עתירה לביטול החלטת שר הפנים למנות ועדה קרואה במועצת עיריית טייבה

גורמים אלו דאגו לעדכן אותי אישית, אחת לפרקים אודות פעולותיו הנמרצות של דורון לקידומה של העיר, וציינו בפני כי מאז מינויו עלתה הערייה על דרך המלך בכל הקשור לתיפקוד מוניציפלי תקין, באשר וועדות מוניציפליות שונות חזרו להיתכנס בה כסדרן, תושבים זכו לאוזן קשבת ולמענה מהיר ויעיל לפניותיהם (מענה שכמעט לא היה קיים עד לאותה עת), תוכניות בנין עיר שונות שנדרשו לפיתוחה של העיר ושנזנחו עד למועד כניסתו של דורון לתפקיד, החלו להיות מקודמות בה במלוא המרץ, לרבות תכנית אב לביוב של עריית טייבה, אשר הייתה "תקועה" במשך 12 שנים בועדה המחוזית ורק לאחר מינויו של דורון התאשרה על ידי הוועדה המקצועית למים וביוב, וכיו"ב. לאור כל זאת ולנוכח פעולותיו הטובות והנמרצות של דורון לשיקומה של העיר, החלטתי להעניק לעירייה בראשותו מענק מיוחד של כ-5.9 מיליון ₪ מרזרבת השר, כדי שיכול לקדם פרויקטים ייחודיים אותם ביקש לבצע, ובמכתבי מיום 24.8.09 אף ציינתי בפני דורון את שביעות הרצון הרבה שהייתה לי כשר פנים, מתפקודו.

בעתירה זו טען התובע, כי ההחלטה להדיחו מתפקידו נעשתה ממניעים פוליטיים, שכן שר הפנים התחלף באותה תקופה.

המדובר במינוי שנעשה על ידי שר הפנים בהתאם לסמכותו על פי סעיף 145 לפקודת העיריות, כאשר בהתאם לסמכות האמורה הוסמך השר למנות אדם לכהן כיו"ר ועדה ממונה שתפקידה למלא את תפקיד ראש הערייה והמועצה הנבחרת שפוזרה על רקע תיפקודה.

שר הפנים הנו המוסמך היחידי על פי החוק למנות יו"ר ועדה ממונה, ובהתאם לסעיף 14 לחוק הפרשנות – הנו גם היחיד שמוסמך על פי חוק לבטל את המינוי.

המדובר בהבטחה שניתנה על ידי שר בישראל, בעל זכויות רבות וניסיון רב, אשר קרא לתובע לדגל, בהציגו את התפקיד המקצועי כמשימה לאומית של ממש.

...

נוכח הסכסוך המקצועי בין שני בעלי התפקידים הגיעה המדינה לכלל מסקנה כי אין אפשרות ששני בעלי התפקידים ידורו בכפיפה אחת, וביטלה את מינויו של התובע.

לפיכך, אני סבור שלגבי 6 החודשים הראשונים לאחר סיום תפקידו (11/2009 - 4/2010), מגיע לתובע פיצוי בגובה שכרו המלא כיו"ר ועדה ממונה, ובאשר לתקופה שממועד זה ועד למועד תחילת התמחות (5/2010 -3/2011) – 11 חודשים נוספים - מגיע לו פיצוי בגובה ההפרש שבין שכר זה לבין השכר הממוצע במשק, אשר אותה עת עמד על סך של 8,430 ₪, שכן לטעמי, נוכח נסיונו ועברו התעסוקתי התובע יכול היה להשתכר לפחות שכר זה, לאחר תקופת חיפוש עבודה בת 6 חודשים.

נוכח כל האמור אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: בגין התקופה הראשונה (11/2009-4/2010): 43,415 X 6 = 260,490 בגין התקופה השניה (5/2010-3/2011): (43,415 – 8,430) X 11 = 384,835 בסך הכל זכאי התובע לפיצוי בסך של 645,325 ₪.

בעניין זה ר' דבריו של כב' השופט פוגלמן בדבריו בפסק דינו: "אוסיף כי במסגרת שקילת השלכות ההחלטה על נושא העתירה על העותר, נתתי דעתי גם לכך ששמו הטוב לא נפגע באופן ממשי, בשים לב לעמדת משרד הפנים שלפיה לא נפל כל פגם בתפקודו, והעברתו מכהונה הינה פועל יוצא של הנסיבות." על כן איני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי בראש זה. אשר על כן, אני מחייב את המדינה לשלם לתובע את הסך של 645,325 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.