עתירה לביטול היתר בניה בשל סטייה מתב"ע

למען השלמת התמונה מצאתי להוסיף כי עניינו של המבנה נשוא התובענה נדון במסגרת שלושה הליכים משפטיים מקבילים והם: ההמרצה שבפני בה עותרים המבקשים לקבלת סעד הצהרתי בדבר השמוש החורג במבנה וצו מניעה קבוע לאיסור קיום אירועים פרטיים; עתירה מנהלית המתבררת בבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לצוו מניעה ואיסור ביצוע עבודות ולהקפאת המצב בשטח; בהמשך הוגשה עתירה מנהלית נוספת שעניינה באכיפת החלטת המועצה העליונה ומתן צו מידי לאיסור שימוש כלשהוא במבנה; ערר שהוגש למועצת התיכנון העליונה בבית-אל, בעתירה לביטול החלטת הועדה והקפאת המצב עד לקבלת החלטה לאחר מתן זכות היתנגדות למבקשים.

בסיכומיהם מבהירים המבקשים כי טענותיהם בדבר חוקיות המבנה, קבלת ההחלטה על הרחבתו בשנים 2015 ו- 2019, שינוי ייעוד המבנה ללא התאמת התב"ע ומתן היתר הבניה ע"י הועדה לתיכנון ובניה ללא מתן אפשרות להביע היתנגדות – כל אלו מתבררים בהליך בפני מועצת התיכנון העליונה במינהל האזרחי (מת"ע) ואינם בסמכותו העניינית של בית משפט זה. ביום 21.4.19 נדחתה בקשת המבקשים לצוו ביניים במסגרת העתירה המינהלית הראשונה ובהחלטתו מציין כב' השופט ד' גדעוני כי הערר שהוגש למועצה העליונה ביום 4.4.19 קדם להגשת העתירה ועל כן יש תחילה למצות את ההליכים באפיק התיכנוני, ובית המשפט לא ישים עצמו בנעלי רשויות התיכנון ויקדים לידון בהגשות תכנוניות שעה שהליכי התיכנון תלויים ועומדים.

ביום 12.8.19 נדון הערר על החלטת הועדה המקומית בפני הועדה מת"ע ולאחר שנבחנה התוכנית להיתר שהגישה המשיבה נקבע כי הבניה של מבנה הציבור בוצעה בסטייה מהתב"ע באופן שגבולות המגרשים אינם תואמים לגבולות המאושרים בתב"ע, וכי ההיתרים במיגרש המיועד למבנה ציבור ובמגרש המיועד למגורים ניתנו על בסיס תוכנית מפורטת שאינה בהליך סטאטוטורי.

בהמשך להחלטה זו הגישו המבקשים ביום 3.9.19 עתירה מינהלית נוספת לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד מועצת התיכנון העליונה והמועצה קדומים להורות למועצה לאכוף את ההחלטה בעצמה ולא להפנות את ביצוע האכיפה לועדת התיכנון והבניה בשל ניגוד עניינים.

...

לנוכח החלטתה של מועצת התכנון העליונה בהליך הערר וצו הביניים בעתירה המינהלית אני סבור כי עלה בידי המבקשים להרים את הנטל להוכיח את הטענה בדבר שימוש חורג במבנה הסמוך לביתם, ולפיכך, אפוא, עובר הנטל לכתפי המשיבים להפריך טענה זו. המשיבים נסמכים בטיעוניהם על שני אדנים עיקריים: אי מיצוי הליכי התכנון בפני המועצה העליונה והיותם של הסעדים המבוקשים תיאורטיים וכנגזרת מטענות אלו נטען לחזקת התקינות המינהלית שלא נסתרה ולהיעדר סמכות עניינית.

טענה זו על פניה מקובלת עלי אך גם מבלי לקבוע מסמרות לגבי נכונותה, לא מצאתי מקום למתן פסק הדין ההצהרתי.

