עתירה לביטול החלטת פטור משירות צבאי מטעמי מצפון

]השופט א' שטיין: בעתירה שלפנינו מבקש העותר, יליד שנת 2004, המשתייך, לפי דבריו, לקהילת "אנשי היישוב הישן [...] המתנגדים עקרונית, דתית ואמונית לשירות בצה"ל", כי תדחה התייצבותו לבדיקות הכשירות הצבאית ולהליכי הגיוס עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי.

העותר לא קיבל תשובה על בקשתו האמורה, וביום 5.8.2020 הגיש עתירה בה ביקש כי המשיבים יפטרוהו "משירות צבאי ובדיקות מטעמי דת או מצפון", וכן כי ייקבע נוהל אשר יסדיר מתן פטור גורף משירות צבאי לחברי קהילת היישוב הישן (ראו: בג"ץ 5466/20 ווייס נ' שר הבטחון (11.2.2021); להלן: העתירה הראשונה).

עם דחיית העתירה בוטל הצוו הארעי אשר ניתן במסגרתה.

לדבריהם, חברי הקהילות התרבותיות עליהן מצביע העותר נדרשים גם הם להתייצב להליכי רישום ובדיקה בטרם נבחנת בקשתם לדחייה ולפטור משירות צבאי; וחברי קהילתו שעניינם עולה בעתירתו קיבלו פטור משירות צבאי על רקע נסיבות פרטניות שונות.

...

ברם, דינה של בקשה זו של העותר להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים.

העובדה שעתירה בנושא זהה כבר נדונה ונדחתה על ידינו נותנת למסקנה זו משנה תוקף ומחייבת את חיובו של העותר בהוצאות.

העתירה נדחית אפוא בזאת.

העתירה בבג"ץ 2621/21 עיקרה בדרישת העותר, המשתייך לקהילת "אנשי היישוב הישן", לפטור אותו משירות צבאי מטעמי מצפון ולהחליט בבקשתו לפטור אותו מהתייצבות להליכי רישום ובדיקה בשל טעמי מצפון.

הצוו הארעי שניתן בבג"ץ 999/21 – מבוטל בזאת.

...

בפסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 1882/21 ווייס נ' שר הביטחון (17.6.2021) (להלן: עניין ווייס), נקבע כדלקמן: "אכן, הסעד אותו מבקש העותר – דחיית בדיקות הכשירות הצבאית עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי – לא התבקש ולא נדון בעתירה הקודמת שהגיש. ברם, דינה של בקשה זו של העותר להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים. אוסף ואבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו: בדיקת כשירותו של אזרח לשרת בצה"ל ובחינת זכאותו לפטור מהשירות הצבאי אינן בגדר 'תכנית כבקשתך'...

עוד יצוין, כי מקובלת עלינו טענת המשיבים לפיה גם טענות העותרים והעותר בעתירותיהם והנסיבות הפרטניות להן הם טוענים – נעוצות, הלכה למעשה, בהתייחסויות "קבוצתיות" שאינן פרטניות לכאורה, כמו הטענות להפליה לעומת קהילות תרבותיות אחרות, ואשר מכוונות להסדרה של פטור לבני ה"יישוב הישן", שהוא סעד שכבר נדחה בעתירות קודמות (השוו: בג"ץ 5466/20 וויס נ' שר הביטחון (11.2.2021); עניין ווייס, פסקה 13).

סוף דבר, העתירות נדחות.

]השופט י' אלרון: עניינה של העתירה בהליכי הגיוס של העותר, המבקש פטור מגיוס לשירות צבאי מטעמי דת ומצפון, ללא שיידרש להתייצב לבדיקות ראשוניות לבחינת כשירותו לשירות צבאי במסגרת "צו ראשון". כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים, העותר זומן להתייצב בלישכת הגיוס בראשית שנת 2018 להליכי רישום ובדיקות לקראת גיוסו במסגרת "צו ראשון", אולם לא התייצב כנדרש.

בנסיבות אלו, ובשים למועד הגיוס שנקבע לעותר, ניתן ביום 5.8.2019 צו ביניים שלפיו המשיבים יימנעו מאכיפת חובת הגיוס של העותר עד למתן החלטה אחרת בעתירה.

בתגובת המשיבים לעתירה נטען כי בקשת העותר לפטור משירות בטחון טרם נדונה, מאחר שהוגשה בטרם מלאו לו 18; וכי הוא סרב לשתף פעולה עם הרשויות תוך שנימנע מספר פעמים מלהתייצב להליכי רישום ובדיקות לפי "צו ראשון". עוד נטען, כי אין עילה להתערבות במדיניות המשיבים שלא להכיר בהתנגדות מצפונית לחובת ההתייצבות להליכי רישום, ולבחון בקשות לפטור משירות רק לאחר בחינת כשירות המועמד לשירות צבאי.

למען הסר ספק, צו הביניים אשר ניתן ביום 5.8.2019 – בטל.

...

