תשובת המשיבות נראה כי טענות חוקיות ההיתר ועמידתו בתנאים הקבועים בתמ"א 36 הם מרכז המחלוקת. אין אני רואה לנכון להכריע בסוגיה זו ובלבד לקבוע, שגם אם נפלה אי חוקיות בהיתר, אין מדובר באי חוקיות המהווה פגיעה חמורה בשלטון החוק מהסוג שאין להתעלם ממנו גם בהינתן השיהוי. טענות אי החוקיות לגבי ההיתר הינן לכל היותר מחלוקת פרשנית בדבר אופן יישומה של תמ"א 36 על ידי הוועדה המקומית במקרה זה. ייתכן והיה מקום לדון במחלוקת פרשנית זו לו היה מוגש הערר במועדו (ואין אני קובעת כי אכן נפלה אי חוקיות כלשהי), אולם לא די בטענות המבקשים במקרה דנן כדי להרים את הנטל הנדרש להוכחת אי חוקיות שיש בה כדי להתגבר על השיהוי הניכר במקרה זה". כאמור החלטת יו"ר ועדת הערר ניתנה ביום 18.11.2020, והעתירה שלפניי הוגשה ביום 28.12.2020.

שנית, דין הטענה להידחות לפי תורת הבטלות היחסית, וזאת ובהנחה שאראה באי המצאת האישור לפי חוק הקרינה כ"פגם".

כפי שאציין להלן, נראה, כי דין טענתם זו של העותרים להידחות .

מסקנה: לאור כל הנימוקים שמניתי לעיל, סבירות החלטת ועדת הערר, השיהוי הרב שדבק בהתנהלות העותרים הן בפנייה לועדת הערר והן בפנייה לבית המשפט, וכן לאור הקביעות שקבעתי למעלה מן הצורך, באשר לטענות בעניין אי החוקיות שנפלה בהחלטת הועדה המקומית, מצאתי לדחות את העתירה.

פלאפון השיבה לטענות שהועלו בזימון לשימוע במכתב מפורט (נספח 6 לעתירה) וטענה כי המתקן שהוקם על ידה הנו "מתקן שידור קטן" בהתאם לתמ"א 36א, השונה מ"אתר שידור" שהוא שטח קרקע המיועד להקמת תורן ומבנים נלווים; המתקן שהוקם תואם את הוראת סעיף 23.1 לתמ"א 36א על פיו ניתן להקים מתקן תיקשורת ב"איזור בניה עירונית" תוך הישתלבות בתשתית קיימת; המתקן הוקם בצידה של דרך ראשית (דרך מספר 2) בתווך שבין רצועת הדרך לבין מסילת הרכבת והוא שולב בעמוד תאורה של חברת נתיבי ישראל המהוה "מתקן תשתית"; מדובר בהשתלבות בעמוד תאורה קיים ובמיקום שאושר בהיתר הבניה.

מיד לאחר ביטול ההיתר פורסמה בעיתונות המקומית "הודעת ניצחון" תחת הכותרת "השג לתושבים. בוטל היתר הבניה שניתן לאנטנה הסלולרית הממוקמת בסמוך לכביש החוף ... 'הצלחנו לעצור את הקמת האנטנה שהוקמה תוך הטעית גורמי המיקצוע בבקשת ההיתר' אומר אלי דלל". לגופו של ההיתר טוענת פלאפון כי עיון במיפרט ההיתר ובתשריט מצביע במפורש שההיתר עוסק בהשתלבות על דרך של פירוק עמוד תאורה קיים (המסומן בצבע צהוב במיפרט ההיתר) והקמת עמוד תאורה חדש גבוה יותר, עם אנטנות תיקשורת על גבי עמוד התאורה.

...

הדברים עלו מפורשות בהזמנה לשימוע בה נרשם כי "התקבלו תלונות מצד תושבי האזור" ועל כן "נציגי הועדה המקומית בדקו שוב את נתוני הבקשה להיתר". לטענת פלאפון רשות הרישוי בדקה את אותם הנתונים שהיו מונחים לפניה מלכתחילה, עת הוגשה הבקשה להיתר והגיעה למסקנה שונה לאחר שחלפו כמעט שנתיים ולאחר שהמתקן נבנה.

המסקנה היא כי העמוד שהוקם על ידי פלאפון עונה על החריג הקבוע בסעיף 23.1 לתמ"א 36א ומקיים את התכלית לו נועד כפי שאף נקבע בפס"ד רח' אינשטיין: "הוראת סעיף 23.1 לתכנית בה עסקינן הינה החריג (לכלל הקבוע בסעיף 19 לתמ"א 36א – ז.ב.). כאשר מתקן השידור ניתן לשילוב עם מתקן תשתית אחר באזור הבניה העירונית, וכאשר – נוכח קיומו של מתקן התשתית האחר - ממילא נעשה שימוש במשאב הקרקע והפגיעה הסביבתית או הנופית כבר קיימת, ניתן להתיר את הקמת מתקן השידור בתנאי שישולב במתקן התשתית. זאת, בכפוף למגבלה על הגודל המירבי של המבנים הנלווים כקבוע בסעיף, ובכפוף לשילוב בסביבה על פי הנחיות מהנדס הועדה המקומית.

לאור האמור אני דוחה את הטענה.

מכל האמור לעיל אני מקבלת את העתירה החלטת רשות הרישוי מיום 23.12.19 המבטלת את היתר הבניה שניתן על ידה ביום 31.1.2018 בטלה ופאלפון תוכל להשלים את עבודות הבניה בהתאם להיתר.

למשיבה, במעמד צד אחד, להסיר את התורן מהאנטנה הסלולרית אשר הוקמו על ידי המשיבה באישון לילה ביום 14-15.7.05 ברחוב דרך רבין פינת הרוא"ה ברמת גן, המקרקעין הידועים כחלקה 696 בגוש 6144 (להלן: "האנטנה").

לאחר בניית האנטנה הוצא צו הריסה מינהלי אחד ביחס לאנטנה, עקב חריגות בנייתה מתנאי היתר; לאחר מכן-בוטל היתר הבניה כליל, ובדיעבד, על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבנייה; לאחר מכן הוצא צו הריסה מנהלי נוסף בעקבות ביטול ההיתר, ולאחר מכן הורה בית המשפט (כב' השופט מור במסגרת ב"ש 21/05 בבית המשפט לענינים מקומיים) על ניתוק החשמל מהאנטנה והפסקת השימוש בה. לאחר כל זאת נקבע הדיון בבית המשפט לענינים מקומיים ברמת גן לאחר הפגרה, בתחילת חודש ספטמבר 2005 בפני כב' השופט דוד מועלם.

עלי לציין, כי המבקשים שבפניי אינם עותרים לצוו מניעה זמני או צו לשעה-QUIA TIMET אשר ימנעו את הפעלת האנטנה, אלא עותרים לצוו עשה זמני, אשר יעניק להם, למעשה, את כל המבוקש על ידם-קרי-הסרת האנטנה.

...

לו אגיע למסקנה כי יש למבקשים זכות לכאורה בעילת המטרד ליחיד-הרי אין היתר הבניה יכול להוות הגנה נגד התביעה למתן צו עשה זמני לפרוקה של האנטנה.

סיכום 63 לנוכח כל האמור לעיל-אין מנוס מן המסקנה כי דין הבקשה להידחות וכך אני מחליטה.

המזכירות תשגר העתק החלטתי בפקסימיליה אל ב"כ הצדדים.