יחד עם זאת שוכנעתי כי יש מקום ליתן הצו העיקרי לו עותרים המבקשים בסעיף 1 בכותרת התובענה להורות על איסור שימוש חורג כלשהו במבנה שכן לא יכול להיות חולק כי במצב התכנוני והמשפטי כיום, כל שימוש כנטען ע"י המבקשים הינו חורג.

לאור האמור, אני מורה על איסור כל שימוש חורג במבנה נשוא התובענה שלא כדין.

לפיכך, קבעה ועדת הערר כי מכיוון שמדובר בשינוי מהתב"ע החלה, על המשיב 3 להגיש בקשה לתיקון היתר הבנייה אשר תיכלול פירסום כדין לעניין הסטייה ממיקום זיקת ההנאה, והבקשה לתיקון תובא לדיון בפני הועדה המקומית (ראו נספח א' לעתירה).

סבורני כי צדקה ועדת הערר בקביעתה, לפיה יש להורות על ביטול היתר הבניה באופן חלקי, אך יחד עם האמור, מצאתי לקבוע כי ככל ותוך 6 חודשים לא תאשר הוועדה המקומית בקשה לתכנית שינויים אשר תציע גישה חוקית למגרש של העותרים, התואמת את הוראות התב"ע המאושרת או בקשה הכוללת הקלה מהוראות התכנית בכל הנוגע לזיקת ההנאה, יבוטל ההיתר במלואו.

...

העתירה שלפניי מכוונת נגד החלטת המשיבה מס' 1 – ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה חיפה (להלן: "ועדת הערר"), מיום 07.04.2022, בגדרה נדחה הערר שהגישו העותרים על החלטת המשיבה מס' 2 – הועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף הכרמל (להלן: "הועדה המקומית"), אשר ביטלה באופן חלקי היתר בנייה שניתן לבנייה במקרקעין הידועים כגוש 1190, חלקה 39, מגרש 42 ביישוב גבע כרמל, למשיב מס' 3 (להלן: "הנחלה", ו/או "המקרקעין").

כך לדוגמא בעע"מ 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (24.06.2009), התייחס בית המשפט העליון לשאלה אם המסקנה שהיתר הבנייה אינו תואם את התכנית, מחייבת בהכרח את התוצאה לפיה יש להצהיר על בטלותו של היתר הבנייה, או שמא יש מקום להורות על הפעלת דוקטרינת הבטלות היחסית.

סבורני כי מדובר בתוצאה מידתית המאזנת באופן ראוי בין האינטרסים של כל הצדדים.

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, ומשלא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר דין העתירה להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 34 לעיל.

בפני עתירה מנהלית מתוקנת, שצומצמה על פי החלטתו מיום 16.1.2017, של כב' הש' ד"ר קובי ורדי, ס.נ, ובה עותרים העותרים לביטולו של היתר בניה מס' 16-1167 (להלן: "היתר הבניה") שהוציאה המשיבה 1 לבניית בית ספר מוזיר, מכוח תוכנית 507-0271700 תא/מק/צ (להלן: "תוכנית צ'"), המצוי בגוש 6213 חלקות 424, 624, 777, 802 ו- 957 בפינת הרחובות דוד ילין ומוזיר (להלן: "המיגרש" או "בית הספר מוזיר").

לטענת העותרים, ההיתר חורג ומנוגד להוראות התוכנית שמכוחה הוצא (תוכנית צ'), סותר היתר קודם שריר וקיים, סוטה באורח ניכר מהנחיות מנהליות ותקנים מחייבים, אינו כולל תוכנית תנועה וחניה כנדרש, ומהוה מפגע בטיחותי הן בהיבטי התנועה והן בהיבטי הפינוי והחילוץ.

לדעת המשיבות, בהתייחס לדיני השהוי הכלליים, השתהו העותרים שהוי בלתי סביר בהגשת העתירה, ומשכך, יש לסלק את העתירה על סף. לטענת המשיבות 1 ו- 2, עוד ביום 28.9.16, בטרם הוגשה הבקשה להיתר, נשוא עתירה זו, אושרה בהתייחס למגרש הצבורי תוכנית עיצוב ופיתוח אדריכלית לבית ספר מוזיר (עא/4633 מס' תב"ע תא/מק/צ).