בתשובת העותר לתגובה זו, אשר הוגשה בהסכמת המשיבים, שב העותר על עיקר טענותיו, תוך שהוסיף וטען כי "לא עשה דין לעצמו ולא פעל להתחמק מתייצבות להליכי צו ראשון". לטענתו, "מכתבים ושיחות שונות כלל לא הגיעו לידיעתו, ומשהגיעו לידיעתו פנה במכתב וביקש לפטור אותו מהליכי הגיוס". דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

לחלופין מבקשים העותרים כי נורה למשיבים לפטור את העותרים מטעמי אי-התאמה לשירות צבאי או לפטור אותם בהחלטה מיוחדת (ומפנים בהקשר זה לפקודת מטכ"ל 30.0118 "הענקת תעודות פטור משירות בטחון" (29.8.1996) בשל היתנגדותם האמונית לשירות צבאי כמי שמשתייכים לקהילת היישוב הישן.

כך, בבג"ץ 8283/18 ועד בני היישוב הישן נ' ממשלת ישראל (9.8.2020) (להלן: עניין ועד בני היישוב הישן), נדחתה על הסף עתירה שבה התבקש בין היתר סעד של מתן פטור מהתייצבות להליכי המיון לחברי קהילת היישוב הישן, תוך שנקבע כי: "חברי קהילת היישוב הישן, עליה נמנים העותרים על פי הנטען, אינם זכאים לפטור משירות מעצם השתייכותם לקהילה. עניינם צריך להבחן רק בהתאם להסדרים הכלליים החלים על גיוס לצה"ל, ובמקרים המתאימים בהתאם להסדרים החלים על בני הקהילה החרדית בכללותה [...] גם טענת העותרים כי יש ליתן לבני הקהילה פטור גורף מטעמים מצפוניים אינה מגלה כל עילה להתערבות. [...] מדיניות המשיבים למתן פטור מטעמי מצפון נבחנה על ידי בית משפט זה מספר פעמים לאורך השנים ונמצאה סבירה ומידתית (ראו, בין היתר: בג"ץ 7622/02 זונשיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי (30.10.2002); בג"ץ 8771/08 ארלנק נ' שר הביטחון (31.3.2009); בג"ץ 2383/04 מילוא נ' שר הבטחון (9.8.2004); בג"ץ 5587/09 שבילי נ' שר הבטחון (28.7.2010))" (פסקה 5; לשלמות התמונה יוער כי עתירה לביטול פסק דין זה נדחתה גם היא (בג"ץ 6375/20 ועד בני היישוב הישן נ' הרכב בית המשפט הגבוה לצדק שפסק בתיק בג"ץ 8283/18 (1.10.2020)).

...

המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, וזאת מאחר שהעותרים עשו דין לעצמם, לא התייצבו להליכי המיון ואף לא גילו זאת במסגרת עתירתם.

לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה לה ובתשובת העותרים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר ליתר הסעדים שהתבקשו בעתירה – דינם להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

בנובמבר 2017 השיב נציב קבילות החיילים לעותר כי בירור תלונתו העלה כי "[...] נוצר קשר עם הוריך בהזדמנויות שונות. בשיחות אלה הוסבר להם כי המסמכים אותם שלחת אינם מספקים על מנת לפטור אותך משירות בטחון וכי עלייך להתייצב ולהסדיר את מעמדך, כאשר רק לאחר מכן בקשתך תבחן". הנציב מסר כי לא מצא מקום להתערב בהחלטה זו של רשויות הצבא.

בתמצית, העותרים מלינים על היתנהלות המשיבים, וחוזרים על טענתם כי צו הגיוס שהוצא מכוח סעיף 12 בטל, וכי העותר השלים את הליכי המיון, ולפיכך אין מקום לחייבו להתייצב בשנית עובר לבחינת בקשתו למתן פטור מטעמי מצפון.

טענות העותרים שמכוונות למדיניות רשויות הצבא לבחון בקשות למתן פטור מטעמי מצפון רק לאחר השלמת הליכי המיון, נדונו ונדחו במסגרת עתירות קודמות (בג"ץ 999/21 היימליך נ' שר הבטחון, פסקה 12 (13.7.2021); בג"ץ 1882/21 וויס נ' שר הבטחון, פסקות 15-14 (17.6.2021)).

...

לא מצאתי כי יש בטענות העותרים להצדיק דיון מחודש בסוגיה זו. יובהר כי אין בידי לקבל את טענת העותרים שלפיה העותר השלים את הליכי המיון ביום 1.5.2018.

לכך יש להוסיף כי המשיבים צירפו אסמכתאות לכך שצו הגיוס נשלח לעותר בדואר רשום, כאשר סעיף 55 לחוק שירות בטחון קובע כי במצב דברים זה "רואים אותו כאילו הגיע לידיעת האדם שעליו הוא חל [...] אם לא הוכח אחרת". העותרים לא ביססו את הטענה שלפיה הצו לא נשלח לעותר, וגם מטעם זה דין הטענה להידחות (וראו גם: בג"ץ 5966/21 סולימן נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 22 (24.2.2022)).

סוף דבר: העתירה נדחית.