...

נראה כי המשיבות אכן נאלצות לענות לצורכי האוכלוסייה ההולכת וגדלה במרכז תל-אביב ואין מנוס מבניית בית הספר על המגרש הציבורי, נשוא העתירה, למרות אי הנוחות העלולה להיות כרוכה בכך לתושבי האזור.

סוף דבר כמפורט בפסק הדין, לא מצאתי ממש בטענות העותרים כנגד ההיתר לבניית בית הספר, נשוא העתירה, התואם כאמור תוכנית צ'.

אני דוחה את העתירה.

]השופט נ' הנדל: מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (עת"מ 22917-11-16, כב' סגנית הנשיא צ' צפת), בגדריו נדחתה עתירת המערערים להורות על ביטולן של החלטות שונות של מוסדות התיכנון והבנייה בקשר לבקשת המערערים לבנות תוספת של עליית גג לדירתם.

עוד טענו המערערים כי לא היה מקום לדחות את עתירתם נגד החלטת ההקפאה מחמת שהוי, שכן העתירה הוגשה מיד בסמוך לאחר מחיקת המרצת פתיחה שאותה הגישו המערערים בעיניין זה. ביחס לבקשה לשינויים בהיתר, טענו המערערים שזו הוגשה בעקבות המלצותיהם של גורמים שונים בערייה אשר אמרו למערערים כי אין צורך בחתימות שכנים וכי ניתן יהיה לאשר סטיות מן התב"ע. לבסוף חזרו המערערים על טענותיהם שלפיהן במקרים אחרים אושרו בקשות דומות לזו שלהם, וציינו כי שכניהם ביצעו בעצמם חריגות בנייה.

...

לא מצאנו כי נפלה טעות בפסק הדין – בעובדה, במשפט או בקשר ביניהם.

במובן הזה, הערעור נדחה בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות על ערעור זה. בטרם סיום ולנוכח ריבוי ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ראינו להצטרף אף אנחנו לדברי בית משפט קמא שלפיהם מוטב שהצדדים ימצאו את הדרך לסיים בהקדם את הסכסוך ביניהם, בכדי שיוכלו להתגורר יחדיו בשכנות טובה.

סוף דבר: הערעור נדחה.

בקשה לביטול צו הריסה לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי ו/או עיכובו, צו שניתן ביום 10.11.20 בגין בניה שהוקמה על מקרקעין הידועים כגוש :18168, חלקה 9 ברחוב המייסדים 40/3 בנהריה (להלן: "הצוו").

לפיכך, לאור האמור, עתר המבקש לביטול צו ההריסה או עיכובו.

ב"כ המשיבה טענה כי אין כל סיכוי להכשרת המבנה כפי שהוא כיום וזאת מאחר והמבנה ניבנה בסטייה ניכרת מקוי ביניין.

הוסיפה וטענה ב"כ המשיבה כי מהבקשה לתיק מידע עולה כי נרשם על ידי המבקש כי התוספת המבוקשת מהותה "בנית חנות בקומת קרקע הצמודה לדירה קיימת בקומה א במבנה קיים ופונה לרחוב וייצמן". לעניין זה אמר מר ללוש בשמו של המבקש כי מדובר ברחוב מסחרי לפיכך, מה שניתן לבנות זה לצורך מסחרי וכי מדובר בתב"ע מסחרי.

סעיף 229 לחוק התיכנון והבניה קובע כי "לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השמוש בוצעו כדין, או שלא היתקיימו הדרישות למתן צו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע שנפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו". אין מחלוקת שלא קיים היתר בניה למבנה.

...

לפיכך, שוכנעתי שהמבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפל פגם כלשהו בצו ההריסה המצדיק את ביטולו.

מהנימוקים שפירטתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו הריסה מנהלי וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה .

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.